א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט י. גולדברג) מיום 28.6.21 בת"א 66429-05-20, לפיה נדחתה בחלקה בקשתו של המבקש בעניין גילוי ועיון במסמכים. נטען עוד, שבנושא השאלון בית משפט קמא לא הכריע בבקשה, ומכאן שזו נדחתה במשתמע.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הן בתמצית אלה:

המשיב, הגיש ביום 31.5.20 תובענה בסדר דין מקוצר על סך 1,007,698 ₪ כנגד המבקש (הנתבע מס' 2) וכנגד חברת אל נא השקעות בע"מ (הנתבעת מס' 1), שהיא המשיבה מס' 2 בבקשת רשות הערעור (ככל שתהא התייחסות למבקש ולנתבעת מס' 1 גם יחד ייקראו הם: "הנתבעים").

לכתב התביעה צורף הסכם מיום 27.6.18 ממנו עולה, שבין המשיב לבין הנתבעת מס' 1 התנהלה מערכת יחסים לרכישת מכוניות. צוין בהסכם, שיתרת החובה של הנתבעת מס' 1 למשיב היא: 1,348,700 ₪, וכי הצדדים אינם חלוקים על גובה החוב. עוד נטען, שהנתבעת מס' 1 פנתה למשיב לצורך חתימה על הסכם פירעון, וכי "הלווים" (דהיינו, הנתבעים, כך לפי ההסכם) ערבים אישית לפירעון חובה של הנתבעת מס' 1 למשיב.

עוד צוין בהסכם, ש"הלווים" מתחייבים לרשום הערת אזהרה לטובת המשיב בלשכת רישום מקרקעין חיפה על זכויותיו של מר קובי יואב, בנכס הרשום בלשכת רישום מקרקעין חיפה, כש"הלווים", כך נכתב בהסכם, הם בעלי זכויות בנכס זה.

ג. לפי תנאי ההסכם היה על הנתבעים לשלם למשיב 24 תשלומים חודשיים בסך 20,000 ₪ כל אחד החל מיום 5.7.18 ובכל 5 לכל חודש קלנדרי הבא אחריו, ויתרת הסכום בסך 868,700 ₪ תשולם עד ליום 5.7.20.

נטען, שהמבקש החל לשלם למשיב סכום של 20,000 ₪ בשיקים המעותדים ליום 30.6.18 ובכל 30 לכל חודש קלנדרי הבא אחריו, וזאת בניגוד לתנאי הסכם הפירעון.

עוד נטען, שלאחר מספר חודשים, פנה המבקש למשיב וביקש ממנו שלא להפקיד את השיקים, אלא לקבל סכום מזומן במקום השיק המעותד, ואולם, כך נטען, המבקש לא עמד בתנאי התשלום החודשיים. בתחילת שנת 2020 ביקש המבקש לשנות את תנאי התשלום בהסכם, אך בסיום המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים סגר המבקש את חשבון הבנק ממנו נמשכו השיקים שניתנו על ידו לפירעון החוב וחוללו שני שיקים שהיו משוכים לפברואר ולמרץ 2020, ומכאן התביעה.

ד. המבקש הגיש תצהיר לתמיכה בבקשת הרשות להתגונן ובו נטען, שבין המשיב לבין הנתבעת מס' 1 היו יחסים מסחריים במסגרתם רכשה הנתבעת מס' 1 מן המשיב כלי רכב משומשים, רובם ככולם לאחר תאונות קשות. הנתבעת מס' 1 הייתה משפצת את כלי הרכב ומוכרת אותם בשוק החופשי. לטענת המבקש, רימה המשיב את הנתבעת מס' 1 במובן זה שכלי רכב, שנטען כי הם במצב מסוים, היו במצב גרוע בהרבה מן המוצהר על ידי המשיב. עוד נטען, שההסכם נוסח על ידי ב"כ המשיב בעוד שהנתבעים לא היו מיוצגים על ידי עורך דין.

מוסיף המבקש, כי בהסכם שנעשה בין הצדדים ביום 27.6.18 צוין, שהנתבעים הם ערבים לחוב, ואולם אין כל כתב ערבות שנחתם, לא על ידי המבקש ולא על ידי הנתבעת מס' 1, ומכל מקום, המבקש לא חתם על כתב ערבות לחובות הנתבעת מס' 1 כלפי המשיב לא לפני ההסכם ולא לאחריו.

בנוסף נטען, כי לפי הסכמה נוספת בין הצדדים סוכם, שהשיקים מושא ההסכם לא יופקדו ולא ייפרעו, אלא כל סכום חודשי ישולם במזומן לידי המשיב. לכן, מששולם הסכום של חודש מסוים במזומן היה המשיב מוסר לידי המבקש את השיק בסך 20,000 ₪, הרלוונטי לאותו חודש, או שהיה קורע את השיק ומצלם אותו קרוע. לטענת המבקש, כל השיקים שולמו במזומן ורוב התשלומים החודשיים עלו על הסכום של 20,000 ₪. עוד נטען, כי הושגה הסכמה נוספת בין הצדדים, ולפיה בכל עסקת מכר של רכב ייזקף סכום מסוים על חשבון החוב. כלומר, למעשה הייתה הנתבעת מס' 1 משלמת סכום העולה על שווי הרכב והסכום העודף היה נחשב ככזה הפורע גם הוא את החוב.

בסעיף 14 של תצהירו פירט המבקש את התשלומים אשר בוצעו, ולטענתו, סך הסכום ששולם למשיב מסתכם ב-945,000 ₪ במזומן, וכמו כן קוזזו מן החוב 130,000 ₪ ששולמו על ידי הנתבעת מס' 1 בהתאם לסיכום הדברים שהיה בין הצדדים, אשר לפיו הייתה הנתבעת
מס' 1 משלמת סכום העולה על שווי הרכב, והסכום העודף היה פורע גם הוא את החוב.

בנוסף טען המבקש, שבגין הסכומים ששולמו על ידי הנתבעת מס' 1 לא נמסרו לה חשבוניות, ולכן היא לא הזדכתה בגובה סכום המע"מ ששולם על ידה בסך 166,650 ₪ וסכום זה יש לקזז מכל סכום שחבה הנתבעת מס' 1 למשיב, וכמו כן יש לקזז לטענתו, את סכום המע"מ בגין הסך הנ"ל של 130,000 ₪ שעבורו לא המציא המשיב חשבוניות מס כדין (סכום של
22,100 ₪).

נוכח כל האמור לעיל טוען המבקש, שמתוך סכום החוב יש לקזז 1,263,750 ₪ ולפיכך חייבת הנתבעת מס' 1 למשיב את הסכום של 84,950 ₪.

