רקע כללי

1. תובענה זו המתנהלת זה למעלה משלוש שנים בין כתלי בית משפט, התנהלה עד לאחרונה בבית המשפט המחוזי בת"א, והועברה לבית המשפט השלום בהתאם להחלטת המותב הקודם מיום 29/11/22 (כב' השופטת מיכל עמית- אניסמן), וזאת לאור בקשתה של התובעת לתקן את כתב התביעה ובמסגרתו להפחית את סכום התביעה ולהעמידו על גבול סמכותו של בית המשפט השלום (במקום 4 מיליון ₪, כפי שהוגש במקור).
2. בפתח הישיבה הראשונה שנערכה לפניי ביום 15/1/23 (ישיבת קדם משפט שניה בהליך זה מאז פתיחתו) הסתבר, למרבה הפלא, כי חרף העובדה כי ההליך מתנהל בבית המשפט מזה למעלה משלוש שנים, עדיין תלויות ועומדות על הפרק שתי בקשות שטרם הוכרעו: האחת- בקשת התובעת לפיצול הדיון בין שאלת האחריות לשאלת הנזק, והשנייה- בקשת הנתבעים להשלמת הליכים מקדמיים, בכלל זה: השלמת מענה על שאלונים ומתן גילוי ועיון במסמכים ספציפיים.
3. במעמד הדיון ולשאלת בית המשפט, הבהירו שני הצדדים גם יחד כי הנם עומדים על מתן הכרעה בבקשות, כל אחד בבקשתו שלו. בנסיבות אלו, לא נותר אלא לדון בהן לגופן ולהכריע בהן על מנת שניתן יהא להצעיד את ההליך קדימה בכל הנוגע לשלב הדיוני בו הוא מצוי. ברם, בטרם "נפשיל שרוולים", נתחיל במלאכה ונצלול לפרטים, מתעורר הצורך לסקור בקצרה את השתלשלות האירועים הכרונולוגית המתנהלת בין הצדדים מזה קרוב לעשור, וכפועל יוצא, את עילות התביעה שהולידה השתלשלות מצערת זו יש לומר, כעולה מכתבי הטענות;

הצגת הצדדים ועילות התביעה העיקרית והתביעה שכנגד

1. עסקינן בתביעה ובתביעה שכנגד שהוגשו מכוח חוק איסור לשון הרע התשכ"ה- 1965, (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). התביעה במתכונתה המתוקנת, הועמדה על גבול סמכותו העניינית של בית משפט זה, ואילו התביעה שכנגד הועמדה על סך של 4 מיליון ₪ והוגשה כנגד התובעת וכנגד בן זוגה.
2. התובעת, גב' אליס שלזינגר (להלן: "התובעת"), ספורטאית מצטיינת בעברה בענף הג'ודו, ייצגה את מדינת ישראל בשתי אולימפיאדות (בייג'ין 2008 ולונדון 2012) ובתחרויות בין לאומיות נוספות וזכתה במדליות רבות בהיותה בגילאים 15-24. נתבע 1, מר משה פונטי (להלן: "פונטי"), הנו יו"ר איגוד הג'ודו בישראל והנתבע 2 הנו איגוד הג'ודו בישראל (עמותה רשומה).
3. לאור החלטת המותב הקודם אשר נעתר לבקשת התובעת לתקן את תביעתה על דרך הפחתת סכום התביעה, הגישה התובעת ביום 19/12/22 כתב תביעה מתוקן לבית המשפט השלום המתמקד בשלוש עילות תביעה כדלקמן:
   1. "פגיעה בשם הטוב ובנזק הנפשי בגינה"- במסגרת זו עותרת התובעת לפיצוי בגין חמישה פרסומים בתקופה שבין 31/12/12-16/9/13, אשר לטענתה מהווים "לשון הרע" ופגיעה בשמה הטוב, כמשמעם בחוק איסור לשון הרע. את גובה הפיצוי בעילה זו מעמידה התובעת על סך 1.5 מיליון ₪.
   2. בגין "פגיעה בפרטיות" לפי חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981. בעילה זו, מכוונת התובעת טענתה לפניה יזומה של הנתבעים במכתב מיום 3/4/14 הממוען לפסיכיאטר המחוזי. לטענת התובעת, פניה זו מהווה פגיעה בפרטיות כמשמעה בחוק, הכל במטרה "לגרום לאשפוז כפוי" של התובעת. את גובה הפיצוי בגין עילה זו מעמידה התובעת על סך 350,000 ₪.
   3. בגין "נזק כספי בעין"- אובדן מלגה שניתנה לתובעת על ידי מר יעקב שחר בהיותה ספורטאית בכירה בנבחרת ישראל בענף הג'ודו לפי חישוב של 7,500 ₪ מלגה חודשית על פני שבע שנים. את גובה הפיצוי בגין עילה זו מעמידה התובעת על סך 650,000 ₪.
4. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, כנד התובעת ובן זוגה, בשתי עילות מרכזיות:
   1. פגיעה בשם הטוב של הנתבעים - בגין 11 פרסומים המהווים, כך לשיטת הנתבעים, לשון הרע ופגיעה בשם הטוב של הנתבעים 1-2 או מי מהם לפי חוק איסור לשון הרע. הפרסומים הנדונים מתפרשים על פני השנים 2013-2016. את גובה הפיצוי בגין עילה זו מעמידים הנתבעים על סך 4 מיליון ₪.
   2. המצאת הסכם- דרישה להורות לתובעת להמציא לעיון הנתבעים את ההסכם שנחתם בינה לבין איגוד הג'ודו הבריטי ובו פרטי התמורה הכספית עליה סיכמה עם הצטרפותה לנבחרת הבריטית כפי שחוייבה לעשות במסגרת פסק הבוררות.

