לפניי בקשת התובע למתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח הלאומי מיום 19.8.20 מכוח האמור בסעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן – חוק הפיצויים).

כללי

1. התובע, יליד 1958, היה מעורב ביום 5.7.19 בתאונת דרכים עת שעבד על משאית לפינוי אשפה, ועל פי הנטען נפגע בראשו משרשרת ברזל הקשורה למשאית. התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע הגיש תביעה לקביעת נכות במסגרת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל).
2. ביום 11.6.20 נבדק התובע על ידי ועדה רפואית מטעם הביטוח הלאומי, אשר קבעה לו נכות צמיתה בשיעור 5% בתחום הנוירולוגי, בגין כאבי ראש פוסט חבלתיים.

התובע הגיש ערר על קביעת הועדה וביום 9.8.20 נבדק על ידי ועדת ערר אשר קבעה לתובע נכות בשיעור 10% בתחום הנוירולוגי וכן נכות בשיעור 0% בתחום הנפשי ו- 0% בתחום האורתופדי.

1. בפני ועדת הערר עמדו המסמכים הבאים:

הערכה נוירופסיכולוגית מיום 13.3.20, שני סיכומי ביקור אצל הפסיכיאטרית ד"ר צילה שאטאן מיום 10.6.20 ומיום 23.2.20 וכן סיכום האשפוז מיום 6.7.19 וסיכום ביקור אצל רופא נוירולוג מיום 12.12.19.

הבקשה להבאת ראיות לסתור

1. לטענת התובע, בעת בדיקתו בפני הועדה, לא עמדו בפניה מלוא המסמכים, כאשר מדובר בתיעוד חשוב ורלוונטי שיש בו לשנות התמונה בכללותה.

כמו כן טוען התובע בבקשתו כי במסגרת תביעתו לנכות כללית שהוגשה במרץ 2021, נקבעו לו נכויות גבוהות הרבה יותר לרבות נכות אורתופדית, נכות א.א.ג בגין ליקוי שמיעה ונכות נפשית וזאת במסגרת ועדת המל"ל בנכות כללית מיום 27.5.21. לטענת התובע אמנם הועדה הרפואית של המל"ל במסגרת התביעה לנכות כללית שללה קשר סיבתי בין הנכויות שנקבעו לבין התאונה, אולם לטענתו, לא ניתן לכך כל הסבר.

התובע טוען כי מצבו החמיר לאחר הועדה וכי גם לפיכך יש למנות מומחים בתחום הנפשי, בתחום האורתופדי, בתחום הפנימי, בתחום הכאב ובתחום א.א.ג שיתנו דעתם על השינוי במצב.

1. הנתבעת התנגדה לבקשה בטענה שהמסמכים הנוספים שהגיש התובע בצירוף לבקשתו, ואשר לא עמדו בפני הועדה אין בהם כדי לשנות כיוון שאינם מעידים על החמרה במצבו של התובע לאחר קביעת הועדה. עוד טענה הנתבעת כי הועדה מיום 9.8.20 התייחסה לכל תלונותיו של התובע, לרבות במישור האורתופדי והנפשי ומצאה לנכון שלא לקבוע לו נכויות בתחומים אלה.

דיון והכרעה

1. יש להבחין בין בקשת התובע להבאת ראיות לסתור בתחומים שנדונו על ידי הועדה לנכות מעבודה- אורתופדיה, ונכות נפשית לבין תחומים שכלל לא נדונו על ידי הועדה לנכות מעבודה- בתחום א.א.ג , בתחום הפנימי ובתחום הכאב.
2. באשר לבקשת התובע למינוי מומחים בתחומים שנדונו על ידי הועדה, הרי שלאחר שקילת הדברים מצאתי כי דין הבקשה להתקבל בחלקה באשר לבקשה למנות מומחה בתחום האורתופדי ולהידחות באשר לבקשה למנות מומחה בתחום הנפשי.
3. קבלת בקשות להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל לפי סע' 6ב לחוק הפיצויים תיעשה במשורה ומשני טעמים עיקריים. הראשון הוא טעמים משפטיים כמו פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, והשני הוא טעמים עובדתיים כבדי משקל כגון שינוי מהותי במצבו של התובע. אף במקרים שתיקו הרפואי המלא של התובע לא היה בפני הועדה יש בכך כדי לפגוע במסקנות הועדה או התעלמות המל"ל מפגיעות שנגרמו לניזוק עקב התאונה . (ראו ת"א (מחוזי חי') 173/01 יעל גונן נ' דולב חברה לבטוח בע"מ (נבו 31.05.2004) וכן רע"א 1193/90 מ"י נ. הפול חברות הביטוח הישראליות בע"מ, פ"ד מ"ה(4) 230).
4. בתחום האורתופדי, התובע צרף לבקשתו מסמכים רפואיים נוספים, מאוחרים לבדיקת הועדה, שלא עמדו בפניה, ואשר מעידים על החמרת המצב האורתופדי לאחר מתן ההחלטה בוועדה ביום 9.8.20. על פי האמור במסמך מיום 4.5.21, ביום 9.3.21 פנה התובע כאשר הוא מתלונן על כאבים בכתף ימין המקרינים ליד ומלווים בנימולים לסירוגין. ב- 16.3.21 ביצע צילום כתף אשר בו אובחנו שינויים ניווניים. גם ביום 6.4.21 פנה התובע והתלונן על המשך הכאבים בכתף ימין וכן על כאבים בגב תחתון המקרינים לרגל ימין ובצילום שביצע נראו שינויים ניווניים והסתיידות בעמ"ש מותני.
5. במסגרת תביעת הנכות הכללית ביום 13.5.21, בדק את התובע ד"ר ישראלי שמואל, מטעם המל"ל, ומצא כי לתובע רגישות בעמ"ש צווארי, הגבלה קלה בתנועות עמ"ש צווארי ורגישות בעמ"ש מותני עם הגבלה קלה בתנועות. בהתאם, הועדה קבעה לתובע נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בעמ"ש מותני וכן נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש צווארי.