עוד טען המבקש, כי מגפת הקורונה גרמה לכך שלא הייתה כל פעילות של הנתבעת מס' 1, ולכן סוכלה האפשרות לבצע את התשלומים החל מחודש מרץ 2020 ואילך (עד תום תקופת הסיכול). המבקש הוסיף, כי סוכם בין הצדדים שהשיקים לפברואר ולמרץ 2020 לא יופקדו, אך ביום 27.4.20 הפקיד המשיב את השיקים בסך 20,000 ₪ בגין החודשים פברואר-מרץ 2020.

ה. ב"כ המבקש שלח לב"כ המשיב ביום 13.1.21 דרישה לגילוי מסמכים ועיון במסמכים, וביום 14.1.21 שיגר דרישה למתן תשובות לשאלון. ביום 21.1.21 הגיש ב"כ המבקש בקשה לבית משפט קמא למתן צו לגילוי מסמכים וצו להמצאת אותם מסמכים שנדרשו במכתבו מיום 13.1.21, וכן צו לתשובות לשאלון.

בהחלטתו מאותו יום ציין בית משפט קמא, שטרם חלף המועד לפי תקנות 56+57 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ומספר השאלות ושאלות המשנה עולה על המספר שנקבע בתקנה 56(ב), אך יחד עם זאת צוין, שטוב יעשה המשיב, אם יודיע לבית המשפט על השלמת המבוקש.

ו. בישיבת בית משפט קמא מיום 14.2.2021 ניתנה החלטה (עמ' 28 לפרוט'), לפיה על המשיב להשלים את ההליכים המקדמיים בתוך 30 יום, לרבות מענה לשאלון, וכן להמציא לנתבעים את כל המסמכים המבוקשים שיש בידיו, ולגבי המסמכים שאין בידיו לציין מפורשות שאלה אינם בידיו.

ביום 24.3.21 הגיש ב"כ המבקש בקשה למתן הוראות בנימוק שהמשיב לא קיים את החלטת בית משפט קמא מיום 14.2.21 בנוגע לגילוי מסמכים ותשובות לשאלון.

ב"כ המשיב ציין בתגובה, שגם המבקש טרם המציא תצהיר גילוי מסמכים, וכמו כן לא המציא מסמכים ספציפיים וכן נטען, שהמשיב לא השלים את ההליכים המקדמיים מחמת מספר סיבות ובכלל זה כתוצאה מהשפעת מגפת הקורונה, וביקש לקצוב מועדים חדשים להשלמת ההליכים המקדמיים. בית משפט קמא נענה לכך בהחלטה מיום 11.4.21.

ביום 19.4.21 הומצא תצהיר גילוי מסמכים של המשיב וכן תצהיר תשובות לשאלון.

ז. ביום 2.6.21 הגיש ב"כ המבקש בקשה למחיקת התביעה, ולחלופין, להורות למשיב להמציא מסמכים שנדרשו ממנו ואשר ניתן צו להמצאתם. בשים לב להחלטת בית משפט קמא מיום 2.6.21, הגיש ב"כ המבקש בקשה מתוקנת ביום 9.6.21 ובה ציין, שהמשיב התבקש להמציא את זיכרון הדברים בגין רכישת כלי הרכב שפורטו בסעיף 2.3 של הדרישה, ואולם הבקשה לא נענתה, כשהמשיב טוען שלא נחתמו זיכרונות דברים ביחס לכלי הרכב.

לטעמו של המבקש, קיימת סתירה בין תשובתו של המשיב לדרישה זו לבין דבריו בחקירתו הנגדית. לטעמו של המשיב, העובדות מראות שיש בידי המשיב מסמכים, וזאת נוכח עדותו בפני בית-המשפט (מיום 24.8.20 בפני כב' הרשמת הבכירה טלי מירום, בעניין העיקול) ולמעשה הוא מסרב להציגם.

כמו-כן ציין המבקש, שהמשיב התבקש להציג את כל השיקים שלדעתו ולשיטתו נפרעו על חשבון החוב, וכן טען, שגם קיימים שיקים שנפרעו על ידי צדדים שלישיים, ולכן עומד המבקש על דרישתו לקבלת השיקים שלשיטתו היה בהם כדי לפרוע חלק מן החוב.

עוד דרש המבקש לקבל את דו"חות השמאות של כלי הרכב, דו"חות הנמסרים למשיב מאת חברת ארואל בע"מ שממנה רוכש המשיב את הרכבים שלאחר תאונה. לטענת המבקש, אין ברשותו דו"חות שמאי אלה.

כמו-כן עומד המבקש על קבלת חשבוניות/קבלות, שלטענתו לא נמסרו לו על ידי המשיב.

בנוסף, עותר המבקש לקבל את זיכרונות הדברים מול חברת ארואל בע"מ, הואיל ומסמכים אלה יתנו, לטענתו, אינדיקציה על שווי העסקאות בין המשיב לבין המבקש.

עוד עותר המבקש לקבל קבלות וחשבוניות שקיבל המשיב מחברת ארואל בע"מ, וכן את ספר הרכב, הואיל ולטענתו אין בית עסק של מכירת כלי רכב ללא ספר רכב.

בנוסף עותר המבקש לקבל את כרטסת הנהלת החשבונות.

לטעמו של המבקש, המשיב טוען שאין בידיו כל מסמך מן הדרישה הנ"ל הגם שמדובר במסמכים המצויים בכל עסק המתנהל על-פי דין, ודי בכך שהמשיב מודה שהפיק קבלות וחשבוניות כדי להראות שלא ייתכן שאין אצלו ספר רכב, או שאין בבית העסק הנהלת חשבונות, או שאין לו חשבוניות או קבלות.

ביום 14.6.21 גם הוגשה מטעם המבקש בקשה בכתב בה נטען, שלגבי מרבית השאלות התשובות שמסר המשיב בתצהיר התשובות לשאלון אינן מספקות או שלמעשה אינן מהוות תשובה כלל.

ח. על בקשות אלה הגיב המשיב בטענה, כי מדובר בבקשות סרק וכי הן הוגשו זמן רב לאחר שהמשיב המציא את תצהיר גילוי המסמכים ותשובות לשאלון (19.4.21) ומכאן שהבקשות הוגשו בשיהוי ניכר. עוד נטען, שמטעם המבקש לא הומצא תצהיר גילוי מסמכים וגם לא העתק מסמכים ספציפיים שנדרשו עוד ביום 7.4.21.

לטענת המשיב, לא נחתמו בינו לבין הנתבעים זיכרונות דברים ביחס לרכבים, ומכיוון שזיכרונות הדברים אינם קיימים לא ניתן לדרוש את המצאתם.

באשר לדרישה להמצאת צילום שיקים טען המשיב, שהשיקים שמסרו הנתבעים למשיב ואשר לא כובדו או לא הופקדו מחמת סגירת החשבון, צורפו כנספחים לכתב התביעה, וכמו כן צורפו ארבעה שיקים של המבקש ורעייתו שנפרעו על חשבון ההסכם לפירעון החוב.

