פתח דבר וטענות הצדדים

1. ביום 31.12.2019 הגישה המבקשת, ספורטאית בכירה בענף הג'ודו, תביעה כספית כנגד המשיבים, איגוד הג'ודו ויו"ר האיגוד, על הסך של 4,000,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה בשל התנהלותם אשר גרמה לה על פי הנטען לפגיעה בשמה הטוב, לנזקים נפשיים, לפגיעה בפרטיות ולנזקים נוספים המפורטים בכתב התביעה.
2. הצדדים ניהלו הליך גישור ארוך אשר לא צלח, וביום 27.4.21 התקיים קדם משפט ראשון ומקיף, אשר במהלכו שיקף בית המשפט לצדדים את הסיכונים והסיכויים בניהול התביעה. בין היתר, עמד בית המשפט על הסעדים הנתבעים על ידי המבקשת בכתב התביעה, לרבות ובמיוחד ביחס לגובהם. בהינתן הערות בית המשפט הגישה התובעת ביום 20.6.21 הודעה כדלקמן:

"נוכח הדיון שהתקיים ולאחר שהתובעת שמעה את דברי בית המשפט הנכבד באשר לסכום התביעה, החליטה התובעת להפחית את סכום התביעה לסך של 2.4 מיליון ₪.

לפיכך מתבקש בית המשפט הנכבד להפחית את סכום התביעה, וליתן הוראות באשר להמשך ההליך והערכאה המתאימה".

1. בהינתן הודעה זו, הוריתי על העברת התיק לבית המשפט השלום. עוד בטרם העברת התיק, הגישו המשיבים בקשה לביטול ההחלטה בהתבססם על פסק הדין בעניין רע"א 60/03 עו"ד רובין נ' אפלבוים, פ"ד נז(3) 457 (להלן: "עניין רובין"), וטענו כי על המבקשת להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה. בתשובה לתגובת המשיבים, הודיעה המבקשת כי היא עומדת על המשך ניהול התביעה, כפי שהוגשה.
2. הצדדים ניהלו הליכים מקדמיים ממושכים והגישו בקשות הדדיות בעניין גילוי מסמכים. ביני לביני ניתנה החלטתו של כב' השופט גרוסקופף בענין רע"א 3509/22 רבץ השקעות בע"מ נ' דורקס לעבודות אלומיניום בע"מ (נבו 13.7.2022) (להלן: "עניין רבץ"). משכך, קבעתי בהחלטתי מיום 25.7.22 כי:

"לאחרונה ניתנה החלטת בית המשפט העליון (כב' השופט גרוסקופף) שלפיה לאור כניסתן של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 מתחזק הצורך לבחון מחדש את הכלל שנקבע בעניין רובין, בעיקר במקרים שבהם תיקון כתב התביעה מתבצע בשלבי קדם המשפט ובטרם החל בירור התובענה לגופה ... משכך, ככל שלא יגיעו הצדדים להסכמות בדבר חזרה לשולחן הגישור, שעה שההליך עודנו מצוי בשלב קדם המשפט, ושעה שהתובעת עצמה סבורה כי יש להפחית את סכום התביעה וכי היא אינה מצויה בסמכותו העניינית של בית משפט זה, דומה כי עליה להגיש בקשה לתיקון תביעתה, תוך הפחתת סכום התביעה, וככל שתתקבל הבקשה יועבר התיק לבית משפט השלום."

1. ביום 18.9.22 הגישה המבקשת בקשה לשינוי סכום התביעה ולהעברת התיק לבית המשפט השלום, היא הבקשה שלפניי (להלן: "הבקשה"). במסגרת בקשתה, מציינת המבקשת, כי במהלך קדם המשפט העלה בית המשפט את האפשרות של צמצום סכום התביעה והיא הביעה את הסכמתה במטרה לייעל את ההליך והדיון בתובענה. לשיטתה, התנגדות המשיבים כמו גם התנגדותם כעת, הינה תמוהה ואיננה מקיימת את תכלית תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות") למיקוד המחלוקות וקיצור תקופת ניהול ההליך, מה גם שהיוזמה להפחית את סכום התביעה היא לעולם פררוגטיבה של התובע.
2. המשיבים הגישו תגובתם במסגרתה טוענים הם כי בעניין רובין נקבעה הלכה, אשר אומצה בהחלטות נוספות, שלפיה הסמכות העניינית נקבעת לפי הסעד המבוקש בכתב התביעה ביום הגשת התביעה, כך שבמקרה של תיקון סכום התביעה המתבררת בבית המשפט המחוזי, לסכום התביעה שנופל לגדרו של בית המשפט השלום, בית המשפט המחוזי אינו רשאי להעביר את הדיון לבית המשפט השלום.

