ת"א 16796-04-20 פרימיום קרדיט - מימון והשקעות נדל"ן בע"מ ואח' נ' דרך הים השקעות בע"מ ואח'

בפני כב' השופטת שושנה ליבוביץ

העתק החלטת בית משפט מיום כ"א כסלו תשפ"ג 15 דצמבר 2022

1. לפני בקשה מטעם התובעים לעיכוב הליכי הוצאה לפועל בתיק שפתחה הנתבעת 1 בלשכת ההוצאה לפועל (תיק מס' 503812-11-21).2. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה לה ובהשלמות הנוספות שהוגשו מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.
3. סעד זמני מהסוג המבוקש, שעניינו עיכוב הליכי הוצאה לפועל, ינתן בנסיבות בהן דחיית הבקשה עלולה לסכל את התובענה. דוגמאות קלאסית לכך הן: בקשה לעיכוב הוצאה לפועל של משכנתא בגדרה של תובענה למתן סעד הצהרתי שלפיו המשכנתא נפרעה במלואה (ראו: ע"א 547/61 סבירסקי נ' וינוגרד, פ"ד ט"ז 943 (1962)); בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שמורה על סילוק יד ממקרקעין בגדרה של תובענה לביטולו של פסק הדין עקב השגתו במרמה (בש"א (י-ם) 2098/05 שוויקי נ' קנדיל (31.3.2005)); ובקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שמורה על תשלום סכום כספי בגדרי הליך של טען ביניים בו מבוקש לקבוע למי מהטוענים להעביר את הכסף (בש"א (י-ם) הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' תורג'מן (5.2.2004)). סעד זמני שעניינו עיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל של פסק דין יינתן רק בנסיבות שבהן דחיית הבקשה "תשמוט את הקרקע" תחת הסעד שהתבקש בתובענה בגדרה הוגש, ככול שתתקבל. כמו כן, במהות, עסקינן בבקשה למתן סעד זמני ולפיכך מיושמים הכללים הרגילים שחלים בבקשות מסוג זה, כאשר הבכורה ניתנת ל"מאזן הנוחות".
4. ומן הכלל אל הפרט. התביעה שבכותרת מתבססת על הסדר שקיבל תוקף של פסק דין. במסגרת ההסדר הוסכם כי התובעים ישלמו לנתבעת 1 (להלן: החברה) סך של 300,000 ש"ח, על פי מנגנון שנקבע בהסדר. מחצית הסכום שולם לחברה. לטענת התובעים על פי ההסדר היה על החברה להשיב לה שיקים שהוחזקו על ידה ואלה לא הושבו. בתביעה העותרים התובעים לסעד של השבת שיקים "וכל שיק שלא יושב יחושב לחובתה לפי ערכו הנקוב". נתבע סעד כספי בסך 3 מיליון ש"ח וסעד הצהרתי שלפיו הודעת קיזוז על יתרת סכום החוב שבהסדר (150,000 ש"ח) נתנה כדין.
5. בענייננו מבוקש לעכב הליך הוצאה לפועל של פסק הדין שנתן תוקף להסדר הפשרה. הליך ההוצאה לפועל נועד אפוא לאכוף פסק דין כספי. ברגיל אין מעכבים ביצועו של פסק דין המשית על המבקש חיוב כספי. בית המשפט רשאי לסטות מכלל זה רק בהתקיים נסיבות חריגות, כגון במקרה שבו הוכיח המבקש, בהתבסס על תשתית ראייתית מוצקה, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל ערעורו או כי מצבו הכלכלי של המערער עלול להיפגע באופן אנוש אלמלא יעוכב הביצוע (ראו: ע"א 2845/16 קבוצת בי קמעונאות בע"מ נ' סחר עולמי יבוא פסקה 11 ואסמכתאות שם (9.5.2016); ע"א 6479/13 בני אור אחזקות בע"מ נ' שבח פסקה 10 ואסמכתאות שם (3.11.2013) ע"א 7699/18 אלימלך נ' מס ערך מוסף תל אביב 3 (2.12.2018)). התובעים טוענים כי החברה לא פעילה, למעט גביית חובות עבר, וזאת בהתבסס על טענותיה בכתב ההגנה ובדיון שהתקיים בתיק אחר שבו העיד הנתבע 2. עוד נטען כי לא הוצאו להם קבלות על תקבולים בסך 150,000 ש"ח שהועברה לה, וגם בכך יש כדי להעיד על מצבה הכלכלי הרעוע. במצב דברים זה, התובעים חוששים כי גם אם יזכו בתביעתם, לא יזכו לקבל את כספם בחזרה. ברם ממכתב רואה חשבון המבקר של החברה מיום 29.9.09 עולה כי מדובר בחברה רווחית בעלת הון עצמי חיובי. אין בטענות התובעים כדי להקים תשתית ראייתית, כל שכן תשתית ראייתית מוצקה, לכך שמצבה הכספי של החברה ימנע את השבת הסכומים. בשים לב לכך שאמת המידה המרכזית שנשקלת היא מאזן הנוחות, אין מקום לקבל את הבקשה. אוסיף, כי לפי פסק הדין שאת ביצועו מבקשים לעכב, אם ישלמו התובעים סכום נוסף בסך 150,000 ש"ח, ממילא יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל (סעיף 5.3 להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין).
5. נוכח הטעמים שלעיל, ובשים לב לאיזון הכולל בין סיכויי התביעה (שבזהירות הראויה לשלב זה אומר כי אינם נחזים להיות גבוהים) למאזן הנוחות, התוצאה שמתקבלת ממקבילית הכוחות מטה את הכף לטובת הנתבעים.
6. בשולי הדברים יצוין כי נוכח התוצאה שאליה הגעתי איני נדרשת להכריע בשאלת הסמכות שאותה עוררה הנתבעים. אציין כי ישנם לכאורה שני מקורות שמהם עשוי לשאוב בית משפט את סמכותו להורות על עיכוב ביצוע במקרה דנן; סעיף 17 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 או סמכות טבועה.
7. התוצאה היא, שהבקשה נדחית.