1. לפניי בקשת התובעת לתיקון כתב התביעה שכן כנטען בסכום התביעה נפלה טעות ולפיכך יש להפחיתו וכמו כן התגלו עובדות אשר התובעת לא היתה מודעת להן עד להגשת כתבי ההגנה מטעם הנתבעים ובעיקר כתב הגנתו של הנתבע 1, עו"ד קובי אורן (להלן: "הנאמן/נתבע 1").

כתב התביעה המקורי

1. כפי שפורט בהחלטות קודמות (החלטה למחיקת כתב התשובה והחלטה לחייב את התובעת בהפקדת ערובה מיום 25.9.2020 ומיום 27.9.2020, בהתאמה), בבחינת רקע נדרש אף לבקשה זו, עסקינן בתביעה כספית על סך 4,725,688 ₪, אותה הגישה התובעת, הנשלטת ומנוהלת על ידי מר חיים ולנסי (להלן: "ולנסי"), להשבת סכומים ששלמה עבור נתבעים 2 ו – 3, כמימון, בקשר עם חוזה אופציה לרכישת מקרקעין, באזור תעשיה פולג בנתניה, מתאריך 29.1.2013.
2. כמתואר בתביעה, מר ולנסי ונתבע 2, מר יצחק תשובה (להלן: "נתבע 2/תשובה") ניהלו במשך שנים רבות עסקים משותפים בתחום הנדל"ן, אך יחסיהם עלו על שרטון, עד שבתאריך 15.4.2019 חתמו על הסכם היפרדות. עוד פורט, כי נתבעות 3 ו -4 הן חברות המנוהלות ונשלטות על ידי תשובה.
3. לאחר חתימת חוזה האופציה מכרו בעלי האופציה ובהם התובעת ונתבעת 3 את זכויותיהם על פי חוזה אופציה לצדדים שלישיים, כאשר תמורת המכירה (להלן כנטען בתביעה: "הרווח") הופקדה בנאמנות בידי נתבע 1. התובעת טוענת כי חרף מצגי הנתבעים 2-4 (להלן: "הנתבעים") או מי מטעמם, הסתבר לה כי הנתבעים או מי מטעמם, לא שילמו אגורה עבור האופציה.
4. בנסיבות אלה טוענת התובעת כי עובדה זו מפקיעה לחלוטין את זכותם לקבל חלק כלשהו מהרווח ומסכום ההשקעה. התובעת טענה אף כי משלא קבלה את הרווח מסיחור האופציה ומשנתבע 1, הנאמן, לא השיב לפניותיה, נאלצה להגיש את התביעה דנן. עוד נטען, כי הואיל ואינה יודעת בידי מי מצוי סכום התביעה ולזכות מי נזקף, נתבעו הנתבעים כולם.
5. הנאמן טען להגנתו כי נקלע לסכסוך לא לו, שכן שימש נאמן בלבד ולפיכך דין התביעה להידחות על הסף מחוסר יריבות. עוד טען, כי התביעה הוגשה על סף תקופת ההתיישנות וכי היא נגועה בשיהוי כבד. עוד פורטו בהרחבה טענות לפיהן התובעת כלל אינה זכאית לסכומים הנתבעים על ידיה שכן לא נשאה בהוצאות בגין העסקה; כי "מנהל הכספים" בעסקה היה משרד רואי חשבון בר שאן, אשר טיפל בכל הסוגיות הכספיות ואשר קבע את אופן חלוקת הכספים; עוד טען, כי פעל בהתאם להנחיות והעביר במדויק את שנדרש הימנו.
6. הנתבעים טענו כי מדובר בתביעה תמוהה שעילתה אינה ברורה בקשר עם אירועים שאירעו לפני שנים רבות. עוד טענו, כי מזה זמן מנהל מר ולנסי הליכים משפטיים שונים על מנת לפגוע ולהרע להם.
7. נטען כי עובר להסכם ההיפרדות היו ולנסי ותשובה שותפים בחלקים שווים בנתבעת 4. בשל סכסוך בין הצדדים ולאחר מו"מ, חתמו על הסכם הפרדות. לימים, הגיש ולנסי תביעה נוספת בבית המשפט המחוזי בתל אביב לביטול חלקי של הסכם ההיפרדות.
8. לגופה של תביעה נטען, כי מימון חלקם של הנתבעים בחוזה האופציה נעשה בהסכמה וזה שולם על ידי ולנסי באופן אישי ולא על ידי התובעת. תשלום זה נעשה כחלק ממארג היחסים בין הצדדים בגינם גם ערכו הצדדים התחשבנות סופית במסגרת הסכם ההיפרדות, ולולנסי שולמו מלוא הסכומים ששילם בקשר עם האופציה. נטען כי הסכם ההיפרדות מביא לסילוק כל טענה ו/או תביעה של הצדדים האחד כנגד השני ו/או כנגד מי מטעמם. עוד נטען כי התביעה נעדרת כל עילה כנגד הנתבעים 2 ו – 3 ודינה להידחות.
9. התובעת הגישה כתב תשובה והתייחסה לטענות הנתבעים, תוך שבין היתר, טענה כי סכום ההשקעה לא הושב לה, כי אין לקזז הוצאות מתמורת סיחור האופציה, התביעה אינה לוקה בשיהוי, התובעת אינה צד להסכם ההיפרדות ועוד.
10. כפי שפורט לעיל, בהחלטתי מיום 25.9.2020 הוריתי על מחיקת 3 סעיפים מכתב התשובה המתייחסים לנתבע 1 והתובעת הגישה כתב תשובה מתוקן.
11. סמוך לאחר מכן הגישה התובעת את הבקשה דנן לתיקון כתב התביעה.

