לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

החלטה

תביעה זו עניינה עתירה להכיר בליקוי שמיעה, ממנו סובל התובע כ"פגיעה בעבודה".

רקע עובדתי

1. התובע יליד 1951, עובד כמסגר למעלה מ-45 שנה. במסגרת עבודתו חשוף התובע לרעש מזיק.

2. ביום 21.3.19 הגיש התובע לנתבע תביעה להכיר בליקוי השמיעה שממנו הוא סובל כ"פגיעה בעבודה" בשל עבודתו. לתביעתו צירף התובע בדיקת שמיעה ממכון "הדים" מיום 15.11.18. לאחר הגשת התביעה לנתבע, נערכה לתובע בדיקת שמיעה במכון "קולות" ביום 19.5.19.

3. ביום 18.6.19 דחה הנתבע את תביעת התובע להכיר בירידה בשמיעה כ"פגיעה בעבודה" וזאת בנימוק:

"על פי סעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי, תנאי להכרה בירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש, כפגיעה בעבודה, הוא שכושר השמיעה בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאזניים. תדירויות הדיבור הן – 500, 1000, 2000 הרץ לשניה. תנאי זה אינו מתקיים בתביעתך, ועל כן, לצערנו, עלינו לדחות את תביעתך".

(ההדגשה במקור - י.א.ש)

כנגד החלטה זו עותר התובע בתביעתו זו.

4. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה, האם עמד התובע בתנאי סעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי התשנ"ה-1995 בכל הנוגע בירידה בכושר השמיעה של 20 דציבל לפחות בממוצע בתדירויות הדיבור בשתי האוזניים.

טענות הצדדים

5. לטענת התובע, מציגות שתי הבדיקות ירידה בשמיעה העולה על 20% בתדירויות הרלוונטיות כאשר הבדיקה ממכון "הדים" מצביעה על ירידה של 35 דציבל בתדירויות הדיבור ואילו הבדיקה של מכון "קולות" מצביעה על ירידה של 22 דציבל באוזן ימין ו-23% דציבל באוזן שמאל. עוד טוען התובע, כי ישנם פגמים בבדיקת מכון "קולות" שיש בהם כדי לשלול את אמינות הבדיקה. לטענת התובע, משמדובר בשתי בדיקות שנערכו על ידי מכוני בדיקה פרטיים, אין ליתן עדיפות לבדיקה של מכון "קולות" על פני הבדיקה של מכון "הדים".

6. לטענת הנתבע, בבדיקה שביצע התובע במכון "קולות" לא נמצא כי כושר השמיעה בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים ומשבדיקה זו היא הבדיקה המאוחרת יותר, משתוצאתה טובה יותר ומשהיא כוללת בדיקה אוביקטיבית (OAE), היא עדיפה ויש לקבוע כי התובע לא עמד בתנאי הסף.

7. משהמחלוקת בין הצדדים היא בעיקרה מחלוקת משפטית, ויתרו הצדדים על שמיעת ראיות (הודעת התובע מיום 21.6.20; הודעת הנתבע מיום 2.6.20).

הכרעה

8. סעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי קובע כי:

"(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק);

(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;"

9. כעולה מפסיקת בית הדין הארצי הבחינה נעשית על פי כושר השמיעה בתדירויות הדיבור, היינו בתדרים 500, 1000 ו – 2000 הרץ לשניה (עב"ל (ארצי) ליאוניד ברכליס – המוסד; 2.10.08).

10. התובע טען לפגם בבדיקת מכון "קולות" שכן לדבריו, צוין על גבי הבדיקה כי היא נערכה ביום 19.6.19 ואילו על גבי הבדיקה מופיעות חותמות מתאריך 23.5.19. מכאן לדבריו, יש ספק באמינות הבדיקה ורצינותה. אולם עיון בטופס מעלה כי נרשם בו תאריך הבדיקה - 19.5.19 ולטענה זו של התובע אין כל יסוד. עוד יצוין, כי התובע הפנה לתוצאות הבדיקה במכון "קולות" של מוליכות אוויר ולא של מוליכות עצם ועל כן ספק אם על פי בדיקה זו, הוא עומד בתנאי הסף.

11. כאמור, בפני שתי בדיקות שנעשו בהפרש של כחצי שנה זו מזו כאשר מהבדיקה של מכון "הדים" שנערכה ביום 15.11.18 עולה כי לתובע ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור בשיעור של 35 דציבל לפחות בכל אחת מהאזניים בעוד שהבדיקה של מכון "קולות" במוליכות עצם מיום 19.5.19 מצביעה על ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור בשיעור של 20 דציבל באוזן ימין ו-18 דציבל באוזן שמאל.

