02 דצמבר 2021

1. האם ארע לתובע ארוע תאונתי בעבודה ביום חמישי, ה 1.8.19 ? זוהי השאלה הדורשת הכרעה בשלב זה.

רקע

1. התובע, יליד 1960, עובד כנגר.
2. מאז שנת 2006 ועד, לכל הפחות , מועד חתימת תצהירו בחודש 2/21, עבד בחברת א.מ. תעשיות בע"מ שמנהלה היה מיכאל אלקיים ז"ל שנפטר באפריל האחרון. (להלן- המעסיקה , המנהל).
3. מתכונת העבודה של התובע היא בימים א-ה, בין השעות 7.00 ל16.30.
4. לדברי התובע, ביום 1.8.19 , בערך בשעה 16.15, ביקש ממנו המנהל להעביר 3 דלתות עץ כבדות מעץ מלא בשטח 220*96 ס"מ כ"א מאזור המדחס לחדר בו היתה ממוקמת מכונת ה- CNC , לסדרן שם ולכסותן. התובע, לדבריו, ביצע עבודה זו לבדו וללא סיוע. הוא העביר בשלום שתי דלתות כנדרש. כאשר ביצע העברת הדלת השלישית, לדבריו, נתקלה רגלו באחת מחתיכות העץ שהיו פזורות על הרצפה וכך החליק והדלת נפלה עם משקלה עליו והפילה אותו על ערימת לוחות עץ, וכך נפגעה כתף ימין שלו. (להלן- הארוע). לדברי התובע, מדובר בדלת ששוקלת עשרות ק"ג ( בסעיף 3 לתצהירו הוא מציין כי דלת עץ מלא שוקלת 50-70 ק"ג).
5. הנתבע לא קיבל את גרסת התובע ודחה תביעתו להכרה בארוע כתאונת עבודה ומכאן התביעה שלפני.

הכרעה

1. בטרם אעמוד על הראיות שלפני יוער- כאמור, נפטר המנהל בחודש אפריל 2021, בטרם העיד בבית הדין, וזאת לאחר שלא התייצב לדיון ההוכחות שהיה קבוע ליום 4.3.21.
2. המנהל מילא טופס ב"ל 250 (מוצג נ/12) ובו ציין כך: "הפועל חזר לעבוד אחרי העדרות והודיע שנפגע ביום חמישי 1.8.19. ביום חמישי הוא הודיע לאף אחד ואף אחד לא ראה שנפגעה ויותר מזה ביום חמישי בשעה 16.00 לפני עזיבתו הרים דלתות לבד כך שלא .... נראה שנפגע בסוף... עבד בבית או במקום אחר ונפגע"

התובע טען כי היחסים בינו לבין המנהל לא היו טובים ובשל כך מילא את טופס ב"ל 250 כפי שמלא.

1. נוכח פטירת המנהל טענו הצדדים בהרחבה בשאלה האם יש מקום להסתמך על הודעתו בהעדר עדותו בבית הדין. אתייחס לטענות אלה במידת הצורך לאחר שיבחנו יתר הראיות שלפני. עם זאת אעיר כבר עתה כי התובע עצמו מאשר את עיקר טענותיו העובדתיות של המנהל כפי שרשומות בטופס בל/250- כי אף אחד לא ראה הארוע, כי הוא לא דווח על התרחשותו בזמן אמת וכי בסוף אותו יום עבודה , הרים דלתות לבד.

אלו הקשים העומדים בפני גרסתו של התובע-

1. התיעוד הרפואי- מתוך התיעוד עולה כי התובע פנה לביה"ח (המרכז הרפואי הערבי) רק ביום 3.8.21 היינו יומיים לאחר הארוע. התיעוד מלמד על פריקת כתף שטופלה בהרדמה מקומית לאחריה קיבל התובע חופשת מחלה של 6 שבועות. התיעוד לפיו הפריקה ארעה בעבודה אינו מופיע באנמנזה המקורית מה 3.8.19(נספח ה' לכתב התביעה), אלא רק בשלבים מאוחרים יותר היא תוקנה. התובע מאשר כי פנה לתקן את הרישום. לטעמי התיקון נועד לבסס לראשונה את טענת תאונת העבודה בעוד הרישום מזמן אמת שאינו מציין לא ארוע בעבודה ולא תאריך התרחשותו, הוא האותנטי יותר.