הבקשה לתיקון כתב התביעה

1. בתמצית יצוין כי התובעת טוענת כי בעת הגשת התביעה לא היה ידוע לה מה נעשה ברווח וכפי שנמסר לה, זה נותר בידי נתבע 1. כמו כן, כי לא היה בידיה הסכם הנאמנות עם הנאמן. לאחר שהנאמן הגיש כתב הגנה מטעמו הסתבר לראשונה כי בתאריך 20.6.2016 העביר הנאמן שלא כדין סך 1,717,697 ₪ לנתבעת 4, לכאורה כרווח מסיחור האופציה. לטענת הנאמן, כך טענה התובעת, הוא התבקש לעשות כן מבלי שצרף כל ראיה אשר תתמוך בטענה ואף מבלי לפרט ממי נתבקש לעשות כן.
2. בעקבות טענה זו בדק נציג התובעת את הנהלת החשבונות של הנתבעת 4, אשר נמסרה לידיו בשנת 2018, ולתדהמתו גילה כי הסכום הנ"ל נרשם כהון עצמי שהועבר לנתבעת 4 על ידי נתבעת 3. כאן מוסיפה התובעת וטוענת לזיוף מסמכים בנתבעת 4 ולמעורבותו של הנאמן ולמצער עצימת עיניו בכל הקשור לגניבות וזיופים שבוצעו על ידי נתבע 2, תשובה ועוד. בדיקה מדוקדקת יותר של הנהלת החשבונות של נתבעת 4, כך נטען, גילתה כי נעשה רישום כוזב במסמכי תאגיד וכי הנהלת החשבונות זויפה מן היסוד.
3. נטען אף כי התובעת לא ידעה ולא היה עליה לדעת כי הנאמן העביר סכום כלשהו לנתבעת 4 וכי הנתבעים 2 – 4 עשו כל שלאל ידיהם להסתיר את הדברים, כך שלא יתגלו בקובץ האחיד של הנהלת החשבונות שהועבר לתובעת.
4. לעניין סכום התביעה נטען כי יש להפחית מהסכום המקורי סך 286,597 ₪ שהסתבר כי הועברו על ידי הנאמן לתובעת, וזאת לאחר שהנאמן העמיד את התובעת על טעותה.
5. משכך התבקש תיקון כתב התביעה באופן שיופחת סכום התביעה כאמור, ויפורטו עובדות הקשורות עם האמור. בנוסף לסעד שהתבקש בתביעה המקורית ולאור האמור, התבקש אף סעד של למתן חשבונות הן מחשבון הנאמנות והן מנתבעת 4, כדי לבדוק את מלוא ההעברות מהנאמן לנתבעת 4 ולעמוד על מלוא הנזק שנגרם לתובעת.
6. בתמצית יצוין עוד כי בכתב התביעה המתוקן הוספו עובדות הנוגעות למחדליו הנטענים של הנאמן והתייחסות לסוגיית העברת הכספים על ידי הנאמן לנתבעת 4 עליה למדה התובעת לראשונה מכתב ההגנה, אופן רישום העברה זו בספרים והמשמעויות הנובעות מכך. כמו כן, הורחבה התשתית העובדתית שפורטה בכתב התביעה המקורי.
7. הנתבעים כולם התנגדו מכל וכל לבקשה ואף הנאמן ביקש כי טרם הכרעה בבקשה ייחקר נציג התובעת מר ולנסי, על התצהיר התומך בבקשה.
8. הנאמן טען בתמצית כי מדובר בתובענה חדשה אשר ידרשו ראיות שונות להוכחתה; כי לא ניתן כל נימוק ענייני מדוע לא נכללו הטענות החדשות במסגרת כתב התביעה המקורי ועוד.
9. טענת התובעת כי לא היה בידיה את הסכם הנאמנות, לאו טענה היא וברור כי יש או היה בידיה עותק מההסכם ולמצער ידעה על קיומו ויכולה היתה לדרוש לעיין בו.
10. אף הטענה לעניין הנתונים הכספיים של נתבעת 4 אינה יכולה לעמוד, שכן מר ולנסי החזיק במניות הנתבעת 4 ואין זה סביר כי לא ידע ולא יכול היה לדעת מה נעשה בחברה שבבעלותו.
11. נתבעים 2 – 4 טענו אף כי כל הנתונים הנדרשים היו בידי התובעת זמן רב עובר להגשת כתב התביעה המקורי, כפי שמודה נציג התובעת מר ולנסי, בין היתר, לעניין הקובץ האחיד של הנהלת החשבונות של נתבעת 4.
12. עוד נטען כי הגם שבתי המשפט נוקטים בליברליות בכל הקשור לתיקון כתבי טענות, עסקינן במקרה בו יש להורות על דחיית הבקשה, שכן מדובר בתביעה חדשה לחלוטין. כמו כן, נטען כי בקשת התיקון נגועה בחוסר תום לב והוגשה במטרה לחמוק מטענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים.

