לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

פסק דין

התובע עתר לבית הדין בתביעה להכיר בליקוי השמיעה ובטנטון כ"פגיעה בעבודה" בעילת המיקרוטראומה כאמור בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995.

רקע עובדתי

1. עובדות המקרה פורטו בהחלטת ביניים מיום 24.6.20 ועל פיהן:

א. התובע יליד שנת 1951.

ב. התובע עובד כמסגר למעלה מ-45 שנה. במסגרת עבודתו חשוף התובע לרעש מזיק.

2. תביעת התובע להכיר בליקוי השמיעה ובטנטון כ"פגיעה בעבודה", נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה, כי "לפי סעיף 84א.(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי, תנאי להכרה בירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש, כפגיעה מעבודה, הוא שכושר השמיעה בתדירויות הדיבור פחות בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים. תדירויות הדיבור הן – 500, 1000, 2,000 הרץ לשנייה. תנאי זה אינו מתקיים בתביעתך, ועל כן, לצערנו, עלינו לדחות את תביעתך".

3. בפני בית הדין הוצגו שתי בדיקות שמיעה. האחת מיום 10.11.18 ממכון "הדים" (להלן: הבדיקה הראשונה), והשנייה מיום 19.5.19 ממכון "קולות" (להלן: הבדיקה השנייה). הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי וד"ר ניר מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין כאשר בדיקות השמיעה הועברו אליו והוא נתבקש להעריכן ולקבוע האם מצביעות הבדיקות או אחת מהן על ליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק?

4. ד"ר ניר קובע בחוות דעתו:

"ש. האם ניתן לקבוע כי בדיקה אחת היא בעלת ערך רפואי העולה על חברתה, אם כן – איזו מהן? נא פרט ונמק תשובתך.

ת. יש להתייחס לתוצאות בדיקת השמיעה המאוחרת יותר, זו מ-19.5.19 במכון "קולות". להלן הסיבות לקביעתי:

א. בבדיקת מכון "הדים" מ-10.11.18 (להלן הבדיקה הראשונה) קיים מרכיב הולכתי בליקוי השמיעה. ליקוי שמיעה מרעש הינו תמיד, לפי הגדרה ליקוי תחושתי-עצבי בלבד. מההערה הנלווית לבדיקת מכון "קולות" (הבדיקה השנייה) ניתן להבין את הסיבה לקיומו של מרכיב ההולכתי – נבדק עם אוזניות insert בגלל פתח תעלה צר דו צדדית. מגבלה זו לא נלקחה בחשבון בבדיקה הראשונה, ובנוכחות שימוש באוזניות רגילות נוצר תמט של דפנות התעלה הצרות שמעוות לרעה את תוצאות סף השמיעה ומפחית את אמינותה.

ב. ערכי סף השמיעה בבדיקה השנייה אומתו בשני אופנים שונים ראשית, קיימת התאמה סבירה בין כושר השמיעה, הסף הממוצע לתדרים 500, 1000 ו-2000 הרץ, לבין סף שמיעת הדיבור (SRT) – 22 ד"ב מימין ו-23 ד"ב משמאל בהשוואה ל-15 ד"ב דו צדדית. שנית, הבדיקה השנייה מגובה בבדיקת הדים קוכליאריים שאינה תלויה בשיתוף פעולה של הנבדק. בשתי האוזניים התקבלו הדים קוכליאריים ב-1.0., 1.4, 2.0 ו-2.8 קילוהרץ – עדות לסף שמיעה טוב מ-25 ד"ב, בהתאמה לערכי הסף בבדיקה האודיומטרית.

ג. ליקוי שמיעה תחושתי-עצבי אינו בר-שיפור, ואם הבדיקה השנייה הראתה ספי שמיעה טובים מאלו שבראשונה ותוצאותיה אומתו כמפורט בסעיף ב' לעיל, הבדיקה הראשונה לא הייתה מדוייקת ומכאן שערכה הרפואי פחות.

ש. בהתאם לתשובתך דלעיל – האם מצביעות הבדיקות או אחת מהן על ליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק?

נא פרט ונמק תשובתך.