ממצאים אלה שונים מאלו של הועדה מיום 9.8.20, בה נבדק התובע ולא נמצאו אצלו הגבלות בתנועה- וכך מדו"ח ועדת הערר:

"מבחינה אורתופדית הועדה דוחה את הערר. אין הגבלות תנועה. אין עווית שרירים בעורף ולציין כי בתיקו הרפואי אין שום בדיקת מעקב אורתופדי למעט ציון של בדיקת MRI שמצביעה רק על שינויים ניווניים התפתחותיים ללא שום סימן חבלתי".

אמנם, על פי הפסיקה, גם אם יש הבדלים בין קביעת הועדה לנכות כללית מזו של הועדה לנכות מעבודה, אין בכך כדי לחייב מתן היתר לראיות לסתור, אולם ההבדל בין חוות הדעת נעוץ הן בשינוי המצב עקב חלוף הזמן בין הועדות והן במסמך הרפואי מיום 4.5.21, אשר לא עמד בפני הועדה מיום 9.8.20.

1. לפיכך אני מקבלת את בקשת התובע למינוי מומחה בתחום האורתופדי עקב העובדה שהן המסמך מיום 4.5.21 והבדיקה מיום 13.5.21 מעידים על שינוי מאז קביעת הנכות שיש בו כדי להשליך על התוצאה הסופית.
2. באשר לבקשת התובע למנות מומחה בתחום הנפשי, מצאתי כי אין מקום לקבל את הבקשה.

בפני הועדה מיום 9.8.20, עמדו כל המסמכים שאותם צרף התובע גם לבקשתו זו. במסגרתם היתה הערכה נוירופסיכולוגית מיום 13.3.20 וכן ביקורים אצל פסיכיאטרית מפברואר 2020 וכן מיוני 2020. הועדה מיום 9.8.20 התייחסה לכל המסמכים הללו- ואף ערכה בדיקה של התובע – כאשר אחד מחברי הועדה הוא פסיכיאטר וכך נרשם בדו"ח הועדה באשר לתחום הפסיכיאטרי:

"בבדיקה נפשית: מטופל ע"י ד"ר צילה בקופ"ח. היה אצלה לראשונה לפי 4 חודשים, היה מטופל לפני כן אצל עובדת סוציאלית פסיכיאטרית פעם ראשונה היה לפני 4 חודשים, פנה לפסיכיאטרית עקב דאגות וחששות למצב הכלכלי. היה אצל צילה סך הכל 3 פעמים, פעם אחרונה לפני חודשיים. נוטל כדורים – מירו, עם הטבה.

בדיקות פרומלית- התמצאות תקינה, האפקט תואם לסיטואציה, דיבור ספוטני תקין, מהלך חשיבה תקין, רמת ארגון טובה. בתוכן אין עדלות להפרעה אפקטיבית, לא צפו מחשבות שווא, ריכוז תקין שיפוט ושיקול יום יומיים תקינים. קיימת תובנה למצבו.

בתיקו קיים מכתב מד"ר שאטאן צילה מיום 23.2.20 ומכתב נוסף מיום 10.6.20. ד"ר שאטאן צילה מאבחנת את התובע במכתב ראשון כסובל ממצב תגובתי ובדיקה חוזרת מאבחנת את התובע כסובל ממצב דכאוני. מצינת שהתובע מגלה בבדיקה סימני דכאון ללא סימנים פסיכוטיים, ללא מסוכנות, הומלץ טיפול על ידי 3 תרופות. התובע מוסר שמטופל כעת ע"י מירטזדין בהשפעה טובה".

לאחר פירוט זה- קובעת הועדה בסיכום ומסקנות כי נכותו של התובע היא בשיעור 0% בגין מצב תגובתי קל ללא פגיעה תפקודית לפי סע' 34(ב)1.