בית הדין הארצי בפרשת אלון קבע כי :

"... נשאלת השאלה מה קורה אם פקיד התביעות דוחה תביעה להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה, מהטעם, שהפחתת השמיעה על פי בדיקות השמיעה (גם ללא קשר לשאלת הקשר הסיבתי של הליקוי חשיפה לרעש בעבודה) אינה מגעת ל-20 דציבל בכל אוזן.

במקרה כזה, זכות המבוטח להגיש תביעה לבית הדין על החלטת פקיד התביעות ולטעון בה, תוך ביסוס טענתו על ממצאי בדיקות שמיעה, כי הפחתת שמיעתו אינה פחותה מ-20 דציבל בכל אוזן. על בית הדין במקרה כזה, למנות מומחה יועץ רפואי בשאלת העמידה של התובע באותו תנאי סף. ..." (עבל 188/08 המוסד – דוד אלון (12.11.08); להלן: פרשת אלון; הדגשה שלי – י.א.ש.).

12. אשר לבדיקות - ראשית יצוין כי מששתי הבדיקות נעשו במכונים פרטיים, הציע בית הדין לצדדים להפנות את התובע לבדיקה נוספת שתעשה על ידי בית החולים ולא על ידי מכון פרטי. הנתבע סירב להצעת בית הדין.

13. בית הדין הארצי בפרשת אלון דן בשאלה כיצד יש להתייחס למקרה שקיימות מספר בדיקות שתוצאותיהן שונות. חלקן מצביעות על ירידה של לפחות 20 דציבל וחלקן אינן מצביעות על ירידה שכזו, וכך קבע:

מבחן הפחתת השמיעה בשיעור של 20 דציבל בתדירויות הדיבור, הינו כאמור מבחן סף טכני פורמאלי שנועד לסנן מבין התביעות להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה, את אלו שלקוי השמיעה בהן הינו פחות מ-20 דציבל בכל אחת מהאוזניים. לאמור מספר משמעויות.

- כיצד לפסוק במקרה שישנן מספר בדיקות שמיעה. אחת, לפיה חלה הירידה בשמיעה בשיעור שאינו פחות מ-20 דציבל, ואחת שלא חלה ירידה כזאת. על פי איזו בדיקת שמיעה יצטרכו פקיד התביעות ובית הדין לקבוע את העמידה או אי העמידה בתנאי הסף של ירידת שמיעה בתדירות הדיבור של לא פחות מ-20 דציבל ?

... כיוון שמבחן הסף הוא מבחן טכני פורמאלי יש להעדיף לאור תכליתו את בדיקת השמיעה שתוצאותיה מעידות על עמידה במבחן סף ירידת השמיעה הנדרש, על פני הבדיקה שתוצאותיה אינן מעידות על כך" (הדגשה שלי – י.אש.).

14. אשר למכון הבדיקה קבע בית הדין בפרשת אלון כי:

"... לגבי בדיקת השמיעה ומקום ביצוע בדיקת השמיעה, יש לקבוע, כי בדיקת שמיעה עליה ניתן להסתמך, הינה בדיקה שאינה ארכאית ואשר עולה ממנה שהנבדק לא התחזה, ואשר בוצעה במכון רשמי מוכר הנותן שירות, למשל לקופות החולים, או במסגרת בתי החולים. זאת, להבדיל למשל ממכון פרטי המעוניין רק למכור מכשירי שמיעה" (הדגשה שלי – י.אש.).

15. בענייננו, כאמור, שתי הבדיקות בוצעו במכונים פרטיים כאשר הנתבע מפנה באופן עקבי לביצוע בדיקות במכון "קולות" (אשר בניגוד לעמדת הנתבע, גם מכון זה עוסק במכירת מכשירי שמיעה). הצעת בית הדין לביצוע בדיקה במכון ציבורי, נדחתה על ידי הנתבע.

בנסיבות אלה, ולאור קביעת בית הדין הארצי בפרשת פנקר שלפיה כאשר שתי הבדיקות בעלות מהימנות זהה, הרי שאין בהכרח יתרון לבדיקה המאוחרת יותר (בר"ע 23404-03-13 המוסד- אהרון פנקר (20.5.13)) ויש לבחון האם יש בבדיקה אחת ערך רפואי העולה על חברתה. משכך, בשלב זה, לא מצאתי כי יש להעדיף את הבדיקה שבוצעה על פי הפניית הנתבע במכון "קולות" על פני הבדיקה במכון "הדים" ושאלה זו, יש להפנות למומחה (ראו פרשת אלון לעיל).

16. הנתבע גם טוען כי עקומת השמיעה אינה מתאימה לפגיעה כתוצאה מחשיפה לרעש. עמדתי היא, כי גם ענין זה נתון לקביעת המומחה ולא להחלטת בית הדין.

משכך, החלטה למינוי מומחה תשלח לצדדים.

ניתן היום, ב' תמוז תש"פ, (24 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.