לטענת המשיב, אין בידיו שיקים אחרים של מי מן הנתבעים זולת אלה שצורפו לכתב התביעה וככל שהיו מעוניינים הנתבעים בשיק שנפרע או סורב במהלך תקופת ההתקשרות בין הצדדים יכלו הם לאתרו בחשבונות הבנק שלהם.

באשר לדרישה להמצאת דו"חות שמאי לגבי הרכבים טוען המשיב, שאין בידיו דו"חות שמאי של הרכבים. לטעמו, אלה נמצאים דווקא בחזקת המבקשים.

באשר לדרישה להמצאת חשבוניות וקבלות טוען המשיב, שחזקה על הנתבעת מס' 1, שהיא חברה בע"מ שניהלה כרטסת מסודרת, שיש ברשותה כל חשבוניות המס/הקבלות המקוריות בנוגע לתשלומים ששילמה בפועל בגין הרכבים שרכשה מן המשיב, הואיל ובאמצעותם הזדכתה היא בגין רכיב המע"מ. כמו-כן, מדובר בחשבוניות מן השנים 2017-2018 ולרואי החשבון מטעם המשיב אין העתק מן החשבוניות, הואיל ולאחר הגשת הדו"ח השנתי בגין שנים אלה החזיר רואה החשבון את הניירת למשיב, ובשנת 2018 עבר המשיב דירה, ובמהלך המעבר השמיד ניירת כי סבר שאינה רלוונטית.

אמנם עלה בידי המשיב לאתר חשבוניות המתעדות תשלומים שביצעו מי מן הנתבעים, אך נוכח חלוף הזמן, ומכיוון שמדובר בהעתקים מפנקסים ישנים, הכתב שעל גבי העתקי החשבוניות דהוי ביותר. לטעמו של המשיב, המקור ממילא אצל הנתבעים. העתקי החשבוניות/קבלות שאותרו צורפו לתגובתו של ב"כ המשיב.

באשר לזיכרונות דברים מול חברת ארואל בע"מ, וכן קבלות וחשבוניות שקיבל המשיב מחברה זו טוען המשיב, שהדרישה לקבלת מסמכים אלה היא בגדר מסע דייג אסור. ממילא העתקי מסמכים אלה לא נשתמרו בידי המשיב וייתכן שנמצאים הם אצל חברת ארואל סחר בע"מ, ואולם, יחסי המסחר שבין ארואל בע"מ לבין המשיב אינם מעניינם של הנתבעים ואין הם רלוונטיים למחלוקת מושא תיק זה, הואיל ואין רלוונטיות למחיר בו רכש המשיב את כלי הרכב מחברת ארואל בע"מ בכל הנוגע לחובתם של הנתבעים, על-פי ההסכם מיום 27.6.18.

באשר לספר הרכב טוען המשיב, שאין בידיו ספר רכב המתעד רק את העסקאות שבין המשיב לבין הנתבעים. לטעמו, גם זהו מסע דייג אסור, הואיל והנתבעים אינם מנמקים איזה פרטים מתוך ספר הרכב יכולים לסייע לטענתם לפיה נפרע החוב מושא התביעה.

לעניין הדרישה לקבלת כרטסת הנהלת חשבונות טוען ב"כ המשיב, שכרטסת כזו לא נערכה ובמכתב רואה החשבון אודי שמע מיום 14.6.21 צוין, שעד שנת 2020 לא ניהל המשיב מערכת חשבונות כפולה, ולכן לא ניתן להנפיק כרטיס לכל לקוח, מה גם שהמחלוקת אשר בין הצדדים נסובה על השנים שקדמו ל- 2020.

ב"כ המשיב מוסיף, שהואיל וטענת הנתבעים היא טענת "פרעתי", משמע, טענת "הודאה והדחה" ממילא נטל השכנוע והראיה שהנתבעים פרעו את חובם (לטענתם במזומן) רובץ על כתפיהם. כמו-כן נטען, שאין בבקשות הנתבעים נימוק לשאלה מה מבין המסמכים המבוקשים עשוי לסייע להם בהוכחת הגנתם.

לעניין השאלון טוען המשיב, שהנתבעים מנסים לעשות מסע דיג ולסרבל את ההליך המשפטי, וככל שהנתבעים סבורים שאין אמת במענה לשאלון יכולים הם לחקור את העדים בחקירה נגדית ולהעלות את טענותיהם בסיכומים. לתגובה צורף תצהירו של המשיב.

ט. בישיבת בית משפט קמא מיום 28.6.21 טען ב"כ המבקש, שאין ספק שקיימים זיכרונות דברים מלבד החשבוניות (עמ' 32 לפרוט'), וכן עמד על טענתו שקיים ספר רכב, בהסבירו, כי מדובר ביומן המתעד רכב אחר רכב לפי תאריכים ומספרים ולא לפי רכבים של לקוח ספציפי (עמ' 33 לפרוט'). כמו-כן עמד ב"כ המבקש על קבלת הנהלת החשבונות הכללית תוך השחרת החלק שאינו מתייחס לנתבעים, ובנוסף חזר על דרישתו לגבי דו"חות השמאות, וכן צילום השיקים שהתקבלו ונפרעו.

עוד ציין ב"כ המבקש, שאם לא יקבל את זיכרונות הדברים בין המשיב לבין הנתבעים, כי אז מבקש הוא את זיכרונות הדברים שנעשו בין המשיב לבין חברת ארואל בע"מ בהתייחס לרכבים שהמבקש רכש מן המשיב.

באשר לתשובות שמסר המשיב לשאלון טען ב"כ המבקש, שהרוב המכריע של תשובות המשיב כלל אינן לשאלות שנשאלו.

י. ב"כ המשיב חזר על-כך, שאין ולא היו מעולם זיכרונות דברים בין המבקש לבין המשיב (עמ' 34 לפרוט').

לגבי הכרטסת ציין ב"כ המשיב, שצורף אישור רואה החשבון של המשיב, לפיו אין למשיב כרטסת אלא רק מאז 2020, בעוד העסקאות מושא הליך זה הינן משנת 2017 – 2018. ב"כ המשיב חזר על-כך שהעסק התנהל ללא כרטסת.

לגבי דו"חות שמאות חזר ב"כ המשיב על הטענה, שאין דו"חות שמאות ברשות המשיב והוסיף, שהמשיב רוכש את הרכבים מחברת ארואל בע"מ, במצבם כפי שהם לאחר התאונה, ומוכר אותם לסוחרים (ובהם הנתבעים). תפקיד הנתבעים-הסוחרים להשמיש את הרכב כך שיוכל לחזור לכביש, ולאחר ביצוע הדרוש פונים הנתבעים לשמאי לקבלת דו"ח באשר למצב הנוכחי של הרכב (לאחר התיקונים). מכאן שדו"חות השמאות מבוצעים עבור הנתבעים.

