היחיד פנה לבקש אישורו של בית משפט זה לנהל את התביעה שהגיש במסגרת ת"א 64809-07-20 בבית משפט המחוזי בתל אביב.

נקדים ונציין מספר נתונים בנוגע להליך שבפניי.

ראשיתו של הליך זה בבקשת נושה למתן צו לפתיחת הליכים כנגד היחיד.

בקשת הנושה מבוססת על פסק דין שניתן ביום 21.4.20 בה"פ (מח'-ת"א) 67477-02-20 (להלן – פסק הדין) אשר בו ניתן תוקף של פסק דין להסכם שנחתם בין היחיד לנושה ביום 19.12.19 (להלן – ההסכם).

היחיד התנגד למתן הצו, טען כי דין פסק הדין ביסוד הבקשה להתבטל ועתר לאפשר לו להגיש בקשה מתאימה בנושא.

ביום 15.7.20 התקיים דיון בבקשת הנושה. בהחלטה מאותו יום קבעתי כי אף שמתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 109 לחוק למתן צו לפתיחת הליכים לבקשת נושה, השהיתי את מתן הצו בכדי לאפשר ליחיד הגשת בקשה לעכב את ביצועו של פסק הדין.

היחיד אמנם הגיש הליך בת"א (מח'-ת"א) 64809-07-20 (להלן – ההליך המקביל) בו עתר לביטול פסק הדין. במסגרת ההליך המקביל עתר היחיד לסעד זמני שימנע מן הנושה לפעול על פי פסק הדין. הבקשה לסעד זמני נדחתה בהחלטה מיום 20.11.20.

לכן, ביום 25.11.20 ניתן צו לפתיחת הליכים בעניין היחיד. עו"ד דידי מונה כנאמן.

יוער כי היחיד הגיש ערעור על ההחלטה בעניין הסעד הזמני בהליך המקביל, אולם בית המשפט העליון דחה את הערעור בפסק הדין מיום 6.12.20, שניתן ללא קבלת עמדת המשיבים לערעור.

כעת מבקש היחיד לאפשר לו להמשיך ולנהל את ההליך מקביל לצורך ביטול פסק הדין.

היחיד טוען כי חתם על ההסכם לאור אילוץ מצד הנושה ולכן יש לאפשר לו לנהל הליך לביטול פסק הדין אשר נותן תוקף לאותו הסכם.

לטענת היחיד, מאחר שמדובר בהליך שאינו נוגע לנכסי היחיד, אין לנאמן מעמד בהליך המקביל.

בנוסף, להליך המקביל לא תהיה השפעה על קופת הנשייה שכן היחיד נעזר בסיוע צד שלישי למימון ניהול ההליך המקביל. היחיד מוכן לחשוף את זהות הצד השלישי בפני הנאמן בלבד.

הנאמן בתגובתו סבור כי נוכח מכלול הנתונים הידועים לעת הזו, טענות היחיד בנוגע לנסיבות כריתת ההסכם קלושות, ולכן הסיכוי שיתקבלו הינו זניח, בין היתר בשים לב לקביעות בית המשפט בהחלטת הביניים במסגרתה נדחתה בקשת היחיד לעכב את ביצוע פסק הדין. עוד טוען הנאמן כי היחיד לא מסר פרטים בנוגע למקור המימון של ניהול ההליך המקביל, כך שלא מן הנמנע כי היחיד יעשה שימוש בכספים השייכים לקופת הנשייה לצורך כך. במצב דברים זה, יש לדחות את בקשת היחיד.

בתגובת הממונה קיימת הפנייה להחלטות שכבר ניתנו בנוגע לבקשת היחיד לעכב את ביצוע פסק הדין. כמו כן, התייחסה הממונה להתנהלות היחיד בהליך זה ובפרט לכך שנחזה כי הוא חי ברמת חיים גבוהה מאוד, אף שאין לו כל רכוש הרשום על שמו. בנסיבות אלה, הממונה המליצה גם היא לדחות את הבקשה.

גם הנושה הגישה תשובה לבקשה. בתשובת הנושה נטען כי הסמכות לניהול הליכים מוקנית לנאמן, באישור הממונה, מכוח סעיף 132(א) לחוק. לאור עמדת הנאמן, אין מקום לאפשר ליחיד לנהל את ההליך המקביל. הנושה טוענת בנוסף כי עלויות ניהול ההליך המקביל יהיו גבוהות במיוחד לאור שווי ההסכם ביסוד פסק הדין והיחיד לא נתן פירוט מספק בנוגע למקור המימון שלו.

דיון והכרעה

עיכוב הליכים לאחר מתן צו לפתיחת הליכים מוסדר בחוק בסעיפים 29 ו-121 לחוק. סעיפים אלה מונעים ניהול הליכים נגד יחיד ממועד מתן הצו לפתיחת הליכים, אך אין בהם כל התייחסות להליכים משפטיים שמנהל יחיד והם אינם מעכבים אותם. כך היה גם הדין לפי סעיפים 20 ו-22 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] (רע"א 630/19 עו"ד שפירא רז מנגל - מנהלי העזבון נ' אגף מס הכנסה (פורסם במאגרים, 29.08.2019) בס' 14-13).

אף שהליכים שמנהל היחיד אינם מעוכבים, הרי שהסמכות לנהלם עוברת לנאמן, מכוח סעיף 131 לחוק.

ראו רע"א 630/19 הנ"ל בס' 16 –

"עניין שני בפקודה הנוגע לסוגיית עיכוב הליכים שחייב הגיש, הוא זכות תביעה של החייב. סעיף 107 לפקודה קובע: "היו בין נכסי פושט הרגל תביעות, יראו אותן כאילו הומחו כדין לנאמן" (לפי הדין שייכנס לתוקף בקרוב, הנאמן מוסמך לעשות בנכסי קופת הנשייה כל פעולה שהיחיד היה רשאי לעשות (סעיף 131 לחוק). נכסי קופת הנשייה כוללים, בין היתר, זכויות של היחיד במועד הצו לפתיחת הליכים (סעיף 216(2) והגדרת "נכס" בסעיף 4 לחוק). זכות תביעה אף היא זכות לעניין זה)." (ההדגשות שלי – אה"ט)

בנוסף ראו בספרם של עודד מאור ואסף דגני הפטר 180-179 (התשע"ט-2019) –

"באשר להליכים אשר היחיד מנהל כתובע, הרי שהליכים אלה אינם מעוכבים, אולם הסמכות לנהלם עוברת לידי הנאמן, אשר רשאי לפעול בנעלי היחיד בהליך, או לחלופין להתיר ליחיד לנהלו (הסיפה של סעיף 131 לחוק) בכפוף לפיקוח של הנאמן או לכללים כפי שייקבעו."

יוער כי הפעלת סמכות זו כפופה לאישור הממונה בהתאם לסעיף 132 (א)(1) לחוק.

הפועל היוצא מהאמור לעיל הוא כי אישור ניהול ההליך המקביל על ידי היחיד הינה בסמכות הנאמן והממונה. שני גורמים אלה סבורים כי אין לאפשר ליחיד לנהל את ההליך המקביל מחמת מכלול הנימוקים שפורט בתגובתם, אשר נחזים נימוקים ענייניים וראויים.

על כן, בקשת היחיד נדחית.

ניתנה היום, י"א אב תשפ"א, 20 יולי 2021, בהעדר הצדדים.