הליך הדיון בבקשה

1. הבקשה הוגשה טרם כניסתן של תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 לתוקף (להלן: "התקנות החדשות") כאשר תשובות הנתבעים הוגשו לאחר מכן. בשים לב להוראות המעבר הרי שעל ההכרעה חלות הוראות התקנות החדשות [תקנה 180 (ג) (1)].

1. יצוין כי במסגרת תשובתו ביקש הנאמן לחקור את מר ולנסי, טרם תוכרע הבקשה. בהתאם לסמכותי מכח תקנה 50 (4) לתקנות החדשות ובהתאם להלכה הפסוקה [רע"א 2508/98 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ, פ"ד נג(3) 26], נקבע דיון בבקשה אשר במסגרתו נחקר מר ולנסי על תצהירו על ידי ב"כ הנתבעים.
2. לאחר חקירת ולנסי הוצע לנתבעים להסכים לתיקון כפוף להוצאות. הנתבעים עמדו על התנגדותם ומכאן להכרעה.

דיון והכרעה

לאחר שקראתי את כתבי הטענות, ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לקבל את הבקשה ולהורות על תיקון כתב התביעה כמבוקש; להלן טעמי.

1. ההלכה הנוהגת טרם כניסתן של התקנות החדשות לתוקף, קבעה כי בית המשפט מפרש בליברליות את הסמכות המוקנית לו בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ונעתר לבקשות לתיקון כתבי טענות ברוחב לב [רע"א 871/14 קונדה נ' אברמוביץ (3.3.2014); רע"א 2345/98 דנגור ואח' נ' ליבנה ואח'‏, פ''ד נב(3) 427, 431 (1998)]. כפי שנפסק פעמים רבות כאשר מוגשת בקשה לתיקון כתב טענות, ויש בתיקון המבוקש לסייע לבית המשפט להכריע בשאלות השנויות במחלוקת, נעתרים לה ברוחב לב [תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; רע"א 871/14 קונדה נ' אברמוביץ (3.3.2014)].
2. כיום עם כניסת התקנות החדשות לתוקף וכאמור מכח הוראות המעבר [תקנה 180 (ג) (1)], חלה בענייננו תקנה 46 (א) אשר הוסיפה קריטריונים לאלה שנכללו בתקנה 92 הישנה, כדלהלן:

"בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג".

