בפני בקשת נושה למתן צו לפתיחת הליכים כנגד המשיב.

הליך זה נפתח ביום 4.5.20 עת עתרה המבקשת לעיכוב יציאת המשיב מן הארץ.

לאחר קבלת הבהרות שונות מהמבקשת, ניתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, במעמד צד אחד, כנגד הפקדת ערבות בנקאית על סך 100,000 ₪ ונקבע מועד לדיון במעמד הצדדים.

לקראת הדיון, הצדדים באו בדברים ביניהם והגישו לבית המשפט בקשה לאישור הסדר דיוני במסגרתו סיכמו כי צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן נגד המשיב יוותר על כנו לעת הזו וכי הערבות הבנקאית תוחזר למבקשת. הסדר זה אושר בהחלטה מיום 26.5.20 תוך שנקצב זמן לתחולתו עד ליום 20.6.20. נקבע כי היה ולא תוגש כל בקשה או הודעה עד למועד הנקוב, יבוטל ההליך והצו שניתן יפקע.

ביום 8.6.20 הוגשה בקשת הנושה למתן צו פתיחת הליכים בעניינו של המשיב.

המבקשת עותרת למתן הצו על יסוד פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 21.4.20 במסגרת ה"פ 67477-02-20 המאשר את הסכמת הצדדים לפיה יש ליתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שנכרת ביניהם ביום 19.12.19 (להלן – פסק הדין).

בהתאם לפסק הדין, המשיב התחייב לשלם למבקשת סך של 150,000,000 ₪ בפריסה ללוח תשלומים החל מיום 8.1.20 ועד 12.5.20. להבטחת התשלום העמיד המשיב למבקשת בטחונות בדמות שעבוד רכבים שלו שעבוד נדל"ן של בני משפחתו וערבויות אישיות.

אין חולק כי המשיב לא עמד בתשלומים על פי פסק הדין ולא שילם דבר על חשבון החוב עד כה.

כפועל יוצא מכך עותרת המבקשת למתן צו פתיחת הליכים בעניינו.

המשיב מתנגד וטוען טענות קשות ומרות כנגד התנהלות המבקשת אשר הובילה למתן פסק הדין, לרבות טענות לעניין איומים, כפייה ותרמית בגיבוש ההסכם שאושר כפסק דין ומבקש לדחות את הבקשה על מנת לאפשר לו לעתור לביטול פסק הדין העומד ביסודה.

במסגרת הדיון שהתנהל בבקשה היום נשמעה השלמת טיעונים מטעם הצדדים וכן טיעונים של גורם נוסף שהתייצב לדיון והציג עצמו כ-'נושים נוספים' שהשקיעו ממון רב במיזם שביסוד המחלוקת הכספית ומצטרפים לבקשת הנושה.

בהתאם לסעיף 109 (א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח- 2018 (להלן- החוק) -

 "נושה רשאי להגיש לבית המשפט בקשה לצו לפתיחת הליכים (בחלק זה – בקשת נושה), אם היחיד נמצא בחדלות פירעון; הוכחת חדלות הפירעון של היחיד יכול שתיעשה באמצעות החזקה שבסעיף 110".

סעיף 110 (א) לחוק קובע כי חזקת חדלות הפירעון של היחיד תחול, בהתקיים אחד מאלה:

האחד,  הנושה מסר ליחיד דרישה לתשלום חוב שסכומו עולה על 75,228 שקלים חדשים, כשהוא ערוך לפי טופס שקבע השר, ובה ציין כי אם לא ישולם החוב במועד הנקוב בדרישה, בכוונתו להגיש בקשה לפתיחת הליכים, והחוב לא שולם בתוך 45 ימים ממועד מסירת הדרישה, ובלבד שמתקיימים כל אלה:

(א)   אין מחלוקת בתום לב על החוב ואין ליחיד זכות קיזוז או עילה אחרת שיש בה כדי להצדיק את אי-תשלום החוב;

(ב)   הנושה הגיש את הבקשה לצו לפתיחת הליכים בתוך שלושה חודשים מהמועד שמסר ליחיד את דרישת התשלום;

השני, הנושה המציא אזהרה ליחיד לפי חוק ההוצאה לפועל או דרישת תשלום לפי פקודת המיסים (גבייה).

השלישי, ניתן פסק דין על ידי בית המשפט והוא לא קוים תוך 30 יום ממועד המצאתו ליחיד או תוך מועד מאוחר יותר שנקבע על ידי בית הדין.

הרביעי, ניתן פסק דין על ידי בית הדין לעבודה והוא לא קוים תוך 30 יום ממועד המצאתו ליחיד או תוך מועד מאוחר יותר שנקבע על ידי בית המשפט.

