1. המשיבה 1, תרו תעשיה רוקחית בע"מ (להלן: תרו ישראל) היא חברה מאוגדת בישראל שמניותיה נסחרות בארצות הברית, העוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק של מוצרי רוקחות ותרופות. תרו ישראל היא בעלת השליטה בחברת הבת Taro Pharmaceuticals USA Inc. (להלן: תרו ארצות הברית) ומחזיקה ב-96.9% מהון המניות הרגילות שלה וב-50% מזכויות ההצבעה. יתרת המניות מוחזקת בידי חברת Sun Pharmaceuticals Industries Ltd., שהיא גם בעלת השליטה בתרו ישראל.

2. בעקבות טענות למעשים בלתי חוקיים, הטעיה והתקשרות הפוגעת בתחרות בשוק התרופות בארצות הברית, ננקטו ומתנהלים בארצות הברית הליכים משפטיים שונים כנגד חברת הבת, תרו ארצות הברית, ונושאי המשרה בה. ההליכים עוסקים בשני עניינים; התקשרותה של חברת תרו ארצות הברית בהסדר כובל (קרטל) עם חברות תרופות נוספות תוך פגיעה בתחרות; והגשת דיווחים כוזבים למדיקאייד (Medicaid), שהיא חברת ביטוח בריאות לאזרחים ותושבים אמריקאיים מעוטי יכולת, שסייעו בקבלת כספים שלא כדין.

מבלי לפרט את כל ההליכים, נציין כי כנגד תרו ארצות הברית נפתחה חקירה פדרלית שהסתיימה בכתב אישום מותנה, בגדרו התחייבה תרו ארצות הברית לשלם קנס של כ-200 מיליון דולר. במסגרת הליכים אזרחיים פדרליים התחייבה תרו ארצות הברית לשלם סך של 213 מיליון דולר. עוד מתנהלים כנגד תרו ארצות הברית תביעות אזרחיות מדינתיות ב-50 מדינות, תובענות ייצוגיות ותביעה שהוגשה על ידי חברות ביטוח אמריקאיות.

3. המבקשים, משה הייט ויהודה שנהב, המחזיקים במניות של חברת תרו ישראל, הגישו בקשות שהדיון בהן אוחד, למתן צווים לגילוי ועיון במסמכים שונים של החברות. הבקשות הוגשו על פי סעיף 198א לחוק החברות, התשנ"ט-1999, כהליך מקדים לצורך הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם החברות. לטענת המבקשים, לתרו ישראל ולתרו ארצות הברית עומדות עילות תביעה כנגד נושאי המשרה בהן בגין הנזקים שנגרמו לחברות כתוצאה ממעשיהם ועל כן מבקשים הם לאכוף עליהן לנקוט בהליכים למימוש עילות תביעה אלו.

4. המבקשים המציאו את כתבי הטענות, הן עבור תרו ישראל והן עבור תרו ארצות הברית, למשרדי תרו ישראל בחיפה. בבקשה המונחת להכרעה כעת עותרים המבקשים לקבוע כי המצאת כתבי הטענות לתרו ארצות הברית באמצעות תרו ישראל, היא המצאה כדין המחייבת את תרו ארצות הברית.

הבקשה הועברה לתגובת תרו ישראל, אשר התנגדה לבקשה וטענה כי אינה משמשת כנציג המורשה לקבלת מסמכי בי-דין עבור תרו ארצות הברית. בקשה זו היא העומדת להכרעה כעת.

טענות הצדדים בתמצית

5. המבקשים טוענים בבקשתם כי במועד הגשת בקשות הגילוי בתיק (חודש יוני 2020), עמדו בתקפן תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות) ועל כן יש לבחון את הבקשה לאורן. לטענתם, תקנה 482(א) לתקנות הישנות התירה המצאה למורשה בישראל. תקנה זו פורשה, כך נטען, בהרחבה, ובתי המשפט הכירו בהמצאה גם לחברות זרות קשורות בהתאם לשני מבחנים; מבחן הקשר האינטנסיבי; ומבחן הקשר בפעילות העסקית. לאורם של שני מבחנים אלו, כך נטען, יש לראות בתרו ישראל כמורשה לקבלת כתבי בי-דין עבור תרו ארצות הברית.