סיפור המסגרת: השתלשלות הכרונולוגית בקצירת האומר

1. עיון בכתב התביעה מעלה כי הגורם המחולל לכל שרשרת האירועים המהווה את הרקע להגשת התביעה, הוא בחירתו של פונטי, עוד בשנת 2012, בספורטאית בשם ירדן ג'רבי כמי שעתידה לייצג את ישראל בקטגוריית משקל של 63 ק"ג באולימפיאדת ריו בשנת 2016 ולא בתובעת. החלטה זו של יו"ד האיגוד הולידה שרשרת אירועים שאינה שנויה במחלוקת בין הצדדים כדלקמן:
   1. התובעת אשר התקשתה לקבל את דין הבחירה, בקשה להשתחרר מאיגוד הג'ודו בישראל על מנת שתוכל לייצג מדינה אחרת (בריטניה) באולימפיאדה הקרובה שעתידה הייתה להתקיים בריו בשנת 2016. איגוד הג'ודו הישראלי והעומד בראשו סרבו לבקשת השחרור של התובעת.
   2. משכך, פתחה התובעת עוד בשנת 2013 בהליך משפטי כנגד הנתבעים, כך שההכרעה בפלוגתא בקשר לשחרור מהאיגוד הועברה להליך בוררות. במסגרת אותו הליך, טענה התובעת, בין היתר, כי דרישת האיגוד והעומד בראשו, ממנה להמשיך להתאמן אצל מר שני הרשקו, שהיה מאמנה האישי של ירדן ג'רבי באותה העת, אינה מוצדקת ויש לאפשר לה להתאמן עם פאבל שהנו מאמן ג'ודו בכיר (המאמן הקודם של נבחרת נשים בענף הג'ודו) ובן זוגה לחיים כיום.
   3. ביום 27/4/14 ניתן פסק הבוררות (עו"ד דוד גולן) במסגרתו קבע הבורר כי יש לשחרר את התובעת באופן מידי מאיגוד הג'ודו הישראלי על מנת לאפשר לה להירשם תחת איגוד אחר במדינה זרה ולהתחרות באולימפיאדת ריו. (סעיף 30 לפסק הבורר). עוד קבע הבורר כי סירובה של התובעת להתאמן אצל מר שני הרשקו שכזכור היה מאמנה האישי של הספורטאית ג'רבי, יריבתה המקצועית, היה מוצדק בנסיבות העניין.
   4. בד בבד עם קביעות אלו, קבע הבורר כי שיקולי האיגוד לא היו נגועים בניגוד עניינים ולא נבעו משיקולים זרים (סעיף 18 לפסק הבורר). ביום 30/12/15 אושר פסק הבורר במסגרת פסק דין בבית המשפט המחוזי ת"א (ת.א. 53995-08-15).
   5. ביום 1/5/14 קיבלה התובעת מכתב שחרור מאיגוד הג'ודו בהתאם לפסק הבורר וביום 25/12/14 אשרה מדינת בריטניה את קליטתה של התובעת כספורטאית נבחרת בריטניה, והתובעת זכתה לייצג את בריטניה באולימפיאדת ריו בשנת 2016.
   6. בשנת 2019 פרשה התובעת מספורט תחרותי מענף הג'ודו וכיום הנה מאמנת ג'ודו. (דבריה במעמד הדיון בפניי).
2. אקדים ואומר כבר עתה: אין חולק בין הצדדים כי בחירתו של פונטי בספורטאית ג'רבי, במקום בתובעת, כמי שתייצג את ישראל בקטגוריית משקל 63 ק"ג באולימפיאדת ריו בשנת 2016, הייתה החלטה לגיטימית אשר התקבלה מכוח סמכותו והפררוגטיבה הנתונה לו בכובעו כיו"ר האיגוד ועל כך אין עוררין וזו גם לא עילת התביעה. אולם כאמור החלטה זו, הינה הגורם המחולל לקרע שקרה במערך היחסים בין התובעת לנתבעים, ואשר לדאבון הלב, הלך והעמיק בעשור האחרון החל משנת 2012 ועד שהגענו עד הלום.
3. עוד עולה מעיון בכתבי הטענות כי בכל השנים הללו ובעיקר בשנים 2013-2016, שני הצדדים גם יחד, ניהלו התכתשות הדדית ביניהם על גלי האתר, בתקשורת, לרבות: רדיו וברשתות החברתיות, אשר היא זו שהולידה את עילות התביעה ההדדיות בתובענה זו, אשר כפי שמצינו לעיל, רובן ככולן מתמקדות ומתרכזות בפרסומים הדדיים העולים לכדי לשון הרע, כך על פי הנטען.
4. וכעת, לאחר שסקרנו את השתלשלות העניינים כמפורט לעיל, נפנה לדון בשתי הבקשות הדיוניות התלויות ועומדות על הפרק הדורשות הכרעה;

הדיון בבקשות- הפן הפרוצדורלי

1. בטרם נצלול לגופן של הבקשות, מצאתי לנכון לציין את הדבר הבא: ניתן (ואולי אף ראוי) היה לדחות את שתי הבקשות גם יחד ולו מהפן הפרוצדוראלי, אף ללא הצורך בהכרעה בהן לגופו של עניין וזאת בשל השיהוי הניכר במועד הגשתן, ואסביר: בקשת הנתבעים להשלמת הליכים מקדמיים הוגשה ביום 10/5/22 ואילו בקשת התובעת לפיצול הדיון הוגשה ביום 25/7/22.
2. לשון אחר, שתי הבקשות גם יחד הוגשו כשנתיים וחצי(!) לערך מיום פתיחת ההליך. מועד זה אינו מתיישב עם המועדים שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות") להגשת בקשות שעניינן הליכים מקדמיים, כאשר דבריי מכוונים לתקנה 49 (ג) ו-(ז)לתקנות. בהתאם לקבוע בתקנות, בקשות אלו היו אמורות להיות מוגשות עוד עובר למועד ישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה כאמור בבית המשפט המחוזי ביום 27/4/21, ברם, הלכה למעשה, הן הוגשו באיחור ניכר, למעלה משנה(!) לאחר מכן.
3. ודוק, בפתח הדיון שהתקיים לפניי, טען ב"כ הנתבעים כי המועדים שנקבעו בתקנות החדשות, אינם חלים על תובענה זו אשר נפתחה בשנת 2019, טרם כניסת התקנות החדשות לתוקף. אינני שותפה לעמדה זו של ב"כ הנתבעים. הגם שהתובענה הוגשה טרם החלת התקנות החדשות, תקנה 180(ג)(3) לתקנות החדשות, העוסקת בהגשת בקשות בשלב קדם המשפט, חלה גם על התובענה דנן שהרי קדם המשפט הראשון בה התקיים למעלה משלושה חודשים לאחר שהתקנות החדשות נכנסו לתוקף. אדרבא, הדבר תמוה עוד יותר בשים לב לעובדה כי שני הצדדים גם יחד מודעים היטב לסדרי הדין המחייבים בעניין זה, שהרי כל אחד מפנה בתגובה שהגיש לבקשת רעהו, לתקנה הרלוונטית, תוך התעלמות מוחלטת מן העובדה כי טענה זו מהווה חרב פיפיות ופועלת גם לחובת בעל הדין הטוען אותה.
4. בל נשכח כי שני הצדדים גם יחד איחרו איחור ניכר בהגשת בקשות אלו, בהן נדרש בית המשפט לעסוק כעת, למעלה משלוש שנים לאחר פתיחת התובענה. הדבר לא יהא חף מהשלכות כפי שהבעתי באוזני הצדדים גם במעמד הדיון. במצב דברים זה, משעמדו הצדדים על דיון והכרעה בבקשות, ומאחר "ופטור בלא כלום" לא ניתן, להלן ייערך דיון בבקשות לגופן, תוך פסיקת הוצאות כמצוות התקנות החדשות.