1. הוראות תקנה זו מתכתבות עם חלק א' של התקנות החדשות הכולל את עקרונות היסוד ובכללם מטרת התקנות, קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן ועוד. הוראות התקנה אף מעגנות בתוכן את הכללים שנקבעו זה מכבר בהלכה הפסוקה בכל הקשור לתיקון כתבי טענות. ודוקו.
2. כך, בבר"ם 4303/12 אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר (22.11.2012) (להלן: "עניין אינסלר"), עמד בית המשפט העליון (מפי כבוד השופט פוגלמן) על משמעות תחימת גדר המחלוקת העובדתית בכתבי הטענות, ועל תקנה 92 אשר הסדירה אותה עת את האפשרות לתקן את כתבי הטענות, על מנת שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת.
3. באותו עניין עסק בית המשפט העליון בבקשה לתיקון כתבי טענות במסגרת של תביעה ייצוגית, אולם, עמד על האינטרסים ביניהם על בית המשפט לאזן, בבואו לבחון בקשה לתיקון כתבי טענות מכוח הוראות תקנה 92 לתקנות הישנות. כפי שניתן לראות הוראות תקנה 46 מעגנות אינטרסים אלה וכן חלק מעקרונות היסוד, בין היתר, כדלהלן:

"תקנה 92 לתקנות סדר הדין – שחלה, בשינויים המחויבים, גם על בקשה לתקן כתבי טענות הקשורים בתובענה ייצוגית (תקנה 19 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010; להלן: תקנות תובענות ייצוגיות) – מקנה שיקול דעת לבית המשפט להתיר תיקון של כתב טענות בכל עת. לשם כך על בית המשפט לאזן בין שלושה אינטרסים: האחד, אינטרס מבקש התיקון בבירור טענה אמיתית שלא הועלתה מלכתחילה, ושאם לא יותר לו לבררה עלולה להיחסם זכות גישתו לערכאות השיפוט לצורך בירורה; השני, אינטרס המשיב שיריעת המחלוקת לא תורחב שלא לצורך; השלישי, אינטרס הציבור בניצול יעיל של משאבי השיפוט ובכך שבתי המשפט ידונו ויכריעו בשאלות השנויות במחלוקת." [עניין אינסלר, פסקה 7; ההדגשות שלי-נ.ע.]

1. עוד קבע בית המשפט העליון בעניין אינסלר, כי כדי לאזן בין האינטרסים הנ"ל, על בית המשפט לשקול ארבעה שיקולים מנחים, אשר להבנתי עוגנו בצורה זו או אחרת בתקנות החדשות:

"כדי לאזן כראוי בין האינטרסים הללו, שומה על בית המשפט לשקול ארבעה שיקולים מנחים: האחד, האם התיקון אכן דרוש לשם בירור השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת. ככל שהתיקון נראה ככזה שעשוי לסייע בהכרעה במחלוקת שבין הצדדים, כך יטה בית המשפט להתירו. מנגד, ככל שהמידע שהוספתו או מחיקתו מתבקשת בתיקון נראה ככזה שלא גלומה בו תועלת לליבון אי-ההסכמות שבין הצדדים – כך גובר משקלם של האינטרסים המתחרים. בבסיסו של שיקול זה עומדת השאיפה להעמיד לדיון את הפלוגתה האמיתית שבין הצדדים ולחתור לבירור האמת (ע"א 351/61 זדרוביץ' נ' "חרות" מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד טז 481, 486 (1962); להלן: עניין זדרוביץ'). שיקול שני נוגע לאיחור בהעלאת הטענה – סיבתו ומידתו. העדר הסבר מניח את הדעת לאיחור מקים חזקה – הניתנת לסתירה – כי התיקון אינו דרוש לבירור השאלות שאמנם שנויות במחלוקת; שכן אם מדובר בעובדה מהותית, מדוע היא לא הועלתה מלכתחילה? כמו כן יתייחס בית המשפט למועד הגשת בקשת התיקון: ככל שהבקשה מוגשת בשלב מוקדם יותר של ההליך, כך תגבר נטייתו של בית המשפט להתיר את התיקון; וככל שבקשת התיקון מוגשת בשיהוי ובשלב מאוחר של ההליך, כך תגבר הנטייה שלא להיעתר לה. שיקול שלישי הוא אם התיקון עלול לפגוע בבעל הדין היריב. בית המשפט לא יתיר את התיקון אם לצד שכנגד יש אינטרס ממשי להתנגד לתיקון, כגון כשהתיקון ימנע ממנו להעלות טענת התיישנות (ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214, 218 (1992) (להלן: עניין אגמון); רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427, 431 (1998)) או יקנה למבקשו יתרון דיוני לאחר שוויתר עליו קודם לכן מטעמי נוחות והצד שכנגד הסתמך על כך (רע"א 3385/08 מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ, פסקה ט"ז ([פורסם בנבו], 25.9.2008)). בכלל זה עשוי בית המשפט לשקול אם דחיית בקשת התיקון חוסמת את הדרך להעלות את הטענה בפורום אחר, ואם אינטרס היריב בהכרעה מהירה בסכסוך מטה את הכף לדחות את בקשת התיקון. שאלה רביעית היא האם בקשת התיקון הוגשה בחוסר תום לב. ההחלטה בבקשת התיקון תיגזר מאיזון ראוי בין מכלול השיקולים האמורים, שאף אחד מהם אינו קונקלוסיבי (ראו רע"א 735/02 בר נ' מגבר יועצים בע"מ, פסקה 6 ([פורסם בנבו], 25.4.2002); רע"א 3385/08 הנ"ל, בפסקה ט"ז; שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 139-138 [פורסם בנבו] (מהדורה שניה, 2008))." [עניין אינסלר, פסקה 8; ההדגשות שלי-נ.ע.]