המבקשים מוסיפים כי אפילו חלות תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות), המסקנה תהא זהה, שכן התקנות החדשות אימצו את הפרשנות שניתנה לתקנות הישנות.

6. המבקשים מפנים למספר אינדיקציות לקשר בין החברות. בין היתר, הם מציינים כי לתרו ישראל שליטה מלאה במינוי דירקטורים בחברת תרו ארצות הברית, אתרי האינטרנט של החברות קשורים זה בזה, הפעילות העסקית קשורה שכן תרו ארצות הברית מוכרת ומשווקת מוצרים של תרו ישראל, לחברות אינטרסים כלכליים משותפים, ונושאי משרה בחברת תרו ישראל מכהנים גם בתרו ארצות הברית.

7. לחלופין, טוענים המבקשים כי יש להתיר להם להמציא את כתבי הטענות אל מחוץ לתחום השיפוט בהתאם להוראות תקנה 166 לתקנות החדשות. המבקשים מפנים למספר חלופות המצדיקות את מתן ההיתר ובהן כי מבוקש סעד נגד אדם שמקום מושבו הוא בתחום המדינה (תקנה 166(2)); האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש או נכון בתביעה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, כלומר כנגד תרו ישראל (תקנה 166(9)); ו-האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין בתובענה שלגבי אחת מעילותיה באותה תובענה נגדו יש זיקה מהזיקות המפורטות בתקנה זו (תקנה 166(10)).

8. תרו ישראל טענה בתגובתה כי אינה מורשית לקבלת מסמכי בי-דין עבור תרו ארצות הברית. תרו ישראל טוענת כי את הבקשה יש לבחון אך ורק לפי התקנות החדשות, שכן תקנות אלו חלות על המצאה של כתבי בי-דין שבוצעה לאחר כניסתן לתוקף ב-1/1/2021. נטען כי על פי תקנה 163(ג) לתקנות החדשות, על המבקש להמציא כתבי בי-דין בישראל עבור נתבע זר, להוכיח כי לנתבע הזר יש נציג בישראל המייצג את הנתבע הזר באופן קבוע, כי הייצוג מתייחס לענייניו של הנתבע הזר בישראל וכי התביעה נוגעת לאחד העניינים בהם משמש הגורם הישראלי נציג של הנתבע הזר. נטען כי תנאים אלו אינם מתקיימים. לא הוכח, כך לטענתה, כי תרו ישראל היא נציג של תרו ארצות הברית, לא הוכח כי לתרו ארצות הברית יש עניינים בישראל וכי התביעה עוסקת באחד מעניינים אלו. תרו ישראל מדגישה כי אין טענה שהיא הייתה מעורבת באיזה מהמעשים המיוחסים לתרו ארצות הברית, וכי העובדה שתרו ארצות הברית מוכרת ומשווקת תרופות של תרו ישראל אינה מספקת כדי לראות בתרו ישראל נציג.

עוד נטען כי לא הוכח קשר אינטנסיבי בין תרו ארצות הברית לתרו ישראל. נטען גם כי אתרי האינטרנט אינם מלמדים על קשר שכזה, וכי אין די במינוי דירקטורים משותפים כדי למלא את התנאים הנדרשים.

9. בא כוח תרו ישראל הדגיש כי לא נמצא אף מקרה בפסיקה שבו נקבע כי די בכך שהנתבע הזר הוא חברת בת של חברה ישראלית כדי לקבוע קיומו של קשר אינטנסיבי המצדיק הכרה בהמצאה בישראל. עוד טען כי לבית המשפט בישראל אין סמכות לדון בבקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת כנגד חברה זרה, ועל כן יש להניח כי אם תרו ארצות הברית תאלץ להתייצב להליך, יהיה מקום לסלק את הבקשה כנגדה.