הבקשה לפיצול הדיון ( בקשה מס' 25)

טענות הצדדים

1. לטענת התובעת יש לפצל את הדיון בין שאלת האחריות לנזק, וזאת בהתאם לסעיף 22 לחוק. עוד טוענת התובעת, כי פיצול זה יש להחיל גם על שלב ההליכים המקדמיים. לטענת התובעת פיצול הדיון, מתבסס על הלכת "רוטר" והלכת "השקמה" שם נקבע, כך על פי הנטען, כי בתביעות לשון הרע יש לפצל את הדיון בין שלב האחריות לשלב הנזק כדבר שבשגרה. ( ראו ברע"א 1379/14 אריה רוטר נ' מקור ראשון המאוחד ( הצופה) בע"מ( בפיורק זמני), המפרק הזמני רו"ח חן ברדיצ'ב( 25/8/14), וברע"א 3576/94 השיקמה הוצאה לאור בע"מ נ' משה רום ( 23/10/94). (להלן: "הלכת רוטר" ו"הלכת השקמה", בהתאמה). בבקשתה טוענת התובעת כי מאחר והנתבעים אינם מכחישים את עצם הפרסומים, "הפסיקה מחייבת את פיצול הדיון". במסגרת זו, טוענת התובעת כי מאחר ובתביעה נתבעים נזקים מוחשים-ממוניים מעבר לפיצוי הסטטוטורי שנקבע בחוק, קיימת הצדקה, במיוחד במקרה דנן, לפצל בין שלב האחריות לנזק.
2. הנתבעים מתנגדים לבקשה; לטענתם, עילות התביעה אינן מתמקדות רק בעילה לפי חוק איסור לשון הרע, אלא גם בגין פגיעה בפרטיות, עילה שמקורה בחוק אחר. עוד טוענים הנתבעים כי בקשה זו לא נכללה במסגרת הבקשות טרם קדם המשפט שהתקיים בבית המשפט המחוזי, שהרי הבקשה הוגשה כשנתיים וחצי לאחר הגשת כתב התביעה. בנסיבות אלו טוענים הנתבעים כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר וללא כל הסבר המניח את הדעת. עוד טוענים הנתבעים כי בניגוד לטענת התביעה, החלטה על פיצול הדיון, לעולם מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, וכך אף נקבע ב"הלכת רוטר".
3. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ולא רק מהטעמים אותם מנו הנתבעים בתגובתם. להלן אנמק טעמיי: אמנם, בתביעות שעילתן לשון הרע נקבע כי ככלל יש לפצל בין שלב האחריות לנזק. ראה הלכת רוטר: " כלל, ראוי שפיצול דיון בין שלב החבות ובין שלב הנזק ראוי שייעשה רק במקרים חריגים...אלא שדווקא בתובענות שעל פי החוק (חוק לשון הרע – הוספה שלי) נהוג לפצל את המשפט לשלבים, לשלב האחריות ושלב קביעת הנזק. נוהג זה, שלמעשה הפך להלכה פסוקה, נובע בעיקרו מהוראות סעיף 22 לחוק, כפי שעמד על כך בית משפט זה ברע"א 3576/94 השיקמה הוצאה לאור בע"מ נ' רום פ"ד מה(4) 388, 392 (1994), כדלהלן: "על פי האמור בסעיף 22(2), אין להביא במשפט אזרחי בשל לשון הרע ראיות או לחקור בדבר שמו הרע של התובע או בדבר אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו הפגומים, ככל שאלה אינם נוגעים במישרין ללשון הרע, אלא אם הוחלט קודם שהנתבע חייב בפיצויים ובית המשפט התיר את הבאת הראיות או החקירה לצורך החלטה בדבר שיעורם. הפועל היוצא מסעיף זה הוא, שהדיון בתביעה בשל לשון הרע מתפצל כך שתחילה נדונה שאלת החבות ורק בשלב שני, אם נקבעת חבות, נידונה שאלת גובה הפיצויים, ההיגיון והתכלית שביסוד הוראת סעיף 22 לחוק הוא הרצון למנוע חיטוט בעברו של התובע או הנאשם, העלול להביא לפגיעה בשמו הטוב, כשחיטוט כזה עלול להיות מיותר, אם תדחה תובענת התובע בשל העדר חבות מצד הנתבע או אם יזוכה הנאשם". ( ראו בעניין זה גם ברע"א 47165-01-21 חסן עתאמנה נ' זוהיר יחיא (6/5/21).
4. בהמשך, נקבע בהלכת רוטר: "כאשר אין מפצלים את הדיון כאמור לעיל, כך שסוגיית הנזק אמורה להיות נדונה ביחד עם שאלת האחריות, פשיטא שהתובע יתחיל בהבאת הראיות (אֹורי שנהר דיני לשון הרע 465 (1997), (להלן: שנהר). ואולם, כאשר מפוצל הדיון, כפי שכרגיל ראוי שייעשה בתביעות בגין לשון הרע, כך שסוגיית הנזק אינה עומדת לדיון בשלב הראשון של המשפט, עשוי להיווצר מצב שהנתבע יחל בהבאת הראיות. מצב שכזה ייווצר כאשר הנתבע אינו מכחיש את עצם הפרסום ואת היותו המפרסם, שכן אז לא נותר לתובע להוכיח דבר (בשלב זה)". ובהמשך נקבע : אם, מטעם כלשהו, ימצא בית משפט השלום לנכון שלא לפצל את הדיון, כי אז יהא על המבקש להתחיל בהבאת הראיות". ( ראו סעיף 12 לפסק הדין). (ההדגשות אינן במקור). מדברים אלו, עולה כי פיצול הדיון בתביעות לשון הרע הנו אמנם נוהג שהשתרש בפסיקה, אך אין פירוש הדבר כי עסקינן ב"פסיקה מחייבת" המנותקת ממהותו וממורכבותו של התיק, ועל כן יש לבחון כל מקרה לגופו.
