07 אוגוסט 2022

האם התובע, יליד 1957 אשר עבד החל משנת 1983 כנהג חלוקה וסבל בחברת תנובה, הניח תשתית עובדתית להכרה בפגיעותיו בגבו כפגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"-ה- 1995 בעילת המיקרוטראומה? זו השאלה המונחת לפתחנו.

רקע כללי

1. ביום 3.5.2020 וביום 5.7.2020 הוגשו כתב התביעה וכתב ההגנה שבפנינו.

2. ביום 2.2.2021 התקיים דיון הוכחות, במהלכו העידו התובע ומר בן עמי וכן הוגשו חקירותיהם בפני חוקר הנתבע (נ/1-נ/2). בתום הדיון המליץ בית הדין על מינוי יועץ- מומחה רפואי. הצדדים נתנו הסכמתם לכך.

3. ביום 17.2.2021 מונה ד"ר שי פריימן, אליו הועברו העובדות כדלקמן:

"1. התובע יליד שנת 1957.

1. התובע עבד החל משנת 1983 כנהג חלוקה וסבל בחברת תנובה.
2. התובע עבד שישה ימים בשבוע, כאשר בכל יום נדרש לפעולות הרמה וכיפוף של 150 ארגזים, במשך שעתיים וחצי ביום.
3. משקל הארגזים נע בין 03-20 קילו."

4. ביום 24.5.2021, לאחר שהועברו אל המומחה אך חלק מהמסמכים רפואיים שנתבקשו על ידו, נקבע על ידו לאמור:

"שאלה 1:

מהו הליקוי של התובע?

תשובה:

התובע סובל ממחלת Dish. כפי שעולה מתיקו הרפואי הנבדק סובל מכאבי גב קשים לאורך השנים. כאבי הצוואר הופיעו בשנת 2003. כאבי הגב החלו בשנת 2005. כפי שעולה מהצילומים שהוצגו בפניי אין פגיעה במפרקים הפאסטריים וקיימים אוסטאופיטים מגשרים בין החוליות. הדיסקים נראים שמורים, פרט לשינויים מינימליים הקלים מהמצופה לגילו. אין מדובר בממצאים חבלתיים או מעומס יתר שבדרך כלל פוגע במרווחים הדיסקליים וגורם להיצרות של המרווחים הדיסקליים והרס של המפרקים הפאסטריים. אין קשר בין עבודתו למחלת ה-Dish.

שאלה 2:

האם ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל?

תשובה:

לא. הדיסקים סך הכול שמורים. הרמות משקלים יכולות לגרום לבעיות דיסקליות שלא כל כך מודגמות אצל התובע. בעייתו הינה מחלת ה- Dish עם אוסטאופיטים מגשרים בין החוליות, מצב אשר גורם לכאבי גב והגבלות תנועה. השינויים הדיסקליים מינימליים ביותר, קלים מהמצופה לגילו ולהערכתי לא נגרמו על דרך מיקרוטראומה.

שאלה 3:

ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, האם בעיקרו של דבר ניתן לומר כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר?

תשובה:

לא.

שאלה 4:

האם לעבודת התובע יש השפעה משמעותית על ליקויו של התובע בשיעור 20% ומעלה?

תשובה:

לא."

5. ביום 31.1.2022 הועברו למומחה הרפואי שאלות הבהרה כדלקמן:

"א. ציינת בחוות דעתך כי מצילום רנטגן של עמ"ש מותני מיום 9.4.21 ומצילום רנטגן גבי וצווארי מיום 6.4.21 "תמונה מתאימה ל-DISH". האם בבדיקות הדמיה קודמת שהוצגו בפנייך, כדוגמת בדיקות ה-CT משנת 2016 ו-2017 שהוצגו בפניך לא מדגימות את המחלה?

ב. בבדיקות CT של עמ"ש מותני מ-21.8.16 ו-8.10.17 מודגמים שינויים ניווניים ובלטי דיסק לאורך כל חוליות עמ"ש המותני וכן תיעוד להיצרות התעלה – האם נכון שממצאים אלו אינם תוצאת מחלת ה-DISH? האם נכון כי ממצאים אלו לבדם מתאימים לנזק העלול להיגרם כתוצאה מתנאי עבודתו של התובע (זאת במובדל ממחלת ה-DISH).

ג. האם נכון שניתן לקבוע כי יותר סביר להניח שתנאי עבודתו של התובע כפי שפורטו ברשימת העובדות גרמו או החמירו את בלטי הדיסק שהודגמו בבדיקות CT של עמ"ש מיום 21.8.16 ומיום 8.10.17 מאשר הקביעה ההפוכה לפיה תנאי העבודה לא השפיעו כלל?