ת. כאמור לעיל, בדיקת השמיעה השנייה הינה המדוייקת והמהימנה יותר. עקומת השמיעה בבדיקה זו אינה אופיינת בצורתה ל"עקומה דמויית הכפית" האופיינית לליקוי שמיעה הנובע מרעש. עובדה זו בפני עצמה אינה מספיקה כדי לפסול את הקשר בין תנאי עבודתו ברעש של התובע לבין ליקוי שמיעה, אך נוספת לה העובדה שכושר השמיעה להולכת עצם, Bone Conduction, הינו 20 ד"ב מימין ו-18 ד"ב משמאל. הולכת עצם מייצגת את סף השמיעה התחושתי-עצבי, זה שנפגע בחשיפה לרעש. לפי סעיף 84א(א)2 בתקנות המוסד לביטוח לאומי אין רואים בליקוי שמיעה תוצאה של פגיעה מעבודה אלא אם קיימת הפחתה בכושר השמיעה בשיעור 20 ד"ב לפחות בכל אחת מהאוזניים. תנאי זה אינו מתקיים אצל התובע, ומכאן שאין לקשר את ליקוי השמיעה של התובע או את הטנטון הנלווה לו לעבודתו ברעש כמסגר" (הדגשות – במקור).

5. התובע ביקש להפנות שאלות הבהרה לד"ר ניר. בהחלטה מיום 16.8.20 אושרה בקשתו, למומחה הועברו שאלות הבהרה והוא מסר תשובותיו כדלקמן:

"ש. האם הנך יכול לומר מהו טווח הסטייה באמינות התוצאות כאשר הבדיקה נערכת באמצעות אוזניות supra autral head phones לבין אוזניות insert? ככל שהתשובה לשאלה אינה מעידה על סטייה באחוזים רבים, האם ניתן מכך להסיק לגבי אמינות התוצאות של הבדיקה ממכון "הדים"?

ת. עצם השימוש באוזניות חיצוניות או פנימיות אינו משפיע על אמינות התוצאות. מדובר בהחלטה טכנית של הבודקת במהלך הבדיקה. כאשר אוזניות חיצוניות (supra-aural) לוחצות את האפרכסת על פתח תעלת השמע בגלל תעלה צרה או סחוס רך, משתמשים באוזניות פנימיות (insert) כמו אלו שמקובלות בשימוש יום-יומי בטלפון סלולארי. אם קיים פער בין הולכת אוויר להולכת עצם שאינו מוסבר ע"י ממצא חריג באוזן החיצונית או התיכונה, מן הראוי שהבודקת תעלה חשד לחסימת תעלת השמע החיצונית הנגרמת מלחץ האוזניות החיצוניות ותנסה אוזניות פנימיות. כך עשתה הבודקת בבדיקת מכון "קולות", וכך לא עשתה הבודקת ב"הדים".

ש. האם ניתן לומר כי כאשר טווח הסטייה בין תוצאת מוליכות אוויר לבין תוצאות מוליכות עצם גבוהה אז אמינות הבדיקה פוחתת? ככל שהתשובה חיובית - האם ניתן ללמוד מכך על אמינות תוצאות הבדיקה במכון "הדים"?

ת. לא! טווח הסטיה בין הולכת העצם מעיד על מידת הפגיעה המכנית במערכות האוזן החיצונית או התיכונה, כמו חסימה בתעלת השמע, תנועתיות מופחתת של עור התוף או של עצמות השמע, נוזלים בחלל האוזן התיכונה ועוד. כמובן שאין ללמוד מעצם קיומו של פער אוויר-עצם (air-bone gap) על אמינות הבדיקה. עם זאת, במקרה הספציפי הנדון, כאשר אין סיבה מתועדת לליקוי שמיעה הולכתי ובבדיקה חוזרת נמצא שבנוכחות אוזניות פנימיות הפער ההולכתי נעלם, יש מקום לתהות לגבי הימנעותה של הבודקת הראשונה (במכון "הדים") משימוש באוזניות פנימיות.