5. בנסיבות התובענה דנן, לא מצאתי כל הצדקה בפיצול הדיון בין שלב האחריות לנזק. ראשית, בניגוד "להלכת רוטר" שעסקה כל כולה בתביעת לשון הרע, בתביעה דנן עותרת התובעת גם לפיצוי בעילה שמקורה בחוק הגנת הפרטיות. במסגרת זו, עיון בכתב התביעה מעלה כי העילה הנטענת בגין פגיעה בפרטיות, אף היא עילה עצמאית ונפרדת שכלל אינה נובעת מהפרסומים מושא התביעה, אלא קשורה בטבורה לפניית איגוד הג'ודו לפסיכיאטר המחוזי בעניינה של התובעת מחשש פן תפגע בעצמה. במאמר מוסגר, בזהירות המתבקשת, ומבלי לקבוע מסמרות מצאתי לציין כבר עתה את הדבר הבא: בכל הנוגע לעילה השניה שעניינה פגיעה בפרטיות, תיאלץ לעבור משוכות גבוהות, הן לנוכח קיומו של סעיף התיישנות הכלול בחוק הגנת הפרטיות המגביל את תקופת ההתיישנות לפי הוראות חוק זה לשנתיים (ובמקרה דנן התביעה הוגשה 5.5 שנים אחרי שהוצא המכתב), טענה לה אגב, לא ניתנה כל התייחסות בכתב התשובה שהגישה התובעת, והן לנוכח ההגנות המנויות בסעיף 18 לחוק מבלי להיכנס כעת לגופן. מכל מקום, מאחר ולא מונחת בפניי בקשה מקדמית לסילוק על הסף בקשר לעילת תביעה זו, אינני צריכה להידרש לה כעת והדבר יתברר במסגרת ההליך כולו.
6. בנוסף לאמור לעיל, בתובענה זו עותרת התובעת לסעד כספי שעילתו לא קשור כלל ועיקר לפגיעה הנטענת בשם הטוב, אלא להפסקת מלגת תמיכה/קיום אותה קבלה התובעת ממר יעקב שחר כל עוד הייתה ספורטאית בנבחרת הג'ודו שייצגה את מדינת ישראל. ודוק, מעיון בכתב התביעה עולה כי אין קשר סיבתי בין הנזק הכספי הנטען קרי: הפסקת מלגת התמיכה/קיום לבין חמשת הפרסומים המהווים לשיטת התובעת לשון הרע, שכן גם לשיטת התובעת עצמה, גמלה זו הופסקה בעקבות פרישתה מאיגוד הג'ודו הישראלי, בשל העובדה כי הפסיקה לייצג את מדינת ישראל ועברה להיות חברה באיגוד זר במדינה אחרת, הכל כפועל יוצא מבחירתו של פונטי בירדן ג'רבי כנציגת ישראל באולימפיאדת 2016, על פני התובעת. אדרבא, בעניין זה העידה התובעת בעצמה במעמד הדיון לפניי וטענה: "אם לא הייתי עוברת לייצג מדינה אחרת הקריירה שלי הייתה נגמרת, ולכן לא הייתה לי אופציה אחרת". לשון אחר, אובדן המלגה אינו נזק שהינו פועל ישיר של חמשת הפרסומים שפגעו לטענתה בשמה הטוב, אלא בשל כך שהתובעת ראתה עצמה אנוסה לעזוב את איגוד הג'ודו (הנתבע 2) על מנת לאפשר לעצמה להתחרות, גם אם בשם מדינה אחרת, באולימפיאדה הקרובה למען הקריירה הספורטיבית שלה.
7. מכאן, שהתובעת מבססת תביעתה על שלוש עילות עצמאיות ובלתי תלויות זו בזו, שרק אחת מהן עוסקת בפרסומים מכפישים ובפגיעה בשמה הטוב כנטען על ידה, בעוד שהשתיים האחרות הינה נפרדות לחלוטין ואינן קשורות או נובעות מהעילה הראשונה. די בטעם זה כדי לדחות בקשת התובעת לפיצול הדיון.
8. שנית, במקרה דנן מדובר גם בבירור התביעה שכנגד המתמקדת ב-11 פרסומים אחרים, שונים מהפרסומים מושא התביעה העיקרית. הטענה הגלומה בקשר לפרסומים אלו היא כי הייתה זו התובעת דווקא שהוציאה דיבתם של הנתבעים רעה בכך שהציגה את פונטי והאיגוד כמי שמנסים להתעמר בתובעת ולכפות עליה אשפוז פסיכיאטרי כפוי, דבר שפגע בשמם מאחר ולטענתם, לא היו דברים מעולם. מאחר ואין חפיפה בין הפרסומים בהם עוסקות התובענות, סבורתני כי פיצול הדיון בין סוגיית החבות לסוגיית הנזק רק בתביעה העיקרית להבדיל מהתביעה שכנגד, אך יגרום לסרבול ההליך שלא לצורך, ויגרור מספר רב של מועדי הוכחות, קל וחומר לאור העובדה כי שני הצדדים הצהירו במעמד הדיון שהתקיים לפני כי כל אחד מהם צפוי לזמן לשלב ההוכחות לעדות בין 5-6 עדים.