לעניין ספר הרכב טען ב"כ המשיב, שאין ספר רכב המתעד באופן ספציפי את ההתקשרויות בין המשיב לבין הנתבעים, אלא שספר הרכב מציג את כלל העסקאות שמבצע המשיב. עוד טען ב"כ המשיב, כי הסכומים שמשלם המשיב לחברת ארואל בע"מ הם בגדר סוד מסחרי, והוסיף, שבספר הרכב יש תיעוד לגבי מחירי הרכבים אשר נמכרו למבקש.

לעניין הקבלות והחשבוניות חזר ב"כ המשיב על-כך, שחשבוניות וקבלות לגבי סכומים שהנתבעים טענו כי שילמו, במסגרת בקשתם לרשות להגן – אינן קיימות, הואיל ולא בוצע תשלום, למעט החשבוניות/קבלות שאותרו וצורפו הגם שהן דהויות.

כמו-כן טען ב"כ המשיב, שכאשר רכש המבקש רכב מן המשיב, נמסר לידיו מקור החשבונית כדי שיוכל להזדכות במע"מ, ומכאן שהחשבוניות אמורות להיות ברשותו.

י"א. בהחלטתו מיום 28.6.21 שניתנה בתום טיעוניהם של ב"כ הצדדים ציין בית משפט קמא, כי רשם בפניו את הצהרת ב"כ המשיב בדבר היעדרם של המסמכים, כמפורט בפרוטוקול.

לצד זאת, הורה בית משפט קמא למשיב להמציא למבקש את כל הקבלות והחשבוניות שיש ברשותו בקשר לכלי הרכב שנעשו לגביהם עסקאות עם הנתבעים, וכן את ספר הרכב לתקופה אשר רלוונטית לעסקאות בין הצדדים. ניתנה אפשרות למשיב להשחיר כל פרט לגבי רכב שלא נעשתה בקשר אליו עסקה עם הנתבעים, וכן יוכל המשיב להשחיר את פרטי המחיר שבו נרכש הרכב מחברת ארואל.

על החלטתו זו של בית משפט קמא מונחת בפניי בקשת רשות הערעור.

י"ב. בטרם אמשיך אוסיף, כי ביום 14.7.21 פנה ב"כ המבקש לבית משפט קמא והלין על-כך שהמשיב טרם המציא את הקבלות והחשבוניות ואת ספר הרכב, כפי שחויב לעשות בהחלטה מיום 28.6.21.

ביום 15.7.21 הגיב ב"כ המשיב וציין, כי מדובר בחשבוניות וקבלות שאותרו והומצאו לבית המשפט עוד ביום 27.6.21, אך מכל מקום בשים לב לעמדת ב"כ המבקש, הן הומצאו למשרדו ביום 15.7.21 במסירה אישית.

ביום 16.7.21 הודיע ב"כ המבקש לבית משפט קמא, כי לא ניתן לראות דבר במסמכים שהומצאו מטעמו של המשיב, והחשבוניות אינן משקפות את היקף העסקאות בין הצדדים.

בהחלטתו מיום 20.7.21 ציין בית משפט קמא, שרשם בפניו כי חלק מן החשבוניות מטושטשות, קשות לפענוח ואף ריקות מתוכן. עוד הוסיף:

"מאחר שהתובע הצהיר כי אלה המסמכים המצויים בידיו, אין לכפות עליו "לייצר" מסמכים שאין בידיו ואף אין להטיל עליו סנקציות בגין אי-המצאת מסמכים אלה. יחד עם זאת, מיעוט המסמכים המוצגים על-ידי התובע עלול להיזקף לחובתו, כמו גם כל טענה שתוכח לעניין אי-תיעוד מספיק של עסקאות שהתובע מבסס תביעתו עליהן...".

י"ג. בבקשת רשות הערעור מיום 25.10.21, שהגיש המבקש על ההחלטה שצוינה לעיל מיום 28.6.21, מלין ב"כ המבקש על-כך, שהחלטת בית משפט קמא אינה מנומקת באשר לסיבה מדוע יומצאו מסמכים מסוימים, ואחרים לא, ואין נימוק מדוע מה שיומצא יהא מושחר בחלקו. לטענתו, הִעדר הנמקה יכול ויביא לביטול החלטה שיפוטית. המבקש מציין, שלכל אורך ההליך מנסה הוא לקבל סעד מבית משפט קמא, הואיל והמשיב אינו מקיים אחר החלטות בית-המשפט.

י"ד. ב"כ המבקש טוען, כי בספר הרכב אמור להיות סכום המכירה של הרכב. אמנם הומצא לו ספר רכב, אך אין בו המחיר בו נמכר הרכב (לפי הנטען) למשיב, ולא ניתן להתחקות אחר החוב. כל שנותר הוא ההסכם מושא התביעה, שלטענת המבקש נחתם תחת לחץ, ובו סכום חוב שלא היה ולא נברא. לטענת ב"כ המבקש, אם מדובר בחוב אמיתי כי אז אמור הוא להיות תואם למסמכים החשבונאיים של המשיב, אך הלה מתעקש שלא להמציאם, הואיל, כך טוען ב"כ המבקש, ואין המסמכים החשבונאיים תומכים בטענת החוב.

ט"ו. המבקש מפרט בבקשת רשות הערעור את המסמכים להם הוא נזקק ומלין על-כך שבהחלטה מיום 28.6.21 קבע בית משפט קמא, בין יתר הדברים, שעל המשיב להמציא קבלות וחשבוניות שיש בידיו, אך צמצום זה של המסמכים שעל המשיב להמציא – לא נומק, מה שמאפשר למשיב להמציא מסמכים חלקיים ביותר ובכך נמנעת מן המבקש האפשרות להוכיח שהחוב הנטען אינו נכון על-פי מסמכי המשיב עצמו.

ב"כ המבקש מפרט את חשיבות המסמכים השונים שהוא דרש להמציאם כדי לוודא את אמיתות סכום העסקה בין המשיב לבין המבקש. בין היתר מלין הוא גם על-כך, שבית משפט קמא לא הורה למשיב להמציא את כרטסת הנהלת החשבונות, ללא נימוק.

מציין ב"כ המבקש, שאת ספר הרכב אמנם חויב המשיב להמציא, אך בית משפט קמא אִפשר את השחרת פרטי הרכישה מבלי לנמק זאת, ולטעמו, אין המדובר בסוד מסחרי, הואיל והעסקאות בוצעו לפני 4-6 שנים.

לטענת ב"כ המבקש, אם ניתן יהיה לדעת מה הסכום שבו רכש המשיב את הרכבים מחברת ארואל בע"מ, ומהו סכום המכירה למבקש, כי אז ניתן יהא לדעת מהו הרווח, תוך השוואתו לחשבונית הרלוונטית.