ש. האם כאשר רואים ירידה חדה בתדרים 3000-4000 יש בכך להעיד על ירידה בשמיעה? ככל והתשובה חיובית - האם ניתן ללמוד על כך משתי הבדיקות?

ת. פגיעה בסף השמיעה מעידה על ירידה בשמיעה. ירידה בתדרים 3,000 ו-4,000 הרץ מעידה על פגיעה בשמיעה בתדרים אלו. האם שואל השאלה התכוון לירידה ב"כושר השמיעה", כלומר יכולת שמיעת הדיבור? כושר השמיעה מושפע בעיקר מהתדרים 500, 1,000 ו-2,000 הרץ וכמעט שאינו מושפע מהתדרים הגבוהים. כמפורט בחוות דעתי המקורית (סעיף ג' בתשובה 1), ליקוי שמיעה תחושתי-עצבי אינו בר שיפור. אם התקבל ליקוי תחושתי עצבי מסויים, ובבדיקה מאוחרת יותר התקבלו תוצאות טובות יותר, אחת משתי הבדיקות טועה. בחוות דעתי המקורית (סעיף ב' בתשובה 1) פירטתי נתונים המעידים על מהימנותה של הבדיקה המאוחרת יותר, זו ממכון "קולות" ב-19.5.19, ולכן ההבדל בין הבדיקות מבחינת ערכי הסף בתדרים אלו תרם למסקנתי שהבדיקה הראשונה פחות מהימנה.

ש. האם נכון לומר כי יש לציין את תוצאות הבדיקה למוליכות עצם בכל אחד מהתדרים 500, 1000, 2000? מהי תוצאת הבדיקה ממכון "קולות" בתדר 1000 במוליכות עצם לאוזן ימין? ככל שאין תוצאה - האם יש בכך כדי להשפיע על תוצאות הבדיקה?

ת. כאשר אין הבדל בין הולכת אוויר להולכת עצם מקובל לסמן את הולכת האוויר בלבד. ספציפית לגבי תדר 1,000 הרץ מימין בבדיקת מכון "קולות", עליו התמקדה השאלה, מסומן סף להולכת עצם ב-15 ד"ב ("<") וסף להולכת אוויר ב-20 ד"ב (0").

ש. בחוות דעתך הסקת כי הבדיקה באמצעות אוזניות ה-insert בוצעו בשל פתח תעלה צר. האם קיים סטנדרט בדיקה שבו יש צורך לעשות שימוש באוזניות insert לאור המבנה האנטומי של תעלת השמע?

ת. בחוות דעתי לא "הסקתי" שהבדיקה בוצעה בגלל פתח תעלה צר, אלא ציטטתי את הערותיה הכתובות של הבודקת. כאמור בתשובתי לשאלת הבהרה 1, שיקול ההחלטה לגבי סוג האוזניות שבשימוש נתון להחלטת הבודקת בשטח. מדובר בהחלטה טכנית שנועדה להתגבר על מכשול, כאשר הוא קיים, כדי להגיע לתוצאות בדיקה מיטביות".

6. ביום 16.11.20 הופנתה למומחה שאלת הבהרה נוספת והוא השיב לה כדלקמן:

"ש. בהמשך לתשובה ד' לשאלות ההבהרה הינך מבקש לפרט מה הם הערכים שנבדקו בבדיקת מוליכות העצם על ידי מכון קולות בכל אחד מהתדרים – 500, 1000 ו-2000 הרץ, בכל אחת מהאוזניים?

ת. מצורפת בדיקת השמיעה ממכון "קולות". ערכי סף השמיעה למוליכות עצם מסומנים "<" מימין ו-">" משמאל:

מימין:

35 ד"ב ב-500

15 ד"ב ב-1000

10 ד"ב ב-2000

ממוצע: 20 ד"ב

משמאל:

35 ד"ב ב-500

15 ד"ב ב-1000

5 ד"ב ב- 2000

ממוצע: 18 ד"ב"

טענות הצדדים

7. לטענת התובע, בחוות דעת המומחה נפלו שגיאות, עם זאת גם כך ניתן להכיר בליקוי השמיעה של התובע. לעמדת התובע, מסקנת המומחה כי קיים סיכוי שהאוזניות החיצוניות לחצו על האוזניים ויצרו חסימה ולכן נעשה שימוש באוזניות פנימיות בבדיקה השנייה, אין להן יסוד שכן המומחה לא בחן באופן אישי את התובע ולא יכול לומר מה המבנה של תעלת השמע של התובע.