1. שלישית, להבדיל מכתב התביעה המקורי, שם נתבעו הנזקים הנפשיים כעילת תביעה נפרדת מבלי שזו מגובה בחוות דעת רפואית בתחום הפסיכיאטרי, בסעיף 108 לכתב התביעה המתוקן מציינת התובעת כי הפיצוי הנו: "בגין הפגיעה בשמה הטוב ובנזק הנפשי בגינה". אין זאת אלא כי התובעת מבקשת לכרוך בתביעה שעילתה לשון הרע, גם נזק נפשי, בטענה לקיומו של קשר סיבתי בין הפרסומים שלטענתה פגעו בשמה הטוב, לבין מצבה הנפשי אותו מגדיר בא כוחה במעמד הדיון שהתקיים בפניי כפוסט-טראומה, ועל כן המניע האמיתי שעומד מאחורי בקשתה לפיצול הדיון, הוא בקשת התובעת "לרפא" את הפגם הדיוני והראייתי של אי צירוף חוות דעת רפואית תומכת כבר לשלב של כתב התביעה, כפי שנדרש ומתחייב לעשות כל אימת שבעל דין טוען לקיומו של נזק גוף במסגרתו מעלה טענות שבמומחיות רפואית.
2. שינוי זה אותו מצאה התובעת לעשות בכתב התביעה המתוקן, מעורר שני קשיים: א) שינוי זה, אינו נגזר מהחלטת בית המשפט המחוזי, שהרי הסיבה היחידה בעטיה נעתר בית המשפט המחוזי להעביר את התובענה לבית המשפט השלום הנה בשל בקשת התובעת להפחית את סכום התביעה להבדיל משינוי עילות התביעה ב) הקושי המשמעותי אף יותר הוא כי למעשה מדובר בניסיון של התובעת לכרוך בתביעה בעילת לשון הרע, עילת תביעה נוספת שעניינה נזק גוף ולהכניסה "בדלת האחורית" כמעין תביעה נגררת לתביעת לשון הרע.
3. אומר כבר עתה: זאת לא ניתן לקבל ובמה הדברים אמורים? במעמד הדיון ולשאלת בית המשפט מהו אותו נזק את הוכחתו רוצה התובעת לדחות לשלב השני של ההליך ככל שהדיון יפוצל, השיב בא כוחה כי ברצונו להוכיח כי הפרסומים גרמו לתובעת "פוסט טראומה". ראה דבריו בעמ' 13-14 לפרוטוקול: "ברגע זה אני אומר שאנו ציינו את נושא טראומה, פוסט טראומה שנגרמה בעקבות הפרסומים וזאת אנו נוכיח ... יש לי זכות תביעה כזו לומר שחלק מהנזק שנגרם לי הוא כתוצאה מלשון הרע. לטענתי במסגרת זו אני יכול להביא חוות דעת מומחים, גם של פסיכיאטר". בהמשך דבריו הוסיף ב"כ התובעת: " מעולם לא ויתרנו על עילת נזק גוף... יש לנו הזכות להגיש בשלב מאוחר יותר את חוות הדעת וזה בשלב הבאת הראיות לנזק".
4. טענה לנזק מסוג "פוסט טראומה" (PTSD) הנה טענה שבמומחיות רפואית אשר לקוחה מעולם התוכן של בריאות הנפש והפסיכיאטריה. על כן, ניזוק הטוען לגרימתו של נזק גוף, גם אם עילת התביעה הינה מכח חוק לשון הרע ולא מכח פקודת הנזיקין (עוולת הרשלנות) למשל, נדרש לפרט זאת "דבר דבור על אופניו" במסגרת כתב התביעה ולתמוך טענתו זו בחוות דעת פסיכיאטרית ערוכה כדין. חוות דעת פסיכיאטרית כאמור לא הוגשה, לא לכתב התביעה המקורי ולא לכתב התביעה המתוקן. אין זאת אלא כי התובעת מנסה לבנות, באופן יצירתי יש לומר, קונסטרוקציה משפטית חדשה, במסגרתה, לשיטתה, ניתן לכרוך תביעת נזקי גוף בתביעת לשון הרע ולהוכיח את הנזק הנפשי רק בשלב הגשת הראיות. יובהר כבר עתה כי ניסיון זה של התובעת אין בכוונתי להתיר ודינו להידחות כבר עתה.
5. ודוק, חוות דעתו של פרופ' קוטלר מיום 12/12/13, אותה צירפה התובעת (לראשונה) לכתב ההגנה בתביעה שכנגד, אינה עונה על קריטריון זה, שכן מטרתה לא היה לבסס טענה שבמומחיות רפואית כתימוכין לכתב התביעה, אלא לתמוך בדרישת אד-הוק של התובעת בשנת 2013 לשחררה מהאיגוד על רקע מצבה הנפשי הקשה דאז, בשל סירובם של הנתבעים לשחררה לדרכה המקצועית. לא זו אף זו, חוות דעת זו, ממילא אינה קושרת בקשר סיבתי בין הפרסומים המהווים לשון הרע על פי הנטען, לבין מצבה הנפשי שהיה רעוע ובכי רע נכון לשנת 2013, לפני תשע שנים, כעולה מחוות הדעת. אדרבא, מעיון בחוו"ד עולה כי המומחה מייחס את מצבה הנפשי של התובעת בשל כך שאולצה לשיטתה להתאמן עם המאמן של יריבתה ולסירובו של האיגוד לשחררה. במילים אחרות, מומחה התובעת בעצמו אינו קושר בין הפרסומים הנטענים לבין מצבה הנפשי של התובעת ומשכך, חוות דעת זו אינה יכולה לשמש כחוות דעת תומכת לקיומה של פוסט טראומה כתוצאה מהפרסומים הפוגעניים על פי הנטען.
6. לאור כל המקובץ לעיל, סבורתני כי פיצול הדיון בנסיבות דנן אך יאריך את הדיון שלא לצורך, יסרבל את ההליך ויפגע בקידומו. מכאן, שדין בקשת התובעת לפיצול הדיון להידחות.
7. התובעת תישא בהוצאות הבקשה בסך של 2,000 ₪ שישולמו לנתבעים. בנוסף תישא התובעת ב- 2,000 ₪ נוספים לטובת אוצר המדינה, וזאת לנוכח האיחור במועד הגשת הבקשה, כאמור בפתח דבריי. פסיקת הוצאות אלו נעשית ללא כל קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

בקשת הנתבעים (התובעים שכנגד) להשלמת הליכים מקדמיים ( בקשה מס' 24)

1. בקשת הנתבעים מתמקדת הן בגילוי המסמכים והן מענה משלים על שאלונים שכן התצהירים שהועברו אינם מספקים את הנתבעים, כך לטענתם. הנתבעים צירפו לבקשתם טבלה ארוכה המונה קרוב לחמישים עמודים, המפרטת מה ביקשו הנתבעים לקבל מהתובעת בהליכים המקדמיים, מה התקבל ומה עדיין חסר, וכללו גם את נימוקי סירובם של הנתבעים שכנגד בעניין זה.
2. במעמד הדיון שהתקיים לפניי נשאל ב"כ הנתבעים, האמנם לנוכח הגשת כתב התביעה המתוקן שהקטין את גובה הנזק, בהצטרף לפרק הזמן שחלף מאז הגשת הבקשה ולאחר שב"כ הנתבעים כבר שמע את עמדת בית המשפט לפיה לא ניתן לקבל בהמשך הדרך תביעה בעילת נזקי גוף מבלי שזו נתמכת בחוות דעת רפואית כבר בשלב כתב התביעה, לא מתייתרים לפחות חלקים מהבקשה? על כך השיב ב"כ הנתבעים כי הינו עומד על מתן הכרעה בבקשה על קרבה ועל כרעיה כמות שהוגשה ללא כל סינון.