ב"כ המבקש מדגיש, שבית משפט קמא הורה אמנם על המצאת ספר הרכב, אך תוך השחרת נתונים שונים הנוגעים לעסקאות מול המבקש, ובכך, לטענתו, שגה בית משפט קמא.

לעניין השאלון חוזר ב"כ המבקש על טענתו, לפיה התשובות שנמסרו אין בהן מענה לשאלות שהציג, וכי עניין השאלון לא זכה להתייחסות בהחלטה מיום 28.6.21.

ט"ז. בהחלטתי מיום 26.10.21 הוריתי לב"כ המבקש להגיש על-פני עמוד אחד את רשימת המסמכים שלטעמו היה על ב"כ המשיב להמציאם לו, וטרם הומצא, וכן לציין מה השאלות בשאלון שלטענתו המשיב לא ענה עליהן.

י"ז. ביום 31.10.21 עתר ב"כ המבקש לעיכוב ביצוע אותו חלק של החלטת בית משפט קמא המורה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם, והוריתי על קבלת תשובת ב"כ המשיב עד 2.11.21.

לאחר שב"כ המבקש עתר באותו יום למתן סעד ביניים, הואיל והמועד להגשת התצהירים הינו 1.11.21, נתתי החלטה נוספת, בה הוריתי על צו ארעי בלבד לעיכוב מועד הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם המבקש עד למתן החלטה אחרת.

י"ח. ביום 1.11.21 הגיש ב"כ המבקש את רשימת המסמכים שלטענתו על המשיב להמציאם לו:

1) זיכרון דברים בעניין כל הרכבים שנרכשו על ידי המבקש, או מי מטעמו, מאז תחילת הפעילות מול המשיב.

2) כרטסת הנהלת החשבונות של המבקש, או מי מטעמו, אצל המשיב.

3) דו"חות שמאי של כל הרכבים שנרכשו במצבם הניזוק.

4) חשבוניות וקבלות שנתן המשיב בגין כל הרכבים שנרכשו.

5) חשבוניות וקבלות שקיבל המשיב בגין רכישת כל הרכבים הנ"ל מחברת ארואל בע"מ.

6) זיכרון דברים בעניין כל הרכבים הנ"ל בין המשיב לבין חברת ארואל בע"מ.

7) ספר הרכב של המשיב נכון למועד ביצוע העסקאות מול המבקש, או מי מטעמו, כשהעתירה היא לבטל אותו חלק בהחלטת בית משפט קמא המורה על השחרת פרטים מהותיים.

8) צילום השיקים שנמסרו על ידי המבקש, או מי מטעמו, לידי המשיב ונפרעו.

9) אסמכתאות לפירעון השיקים הנ"ל.

באשר לשאלון טען ב"כ המבקש, שהשאלות שלא נענו הן: 1 עד 6 (החלק השני של שאלה 6), 7 (התשובה, כך נטען, לא תיתכן), 8, 9, 10 (לגבי 10 לא ניתנה תשובה ביחס לחברת נ.ח.ל השקעות בע"מ), 15-11 (לא ניתנה תשובה לחלק השני בשאלה 15), ו-21.

י"ט. ביום 2.11.21 הוגשה תגובת המשיב ביחס לבקשה לעיכוב ביצוע, ובמסגרתה התייחס ב"כ המשיב גם לבקשת רשות הערעור. לטענת ב"כ המשיב, הוגשה בקשת רשות הערעור באיחור וללא בקשה להארכת מועד, זאת הואיל והמועד האחרון להגשה היה 22.10.21 ואילו הבקשה הוגשה ביום 26.10.21.

נטען, כי בקשתו של המבקש לסעד זמני לוקה בחוסר תום לב והיא נועדה למנוע את קיום הדיון שקבע בית משפט קמא ליום 24.11.21, באופן שהדיון אמור להתקיים לאחר הגשת תצהירי המבקש.

בכל הנוגע לטענות המבקש באשר לגילוי המסמכים, המצאת המסמכים והתשובות לשאלון, מפנה ב"כ המשיב לתגובה שהגיש בבית משפט קמא (בליווי תצהיר המשיב) ביום 27.6.21 בנוגע למסמכים ולשאלון, תגובה שאליה כבר התייחסתי לעיל.

כ. בקצרה ובתמצית בלבד אציין, שלטענת המשיב, זיכרון דברים ביחס לעסקאות רכישת הרכבים שרכשו הנתבעים מן המשיב אינם קיימים, הואיל ולא נחתמו כאלה. מעבר לכך טוען ב"כ המשיב, שהגנת הנתבעים בפני בית משפט קמא היא, שהם שילמו את החוב מושא התביעה ואין בהגנתם טענה לפיה הוטעו על ידי המשיב באשר למחיר הרכבים.

כ"א. לעניין כרטיס הנהלת החשבונות נטען, שאין בידי המשיב כרטסת הנהלת חשבונות, ולפי מכתב רואה החשבון, אודי שמע, מיום 14.6.21, הרי שעד 2020 לא ניהל המשיב חשבונאות כפולה, ולכן לא ניתן להנפיק כרטיס לכל לקוח, ואילו המחלוקת מושא התביעה מתמקדת בשנים שקדמו לשנת 2020.

כ"ב. לעניין דו"חות שמאי ביחס לרכבים נטען, שאין בידי המשיב דו"חות שמאי של הרכבים, ולטעמו אלה נמצאים דווקא בחזקת הנתבעים. לעניין זה מפנה ב"כ המשיב למכתב השמאי קובי רובין.

כ"ג. לעניין חשבוניות/קבלות לעסקאות בין המשיב לבין הנתבעים מציין ב"כ המשיב, שאלה הומצאו לב"כ המבקש לפי החלטת בית משפט קמא מיום 28.6.21.

כ"ד. לעניין זיכרון הדברים של המשיב עם חברת ארואל בע"מ וכן קבלות וחשבוניות שקיבל המשיב מחברת ארואל בע"מ נטען, שהעתקי מסמכים אלה לא השתמרו בידי המשיב וייתכן שנמצאים הם אצל חברת ארואל בע"מ. עוד נטען, שיחסי המסחר בין ארואל בע"מ לבין המשיב אינם מעניינם של הנתבעים ואין הם רלוונטיים למחלוקת מושא התיק, הואיל ואין רלוונטיות למחיר בו רכש המשיב את הרכבים מחברת ארואל בע"מ לבין חובם של הנתבעים בגין הרכבים שהם רכשו מן המשיב, שהרי אין הנתבעים מעלים טענת הטעיה.

כ"ה. לעניין ספר הרכב טוען ב"כ המשיב, כי המציא לב"כ המבקשים את ספר הרכב לפי החלטת בית משפט קמא תוך השחרת הפרטים שאינם רלוונטיים למחלוקת המתנהלת בפני בית משפט קמא. ב"כ המשיב חוזר על טענתו, לפיה המחיר בו רכש המשיב את הרכבים טרם מכירתם לנתבעים אינו רלוונטי למחלוקת מושא הליך זה.