על יסוד העובדות המפורטות בכתבי הטענות מטעם הצדדים, אין חולק כי נגד המשיב קיים פסק דין המשית עליו חיוב כספי שטרם נפרע.

בנסיבות אלה, המבקשת עומדת בתנאי החזקה לפי סעיף 110 (א) (3) לחוק.

עמדת הממונה אף היא תומכת בקבלת הבקשה נוכח עמידתה בתנאי החוק.

סעיף 110(ב) לחוק מחייב את הנושה להבהיר מדוע לא ניתן להסתפק בהליכי הגבייה שביכולתו לנקוט כנגד היחיד לשם פירעון החוב.

המבקשת אינה מתייחסת לנושא בבקשתה, אולם בדיון הובהר כי למעשה לא קיימים כל בטחונות לחוב, העברת הכספים שהובילה להיווצרות החוב 'חובקת עולם' ולמעשה הליך חדלות הפירעון הינו הכלי היחידי והבלעדי המאפשר להתמודד עם הבירור והאפשרות לגביית החוב, בבוא העת.

סעיף 110 (ג) לחוק מקנה ליחיד אפשרות לסתור את חזקת חדלות הפירעון "אם הוכיח כי אי תשלום החוב אינו נובע מחדלות פירעונו".

בהקשר זה טוען היחיד כי פסק הדין אשר על יסודו הוגשה הבקשה דנן הינו 'בטל מעיקרו' שכן הושג באמצעים שאינם כשרים ולכן טוען כי הינו פועל לביטולו מול הערכאות המתאימות בימים אלה.

המבקשת סבורה כי אין בטיעון זה כדי להוות טעם לדחיית הבקשה, התנהלותו העקלקלה של המשיב חותרת תחת קו טיעון זה והסכמי הפשרה שנכרתו בין הצדדים עד למתן פסק הדין מדברים בעד עצמם.

סעיף 116 (ב) לחוק מקנה לבית המשפט את הסמכות לדחות בקשה מעין זו " אם מצא כי מתן הצו כשלעצמו יפגע באפשרות להביא לשיקומו הכלכלי של היחיד; לענייו זה יבחן בית המשפט, בין השאר, אם דחיית הבקשה תפגע בנושים וכן את יכולתו הכלכלית הכוללת של היחיד".

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ברי כי מערכת היחסים בין הצדדים הינה מורכבת ומסועפת, אשר טומנת בחובה טענות קשות 'בניחוח' הונאה ומרמה הדדיים הנובעות ממערכת יחסים עסקית שהתנהלה בין הצדדים במשך כשנה וחצי (אפריל 2018 עד דצמבר 2019).

עם זאת, במהלך התקופה שחלפה מאז שגובש ההסכם בחודש דצמבר 2019 ועד עתה לא ברור מדוע לא נקט המשיב כל פעולה מעשית, נוכח טענותיו הקשות. למעשה, אין בית משפט זה מהווה האכסניה מתאימה לבירור טענות הצדדים במישור היחסים העסקיים ביניהם, לרבות המהלכים שהובילו לחתימה על הסכמי פשרה שאחד מהם עומד ביסוד הבקשה דנן.

חרף האמור, נוכח היקף החוב הנכבד וטענותיו הקשות של המשיב כנגד פסק הדין שניתן ובשים לב לכך שלא מצאתי בטיעוני המבקשת ראיה לכך שנקטה פעולות גביה כלשהן כנגד המשיב עובר להגשת הבקשה דנן, ובהינתן טיעוניה שלה באשר לפרק הזמן שניתן על ידה למשיב להסדיר את חובו עובר לנקיטת הליכים משפטיים, אינני רואה לנכון להיעתר לבקשה למתן צו לפתיחת הליכים כבר בשלב זה ולכן הנני משהה את מתן הצו עד ליום 10.8.20 .

ככל שהמשיב אמנם יציג החלטה שיפוטית אשר תוביל לשינוי המצב העובדתי ביסוד הליך זה, כגון עיכוב ביצועו של פסק הדין העומד ביסוד הבקשה, אזי תישקל הבקשה בשנית, על יסוד הנתונים שיוצגו. היה ולא יחול שינוי במצב הקיים, יינתן הצו , כמבוקש, ללא צורך בקיומו של דיון נוסף.

מובהר כי לעת הזו מוארך תוקפו של צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד המשיב עד למתן החלטה אחרת.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ותביא התיק בפניי למתן החלטה ביום 11.8.20.

ניתנה היום, כ"ג תמוז תש"פ, 15 יולי 2020, בהעדר הצדדים.