מכל מקום, כאשר מדובר בפריקת כתף קשה לקבל טענת התובע כי הצליח לבצע לאחר מכן את המשך עבודתו ,כולל הנחת הדלת (ולהלן יובהר לאיזו דלת הכוונה)במקום המיועד לה, וקשה לקבל כי כאביו אפשרו לו לסיים את יום העבודה ללא שדווח לאף אחד על הארוע ואף שלא להגיע לטיפול רפואי במשך יומיים לאחר מכן. עדותו כי נעזר במשככי כאבים לא משכנעת נוכח אופי הפגיעה.

1. חוסר הסבירות בגרסה- התובע טוען כי כאשר נפל, הדלת עצמה כלל לא נחבלה. עם זאת טוען כי הוא קם מהנפילה לבדו. התמונה המתוארת בלתי סבירה., קשה לקבל כי כאשר אדם נופל עם דלת, אף אם כולו "מכוסה" על ידי הדלת, שום חלק שבה אינו נפגע בין מהקרשים שהיו לדברי התובע על הרצפה , ובין מהרצפה עצמה- זאת גם לאחר שלדבריו התרומם בכוחות עצמו עם הדלת. עם זאת, מוכנה אני להניח לטובת התובע כי מצב זה אפשרי בכל זאת.
2. הסתירות בגרסתו- במקומות שונים מסר התובע גרסאות שונות ביחס להתרחשות הארוע:
3. כך ,לענין זהות הדלת שאותה סחב כשארע הארוע- ברישת עמ' 2 להודעתו (נ/2) הוא מציין כי הארוע התרחש בעת שהרים את הדלת השניה מבין השלוש, בעוד בתצהירו הוא טוען כי הארוע התרחש בעת הרים את הדלת השלישית (כמובא לעיל). ביחס לסתירה זו נחקר בח"נ וטען שהאמור בהודעתו לא היה נכון. יוער כי יש אותנטיות רבה יותר לדברים שנאמרים בהודעה בטרם נערכת "חשיבה " על הרצוי לטעון.
4. כך-בהודעתו הוא מציין שהחליק כאשר העביר את הדלת ממקום למקום בעוד בנ/5 ס' 4 מצוין כי נפגע תוך כדי ההרמה של הדלת.
5. זאת ועוד, התובע טוען כי אף אחד לא ראה את הארוע- לא המנהל ולא הפועלים האחרים (שבעה במספר- כך עלה מעמ' 7 לנ/2)-, אך יחד עם זאת מציין (למשל בעדותו בעמ' 9 ש'21 ואילך "הרמתי את הראשון וגם את השני ואחרי זה השלישי , אנחנו עובדים מהר, ומיכאל והפועלים מסתכלים עלי..." היינו, היו עדים. (ככל שאכן היו, לא הובאו להעיד).
6. בהודעתו הוא מציין כי נפל "קדימה" (נ/2 עמ' 2 ש' 8) אך הדבר אינו יכול להתיישב עם נפילת הדלת עליו (נוכח זוית החזקת הדלת- מהצד- כמופיע בתמונות ההדגמה שצרף לתצהירו) וגם אינו יכול להתיישב עם פגיעה בכתף כנטען. לא יפלא איפוא שבח"נ (עמ' 10 ש' 31) הוא משנה גרסתו ומציין שנפל "באלכסון לכיוון ימין".
7. בהודעתו ציין בתחילה כי ביצע את העבודה לבד, אך בהמשך כשנשאל מי הרים את הדלת למקום ציין כי "מיכאל בא וביקש ממני להשכיב אותן, שמנו אותן על העגלה" ולשאלה האם הניח את הדלתות על העגלה לבדו השיב "לא , מיכאל עזר לי". גרסה זו משתנה שוב בח"נ, אז טוען כי המנהל "עזר לי רק לכסות את הדלתות " (עמ 13 ש' 14). לא זו בלבד שגרסתו עצמה כוללת סתירות אלא שקשה ביותר לקבל טענתו שלו לפיה מיכאל עזר לו להניח את הדלתות על העגלה אך לא היה נוכח בעת הנפילה ועוד יותר בלתי סביר להניח כי גם אם מיכאל הגיע רק לצורך ההנחה של הדלתות על העגלה, לא ראה ולא שמע את הנפילה, ואף התובע, שהארוע התרחש תוך כדי הטיפול בדלתות שחלקו נעשה במשותף, לא סיפר לו על התרחשותו. הדבר אף אינו מתיישב עם המשך דבריו (עמ' 3 להודעה) "איך הרמת דלת במשקל הזה? ת. הרמתי ביד שמאל עם מיכאל" אין זה סביר כי התובע הרים את הדלת ביד שמאל בשל כך שיד ימין פרוקה (ומבחינתו כאובה) ואינו מספר על כך דבר למיכאל תוך כדי ההרמה. יצוין כי על פי התמונות שצרף כדי להמחיש את ההרמה, ברי שיש צורך בשתי הידים (נספחים ד' לתצהירו). דומה ששינוי הגרסה בין מה שטען בהודעתו לבין הנטען בהליך זה ביחס לדלת השניה או השלישית- ואף ביחס לשאלה האם מיכאל סייע בידו אם לאו, הוא פרי ההבנה שלאחר פריקת הכתף לא יתכן שהתובע היה מבצע הרמת והנעת דלת נוספת כלל.
8. מכל מקום הסתירות אינן תומכות בקיומו של הארוע כפי שטוען לו התובע ואף שומטות הקרקע תחת מהימנותו.
9. התובע העלה בסכומיו מספר טענות לגביהן מצאתי ראוי להעיר כדלקמן-