כ"ו. לעניין צילום השיקים טוען ב"כ המשיב, שהשיקים שמסרו הנתבעים למשיב, ואשר לא כובדו ו/או לא הופקדו מחמת סגירת חשבון הבנק, צורפו כנספחים ג'-ד' לתביעה. בנוסף, צורפו ארבעה שיקים של המבקש ורעייתו שנפרעו על חשבון הסכם פירעון החוב (וסכומי שיקים אלה לא נכללו בסכום התביעה). נטען עוד, שאין בידי המשיב שיקים אחרים של הנתבעים זולת אלה שצורפו לכתב התביעה.

באשר לטענת הנתבעים שהחוב נפרע באמצעות שיקים של צדדים שלישיים טוען ב"כ המשיב, שהיה על הנתבעים לפרט את זהותם של אותם צדדים שלישיים, לרבות מספרי השיקים שמסרו (פרטים שאמורים להופיע בכרטסת החשבונות של הנתבעת מס' 1).

כ"ז. באשר למענה לשאלון טוען ב"כ המשיב, שהשאלות נענו במלואן גם אם אין הן לשביעות רצונו של ב"כ המבקש. מכל מקום, שלב ההוכחות בבית משפט קמא טרם החל ולב"כ המבקשים תהא אפשרות לחקור בחקירה נגדית את המשיב בכל שאלה שבמחלוקת.

כ"ח. לאחר שנתתי דעתי לכתב התביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המשיב כנגד הנתבעים, לתצהירו של המבקש בבקשת הרשות להתגונן, לבקשות הרבות ולתגובות שהגישו הצדדים לבית משפט קמא בכל הנוגע להליכים המקדמיים, ובכלל זה לבקשותיו של המבקש לגילוי מסמכים, לתצהיר גילוי המסמכים של המשיב, ולשאלון שהציג המבקש לרבות תצהיר התשובות של המשיב, וכן עיינתי בפרוטוקולי הדיונים של בית משפט קמא מיום 14.2.21 ומיום 28.6.21, בהחלטותיו השונות של בית משפט קמא, ובכלל זה בהחלטתו מיום 28.6.21, בבקשת רשות הערעור על נימוקיה והבקשה לעיכוב ביצוע, בהבהרה של ב"כ המבקש ובה פירוט המסמכים שגילוים מבוקש, לרבות פירוט השאלות שלא נענו או לא נענו באופן ראוי, וכן עיינתי בתגובת ב"כ המשיב לבקשת עיכוב הביצוע שבה התייחס גם לבקשת רשות הערעור – הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות (לא ראיתי מקום לדון בטענת ב"כ המשיב בדבר איחור בהגשת בקשת רשות הערעור).

כ"ט. אזכיר, כי הלכה ידועה היא שערכאת הערעור לא תיטה להתערב, בדרך כלל, בהחלטות הערכאה הדיונית בכל הנוגע לסדרי הדין בכלל, ובהליכי גילוי מסמכים בפרט.

אני מפנה לדבריה של כב' הנשיאה (בדימוס) מ' נאור ב-רע"א 942/11 אבק סרטים הפקות בע"מ נ' יונייטד קינג וידאו (1990) בע"מ, בפִסקה 11 (21.07.2011):

"לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות לסדרי הדין, לרבות החלטות שעניינן גילוי מסמכים. חריגים לכלל זה הם מקרים בהם החלטתה של הערכאה הדיונית נוגדת את הדין או גורמת לעיוות דין (ראו: רע"א 624/11 המותרנות היוונית קתולית נ' נח'לה (15.3.2011); רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד (2) 206, 210 (1990)). לעניין גילוי מסמכים נפסק עוד, כי ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, אלא אם מסקנתה אינה מתקבלת על הדעת בשום פנים, או שנעלמו מבית המשפט נסיבות שהיה חייב להתחשב בהן (ראו: רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט 54, 61 (1995)). המקרה שבפניי אינו בא בגדרם של החריגים שהוזכרו לעיל, וכבר מטעם זה דין הבקשה להידחות." (ההדגשה שלי – י.ג.).

ל. עוד אני מפנה לדבריו של כב' השופט ד' מינץ ב-רע"א 7278/17 ‏ אושדי נ' שולמן,
בפִסקה 4 (31.10.2017):

"הלכה נושנה היא כי בעניינים שבסדרי הדין לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב ביותר וערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהחלטות בנושאים אלה אלא כאשר ההחלטה היא בניגוד לדין וגורמת לעיוות דין לאחד הצדדים (ראו למשל: רע"א 8900/13 תדיראן הולדינגס בע"מ נ' זקי הבר (27.3.2014); רע"א 5161/13 ש.ב.א מפעלי מתכת בע"מ נ' ליאוניד שפרן (19.8.2013)). הדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בהחלטות הנוגעות לגילוי מסמכים, בהן נפסק זה מכבר כי ערכאת הערעור תתערב רק במקרים בהם ההחלטה שהתקבלה אינה מתקבלת על הדעת או שאינה מביאה בחשבון את כל הנסיבות הרלוונטיות (ראו: רע"א 624/11 המוטרנות היוונית קתולית נ' נח'לה (15.3.2011); רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט 54, 61 (1995))." (ההדגשה שלי – י.ג.).

עיינו גם: דברי כב' השופט ד' מינץ ב-רע"א 4729/17 לוי נ' אברג'ל, בפִסקה 21 22.5.2018);

וכן דברי כב' השופט י. עמית ב-רע"א 6955/16 חברת אולמי אחים סעיד אל הוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ, בפסקה 7 (9.11.2016).

ל"א. אני מפנה גם לספרם של פרופ' חמי בן-נון וטל חבקין (ח' בן-נון, ט' חבקין, הערעור האזרחי (מהדורה 3, 2012) בעמ' 203-204):

" ככלל, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב להחליט בנושאים שהם דיוניים-ניהוליים, וערכאת הערעור תגלה ריסון בהתערבות בהחלטות מסוג זה. ההתערבות תהיה מוצדקת אם ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות, קרי: כשלא יוחס משקל הולם לשיקולים הרלוונטיים או כשנוצר חשש לעיוות דין. ביחס ישר, ערכאת הערעור בדרך כלל תימנע מלתת רשות לערער כשמדובר בהחלטות מסוג זה. להלן כמה דוגמאות:...ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות של הערכאה הדיונית הנוגעות לסדרי הדין, לרבות החלטות שעניינן גילוי מסמכים. חריגים לכלל זה הם מקרים שבהם החלטתה של הערכאה הדיונית נוגדת את הדין או גורמת לעיוות דין, מקרים שבהם מסקנתה של הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת בשום פנים ואופן, ומקרים שבהם נעלמו מבית המשפט נסיבות שהיה חייב להתחשב בהן." (ההדגשה שלי – י.ג.).