ד. לאור זאת ובהתייחס לממצאים בבדיקות ה-CT האם נכון כי ניתן לקבוע כי לתנאי העבודה השפעה סה"כ של 20% על פגיעתו או החמרת הפגיעה זאת כפי שהודגמה בבדיקות ההדמיה."

6. ביום 20.2.2022 השיב המומחה הרפואי לשאלות ההבהרה כדלקמן:

"תשובה א'

בדיקות ה-CT מהשנים 2016 ו-2017 כפי שכתבתי בחוות דעתי, לא הוצגו בפניי. התשובות נכתבו לפי התשובה הפורמלית. ביקשתי כי דיסקים אלו יוצגו בפניי. אולם, ב"כ התובע טוען כי לא הצליח לאתר את הדיסקים למרות שלפי החוק, חלה חובה על המכון שביצע את הבדיקה לשמירת העתקים למשך 10 שנים לפחות.

תשובה ב'

כפי שכתבתי במכתבי מיום 10.2.2022 ובחוות דעתי, צילומים אלו לא עמדו בפניי בעת כתיבת חוות הדעת, הסתמכתי על התשובות הכתובות שפעמים רבות אינן מדויקות. ב-CT משנת 2016 נכתב בתשובה: "זיזים בין גופי החוליות L-5-T11", דהיינו, כנראה שגם הרנטגנולוג ראה את הזיזים אותם אני ראיתי, אולם, לא שייכם למחלת ה-Dish. זיזים אלו הינם עדות למחלת ה-Dish כפי שמופיע גם בצילומי הרנטגן משנת 2021 שצורפו לחוות הדעת. בלטי הדיסק, כפי שכתוב בתשובות בשנת 2016 ו-2017 אינם מעידים על נזק. מדובר בממצא ניווני שכיח בגילו של התובע, שאינו מעיד על מיקרו טראומה (ואף אינו מקנה נכות בפני עצמו). בצילומים שהוצגו בפניי של עמוד השדרה המותני משנת 2021 הדיסקים סך הכול שמורים ואין עדות לנזק דיסקלי עם היצרות דיסקלית כפי שעלול להופיע במיקרו טראומה. בלטי דיסק (Disk bulge) באופן כללי אינם מהווים פתולוגיה ושכיחים מאוד בגילו של התובע..."

תשובה ג' ו-ד'

כיוון שעיקר הממצאים בבדיקות ההדמיה הינם ממחלת ה-Dish, בלטי הדיסק אינם מהווים פתולוגיה או נכות בפני עצמם. בבדיקות עדכניות הדיסקים סך הכול שמורים ואינם מעידים על נזק של מיקרו טראומה אשר פוגע בדרך כלל בדיסק, גורם להנמכת גובהו ולשינויים ניווניים סביבו, כפי שכתבתי בתשובה לשאלה 1 לחוות דעתי. בעיון בצילומים ניתן מתוך ניסיוני לקבוע בוודאות כי אין מדובר במיקרו טראומה או בממצאים דיסקלים מעבר למקובל בגילו של התובע, כי אם במחלת ה-Dish. ניתן לקבוע כי לא חלה החמרה במצבו בשל עבודתו. אין מקום לשינוי חוות הדעת".

7. ביום 10.3.2022 הגיש התובע בקשה למנות מומחה רפואי נוסף בתיק, וביום 26.4.2022 נדחתה הבקשה על ידי בית הדין כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בבקשת התובע למינוי מומחה רפואי נוסף (להלן- הבקשה), בתגובה ובתשובה, כמו גם בהנחיות החדשות בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים מיום 10.9.2019, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ד"ר פריימן – הרופא המומחה בתחום האורתופדיה מטעם בית הדין הגיש חוות דעת סדורה. לא זו בלבד שהמומחה הרפואי לא התעלם מהשאלות שנשאל, אלא השיב עליהן כדבעי ובאופן מנומק, תוך התייחסות למאמרים. עצם העובדה כי המומחה לא מצא קשר סיבתי (בנסיבות הקונקרטיות) בין עבודתו של התובע לליקוי, בעילת המיקרוטראומה ואף התייחס למחלת ה-Dish, אין משמעו כי המומחה הרפואי דוגל באסכולה רפואית מסוימת ואין משמעו כי המומחה אינו יכול להתייחס בחוות דעתו למחלה הנזכרת, ובלשונו "כיוון שעיקר הממצאים בבדיקות ההדמיה הינם ממחלת ה-Dish, בלטי הדיסק אינם מהווים פתולוגיה או נכות בפני עצמם". משכך, אין כל עילה למינוי מומחה רפואי נוסף – לא בתחום האורתופדיה ולא בתחום הראומטולוגיה ואף לא מצאתי מקום לשלוח אליו שאלות הבהרה נוספות ביוזמת בית הדין (בשינויים המחויבים ראו (בר"ע ארצי) 22859-05-19 שלמה חיומי – המוסד לביטוח לאומי (מיום 7.1.2020)...".