הבקשה בעניין גילוי מסמכים ספציפי

1. סעיפים א-'ג' ו -ה'- בקשה לקבלת התיק פסיכולוגי/פסיכיאטרי בעניינה של התובעת. התובעת התנגדה לחשיפת מסמכים רפואיים בשלב זה של ההליך, שכן לשיטתה יש מקום לפצל הדיון בין שלב האחריות לנזק כפי שהתבקש בבקשה מס' 25. כידוע, בתביעה שעילתה נזקי גוף, להבדיל מענייננו, חותם הניזוק/התובע כדבר שבשגרה על טופס ויתור סודיות המאפשר למזיק/הנתבע לאתר מסמכים רפואיים ממוסדות רפואיים בהם טופל בעבר ו/או עודנו מטופל. לאר החלטתי לעיל במסגרתה נדחתה הבקשה לפיצול הדיון והובהר כי אין עסקינן בתביעת נזקי גוף, וכי לא אתיר הכנסת עילה מעין זו "בדלת האחורית", שכן עילת התביעה כלל איננה עוסקת בנזק גוף, לא מצאתי כל מקום או הצדקה לאפשר לנתבעים לעיין בתיקה הרפואי של התובעת. עם זאת, ככל שבכוונתה של התובעת להסתמך על מסמכים גולמיים בתחום הרפואי על מנת להוכיח את עוגמת/מפח הנפש ועוצמתו, מבלי שהדבר יתפרש כהיתר להעלאת טענות שבמומחיות רפואית, מן הראוי שתחשוף אותם כבר כעת, אחרת תהיה מנועה מלעשות בהם שימוש במסגרת הגשת ראיותיה.
2. סעיף ד'- בקשה לקבל את האישור בדבר קליטתה של התובעת באיגוד הבריטי ומסמכים אחרים בהקשר זה- התובעת מציינת בתגובתה כי מחזיקה באמתחתה את מסמכי הקליטה באיגוד הבריטי. אדרבא, הדרישה להעביר מסמכים אלו נקבעה במפורש בפסק הבוררות. (סעיף 31 בפסק הבוררות). משכך, לא ברור הסירוב להעבירם עד כה, והתובעת תעביר לנתבעים את המצוי בידיה בעניין זה.
3. סעיף ו'- בקשה להצגת מחקרים עליהם מתבססת התובעת בסעיף 98 בכתב התביעה. מעיון בתשובת התובעת עולה כי התובעת צרפה מאמר אחד לדוגמה. ככל שבכוונת התובעת להתייחס/להפנות למאמרים נוספים, עליה לעשות כן כבר כעת. עם זאת, מסופקני אם יש בכך טעם לאור קביעתי לעיל בעניין רכיב הנזק הנפשי הנטען.
4. סעיף ז'- בקשה לחשיפת חוות דעתו של פרופ' קוטלר. בקשה זו התייתרה עת חוו"ד האמורה צורפה לכתב ההגנה בתביעה שכנגד. אילו היו הנתבעים טורחים לעדכן ולסנן את בקשתם לאור החומר שכבר מצוי בתיק, הדבר היה מייתר התייחסות לסעיף זה, אך דומה כי במקום שהנתבעים יערכו את המיון המתבקש בין מה שרלוונטי ומה שלא, ביכרו הנתבעים כי יהא זה בית המשפט אשר יעמול ויערוך סינון זה משל היה זמנו של בית המשפט הפקר. התנהלות זו תילקח בחשבון במסגרת פסיקת הוצאות הבקשה.
5. סעיף ח'- בקשה לקבלת פירוט של כל התשלומים שהתקבלו עד כה ממר יעקב שחר- לא יכולה להיות מחלוקת כי עסקינן בבקשה רלוונטית המתייחסת באופן ישיר לסעד כספי על פי הנטען בכתב התביעה. התובעת מציינת כי כבר פנתה למר יעקב שחר בעניין זה ועל כן תתכבד ותעביר פירוט זה לנתבעים.
6. סעיף ט'-בקשה לקבלת אסמכתאות בדבר לימוד לתואר בפסיכולוגיה. הנתבעים מסבירים בקשה זו לאור העובדה כי בכתב התביעה (המקורי) טענה התובעת כי הפסידה מלגת לימודים כסטודנטית לפסיכולוגיה בסכום שהוערך על ידה בסך של 70,000 ₪. ברם, בכתב התביעה המתוקן אין זכר לדרישה כספית זו ומכאן כי דרישה זו של הנתבעים אינה רלוונטית עוד והיא נדחית. אין לא אלא להפנות בעניין זה לסיפה של הדברים שנאמרו בסעיף ד'.
7. סעיף י'- חשיפת הכנסות מפרסום: בכתב התביעה המתוקן אין כל עילה כספית בדבר הפסד הכנסות מפרסום. מכאן שדרישה זו אינה רלוונטית ונדחית כקודמתה. אין לא אלא להפנות בעניין זה לסיפה של הדברים שנאמרו בסעיף ד'.
8. סעיף י"א- העתק פניה של ב"כ התובעת למר יואל רזבוזוב- כפי שציינה התובעת בתגובתה, המכתב צורף לכתב התביעה שכנגד. על שום מה אם כן נכללה דרישה זו בבקשה מס' 24? לנתבעים הפתרונים.
9. סעיף י"ב- בקשה לצירוף העתק של המכתבים/פניות למשרד הספורט- התובעת הפנתה בעניין זה לתצהיר גילוי מסמכים כללי. התובעת מתבקשת להעביר לנתבעים בצורה מסודרת את כל המסמכים בעניין זה הקשורים לסכסוך מושא התובענה
10. סעיף י"ג- העתק כל מכתב/פניה "לכל גורם שהוא" בנוגע לסכסוך- כאמור, מדובר בסכסוך המתפרש על פני עשור בעוד שהבקשה בנוסח זה הינה כוללנית, גורפת, ולא ספציפית. דרישה זו במתכונתה הנוכחית נדחית בהיותה מסע דיג במים עמוקים.