ל"ב. לאחר שעיינתי בטיעוניהם הנרחבים והמפורטים של ב"כ שני הצדדים הן בבקשות ובתגובות שבכתב אשר הונחו בפני בית משפט קמא, ולרבות בטיעונים המפורטים בעל-פה בישיבה מיום 28.6.21, והן בבקשת רשות הערעור ובתגובת ב"כ המשיב, לא שוכנעתי שיש בתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא כדי לגרום עיוות דין למבקש, בשים לב לכך שטענת המשיב, בעיקרו של דבר, היא שהמסמכים הנדרשים אינם קיימים (כגון, למשל, וכדוגמה בלבד, זיכרון דברים ביחס לעסקאות רכישת הרכבים על ידי הנתבעים מן המשיב, כמו גם טענת המשיב, שאין בידיו כרטסת הנהלת חשבונות לתקופה שעד 2020 כשטענתו נתמכת במכתב רואה חשבון, והעסקאות מושא הדיון הן מ-2017 – 2018).

ל"ג. כאשר בעל דין מעלה טענה, ולפיה המסמכים הנדרשים ממנו אינם קיימים ברשותו, תהא לכך השלכה, הן על-פי דין, והן על-פי הפסיקה, באשר לראיות שאותו בעל דין יוכל להסתמך עליהן במהלך הדיון, כמו גם באשר למסקנות שבית המשפט יוכל להסיק מטענתוֹ, ולפיה המסמכים הנדרשים ממנו אינם מצויים בידיו.

כך, למשל, ציין בית משפט קמא בהחלטתו מיום 20.7.21, ביחס לחשבוניות (הדהויות) שהמציא המשיב: "מאחר שהתובע הצהיר כי אלה המסמכים המצויים בידיו, אין לכפות עליו "לייצר" מסמכים שאין בידו ואף אין להטיל עליו סנקציות בגין אי-המצאת מסמכים אלה. יחד עם זאת, מיעוט המסמכים המוצגים על ידי התובע עלול להיזקף לחובתו כמו גם כל טענה שתוכח לעניין אי תיעוד מספיק של עסקאות שהתובע מבסס תביעתו עליהן." (ההדגשה שלי – י.ג.).

בדומה לכך החליט בית משפט קמא ביום 11.8.21 בנוגע לספר הרכב שלגביו הודיע המבקש כי לא עלה בידו לאתר את הספר שנדרש להציגו: "רשמתי לפניי הודעת הנתבע, המגובה בתצהירו, לפיה אין בידיו ספר הרכב. הנתבע ייראה כמי שמיצה את המאמצים לאיתור ספר הרכב ועל כן הסייג 'לפיכך, בעת הזו אין בידי את ספר הרכב' לא ימלט אותו מאחריות ככל שיתברר כי היה ניתן לאתר את ספר הרכב".

ל"ד. נימוקיו אלה של בית משפט קמא בהחלטותיו הנ"ל מיום 20.7.21 ומיום 11.8.21, כפי שצוינו לעיל, מקובלים עליי, וזאת לא רק לגבי ספר הרכב, אלא לגבי כל תיעוד או מסמך לגביו מעלה בעל דין טענה לפיה המסמך אינו קיים או שלא בידיו לאתרו.

אוסיף, שעצם העובדה שצו גילוי המסמכים אינו נושא את הפירות שמבקש הגילוי קיווה להפיק ממנו איננה בהכרח סוף הדרך, שהרי עומדת לרשות בעל דין האפשרות לפעול להזמנת עדים שבאמצעותם יוכל לברר ולקבל, במידת הצורך, את הנתונים להם הוא נזקק.

בעניין זה אני מפנה לדברים שכתב כב' הנשיא (בדימוס) א' גרוניס ב-רע"א 6715/05‏ מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג, פ''ד ס(3) 264, 273-272 (2005):

"הגם שלעתים טענת בעל דין כי אין בידיו מסמך מסוים עשויה לעורר פליאה, סבורני כי בשלב הגילוי אין מקום לדון, דרך כלל, בשאלה בדבר עצם קיומם של המסמכים...

כמו כן, ייתכן כי קביעה שבעל הדין הסתיר מסמך כלשהו או לא שמר מסמך שהיה עליו להחזיק בו, תשליך באופן שלילי על עניינו מבחינה ראייתית. אפשרות אחרת היא שבית המשפט יקבע שאותו בעל דין גרם נזק ראייתי לצד האחר (רע"א 4234/05 הנ"ל [2], בפסקה 6 והאסמכתאות שם). עם זאת נעיר כי כאשר ברור שבעל דין אינו דובר אמת באומרו כי מסמך כלשהו אינו בידיו או בשליטתו, או אז איני רואה כל מניעה כי בית המשפט יחייבו לגלות את המסמך המדובר בהליך של גילוי. מן החומר המונח בפניי שוכנעתי כי אין עסקינן במקרה שבו בעל הדין מחזיק במסמך כלשהו ומסתירו במכוון." (ההדגשה שלי – י.ג.).

בנוסף, אני מפנה לדבריו של כב' הנשיא (בדימוס) א' גרוניס ב-רע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פלץ, בפִסקה 6 (14.8.2005), לפיהם השלב הנכון לבירור השאלה האם אכן צד אינו מחזיק (כפי שהוא טוען) במסמכים מסוימים, הוא שלב ההוכחות, ולא בעת שבית המשפט דן בסוגיה של גילוי ועיון במסמכים.

ל"ה. לא מצאתי פגם בהוראה שנתן בית משפט קמא במסגרת החלטתו מיום 28.6.21, להשחיר בספר הרכב כל פרט לגבי רכב שלא נעשתה בקשר אליו עסקה עם הנתבעים, ולרבות פרטי המחיר שבו נרכש הרכב מחברת ארואל בע"מ.

כעולה מן הטיעונים שהועלו מטעם הצדדים, ספר הרכב שבידי המשיב אינו כולל רק את כלי הרכב שרכשו ממנו הנתבעים, אלא הספר מתייחס לכלל עסקאות רכישת הרכבים על ידי המשיב, ולאו דווקא ספציפית לגבי לקוח כזה או אחר (עיינו דברי ב"כ המשיב בעמ' 35 לפרוט' ש' 27, וטענות ב"כ המבקש בעמ' 10 של בקשת רשות הערעור, סע' 33). לכן, מטבע הדברים, רשאי המבקש לעיין רק ברישומים הרלוונטיים לכלי הרכב שאותם הוא רכש מן הנתבעים.