ראשונה- התובע מלין על מחדלי חקירה של הנתבע –בכך שהתובע נחקר בחדר שבו נכחה מנהלת החשבונות של המפעל (אף כי מיכאל, המנהל, יצא), בכך שלא נערך צילום של מקום הארוע ועוד. עד שאנו באים לבחון את ראיות הנתבע- יש לנו לבחון את ראיות התובע והאם הן כשלעצמן מהימנות ומבססות את גרסתו. במקרה דכאן לא שוכנעתי בכך- זאת אף אם אניח כי הנתבע יכול היה לעשות יותר כדי להפריך גרסת התובע. (יוער כי ההתרשמות מנ/2 היא שהתובע לא היה כבול בדבריו ויותר מכך יש לזכור כי הודעתו נגבתה לאחר שהמעסיק כבר סרב לאשר את התרחשות הארוע, כך שה"מתח" כבר היה קיים וכי הסתירות דלעיל אינן קשורות בכל אופן שהוא למידת "חוסר הנוחות" שיש בהעלאת הטענות בנוכחות עובדת אחרת ש להמעסיק)

שניה- לענין אי קבלת סרטוני המצלמות- לא מצאתי כי נדרש מחוקר הנתבע לכפות על המעסיק (ואף הסמכות לכך אינה ברורה) לגלות סרטוני מצלמות שהמעסיק טוען שכבר נמחקו, כאשר החקירה נעשתה ביום 27.1.20, היינו כ-6 חודשים לאחר הארוע הנטען. הדבר בגדר ידיעת דיינים כי ברגיל מצלמות נמחקות בתוך פרק זמן כזה ולמעשה הרבה קודם לכך. למעשה יש לתמוה מדוע התובע עצמו , במיוחד כאשר המעסיק סרב לחתום לו על טפסי הנתבע- כשלושה שבועות לאחר הארוע, לא פנה בעצמו אליו על מנת שיווכח מתוך המצלמות בהתרחשות הדברים.

שלישית- התובע טוען לכל אורך ההליך בבית הדין כי היו יחסים רעים בינו לבין המנהל. לא שוכנעתי בכך והתרשמתי כי הטענה הועלתה בדיעבד על מנת "להסביר" את חוסר נכונות המנהל לתמוך בגרסתו בעת מילוי טפסי הנתבע. לענין זה ראוי לציין את הדברים הבאים- א. בחודש 4/19 מילא התובע טפסי תאונת עבודה ביחס לארוע של פגיעה באצבעותיו שהתרחש אצל אותה המעסיקה עוד ב 2013. (נ/15). ניתן לראות שלמרות חלוף השנים, המנהל אישר את התרחשות הארוע. בכך יש כדי לתמוך במהימנות העמדה שהביע אותו מנהל זמן קצר לאחר מכן ביחס לארוע הנטען כאן- ויותר מכך, יש בכך ביטוי ליחסים תקינים ביותר. ב. התובע בהודעתו אינו מציין דבר על יחסים עכורים אך כן מוצא לנכון לציין כי "אני אוכל מהמקום הזה 18 שנה ולא רוצה להסתבך". היינו מדובר ביחסים חיוביים והתובע רק חושש ביחס להשלכות של אי ההסכמות עם המנהל ביחס לטענתו בקשר לארוע. ג. הגרסה לגבי יחסים לא נעימים כפי שהועלתה בתצהיר מתייחסת גם למנהל אך גם לעובדים אחרים שעובדים לצידו של התובע (צעירים ממנו אך לא מכבדים אותו כראוי, לדבריו). אין ציון של מערכת יחסים עכורה דווקא עם המנהל. ד. בעדותו (עמ' 7 ש' 31 ואילך) לאחר התחמקויות רבות, מאשר בסופו של דבר כי היחסים עם המנהל היו טובים ו"כשנפלתי הוא השתנה" , אך לא ידע להסביר את טעם השינוי וכלשונו "לא יודע, בגלל שדיברתי נכון וישר אליו. אני אמרתי את האמת." אם כן, ככל שמתקבלת גרסת התובע, הרי שהשינוי ביחסים חל רק על רקע טענת התובע להתרחשות הארוע, וה"שינוי" הוא עצם סירוב המנהל לאשר את טענות התובע(כאשר המנהל טען כי הארוע לא התרחש). אין מדובר במערכת יחסים עכורה מראש שבעטיה ניתן היה לסבור שיש למנהל מוטיבציה לפעול נגד התובע. ד. למרות כל האמור המשיך וממשיך התובע לעבוד באותו מקום עבודה. מכאן ברי כי גם כשהוא והמנהל לא ראו עין בעין את טענות התובע להתרחשות הארוע, לא נוצר קרע שמונע המשך היחסים.