11. סעיף י"ד- העתק כל חומר שהועבר על ידי יועץ התקשורת של התובעת "לכל גורם אחר" בנוגע לסכסוך- כאמור, מדובר בסכסוך המתפרש על פני עשור בעוד שהבקשה בנוסח זה הינה כוללנית, גורפת, ולא ספציפית. דרישה זו במתכונתה הנוכחית נדחית בהיותה מסע דיג במים עמוקים.
12. סעיף טו'- העתק כל פניה שהוציאה התובעת/ בן זוגה לתקשורת- ההסבר לדרישה זו לאקוני ואינו מפורט. דומה כי בבקשה כוללנית, גורפת, ובלתי קונקרטית זו, מבקשים הנתבעים שהתובעת תדלה ותאתר עבורם ראיות. אין זה מתפקידה של התובעת. דרישה זו במתכונתה הנוכחית נדחית בהיותה מסע דיג במים עמוקים.
13. סעיף טז'- בקשה לקבלת מסמכים בדבר כשירות התובעת להתחרות באליפות העולם ב"סמבו" בנובמבר 2013. לא ברור באילו מסמכים מדובר ומה הקשר בינם לעילת התביעה. דרישה זו במתכונתה הנוכחית נדחית בהיותה מסע דיג במים עמוקים.
14. סעיף יז'- בקשה לקבלת מסמכים בדבר כשירות התובעת להתחרות באליפות העולם ב"סמבו" במרץ 2014. לא ברור באילו מסמכים מדובר ומה הקשר בינם לעילת התביעה. דרישה זו במתכונתה הנוכחית נדחית בהיותה מסע דיג במים עמוקים.
15. סעיף י"ח- בקשה לקבלת כל המסמכים הרפואיים על בסיסם נערכה חוו"ד של פרופ' קוטלר, לרבות תדפיסי חשבונות בנק. סוגיית המסמכים הרפואיים כבר קבלה מענה מפורט בסעיפים קודמים. באשר לדרישה לקבל תדפיסי חשבון בנק של התובעת, מידע חסוי לכל הדעות- לא ברורה הרלוונטיות ו/או הקשר הסיבתי בין הבקשה לחשוף פרטי חשבון הבנק של התובעת לבין עילות התביעה. דרישה זו במתכונתה הנוכחית נדחית בהיותה מסע דיג במים עמוקים.
16. סעיף י"ט- חשיפת כל ההקלטות/ שהתקיימו עם האיגוד או מי מטעמו- עסקינן בבקשה לגילוי ועיון במסמך ספציפי (קלטות) ללא כל ראיה או אסמכתא בידי המבקשים כי בכלל קיים מסמך כזה. כידוע, בבואו של בעל דין לבקש לקבל גילוי ועיון במסמך ספציפי שומה עליו לצרף תצהיר תומך המצביע על כך שידוע לו על קיומו של אותו מסמך מבוקש. הדרישה במתכונתה הנוכחית נדחית.
17. סעיף כ'- בקשה לקבלת דו"ח הוצאות ונסיעות משנת 2013 ועד היום- הנתבעים קושרים דרישה זו לטענת התובעת בדבר פגיעה בפרסום שכאמור אינה נכללת עוד בכתב התביעה המתוקן. הדרישה נדחית.
18. סעיף כ"א- דו"ח הוצאות ונסיעות של עמותת "עצמה ג'ודוקאן", שעל פי הנטען בעלה של התובעת הנו מורשה חתימה בה- לא ירדתי לסוף דעתם של הנתבעים בדבר הרלוונטיות של מסמכים אלו בהתייחס לעילת התביעה/תביעה שכנגד. דרישה זו במתכונתה הנוכחית נדחית בהיותה מסע דיג במים עמוקים.
19. סעיף כב'- בקשה לקבלת פירוט כל התחרויות בהן השתתפה התובעת אשר בעלה התלווה אליהן תוך פירוט הגורם המממן נסיעותיו- לא ברורה הרלוונטיות של דרישה זו בהתייחס לעילת התביעה/תביעה שכנגד, כאשר הנתבעים אינם מפרטים דבר בעניין זה. דרישה זו במתכונתה הנוכחית נדחית בהיותה מסע דיג במים עמוקים.
20. סעיף כג'- בקשה לפירוט כל התחרויות בהן השתתפה התובעת כאשר ייצגה את נבחרת אנגליה, תוך פירוט הגורם שממן הנסיעות/טיסות. לא מצאתי כל מניעה לפרט את התחרויות בהן ייצגה התובעת את נבחרת אנגליה, אך לא מצאתי רלוונטיות לשאלת זהות המממן לעילות התביעה.
21. סעיף כה'- דרישה לפירוט השכר שקיבל בעלה של התובעת כמאמנה. הנתבעים אינם מסבירים מהי הרלוונטיות של דרישה זו, הגם שזכתה למענה על ידי התובעת.
22. סעיף כו- בקשה לפירוט השכר שקיבלה התובעת בזמן שייצגה את נבחרת אנגליה. התובעת השיבה על שאלה זו בצורה ברורה.
23. לסיכום הדברים, מצאתי כי 15 דרישות של הנתבעים כלפי התובעת ובן זוגה בסוגיית גילוי המסמכים היו בלתי רלוונטיות, לא הותאמו לכתב התביעה המתוקן, וזאת לעומת שתי דרישות שלא היה מקום להתחמק ממענה ענייני בקשר אליהן. (דרישות שלא התקבלו: סעיפים ז', ט', י"א, י"ג, י"ד, ט"ו, ט"ס, י"ז, י"ח, י"ט, כ, כ"א , כ"ב, כ"ה, כ"ו, דרישות שהתקבלו –סעיפים ד' וי"ב, יש לציין כי המספור הנו בהתאם לבקשה עצמה).
24. הוצאות בקשה זו הינה לפי המפתח הבא: סך של 300 ₪ בגין כל דרישה בלתי מוצדקת של הנתבעים, או כל דרישה מוצדקת שלא נענתה כנדרש. לאחר קיזוז, ישלמו הנתבעים לתובעת ובן זוגה סך של 4,000 ₪ (במעוגל) וזאת ללא כל קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