עוד טוען התובע כי מצד אחד טוען המומחה שטווח סטייה בין תוצאת מוליכות עצם לאוויר גבוהה וכן שימוש באוזניות אין בהן כדי להעיד על אמינות הבדיקה ומצד שני, הוא מסיק שהשימוש באוזניות הפנימיות נעשה בשל תעלה צרה אצל התובע. התובע טוען כי שעה שמדובר בבדיקה מטעם הנתבע, היה על המומחה לבדוק את התובע כדי לאשש את ממצאי הבדיקה ולא להסיק מסקנות בהתבסס על השימוש באוזניות הפנימיות.

8. התובע מציין כי כאשר נשאל המומחה בנוגע להעדר הרישום בתדר 1000 באוזן ימין, ענה שאי ציון רישום מעיד על כך שהתוצאה של הולכת עצם זהה להולכת אוויר. התובע מציין ראשית כי מדובר בטעות כתיב היות שהכוונה היתה לאוזן שמאל, וכן כי בחישוב ממוצע התדרים נפלה טעות בבדיקה השנייה, כאשר החישוב מניב תוצאה של 21.6 דציבל לאוזן שמאל (במקום 18 כפי שמופיע בתוצאות הבדיקה).

9. התובע טוען כי משלא ניתן להסיק באופן חד משמעי לגבי מבנה התעלה של התובע, הרי שהעדפה שניתנה לבדיקה השנייה, מבלי שהתובע נבדק, יוצרת העדפה פסולה ומכל מקום גם לפי בדיקה זו עומד התובע בתנאים להכרה לליקוי השמיעה. התובע מציין כי שתי הבדיקות נערכו במכונים פרטיים הזהים באופיים ולכן העדפת האחד תעשה רק כאשר ישנו ערך רפואי גבוה, דבר שלא ניתן להסיק באופן חד משמעי כפי שעולה מחוות דעת המומחה. התובע מפנה בעניין זה לפרשת פנקר (בר"ע 23404-03-13 המוסד – פנקר (20.5.13); להלן: פרשת פנקר) ולהלכות שנקבעו שם.

התובע מציין כי כפועל יוצא מהדברים הללו יש ללמוד שכאשר לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי מהי הבדיקה העדיפה, ראוי לשלוח את התובע לבדיקת שמיעה במכון ניטרלי ומוכר ועל כן הוא מבקש להפנות את התובע לבדיקה נוספת.

10. התובע דוחה את טענת הנתבע שלפיה יש לפסול קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו ברעש לבין ליקוי השמיעה בשל עקומת השמיעה שאינה אופיינית ל"עקומה דמוית כפית" וטוען כי לאור גבוליות התוצאה של הבדיקה השנייה, יש להפנות את התובע לבדיקה נוספת. לטענת התובע, יש לקבוע קריטריונים ברורים יותר בדבר זהות המכונים, אופן ביצוע בדיקות השמיעה וכמדיניות להפנות את התובע למכון מוסכם תחילה ורק לאחר מכן ככל שיעלה הצורך, למנות מומחה שימסור חוות דעתו בעניין.

לאחר שהופנתה למומחה שאלת ההבהרה הנוספת הוסיף התובע וטען, כי המומחה לא ענה לשאלת בית הדין שכן באוזן שמאל הוא מציין כתשובה בתדר 1000 את התוצאה 15 כאשר מדובר במוליכות עצם עם הסבה ולא מוליכות עצם בלבד. לדבריו, היה מקום לקבל בתדר 1000 את תוצאות מוליכות האוויר היות שלא מופיעה תוצאת מוליכות עצם. התובע טוען ששעה שמבוטח מופנה לבדיקה מטעם הנתבע מן הראוי הוא להציג את נתוני הבדיקה בצורה קריאה כדי שהתובע יוכל להבין אותם. לטענתו, על בית הדין לקבוע שלא מדובר בעניין רפואי אלא בנתונים טכניים, כי התוצאה בתדר 1000 באוזן שמאל 25 בהתאם למוליכות אוויר ולחילופין להפנותו לבדיקת שמיעה חוזרת עם הנחיות ברורות או למינוי מומחה נוסף.