עוד לטענתם, קביעתו של כב' השופט גרוסקופף בעניין רבץ לא שינתה את ההלכה אלא אך צויין כי יש מקום לבחון אותה מחדש. עוד טוענים המשיבים, כי לא הפחתת סכום התביעה הוא שעומד לנגד עיניה של המבקשת אלא ניסיון להחליף המותב היושב בדין.

1. המבקשת בתגובתה סומכת את ידיה על החלטת כבוד השופט גרוסקופף בעניין רבץ, אשר הפנה בהחלטתו לתקנות החדשות, וקבע כי יש לבחון מחדש את הכלל שנקבע בעניין רובין. המבקשת מפנה לתקנה 3 ולתקנה 5 לתקנות החדשות, שעל פיהן על בית המשפט ליזום ולהחליט כל החלטה שנועדה לניהול הליך ראוי והוגן.
2. עוד טוענת המבקשת בתגובתה כי היא נעתרה להמלצתו של בית המשפט לוותר על סעיפי סעדים מכתב התביעה, שבירורם דורש זמן שיפוטי רב. המבקשת מדגישה כי המשיבים כלל אינם מתנגדים להפחתת סכום התביעה ולויתורה של המבקשת על חלק מראשי הנזק, ומשכך, יש מקום להעביר התביעה לבית משפט השלום.

תיקון כתב התביעה

1. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון שקדמה לכניסתן לתוקף של התקנות החדשות, השתרשה בפסיקה גישה ליברלית ביחס לבקשות לתיקון כתבי טענות, שלפיה על פי רוב יש לאפשר את התיקון, וזאת בייחוד במקרים בהם הוגשה בקשת התיקון בשלב מקדמי של ההליך ובטרם החל בירור התובענה לגופה [בהקשר זה ראו למשל: רע"א 6222/20 הדר נ' שם טוב, פס' 13 (נבו 27.10.2020); ע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל, פס' 15 (נבו 4.4.2021) (להלן: "עניין רמתיים"); רע"א 8892/20 פורטמן נ' צורי שדי ניהול ואחזקות מבנים בע"מ, פס' 13 (נבו 8.4.2021)].
2. כך, נפסק כי כל עוד נמצא שיש בתיקון תועלת לבירור המחלוקת בין הצדדים, ייעתר בית המשפט לבקשת התיקון ברוחב לב. לצד דברים אלה, נקבע בפסיקה כי בקשות לתיקון אינן מתקבלות באופן אוטומטי, אלא אם מדובר בפרי של איזונים בין שורה של שיקולים, בהם: התרומה האפשרית של התיקון לבירור הפלוגתות; השלב הדיוני שבו מצוי ההליך; תום ליבו של המבקש; שיהוי אפשרי מצדו בהגשת הבקשה וכן השפעת התיקון על משך הדיון וניהולו בשים לב גם לאינטרס הציבורי הכולל ביעילות ההליכים [ראו: רע"א 4321/22 ריץ' אנד רויאל שוקי הון בע"מ נ' ביטוסי בע"מ (נבו 13.9.2022); עניין רמתיים בפס' 15 והאסמכתות הנזכרות שם ורע"א 3162/14 גזונטהייט נ' איזנברג, פס' 5 (נבו 12.10.2014)].
3. יחד עם זאת, תקנה 46 לתקנות החדשות קובעת כי בבוא בית המשפט לשקול באם להתיר תיקון כתב טענות יש להתחשב בין היתר "בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג", וזאת לשם "קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן". תקנה זו, בשילוב הוראות תקנה 5 לתקנות החדשות, הקובעת את הצורך לאזן האינטרס של בעלי הדין לבין האינטרס הציבורי שב"קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל" תוך "חיסכון במשאבי זמן ועלויות", מצדיק כיום יותר מבעבר בחינה קפדנית יותר של בקשות לתיקון כתבי טענות [ראו רע"א 3510/21 נצר נ' קונפינו, פס' 9 (נבו 25.8.2021); רע"א 331/22 מרכז מאי בע"מ נ' ארז (נבו 10.2.2022) וכן עניין רבץ].
4. בענייננו, הבקשה לתיקון כתב התביעה מתייחסת לסכום התביעה בלבד. הבקשה הוגשה בעקבות קדם המשפט הראשון והיחיד שהתקיים בתיק, במהלכו בית המשפט התייחס לסכומים הריאליים עליהם יש להעמיד את סכום התביעה. כפועל יוצא עותרת המבקשת להעמיד את סכומי התביעה כלהלן:

1. המשיבים אינם חולקים בתגובתם על כך שהיה מקום להעמיד את סכומי התביעה מלכתחילה על סכומים ריאליים, שעה שאף במסגרת כתב ההגנה מטעמם טענו ארוכות הן באשר לסוגם של הנזקים הנתבעים והן באשר לגובהם, וטענו כי סכומים אלו אינם מבוססים על מסמכים לרבות העדרה של חוות דעת רפואית (ראה למשל סעיף 288 לכתב ההגנה).
2. לאור האמור, בהינתן השלב בו מצוי התיק, זאת לאחר קדם משפט ראשון בלבד, שעה שהצדדים עדיין מצויים בשלב ההליכים המקדמיים ושעה שאין בקבלת הבקשה כדי להרחיב או אף לשנות כלל את גדר המחלוקת העובדתית או כדי לגרום לסרבול ההליך המשפטי, אלא אדרבא קבלתה נועדה לצורך קיום הליך יעיל, מצאתי כי יש מקום להורות על תיקון התביעה על דרך של הפחתת סכום התביעה, כמפורט בבקשה. כן אני מורה על השבת החלק היחסי של האגרה.

העברת התיק לבית משפט השלום

1. כאמור, שעה שסכום התביעה המתוקן נופל לגדר הסמכות של בית משפט השלום, ובהתאם להחלטת בית המשפט, עותרת המבקשת להעברת התיק לבית משפט השלום. המשיבים מתנגדים שעה שסומכים הם את ידיהם על הנפסק בעניין רובין וטוענים כי הלכה זו לא השתנתה.
2. אלא שסבורני כי הנפסק בעניין רובין כלל אינו חל על ענייננו. כך, בנסיבות עניין רובין, התביעה הועברה על ידי בית המשפט המחוזי לבית המשפט השלום זאת לאחר ששונה גדר סמכותו של בית המשפט השלום מכוח צו בתי המשפט (הגדלת סכום התביעות האזרחיות בבית משפט השלום), תשס"א-2001, אשר בעקבותיו התביעה נפלה לגדר סמכותו. כך, לא הייתה כל מחלוקת בין הצדדים כי בעת הגשת התביעה הייתה הסמכות נתונה לבית-המשפט המחוזי. משכך, נקבע כי הסמכות העניינית נקבעת במועד הגשת התביעה ואין בשינויים שאירעו לאחר הגשת התביעה כדי לשנות את הערכאה לה נתונה הסמכות העניינית. אין זה המצב שלפניי ויש לקרוא החלטה זו בעניין רובין לנסיבותיה.
3. בענייננו, לא התרחש כל שינוי בעובדות העומדות בבסיס כתב התביעה לאחר מועד הגשתה ובוודאי שלא חל כל שינוי בגבולות הסמכות העניינית של בית המשפט. השינוי המתבקש בסכום התביעה נובע מהארות בית המשפט במסגרת קדם המשפט שלפיהן מלכתחילה לא היה מקום להגיש התביעה בסכומים שנתבעו לבית המשפט המחוזי.
4. אמנם הגדרת הסעד מצוי בידי התובע, אשר מנסח את כתב התביעה ומאפיין את הסעדים המבוקשים במסגרתו וכפועל יוצא, קובע לאיזו ערכאה נתונה הסמכות העניינית. יחד עם זאת, דומה כי על בית המשפט לתמרץ תובעים להגיש את תביעתם לערכאה המתאימה והמוסמכת לדון בעניין כבר מלכתחילה [ראו רע"א 6500/19 גבריאל נ' אשד (נבו 7.5.2020) (להלן: "עניין אשד")].
5. כך, בעניין אשד נקבע כי:

"באופן רחב, נועדו כללי הסמכות העניינית לייצר סדר ויציבות, וזאת באמצעות הכוונת דרכם של בעלי דין המבקשים לפנות לבית המשפט לצורך קבלת סעד. הכוונה זו לא נעשית באופן שרירותי, אלא היא מבוססת על השאיפה להביא להתאמה מרבית בין מאפייניה השונים של התביעה לבין הערכאה שתדון בה, במטרה לייעל את ההליך המשפטי, להביא לצדק דיוני, ולהגשים באופן אופטימלי את מטרותיו של המשפט...

ההנחה העומדת בבסיס חלוקה זו היא כי הערכאות הדיוניות נבדלות זו מזו ברמת ההתמקצעות והניסיון השיפוטי שנצברו על ידי השופטים המכהנים בהן. משכך, על מנת לנצל את המשאבים המשפטיים העומדים לרשותנו באופן המיטבי, נעדיף שעניינים מורכבים וכבדי משקל, הדורשים מומחיות שיפוטית מיוחדת וניסיון רב יותר, יידונו על ידי שופטי הערכאה הגבוהה יותר, ואילו עניינים אשר רמת מורכבותם או חשיבותם פחותה יחסית יידונו בערכאה נמוכה יותר".

ובהמשך:

"ודוק, התכלית המרכזית אותה ביקש המחוקק לקדם באמצעות חלוקת הסמכות העניינית בין בית המשפט המחוזי לבית משפט השלום, היא ניתוב יעיל ונכון של תביעות בהתאם לרמת מורכבותן וחשיבותן".

1. כידוע, המבחן הקובע לעניין חלוקת הסמכות העניינית בין בתי המשפט האזרחיים הוא מבחן הסעד - היינו, זהות הערכאה המוסמכת לדון בתובענה תיקבע ככלל על פי הסעד המבוקש בכתב התביעה ולא על פי עילת התביעה. מבחן הסעד נועד "להגשים את התכלית שבבסיס חלוקת הסמכויות ולייעל את הקצאת הזמן והמשאבים המוגבלים של מערכת בתי המשפט" (שם, עניין אשד).
2. לאור האמור, אני סבורה כי הנפסק בעניין רובין אינו חל על נסיבות המקרה דנן.
3. למעלה מן הצורך, דומה כי יש מקום לציין, כי ממועד מתן ההחלטה בעניין רובין חלפו שנים רבות והותקנו התקנות החדשות, אשר מטות את נקודת האיזון בהתנהלות הדיונית לעבר האינטרס הציבורי שב"קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל" תוך "חיסכון במשאבי זמן ועלויות" (תקנה 5 לתקנות החדשות). אמנם העברת תיק מערכאה אחת לשנייה כרוכה אף היא בהשקעת משאבים בדיון, בעצם ההעברה כמו גם בקביעת מותב אחר בבית המשפט השלום. ואולם, דומה כי בהינתן השלב הדיוני בו מצוי התיק, שלב קדם משפט ראשון, האינטרס הציבורי מחייב כי התיק ידון בערכאה הנכונה.
4. בנוסף, יש מקום להעיר, כפי שנקבע בעניין רבץ, כי הנפסק בעניין רובין בדן יחיד, הגם שאושר על ידי בית המשפט העליון בפסיקה מאוחרת יותר, זכה אף לביקורת, כך למשל על ידי כב' השופט דנציגר ברע"א 8341/13 חאלד נ' אחים בעראר בע"מ (נבו 15.6.2014), שם נקבע בהתייחס לנפסק בעניין רובין כי:

"ייתכן כי כלל זה ראוי לעיון חוזר. "ההנחה בדבר קיומו של קשר בין כהונת השופטים בערכאה מסוימת והכשרתם לבין סמכותה העניינית של אותה ערכאה" אינה מתיישבת לכאורה עם המגמה להרחיב את סמכויותיו של בית משפט השלום ועם התפיסה הרווחת בדבר כשירותם של שופטי השלום."