1. לאחרונה נאמרו דברים ברוח זו במסגרת רעא 8966/20 יוסף מוהנא נ' מוחמד ח'ליל סולימאן (17.1.2021; להלן: "עניין מוהנא") מפי כבוד השופט גרוסקופף, כדלהלן:

"כידוע, לבית המשפט שיקול דעת רחב בהפעלת סמכותו להיעתר "בכל עת" לבקשות לתיקון כתבי טענות, "בדרך ובתנאים הנראים צודקים" לשם הכרעה "בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין" (תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; וכן תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018). בשים לב לתכלית זו, לאורך השנים השתרשה בפסיקה גישה ליברלית ביחס לבקשות לתיקון כתבי טענות, לפיה על פי רוב יש לאפשר את התיקון, וזאת בייחוד במקרים בהם הוגשו בשלב מקדמי של ההליך, ובטרם החל בירור התובענה לגופה (ראו: בר"מ 4303/12 אינסלר נ' המועצה האזורית עמק חפר, [פורסם בנבו] פסקה 9 (22.11.2012); רע"א 1808/16 אמסלם נ' אלון, [פורסם בנבו] פסקה 14 (28.3.2016))."

1. נבחן את הדברים להלן.

יישום התקנות החדשות והכללים בענייננו

1. בחינת טענות הצדדים בשים לב להוראות התקנות החדשות כמו גם הכללים שנקבעו בהלכה הפסוקה, מובילה לטעמי למסקנה כי יש להיענות לבקשה ולהתיר את התיקון המבוקש.
2. אמנם אין מחלוקת כי כתב התביעה המתוקן כולל תוספת משמעותית של עובדות וטענות שלא בא זכרן בכתב התביעה המקורי. די בעיון בכתב התביעה המקורי המחזיק ארבעה עמודים ו – 37 סעיפים, אל מול כתב התביעה המתוקן הכולל כ – 9 עמודים ו – 79 סעיפים, למעלה מפי שניים, כדי לעמוד על היקפו של התיקון הנרחב ובעניין זה הצדק עם הנתבעים.
3. עם זאת סבורני כי בקשת התיקון עומדת בקריטריונים אשר נקבעו בעניין אינסלר וממילא מתיישבת עם הוראות התקנות החדשות.
4. כך, פירוט העובדות בכתב התביעה המתוקן מחדד את היקפה של המחלוקת בעניין כספי הנאמנות והאם התובעת זכאית להם כנטען; סוגיה מרכזית זו נותרה בליבת כתב התביעה המתוקן. חידוד הטענות בכתב התביעה המתוקן אף יאפשר לנתבעים לדעת באופן מדויק יותר מהי חזית הטענות כנגדם ובהתאם לכלכל צעדיהם בכתבי ההגנה המתוקנים (ועל כך להלן).
5. שנית, סבורני כי ניתן הסבר מניח את הדעת לעניין עיתוי העלאת הטענות. כך, טענת התובעת כי העברת כספי הנאמנות כפי שפורטה בכתב הגנתו של הנאמן לא היתה ידועה עובר להגשת כתב התביעה המקורי, לא נסתרה בחקירתו הנגדית של מר ולנסי, למצער בשלב זה. לעניין זה יצוין כי יש לקחת בחשבון את העובדה כי מדובר בהליך ביניים, ובהתאם היקף החקירות והראיות שונה מהליך עיקרי. עם זו, לעת הזו, איני סבור כי טענות התובעת נסתרו ובהתאם סבורני כי הסברה של התובעת לתיקון בעיתויו, מתקבל על הדעת.
6. שלישית, הבקשה הוגשה בשלב מקדמי של ההליך לאחר ישיבה מקדמית אחת כאשר טרם הושלמו כל ומלוא ההליכים המקדמיים ואף עניין זה תומך בקבלת הבקשה.
7. רביעית, איני סבור כי התיקון יפגע בהגנת הנתבעים או כי זה נעשה בחוסר תום לב.
8. כך, סבורני כי חזית המחלוקת נותרה בעינה כאשר כאמור, בלב ליבה של התביעה מצויה סוגיית כספי הנאמנות. בנסיבות אלה הראיות שידרשו להוכחת טענות ההגנה אינן אמורות להיות שונות, למצער באופן מהותי, כתוצאה מתיקון כתב התביעה.
9. לא מצאתי אף בחקירתו של ולנסי יסודות לקיומו של חוסר תום לב או שימוש לרעה בהליכי משפט, אשר היו יכולים לשמש בסיס מסוים לדחיית הבקשה וממילא לא נטען כך.
10. אף הטענה כי הסכם הנאמנות לא היה בידי התובעת עובר להגשת כתב התביעה המקורי לא נסתרה באופן המונע את התיקון המבוקש, אף אם בעניין זה עלו תהיות מחקירתו של ולנסי. מבלי לקבוע מסמרות, הרי שבעניין זה יש לקחת בחשבון כי הסכם הנאמנות נחתם בשנת 2013 ואין זה בלתי מתקבל על הדעת כי העתקו לא מצוי בידי התובעת, עד שצורף לכתבי ההגנה על ידי הנתבעים.
11. לא מצאתי אף לקבל את התנגדות הנתבעים המבוססת על הטענה לפיה התביעה כוללת עילות חדשות. אמנם טענת הנתבעים בעניין זה, באופן כללי, מתיישבת עם ההלכה הפסוקה אלא שבכל הכבוד אינה מתיישבת עם השוואת כתב התביעה המקורי לכתב התביעה המתוקן, חרף התיקונים הרבים שנעשו בו. ודוקו.
12. בית המשפט העליון קבע לפני למעלה מיובל בע"א 634/66 ינאקי נ' ברנסה, פ"ד כ"א(1) 390 (1967) כי:

"התיקון שהמשיב ביקש להתיר לו לא היה מסוג אותם תיקונים שהיה צורך בהם לשם בירור השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בבקשה למתן ההרשאה, אלא תיקון המשנה את יסוד התביעה כולה, המחליף את העילה המקורית בעילה אחרת לגמרי והמעלה מחלוקת חדשה השונה בתכלית מזו שהתעוררה בבקשה המקורית. אני סבור כי לא לכך נועדה תקנה 97 הנ"ל [התקנה הדנה בתיקון כתבי טענות בתקנות סדר הדין האזרחי משנת 1963 –נ.ע.]".

1. הנתבעים הפנו בעניין זה, בין היתר, לפסק הדין ברע"א 4699/18 פלוני נגד בית חולים העמק (15.8.2018) (להלן: "עניין פלוני").
2. בעניין פלוני קבע בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט עמית, דברים דומים לאלה שנקבעו בעניין ינאקי ואף נוסף להם, תוך שכבוד השופט עמית עמד על העיקרון לפיו אין לקבל בקשה לתיקון כתב תביעה, ככל שיש בתיקון ליצור תביעה חדשה אשר הראיות להוכחתה שונות מן הראיות הדרושות להוכחת העילה המקורית, וכאשר התרת התיקון תאריך ותסרבל את הדיון.
3. באותו מקרה הותיר בית המשפט העליון על כנה את החלטת בית המשפט המחוזי שלא להתיר תיקון כתב התביעה באופן שתתווסף עילת רשלנות במעקב היריון לתביעה על רשלנות בלידה, שכן מדובר בתיקון שהוא בבחינת תביעה חדשה:

"5. דין הבקשה להידחות.

תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מאפשרת את תיקונם של כתבי הטענות "בכל עת" ו"בתנאים הנראים צודקים". לא אחת נאמר בפסיקה כי סמכות זו מתפרשת בליברליות וההיענות לבקשה מעין זו תיעשה ברוחב לב (ראו, לדוגמה, רע"א 2345/98 ס' דנגור ואח' נ' ליבנה ואח'‏, פ''ד נב(3) 427, 431 (1998); רע"א 6195/12 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שימר, [פורסם בנבו] פסקה 5 (25.10.2012)). עם זאת, "בית המשפט ייטה שלא להתיר תיקון כתב טענות אם מטרת התיקון היא הוספת עילה חדשה, אשר הראיות להוכחתה שונות מן הראיות הדרושות להוכחת העילה המקורית. נטייה זו מתחזקת ככל שהתביעה נמצאת בשלבים מתקדמים יותר של ההליך, וככל שהתרת התיקון תאריך ותסרבל את הדיון" (רע"א 867/17 פנינת הצומת בע"מ נ' שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 12 והאסמכתאות שם (22.3.2017))). לצד שיקול זה, קיימים שיקולים נוספים כמו תום לב ושיהוי בהגשת הבקשה; עיתוי הגשתה ביחס לשלב בו מצוי ההליך; התנהגותו של בעל הדין המבקש; השפעת התיקון על הגנתו של הצד שכנגד, ושיקול מערכתי-ציבורי הנוגע למשאבי הזמן של מערכת השיפוט (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 328-321 (2015)).