דיון והכרעה

10. כמפורט להלן, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה ולהורות כי המצאת כתב הבקשה לידי תרו ישראל מהווה המצאה כדין לתרו ארצות הברית. את הדיון אפתח בהערות כלליות ביחס לכללי ההמצאה ולאחר מכן אבחן את נסיבות המקרה הנוכחי.

המצאה למורשה/לנציג

11. הגשת כתב טענות לבית המשפט אינה מספיקה על מנת להקנות לבית המשפט את הכוח להפעיל את סמכותו על נתבע זר. לשם כך יש צורך להמציא את כתב הטענות לנתבע. בהיעדר אקט של המצאה (Service) כדין, לא יחול שיפוטו של בית המשפט על הנתבע הזר (ראו ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 96 (1999); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 227 (1995); ע"א 703/70 סומך נ' עוזר, פ"ד כד(2) 794, 803 (1970); בר"ע 156/73 Uniroyal inc. נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כח(1) 229, 230 (1973); רע"א 8204/16 גלמור נ' גאידמק, פסקה 9 (05/12/2016)).

כמובן שאין די בהמצאה כדין לבסס את סמכות בית המשפט, שכן עשויים להיות שיקולים נוספים שישללו את סמכות השיפוט, אך ברי שללא המצאה כדין, לא יוכל בית המשפט להטיל את מרותו על הנתבע. על כן, קיימת חשיבות רבה לביצוע המצאה של כתבי הטענות.

12. סוגיית ההמצאה של כתב הטענות חשובה במיוחד כאשר עוסקים בנתבע זר שמקום מושבו הרגיל אינו בישראל. במצב זה יש לברר האם ניתן להמציא לנתבע את כתבי הטענות אל מחוץ לתחום השיפוט, או שמא ניתן לאתר כתובת להמצאת כתבי בי-הדין בתוככי ישראל.

עד לכניסה לתוקף של התקנות החדשות, חלה על המצאת כתב טענות לנתבע זר באמצעות גורם מקומי תקנה 482(א) לתקנות הישנות. תקנה זו, שלא יוחדה רק להמצאה לנתבע זר אלא עסקה בהמצאה למורשה בהנהלת עסקים, קבעה:

(א) הייתה התובענה בעניין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת אותו עסק או אותה עבודה באותו אזור שיפוט.

כיום חלה על המצאה בישראל לנתבע זר הוראת תקנה 163(ג), המורה:

התגורר הנמען מחוץ לתחומי המדינה ויש לו בתחומי המדינה נציג מטעמו המייצג אותו באופן קבוע בקשר לענייניו בישראל, ניתן להמציא לנציג אם התביעה נוגעת לאותו עניין; תקנה 169 תחול בשינויים המחויבים גם על תקנת משנה זו.

13. בטרם נבחן את תנאי התקנות השונות, ראוי להבהיר מהי התקנה הרלבנטית לענייננו. באי כוח המבקשים הפנו בטיעוניהם לתקנה 482(א) לתקנות הישנות ורק כטענה חלופית הפנו לתקנה 163(ג) לתקנות החדשות. לעומתם, טענו באי כוחה של תרו ישראל כי התקנה הרלבנטית היא רק תקנה 163(ג) לתקנות החדשות.

בעניין זה הדין עם תרו ישראל. בהוראת המעבר שבתקנות החדשות (תקנה 180) נקבע כי גם על הליכים שנפתחו ערב יום התחילה (1/1/2021) יחולו הוראות שונות, ובהן הוראות פרק י"ט העוסק בהמצאת כתבי בי-דין. מאחר שהבקשה המאוחדת בענייננו הוגשה ביום 16/2/2021, הרי שההמצאה הרלבנטית של כתבי בי-הדין בוצעה לאחר יום התחילה ועל כן יחולו עליה הוראות פרק י"ט לתקנות החדשות.