1. ובעניין רבץ קובע כב' השופט גרוסקופף כי:

"סבורני כי לאור כניסתן לתוקף של התקנות החדשות, שבהן מחוקק המשנה הדגיש את האינטרס הציבורי ב"חיסכון במשאבי זמן ועלויות" (תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018), מתחזק הצורך לבחון מחדש את הכלל שנקבע בעניין רובין, בעיקר במקרים שתיקון כתב התביעה מתבצע בשלבי קדם-המשפט, ובטרם החל בית המשפט בבירור התביעה לגופה. על כל פנים, הבקשה שלפניי אינה דורשת עיון מחדש כאמור, שכן כל שנטען בבקשת רשות הערעור בקצרה נגד ההחלטה להעביר את התביעה לבית משפט השלום נגזר מהטענות שהופנו כלפי דחיית הבקשה לתקן את כתב התביעה. על כן, לאור דחיית הטענות הנוגעות לתיקון כתב התביעה, ממילא אינני רואה מקום להתערב בהחלטה הנוגעת להעברת התביעה".

1. אמנם בעניין רבץ לא שונתה ההלכה, שעה שנקבע כי "הבקשה שלפניי אינה דורשת עיון מחדש כאמור", ואולם הרציונל של הדברים שנקבעו בהחלטה זו רלוונטי אף לענייננו. לכך יש להוסיף, כפי שצויין על ידי כבוד השופט גרוסקופף בעניין רבץ, כי הדברים מקבלים משנה תוקף בהינתן עקרונות היסוד שנקבעו בתקנות החדשות.
2. כך, בדברי ההסבר של התקנות החדשות נקבע כי:

"בנוסף נקבע בעקרונות היסוד כי על בית המשפט לאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי, כאשר האינטרס הציבורי הוגדר כאינטרס בנגישות הציבור למערכת המשפט, לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי. עקרון זו נולד על רקע הנחת היסוד שלפיה, המשאב השיפוטי הינו משאב ציבורי יקר שיש לעשות בו שימוש מושכל. על כן, בית המשפט נדרש לאזן בין האינטרס של בעלי הדין, שהוא הקדשת מלוא משאביו וזמנו של בית המשפט לצורך בירור התובענה תוך למשל אי עמידה על הסדרים שנקבעו בתקנות, לבין האינטרס הציבורי שהוא, בין היתר, ניהול מיטבי של המשאב השיפוטי המוגבל." (ההדגשות אינן במקור, ראו עמוד 6 לדברי ההסבר לתקנות החדשות אשר פורסמו באתר משרד המשפטים בכתובת: https://www.gov.il/he/departments/news/16122020).

1. לאחר התקנת התקנות החדשות, התייחס בית המשפט העליון לא אחת לאינטרס הציבורי. כך, כב' השופט עמית בע"א 3975/21 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' אי.סיג בע"מ (נבו 20.03.2022) בהקשרה של בקשת תובע להפסקת תובענה, קבע כי: "בכל תביעה שנדונה בבית המשפט, מצטרף אל הצדדים צד נוסף הסמוי מהעין, והוא הציבור. תקנה 5 לתקנות החדשות מוציאה את הצד הסמוי מאחורי הקלעים, מוליכה אותו אל קדמת הבימה ומעמידה אותו בשורה אחת עם הצדדים לתיק." (שם, פס' 7).
2. לעניין זה יפים דבריו של ד"ר יעקב שקד סבור בספרו סדר הדין האזרחי החדש 17 (2020), כדלקמן:

"למוגבלות המשאבים השלכה על כלל הציבור, שכן "צריכת" זמן שיפוטי, שלא לצורך, באה על חשבון האינטרס של כלל המתדיינים...דומה כי עקרונות היסוד שואפים לבצע שינוי של ממש בדרך התנהלות ההליך האזרחי."