8. ביום 2.6.2022 וביום 11.7.2022 הוגשו, בהתאמה, סיכומי התובע וסיכומי הנתבע. מכאן הכרעתנו.

לוז טיעוני הצדדים

9. לטענת התובע, אבחנת המומחה שלפיה התובע סובל ממחלת DISH היא אבחנה ראשונה ויחידה בתיקו הרפואי של התובע; ומדובר במחלה מתחום הראומטולוגיה והתובע לא נשלח לא במסגרת ההליך ולא מחוצה לו לבירור בעניין. לשיטת התובע המומחה הרפואי דוגל באסכולה מחמירה בשאלת הקשר הסיבתי בין ליקוי בעמוד שדרה לבין גורמים תעסוקתיים; וכי ישנה מגמה עקבית של המומחה לייחס לבעיות אורתופדיות אבחנות מתחום הראומוטלוגיה ולמחלות דלקתיות. מכל מקום, קביעותיו של המומחה הרפואי כי ממצאי בדיקתו של התובע מ-2016 ו-2017 הן ממצאים ניווניים שכיחים לגילו של התובע, אינה פוטרת את המומחה הרפואי מלהתייחס למאזן ההשפעות כנדרש.

10. לטענת הנתבע, מומחה בית הדין שלל באופן חד משמעי קשר בין עבודת התובע לבין ליקויו של התובע בגב, תוך שהוא נתן דעתו לעובדות כפי שנקבעו על ידי בית הדין ובהתבסס על החומר הרפואי שהוצג בפניו, אשר קובע כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודת התובע לבין הפגימה בג; וכי הליקוי הקיים בגבו לא נגרם על דרך המיקרוטראומה. הנתבע חזר על תגובתו לבקשה למינוי מומחה רפואי נוסף ואף הפנה להחלטת בית הדין מיום 26.4.2022. לדידו של הנתבע, המומחה הרפואי נימק את חוות דעתו והסביר את תשובותיו באופן מפורט. מכל מקום, עת המומחה השיב בשלילה על שאלת הקשר הסיבתי מעל 50%, הרי שהמומחה אינו צריך לדון בשאלת השפעת הגורמים.

דיון והכרעה

11. הלכה פסוקה היא, כי בית הדין ייחס משקל רב לחוות דעת של מומחה אשר מונה מטעמו, הוא יסמוך את ידו עליה ולא יסטה מקביעותיה, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית ומשפטית יוצאת דופן לעשות כן (עב"ל (ארצי) 28211-10-18 מרגלית ברוך – המוסד לביטוח לאומי (מיום 26.11.2019) וההפניות שם בסעיף 15 לפסק הדין).

12. מקרה זה אינו ממין המקרים המצדיקים סטייה מקביעות חוות הדעת ותשובותיו לשאלות ההבהרה של ד"ר פריימן, שכן חוות הדעת והתשובות לשאלות ההבהרה מפורטות ומנומקות היטב. המומחה הרפואי לא התעלם מהשאלות שנשאל ואף ביקש מסמכים רפואיים על מנת שחוות דעתו תהא שלמה וסדורה. חוות דעתו של המומחה הרפואי סבירה ולא מצאנו כי נפל בה פגם.

13. בניגוד לנטען על ידי התובע אשר הפנה בסעיפים 11 ו-13 לסיכומיו להליכים אחרים בהם מונה ד"ר שי פריימן, איננו סבורים כי מעצם ההפנייה להליכים שם, יש ללמוד כי האחרון דוגל באסכולה מחמירה. מכל מקום, וכידוע, כל מקרה נבחן לנסיבותיו. כך גם מקרה דנא.

14. למעשה, התובע חוזר בסיכומיו על טענותיו בבקשה למינוי מומחה רפואי נוסף– טענות אשר נדחו על ידי אב בית הדין בהחלטתו כאמור. לא מצאנו טעם מבורר לשנות מההחלטה דלעיל, ואין לנו אלא להפנות לאמור לעיל בעניין זה.

15. נוכח כללם של דברים, התביעה נדחית.

16. כמקובל בעניינים כגון דא כל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י' אב תשפ"ב, (07 אוגוסט 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.