1. כאמור לעיל, מתן היתר להבאת ראיות לסתור קביעה על פי דין, לפי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים, הוא בגדר החריג לכלל, בו יש לנקוט במשורה ובזהירות, נוכח הרציונל המונח ביסוד המוסד של "קביעה על פי דין", המבטא שיקולים של יעילות דיונית ושל מדיניות משפטית, שעה שגוף ניטרלי ישב על המדוכה ובחן את הנכות כתוצאה מתאונה, באופן המצדיק הימנעות מדיון מחדש בעניין במסגרת תביעה המתנהלת ביחד לאותה נכות, וזאת מטעמי יעילות, חסכון במשאבים, ומניעת קביעות סותרות.
2. בעניין הפסיכיאטרי, אין מקום להתיר מתן ראיות לסתור וזאת כיוון שלא הוכח פגם בהליך, בפני הועדה עמדו כל המסמכים הרפואיים- העומדים גם כעת בפני ביהמ"ש כמו כן מן המסמכים שצורפו לבקשה לא עולה כי היה שינוי המצדיק מינוי מומחה בעניין זה.
3. התובע מבקש למנות מומחים גם בתחומים שהועדה מיום 9.8.20 כלל לא דנה בהם- בתחום א.א.ג, בתחום הפנימי ובתחום הכאב. מפרוטוקול הועדות לנכות מעבודה עולה כי התובע כלל לא העלה בפני הועדה תלונות בתחום א.א.ג או בתחום הכאב ולא הגיש לועדה מסמכים בתחומים אלה. הועדה שדנה בנכויות אלה היא הועדה לנכות כללית שקביעותיה אינן מהוות קביעה על פי דין (ראה : רע"א 2512/94 ברכה זר נ' צור שמיר, חברה לביטוח בע"מ, מח(5) 657 (1995)) כך שגם קביעות הועדה לנכות כללית באשר לקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות, אינן מהוות קביעה על פי דין.
4. למעשה, בקשת התובע באשר לתחומים שהועדה של הביטוח לאומי לנכות מעבודה לא דנה בהם, היא למעשה בקשה למינוי מומחים ואינה בקשה להבאת ראיות לסתור, שכן כלל אין קביעה על פי דין שהתובע מבקש לסתור. ככזו, יש לבחון את הבקשה על פי הקריטריונים של בקשה למינוי מומחים.
5. באשר לתחום הכאב ובתחום הפנימי- אני דוחה את הבקשה למינוי מומחה רפואי.

התובע מבקש למנות מומחה בתחום הכאב או בתחום הפנימי. על פי המסמכים הרפואיים שצירף לבקשתו, התובע מתלונן על כאבים מפושטים שנגרמים, כך על פי הרופא הפנימי והרופא הנוירולוג הן מהנוירופטיה ממנה סובל התובע כתוצאה מהסוכרת והן מבעיות אורתופדיות שונות. במסמך מיום 11.2.21 ישנה הפניה של התובע למרפאת כאב, אולם אין במסמכים שבתיק ביהמ"ש מסמכים ממרפאת הכאב בה טופל התובע. לפיכך, אני סבורה שאין מקום למנות מומחה בתחום זה, שכן אין בפני כל מסמך המהווה ראשית ראיה לכך שנותרה נכות. עם זאת, עקב האמור במסמכים הרפואיים, יתבקש האורתופד שימונה לחוות דעתו האם נכון למנות מומחה גם בתחום זה.

1. התובע מבקש למנות גם מומחה בתחום א.א.ג וטוען כי הבדיקות אחרי התאונה מצביעות על החמרה במצבו שאין ספק, שמקורה בתאונה מיום 5.7.19. התובע מצרף לבקשה עותק ביקורים אצל רופא א.א.ג מיום 12.9.19 ומיום 19.9.19, וכן תוצאת בדיקת שמיעה מיום 18.9.19. המסמכים הללו אמנם מעידים על החמרה במצב ליקוי השמיעה. המסמכים הללו לא הובאו בפני הועדה מיום 11.6.20 ובפני ועדת הערר מיום 9.8.20, יתר על כן, התובע וב"כ כלל לא העלו בפני הועדות תלונות על ליקוי שמיעה או על החמרה בליקוי השמיעה עקב התאונה והועדות לנכות מעבודה כלל לא דנו בנכות זו, לא נתנו עליה את דעתן ולא קבעו בה דבר. לפיכך, אין בפני קביעה על פי דין בתחום זה מחד, ויש מסמכים המהווים ראשית ראיה לנכות מאידך.
2. לפיכך אני מקבלת את הבקשה למינוי מומחה בתחום א.א.ג. אין חולק כי לתובע היה ליקוי שמיעה עובר לתאונה, ועל המומחה שימונה בתחום זה, לתת דעתו על ההחמרה ועל השאלה האם התאונה החמירה את מצבו, או שמדובר בהחמרה של מצבו הקודם ללא קשר לתאונה.
3. לפיכך אני קובעת כי בקשת התובע מתקבלת בחלקה ויש מקום למנות מומחה בתחום האורתופדי ובתחום א.א.ג, ששכרם יושת על הנתבעת.
4. החלטות המינוי ינתנו בנפרד.

ניתנה היום, כ"א אדר ב' תשפ"ב, 24 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.