ובהמשך בעמוד 23:

"נראה כי התקנות, ועקרונות היסוד בראשן, יש בהן משום שינוי דרמטי, לא פחות, אשר מטרתן העתקת נקודת האיזון בין האינטרסים הרלוונטיים...

בתי המשפט, כאשר נזקקים הם עתה לאיזונים שונים, בבואם ליתן החלטות דיוניות, ישוו מן הסתם לנגד עיניהם את עקרונות היסוד, ובהם, הבאת האינטרס הציבורי בחשבון בצורה משמעותית יותר."

וכן דבריו של פרופ' רוזן-צבי בספרו הרפורמה בסדרי הדין - מורה נבוכים 54–58 (2021), הרואה בתקנה 5 לתקנות החדשות כעומדת בבסיס עקרון הצדק המידתי, כדלקמן:

"מבקש להכניס למסגרת שיקול הדעת השיפוטי, לא רק את זכויותיהם של הצדדים העומדים בפני בית המשפט, אלא גם את זכותו של הציבור הרחב לנגישות לצדק ולדיון משפטי מהיר ויעיל, כמו גם זכותו לחיסכון במשאבים ציבוריים, המושפעות מן האופן שבו מתנהל עניינם של הצדדים בבית המשפט. כך למשל בעל דין המתנהל בחוסר תום לב או בחוסר יעילות, פוגע לא רק בצד שכנגד, הנאלץ לממן מכיסו את ההליך היקר והבזבזני, אלא גם בצדדים שלישיים הנאלצים לחכות זמן רב עד שעניינם יתברר בבית המשפט ובכלל משלמי המיסים המסבסדים מכיסם את מערכת בתי המשפט. עקרון הצדק המידתי, המחליף את עקרון הצדק לגופו של עניין, מבוסס על ההנחה שלכל פעולה שננקטת במסגרת ההליך יש עלויות, שבהן נושאים לא רק הצדדים להליך אלא גם הציבור בכללותו. עלויות אלה צריכות לבוא בחשבון על ידי בתי המשפט בבואם לפרש את כללי הפרוצדורה."

1. הנה כי כן, בצד החובה להתחשב גם באינטרס של כלל המתדיינים לצד האינטרס של בעלי הדין בתיק המסוים, יש לנקוט במידתיות ביחס להשקעת המשאבים המוקדשים להליך. עקרונות אלו והרצון לחלוקת זמן שיפוטי באופן המיטבי בין ערכאות השיפוט לצורך קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, על רקע העומס בבתי המשפט, הרחבת סמכויות בתי משפט השלום, ומקצועיותם של בתי המשפט השלום, מובילים למסקנה שלפיה יש להקפיד על כללי הסמכות העניינית ועל בית המשפט להעמיד לנגד עיניו את משאב הזמן השיפוטי, תכלית ייעול ההליכים וההקפדה על הוודאות הדיונית.

על בית המשפט לוודא לא רק כי הליך המשפטי ינוהל בסבירות וביעילות, אלא גם שהערכאה הנכונה היא שתקצה את המשאבים הציבוריים המוקדשים לניהולו.

1. הוא הדין בענייננו, הדגש על האינטרס הציבורי ב"חיסכון במשאבי זמן ובעלויות" מצריך כי תביעה שהסעד המבוקש במסגרתה לא עולה או לא אמור לעלות על סמכותו העניינית של בית המשפט השלום (ועל כך אין חולק), תידון בבית המשפט השלום, גם אם החלה להתברר בבית המשפט המחוזי.
2. משכך, אני מורה על העברת התיק לנשיא בתי המשפט השלום בתל אביב, על מנת שיקבע את המותב שידון בתיק תוך התחשבות במועד הגשת התביעה.

המזכירות תדוור העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ה' כסלו תשפ"ג, 29 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.