1. בעדותו (סיפת עמ 11) טען התובע לראשונה כי הודעתו בפני חוקר הנתבע נגבתה תוך שהחוקר צועק עליו (דומה שגרסה זו הובאה לצורך התמודדות עם הסתירות ביחס לזוית הנפילה). גרסתו זו לא היתה מהימנה והגב' בר צבי, שעדותה היתה מהימנה ביותר, ושנלוותה אל החוקר הכחישה בעדותה מכל וכל את הדברים (עמ' 24). גם העובדה שב"כ התובע נמנע מלחקור את חוקר הנתבע עצמו (מר אמסלם) על הדברים, תומכת בכך.
2. נוכח הקשיים הרבים שמעלה גרסת התובע עצמה אין צורך להזקק להודעתו של המנהל ז"ל ולקשיים הנובעים מקבלתה בהיותה עדות שמיעה עליה לא נחקר, ודי בהם כדי לקבוע כי התובע לא הרים הנטל המוטל עליו להתרחשות הארוע.
3. עם זאת אעיר כי משדחיתי הטענה ליחסים עכורים שהביאו את המנהל לטעון אחרת מגרסת התובע, ומשגרסה זו שבפי המעסיק חזרה באופן עקבי לכל אורך דבריו, עוד בטרם הודעתו (גם בטפסים שמילא) ומשסימני האמת שבה ניכרים מתוך כך שבעיקרה היא מאשרת את גרסתו העובדתית של התובע כדלעיל (לא סיפר, לא ראו את הארוע וכו')-בכך יש כדי לתמוך באמינות גרסתו . בע"א 2576-03 אהובה וינברג- האפוטרופוס הכללי 21.2.2007), צוינו התנאים לקבלת עדות שמיעה מפי נפטר. התנאים לפיהם על ההודעה לעמוד בניגוד לאינטרס הממוני או הרכושי של המנוח בעת מסירתה, וכן-תוך ידיעה של הלה על כך, מתקיימים כאן, כאשר ההודעה כוללת גם אישור המנהל שהתובע הוא "העובד הכי טוב בעולם".(היינו, ככל שהיה חשש כי טענות התובע יופנו גם אל המנהל כמעסיק- היה ודאי נמנע מלציין זאת.) אף התנאי השלישי לפיו למנוח היתה צריכה להיות ידיעה אישית על העובדות הנכללות בהודעתו- מתקיים- שהרי הוא ידע שהתובע לא סיפר על הארוע והוא עצמו לא ראה אותו). מכל מקום , מקובל עלי שיש ליתן משקל מופחת לעדות שמיעה זו ואולם, במקרה דכאן אין המסקנה נסמכת עליה כלל והיא מהווה אך תימוכין נוספים לבעיתיות גרסת התובע כפי שעולה מתוכה עצמה.

סוף דבר-

התובע לא עמד בנטל להוכיח כי התרחש הארוע כנטען על ידו, ומשכך דין תביעתו להדחות.

משעסקינן בתחום הבטחון הסוציאלי , לא ייעשה צו להוצאות, זאת אף שלטעמי עסקינן במי שביקש לקבל שלא כדין גמלה מהנתבע.

ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשפ"ב, (02 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.