הבקשה בעניין מענה על השאלונים מטעם התובעת

1. בפתח הדברים מצאתי לציין כי מרבית השאלות שהופנו לתובעת ובן זוגה (מוסין) עליהן אל ניתן מענה, ניתן להגדירן כשאלות בלתי רלוונטיות החודרות לפרטיותם ואין בכוונתי להתירן. גם לגופו של עניין, לא ברורה הרלוונטיות של שאלות אלו לתביעה שכנגד המתמקדת ברובה המכריע בפרסומים הקשורים לפניית הנתבעים לפסיכיאטר המחוזי בעניינה של התובעת, מה עוד שהקשר הזוגי בין התובעת ובן זוגה אינו מוכחש. ומן הכלל אל הפרטי;
2. שאלה 1- האם מר מוסין היה מאמנה האישי של התובעת בעת שהייתה שייכת לסגל נבחרת ישראל- התובעת מתבקשת להשיב על שאלה זו.
3. שאלות 2-3- מאיזה תאריך החלה מערכת היחסים האינטימית עם בעלך ובת כמה היית- השאלה אינה רלוונטית לעילות התביעה/ התביעה שכנגד וחודרת לפרטיות שלא לצורך.
4. שאלה 4- האם חברי הנבחרת ידעו על מערכת היחסים הזוגית עם בן זוגה של התובעת- השאלה אינה רלוונטית לעילות התביעה/ התביעה שכנגד וחודרת לפרטיות שלא לצורך.
5. שאלה 5- האם בן זוגה של התובעת שהה איתה בחדר בזמן תחרויות- הנתבעים לא מסבירים מה הנפקות לעניין עילות התביעה שבמחלוקת. השאלה אינה רלוונטית לעילות התביעה/ התביעה שכנגד וחודרת לפרטיות שלא לצורך.
6. שאלה 6- האם ספורטאית ששהתה עם התובעת בחדר נאלצה לעזוב את החדר בשל המערכת הזוגית עם מר מוסין- הנתבעים לא מסבירים מה הנפקות לעניין עילות התביעה שבמחלוקת. השאלה אינה רלוונטית לעילות התביעה/ התביעה שכנגד וחודרת לפרטיות שלא לצורך.
7. שאלה 7- האם באחת מהתחרויות בקשת להיות בחדר לבדך- הנתבעים לא מסבירים מה הנפקות לעניין עילות התביעה שבמחלוקת. השאלה אינה רלוונטית לעילות התביעה/ התביעה שכנגד וחודרת לפרטיות שלא לצורך.

הבקשה בעניין מענה על השאלונים מטעם מר פבל מוסין (נתבע שכנגד 2)

1. שאלה 1-ממתי אתה משמש כמאמנה האישי של התובעת- מר מוסין מתבקש להשיב על שאלה זו.
2. שאלה 2- מנם תאריכים בהם היה מוסין מאמן נבחרת ישראל בג'ודו- הגם שאין מניעה מלהשיב על שאלה זו, מידע זה בוודאי מצוי ביד הנתבעים.
3. שאלות 3-7 הנן שאלות זהות לשאלות אותן נשאלה התובעת בעצמה. השאלה אינה רלוונטית לעילות התביעה/ התביעה שכנגד וחודרת לפרטיות שלא לצורך.
4. שאלות 8-9- תאריך הגירושים של מר מוסין/עזיבת הבית- הנתבעים לא מסבירים מה הנפקות לעניין עילות התביעה שבמחלוקת. השאלה אינה רלוונטית לעילות התביעה/ התביעה שכנגד וחודרת לפרטיות שלא לצורך.
5. שאלות 10-11- מהם התפקידים בהם כיהנת בעמותת "ג'ודוקאן האתלט הראשון"/ מועדון " סמוראי-דו"- הנתבעים לא מסבירים מה הנפקות לעניין עילות התביעה שבמחלוקת. השאלה אינה רלוונטית לעילות התביעה/ התביעה שכנגד.
6. שאלה 12- עניין שחרורה של ספורטאית בשם "עמרי קניון"-לא ברור מיהי הספורטאית/ הקשר שלה למר מוסין ומהיכן שוחררה. השאלה אינה רלוונטית לעילות התביעה/ התביעה שכנגד.
7. הוצאות בנוגע לבקשה בעניין השאלונים: 6 מתוך 7 שאלות נמצאו כלא רלוונטיות ו/או חודרות לפרטיות בנוגע לתובעת, כאשר 10 מתוך 12 שאלות נמצאו כלא רלוונטיות ו/או כחודרות לפרטיות שלא לצורך בעניינו של בן זוגה. הנתבעים יישאו בסך של 300 ₪ בגין כל שאלה מיותרת כאמור ובקיזוז השאלות עליהם התובעת ובעלה התבקשו להשיב, בסך כולל של 4,000 ₪ במעוגל שישולמו לידי הנתבעים שכנגד.

1. בנוסף לאמור לעיל, יישאו הנתבעים בסך של 6,000 ₪ לטובת אוצר המדינה, וזאת לאור השיהוי הניכר והבלתי סביר במועד הגשת הבקשה ביחס לשלב הדיוני בו מצוי ההליך כפי שציינתי בפתח דבריי, בהצטרף לעובדה כי בית המשפט נידרש לעסוק בדרישות לגילוי מסמכים ו/או השלמת שאלונית שרובם הגדול נדחה בהיעדר רלוונטיות ו/או היעדר קשר סיבתי לעילות התביעה ו/או חדירה לפרטיות ואו חריגה מגדר המחלוקת ו/או צמצום יריעת המחלוקת בכתב התביעה המתוקן ביחס לזה המקורי, ואולם חרף זאת הנתבעים בחרו לעמוד על הבקשה במתכונתה הנוכחית לא ביצוע ההתאמה המתבקשת. עניין זה כאמור לעיל, אינו חף מהשלכות.

סוף דבר

1. לסיכום סופי וכולל של הדברים, בקיזוז הסכום שנפסק לחובת התובעת בגין דחיית בקשתה לפיצול הדיון, ישלמו הנתבעים (ביחד ולחוד) לתובעת סך של 6,000 ₪.
2. כמו כן, התובעת תישא בסך של 2,000 ₪ לטובת אוצר המדינה והנתבעים (ביחד ולחוד) יישאו בסך של 6,000 ₪ לטובת אוצר המדינה.
3. החלטה אופרטיבית בנוגע להגשת ראיות בצורה מדורגת, תינתן במסמך נפרד.

המזכירות תודיע ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, א' שבט תשפ"ג, 23 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.