ל"ו. באשר למחיר ששילם המשיב לחברת ארואל בע"מ בגין רכישת כלי הרכב ממנה טען ב"כ המשיב בפני בית משפט קמא, כי זהו סוד מסחרי (עמ' 35 לפרוט' ש' 28).

ב"כ המבקש בטיעונו חולק על-כך כי זהו סוד מסחרי, במיוחד נוכח פרק הזמן שחלף מאז בוצעו העסקאות והוסיף, שאם יידע בית-המשפט מה היה סכום הרכישה מחברת ארואל בע"מ, ומהו הסכום שבו נמכר הרכב למבקש, כי אז ניתן יהיה לדעת מהו הרווח, תוך השוואה לחשבונית הרלוונטית.

סבורני, שאין לבטל את טענת ב"כ המשיב לפיה, מחיר רכישת כלי הרכב על ידי המשיב מחברת ארואל בע"מ הוא סוד מסחרי, אולם, לצד זאת גם צפה ועולה השאלה מה מידת הרלוונטיות בין מחיר הרכישה של הרכב על ידי המשיב מחברת ארואל בע"מ לבין המחלוקת מושא הדיון כאן.

אזכיר, שהתובענה הוגשה בגין החוב הכספי המגיע למשיב, לפי טענתו, מן הנתבעים, מכוח הסכם פירעון החוב מיום 27.6.18, כשבהסכם מושא הדיון נכתב ב"והואיל" השלישי, שאין מחלוקת על גובה החוב. לכן, ספק אם עשויה להיות רלוונטיות למערכת היחסים שבין המשיב לבין חברת ארואל בע"מ, בשים לב לתוכנו של הסכם פירעון החוב שעליו לכאורה נסמכת התביעה.

בעניין זה אני מפנה לדבריו של כב' השופט י' עמית (י' עמית, "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי - ניסיון להשלטת סדר", ספר אורי קיטאי (2007) 247, בעמ' 252-250):

"צד המבקש גילוי מסמכים ספציפיים מהצד שכנגד צריך להראות כי המסמכים המבוקשים הם רלוונטיים לזירת המחלוקת. קשה להגדיר מראש מה ייחשב כרלוונטי לזירת המחלוקת, ועניין זה מסור לשיקול דעתו של בית המשפט, על פי השכל הישר ובהתאם לחזית המחלוקת, על פי כתבי הטענות של הצדדים.

דרישת הרלוונטיות היא תנאי מקדמי שאין בלתו, ואין לקבל טענה נוסח "אם לא יועיל לא יזיק". אין להקדים נעשה לנשמע, ואין לאפשר לצד לדיון לעיין בחומר לפני שהוחלט שהחומר רלוונטי לדיון, שאם לא כן, נמצאנו מכבידים על ניהול ההליך ומרחיבים את זכות הגילוי מעבר למידה הנדרשת באיזון בין הצדדים...

הרלוונטיות היא התנאי ההכרחי והמקדמי לגילוי. צו גילוי יינתן אך ורק מקום שבו הראיה היא רלוונטית. בהיעדר רלוונטיות לא יינתן צו גילוי או עיון במסמך, גם בהיעדר אינטרס לגיטימי העומד מול הגילוי. "

נוכח האמור, לא ראיתי הצדקה להתערב בהחלטת בית משפט קמא בדבר השחרת פרטי המחיר שבו רכש המשיב את הרכב מחברת ארואל בע"מ.

ל"ז. ב"כ המבקש מלין על-כך שבית משפט קמא לא התייחס בהחלטה מיום 28.6.21 לטענותיו על-כך שהשאלות שהוצגו למשיב לא קיבלו למעשה מענה, דהיינו, נטען, שהתשובות בתצהיר הן לשאלות שאינן נזכרות בשאלון, ודווקא אלה שנזכרות בו לא זכו למענה (עמ' 11 לבקשת רשות הערעור סע' 34, וכן סעיף 10 בהבהרה של ב"כ המשיב לבית משפט זה מיום 1.11.21, ועיינו גם בדברי ב"כ המבקש בפני בית משפט קמא בעמ' 34 לפרוט', ש' 21-22).

בית משפט קמא לא דן בהחלטתו מיום 28.6.21 בעניין התשובות לשאלון, ומטעם המבקש לא הוגשה בקשה לבית משפט קמא מאז מתן החלטתו הנ"ל ועד הגשת בקשת רשות הערעור (25.10.21) להשלמת ההחלטה בכל הנוגע לעניין השאלון.

אעיר, שבכל הנוגע להחלטה של ערכאה דיונית בעניין תשובות לשאלון לא תינתן למעשה רשות ערעור, כעולה מצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009. צו זה עומד בתוקפו גם לאחר שנכנסו לתוקף תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "הצו").

ואולם, בהינתן העובדה שבהחלטתוֹ מיום 28.6.21 לא דן בית משפט קמא בטענות שהעלה בפניו ב"כ המבקש על-כך שתשובותיו של המשיב אינן מספקות, אינן מניחות את הדעת, ואינן מהוֹות מענה לשאלות שנשאלו, בחנתי את טענותיו של המבקש לעיצומו של עניין (עיינו בדברי כב' השופטת י' וילנר ב-רע"א 1377/21 סיאט כרמל סחר יבוא ויצוא בע"מ נ' פלד, בפִסקאות 7-4 (10.6.2021)).

נוכח האמור, עיינתי בשאלות שהוצגו במסגרת השאלון ששיגר ב"כ המבקש למשיב ביום 14.1.21, ובתצהיר התשובות מיום 19.4.21, ואולם לא שוכנעתי שיש מקום להורות למשיב להשלים את התשובות שניתנו, או להוסיף על האמור בתשובותיו.

את אשר חסר, לדעת ב"כ המבקש, תהא אפשרות מטבע הדברים להציג במסגרת חקירתו הנגדית של המשיב בשלב ההוכחות.

לפיכך, לא ראיתי הצדקה להורות על החזרת סוגיה זו לבית משפט קמא לצורך השלמת החלטתו.

ל"ח. התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאני דוחה את בקשת רשות הערעור.

עיכוב הביצוע שניתן בהחלטתי מיום 31.10.21 יפוג בתאריך 21.11.21 (כולל).

אני מחייב את המבקש לשלם למשיב שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 1,500 ₪ (כולל מע"מ).

מזכירות בית-המשפט תעביר את הסכום של 1,500 ₪ מתוך הערובה שהפקיד המבקש בבית משפט זה, לידי ב"כ המשיב, עבור המשיב.

את יתרת הערובה תחזיר מזכירות בית-המשפט לידי ב"כ המבקש, עבור המבקש.

המזכירות תמציא את העתק ההחלטה אל:

1. ב"כ המבקש: עו"ד דניאל דן-גור, חדרה.

2. ב"כ המשיב: עו"ד ברק אונגר, נתניה.

ניתנה היום, ז' כסלו תשפ"ב, 11 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.