6.אין לקבל טענת המבקשים כי התיקון המתבקש הוא אך השלמה לטענות שנכתבו בכתב התביעה המקורי. התיקון המבוקש הוא בבחינת תביעה חדשה – עורכי הדין התחלפו; המומחה מטעם התובעים התחלף; הוגשה חוות דעת חדשה; ועיקרו של דבר – מדובר בעילה שונה לחלוטין. בעוד כתב התביעה המקורי נסב על טענה להתרשלות הצוות הרפואי במהלך הלידה, התיקון המתבקש מייחס למשיבים התרשלות במהלך ההריון. חוות דעת המומחים, הן מטעם הצדדים והן מטעם בית המשפט, דנו עד עתה בשאלה המתייחסת לקיומה של התרשלות או היעדרה במהלך הלידה, בעוד חוות הדעת החדשה עניינה בשלב ההריון, שלב שזכרו כלל לא בא בכתב התביעה." (ההדגשות שלי – נ.ע.).

1. אלא שכפי שניתן לראות מההחלטה הנ"ל, עניין פלוני אינו דומה כלל וכלל לענייננו, הן בשים לב לשינוי שהתבקש בכתב התביעה המתוקן דנן והן בשלב הדיוני בו התבקש התיקון, ודי להפנות לדברים שנקבעו על ידי כבוד השופט עמית כדי לעמוד על כך. אכן, כתב התביעה המקורי היה לקוני בלשון המעטה אך עילות התביעה כולן נכללו במסגרת סעיף 32 שבו.
2. לא מצאתי אף כי מטרת התיקון היא לחמוק מטענת ההתיישנות משלא הוספו עילות תביעה חדשות. סוגיה זו ובכללה האם יש למנות את מרוץ ההתיישנות ממועד צמיחת הרווח מסיחור האופציה בשנת 2013, או ממועד העברת הכספים לנתבעת 4 על ידי הנאמן בחודש יוני 2016, תתברר, ככל הנראה, במסגרת ההליך גופו.
3. אשר לסכום התביעה בהיעדר כל מחלוקת הרי שיש כמובן להפחיתו כמבוקש.
4. לפי סיום אביא דברים אשר נקבעו בעניין מוהנא הנ"ל, במסגרתו אושרה החלטת בית המשפט המחוזי המתירה תיקון בשלב מתקדם משמעותית מענייננו "...חמישה ימים לפני מועד ההוכחות הראשון, ולאחר שהתקיימו ארבעה דיוני קדם משפט והוגשו תצהירי עדות ראשית...". זאת אף לאחר שכתב התביעה כבר תוקן פעם אחת וכאשר במסגרת הבקשה השניה לתיקון, שהוגשה על רקע שינוי בייצוג המבקש, התבקשה הוספת סעדים מהותיים שנשמטו מכתב התביעה המתוקן ואף סעדים כספיים שלא נתבעו לא בכתב התביעה המקורי ולא בכתב התביעה המתוקן בפעם הראשונה. בית המשפט העליון קבע את הדברים שלהלן שאביאם במלואם שכן הם יפים לענייננו מקל וחומר:

"בענייננו, בית המשפט קמא סבר כי יש להיעתר לבקשת התיקון, מששוכנע כי תיקון כתב התביעה עשוי לסייע לבירור השאלות השנויות במחלוקת, ובשים לב לגישה האמורה לפיה ככלל, יש להיעתר לבקשות לתיקון כתבי טענות ברוחב לב. בנסיבות אלה, היה על המבקשים להצביע על נסיבות מיוחדות כדי להצדיק את התערבותו של בית משפט זה (השוו: רע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' צוקר, [פורסם בנבו] פסקאות 18-16 (1.1.2015)). ואולם, המבקשים לא חלפו מעל משוכה זו.