11. לטענת הנתבע, המומחה הבהיר באופן מפורט מדוע הבדיקה של מכון "קולות" היא בעלת ערך רפואי גבוה יותר וקבע כי בבדיקה זו ערכי סף השמיעה אומתו בשני אופנים שונים:

האחד - בהתאמה סבירה בין כושר השמיעה לבין סף שמיעת הדיבור SRT; השני - הבדיקה השנייה מגובה בבדיקה של ההדים הקוכליאריים שאינה תלויה בשיתוף פעולה של הנתבע.

הנתבע מוסיף ומציין, כי המומחה קבע שעקומת השמיעה בבדיקה זו אינה אופיינית בצורתה "לעקומת דמוית כפית" האופיינית לליקוי שמיעה מרעש, וכאשר נוספה לה העובדה שכושר השמיעה והולכת עצם הוא 20 דציבל מימין ו- 18 דציבל משמאל, די בכך כדי לפסול את הקשר בין תנאי עבודתו ברעש של התובע לבין ליקוי השמיעה ולקבוע כי התובע לא עמד בדרישות סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי.

12. הנתבע טוען כי התובע הפנה למומחה שאלות הבהרה אשר המומחה השיב להן באופן מנומק, חד משמעי וברור. עוד הוסיף כי משהבדיקה במכון "קולות" ממלאה אחר כלל הבדיקה הטובה והעדכנית יותר וכאשר לא מתקיימים שני הפרמטרים הנדרשים על פי סעיף 84א לחוק (ירידה בשמיעה בשיעור הנדרש ועקומת שמיעה אופיינת לרעש), יש לדחות את תביעת התובע.

הכרעה

13. הלכה פסוקה היא כי -

"אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים". (דב"ע לו/0-8 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 374) (ההדגשה שלי י.א.ש.).

14. שעה שעומדות בפני בית הדין שתי בדיקות שמיעה, נדרש בית הדין לקבוע מהי הבדיקה בעלת הערך הרפואי הטובה יותר. בפרשת דוד אלון (עב"ל 188/08 המוסד – דוד אלון (12.11.2008) קבע בית הדין אמות מידה להכריע בין בדיקות סותרות ובין היתר נקבע כי על הבדיקה להיות "בדיקה שאינה ארכאית ואשר עולה ממנה שהנבדק לא התחזה, ואשר בוצעה במכון רשמי מוכר הנותן שירות, למשל לקופות החולים, או במסגרת בתי החולים. זאת, להבדיל למשל ממכון פרטי המעוניין רק למכור מכשירי שמיעה". עוד נקבע בפרשת אלון כי יש להעדיף את הבדיקה שתוצאותיה מעידות על עמידה במבחן סף ירידת השמיעה. ואולם, בפרשת רבאח חג'וג' (עב"ל 414/09 רבאח חג'וג' – המוסד (11.4.2010)) נקבע כי "הכלל של העדפת תוצאות בדיקת השמיעה 'הטובה ביותר' ... נכון וישים בנסיבות בהן קיימות בדיקות שמיעה סותרות בעלות מהימנות דומה". קביעות אלה עולות גם מפרשת פנקר שאליה הפנה התובע. מכאן, כי יש לבחון את ערכה הרפואי של הבדיקה ושאלה זו הופנתה למומחה הרפואי בענייננו.

15. מעיון בחוות דעתו של המומחה עולה, כי שתי הבדיקות נערכו במכונים פרטיים אלא שלעמדת המומחה מהימנותה הרפואית על הבדיקה הראשונה מוטלת בספק. קביעתו זו מתבססת על שני נתונים. האחד, העובדה כי ערכי סף השמיעה בבדיקה השניה אומתו בשני אופנים הן בהתאמה סבירה בין כושר השמיעה לבין סף שמיעת הדיבור והן בהתאמה לבדיקת ההדים הקוכיליאריים שהיא בדיקה אובייקטיבית שאינה תלויה בשיתוף הפעולה של הנבדק; השנייה, העובדה שתוצאות הבדיקה השנייה היו טובות יותר מתוצאות הבדיקה הראשונה, עובדה שאינה אפשרית שכן ליקוי שמיעה עצבי-תחושתי אינו בר שיפור. לכך מצטרפת קביעת המומחה שעקומת הפגיעה אינה "דמוית כפית" שהיא העקומה האופיינית לפגיעה מרעש.

המומחה מציין שבאי התאמת העקומה כשלעצמה ייתכן ולא היה די לקבוע העדר קשר סיבתי אך בהצטרף כל הדברים יחד עולה תמונה ברורה של העדר קשר סיבתי לחשיפה לרעש.

16. טענות התובע כלפי קביעות המומחה אשר לא בדק את התובע באופן אישי אין להן יסוד. המומחה אינו מסיק מסקנות מעצמו ביחס למבנה האוזן הפנימית אלא מתבסס על רישומי הבודקת. ומשמצאה הבודקת כי לא ניתן לבצע בדיקה אמינה באוזניות חיצוניות המעמעמות את השמיעה, אין סיבה שלא לקבל קביעה זו ומכל מקום יש בכך נקודה נוספת הפוגעת באמינות הבדיקה הראשונה וממילא לקביעת המומחה מהי הבדיקה בעלת הערך הרפואי המועדף.

17. אשר לטענה בחישוב ממוצע הפגיעה בסף הדיבור, טוען התובע כי נפלה טעות בחישוב הממוצע. משכך, הופנתה למומחה שאלת הבהרה נוספת ותשובתו עולה כי ממוצע הירידה בשמיעה באוזן ימין עומד על 20 דציבל ובאוזן שמאל על 18 דציבל. התובע טוען, כי אין לקבל את הרישום 15 דציבל בתדר 1000 באוזן שמאל בבדיקת מוליכות העצם שכן המומחה השיב שכאשר אין הבדל בין הולכת אוויר להולכת העצם מקובל לסמן את הולכת האוויר בלבד. אין לקבל טענה זו. ראשית, תשובת המומחה התייחסה לרישום מוליכות עצם בתדר 1000 באוזן ימין (כפי שנשאל על ידי התובע) ובעניין זה השיב המומחה כי כאשר אין הבדל בין הולכת האוויר להולכת העצם, מסמנים הולכת אוויר בלבד. עם זאת, הוסיף המומחה וציין, כי קיים סימון ספציפי להולכת עצם באוזן ימין בתדר 1000 ואשר עומד על 15 דציבל בניגוד להולכת אוויר העומדת על 20 דציבל.

אשר לשימוש באוזניות – מציין המומחה במפורש כי אין בעצם השימוש באוזניות חיצוניות או פנימיות כדי להשפיע על אמינות התוצאות.

18. לאחר שעיינתי בכלל טענות התובע, לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל לשכנע שנפל פגם בחוות הדעת וכי יש לאמץ את הבדיקה הראשונה או להורות על הפנייתו לבדיקה נוספת ו/או להורות על מינוי מומחה אחר. משאין תוצאות הבדיקה הראשונה מהימנות, משעל פי הבדיקה השנייה ("קולות") התובע אינו עומד בתנאי הסף הקבועים בסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי, היינו, ירידה בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, לא ניתן להכיר בירידה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה. על האמור אוסיף עוד, כי כעולה מחוות הדעת עקומת הירידה בשמיעה אינה תואמת "לעקומה דמויית הכפית" האופיינית לליקוי השמיעה הנובע מרעש.

19. לאור כל האמור, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות הדעת, מתקבלת חוות דעתו של ד"ר ניר והנני קובעת, כי ליקוי שמיעה שממנו סובל התובע אינו נובע מתנאי עבודתו ואין מצבו בגדר "פגיעה בעבודה".

אשר על כן, דין התביעה להידחות.

בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.

זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ב שבט תשפ"ב, (24 ינואר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.