11. בית המשפט קמא בחן את מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין בקשות לתיקון כתבי טענות, ואיזן ביניהם כראוי בנסיבות המקרה דנן. תיקון כתב התביעה התבקש בטרם החלו דיוני ההוכחות, והוא מרחיב ומשכלל, ביחס לאותה מערכת אירועים, את הטענות שנכללו בכתב התביעה, ומעמיד בנוסף לסעדים ההצהרתיים וסעדי הציווי, שעיקרם (גם אם לא כולם) נתבע בעבר, דרישה (חלופית) למתן סעדים כספיים שלא נתבעו בעבר (דרישה בגינה נדרש המשיב לשלם אגרת בית משפט). משכך אין בו, על פני הדברים, כדי לסרבל או להאריך את ההליך במידה בלתי מתקבלת על הדעת, והוא עשוי להכריע במכלול המחלוקות שבין הצדדים, ולחסוך בכך ניהולה של תובענה נוספת בעתיד. לא זו אף זו, בית המשפט קמא לא התעלם מהשיהוי בהגשת הבקשה, וחייב את המשיב בתשלום הוצאות הצדדים האחרים להליך (ובכללם המבקשים) בעקבות הטרחה הדיונית הנוספת שנגרמה להם בעקבות בקשת התיקון.

12. זאת ועוד, במסגרת בקשת רשות הערעור, המבקשים שבים וחוזרים על טענתם לפיה היעתרות לבקשת התיקון תביא לפגיעה בזכותם לטעון להתיישנות בכל הנוגע לעילות התביעה שלא נכללו בכתב התביעה, ומשכך, על פי ההלכה הפסוקה, יש לדחותה. ואולם, בטענה זו אין ממש. ההלכה עליה סומכים המבקשים את ידיהם בהקשר זה, יוחדה למצבים שבהם כתב התביעה המתוקן כלל עילות תביעה חדשות, אשר התיישנו בפרק הזמן שבין הגשת כתב התביעה המקורי לבין הגשת בקשת התיקון. תכליתו של הכלל האמור הנו מניעת מצבים שבהם היענות לבקשת התיקון תגרע מן הנתבע טענת הגנה שהייתה עומדת לו אם הייתה מוגשת התביעה מחדש, וזאת בהתחשב בכך שתוקף התיקון יהיה למפרע מיום הגשת התביעה (רע"א 6541/19 קופת חולים לאומית נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 7 (26.11.2019); ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126, עמ' 132 (1980); כן ראו טל חבקין התיישנות 59-57 (2014)). ויובהר: טענת ההתיישנות אותה מעלים המבקשים מתייחסת לעילות התביעה הכספיות מכוח ה"הסכמים מ-2007-2005" (סעיף 15 לבקשת רשות הערעור). ואולם, דווקא ביחס לעילות תביעה אלה, שלשיטת המבקשים התיישנו זה מכבר, אין לכאורה בהיתר לתיקון כתב התביעה כדי לגרוע מטענת ההתיישנות אשר הייתה עומדת למבקשים לטענתם ממילא (דהיינו, גם אם היו נכללות בכתב התביעה). לפיכך, כפי שקבע בית המשפט קמא, די בשמירת זכות המבקשים להעלותה (כמו גם את הטענות הנסמכות על צו ההפטר) במסגרת כתב ההגנה או במסגרת בקשה לסילוק על הסף, ואין מקום לדחות בעטיה את הבקשה לתיקון כתב התביעה (השוו: רע"א 6222/20 הדר נ' שם טוב, [פורסם בנבו] פסקה 14 (27.10.2020))."

1. אמנם ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור בעניין מוהנא ניתנה טרם כניסת התקנות החדשות לתוקף, אך סבורני כי בשים לב להוראות התקנות החדשות והרציונל העומד מאחוריהם, כמו גם נימוקי בית המשפט העליון שם, היא ישימה גם לאחר כניסתן.

סיכום

1. לאור כל האמור לעיל, ראיתי לקבל את הבקשה, ולהתיר את הגשת כתב התביעה המתוקן המצורף לבקשה.
2. לנוכח התיקונים הרבים בכתב התביעה המתוקן אני מתיר לנתבעים לתקן את הגנתם בהתאם לסמכותי מכח תקנה 47 (א) לתקנות החדשות. כמו כן ובהתאם לסמכותי מכח תקנה 47 (ב) ולאור היקף התיקון, אני מורה כי כתב הגנה מתוקן יוגש עד ליום 25.3.2021 (חלף תקופת 20 הימים).
3. התובעת תשא בהוצאות הבקשה בסך 4,000 ₪ הן לנתבע 1 והן לנתבעים 2 – 4 יחד ולחוד ובסך הכל 8,000 ש"ח, לתשלום תוך 30 יום.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשפ"א, 11 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.