14. תקנה 163(ג) לתקנות החדשות שונה במעט מתקנה 482(א) לתקנות הישנות. עם זאת עולה, הן מנוסח התקנה והן מדברי ההסבר לתקנות, כי כוונת מחוקק המשנה הייתה לאמץ את הוראות התקנות הישנות ואת הפירוש המרחיב שניתן להן, ועל כן נפתח במספר הערות לגבי ההלכה שנקבעה ביחס להמצאה למורשה על פי התקנות הישנות (ראו גם י' רוזן צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 555 (2021)).

15. התקנות הישנות קבעו רשימה של גורמים אשר ייחשבו כ"ידו הארוכה" של בעל דין לצורך ביצוע המסירה. כאשר בוצעה המצאה לגורם שכזה, ראו את בעל הדין כמי שקיבל את כתבי בי-הדין כדין, אף אם לא היה מצוי בשטחי המדינה (ראו רע"א 39/89 General Electric Corp נ' מגדל חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מב(4) 762 (1989) וכן ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ' Bodstray Company Ltd., פ"ד נח(2), 465, 471 (2004)). המצאה למורשה של בעל דין כזה שחררה את הממציא מהחובה לקבלת היתר המצאה אל מחוץ לתחום לפי תקנה 500 לתקנות הישנות. בין גורמים אלו ניתן היה למצוא את עורך דינו של בעל הדין, אף אם לא הוסמך לייצגו בבית המשפט בהליך מושא ההמצאה (ראו תקנה 477 וכן ע"א 23/83 יוחימק נ' קדם, פ"ד לח(4) 309 (1984); ע"א 1947/91 שטיין נ' כץ, פ"ד מה(4) 705 (1991)), ממונה על מקרקעין (תקנה 483), קברניט של אנייה (תקנה 482(ב)), בן משפחה הגר עם בעל הדין (תקנה 481), מזכיר קיבוץ או מושב בו מתגורר חבר הקיבוץ (תקנה 481) ועוד.

16. אחד הגורמים אשר התקנות הישנות ראו כ"ידו הארוכה" של בעל הדין היה המורשה כמפורט בתקנה 482. ודוקו, "מורשה" לעניין התקנות לא היה בעל ייפוי כוח מטעם בעל הדין ואפילו לא היה צורך כי תוכח הסכמה חוזית בינו לבין בעל הדין לעניין קבלת המסמכים (ע"א 403/64 לוינסון נ' חברת בית תמר בע"מ, פ"ד יט(1) 108 (1965)).

17. ה"מורשה" לקבלת כתבי בי-דין על פי התקנות הישנות היה מי שהדין רואה במערכת היחסים שבינו לבין בעל הדין קרבה מספקת על מנת לבסס את ההנחה שיש בידו להביא את דבר ההליכים לידיעת בעל הדין (רע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ (25/8/1994); רע"א 2737/08 ארבל נ' TUI AG (29/1/2009); רע"א 8957/09 אוזן נ' קיובי (8/3/2011)). על כן, הגדרתו של המורשה לקבלת כתבי בי-דין הייתה מותנית בהוכחת אותן נסיבות המקימות את ההנחה האמורה ולא היה צורך לשכנע כי המורשה אכן העביר בפועל את המסמכים שקיבל לבעל הדין.

18. במשך השנים דנו בתי המשפט בשאלה מהם המבחנים שיקימו את ההנחה, כלומר מהם המבחנים להגדרת המורשה של בעל הדין. בפסיקה רצופה אימצו בתי המשפט שני מבחנים. הראשון, שהוגדר כמבחן החשוב ביותר, היה מבחן הקשר האינטנסיבי - "מי שדרגת האינטנסיביות של הקשר שבינו לבין הנתבע, הגיעה לרמה כזו, שמותר להניח, כעניין שבדין, שהוא יעביר לידיעתו של הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו כנגדו" (רע"א 39/89 הנ"ל וכן רע"א 77/16 צ'מפיון מוטורוס בע"מ נ' נאסר (24/1/2016), רע"א 7804/17 כרמל דיירקט בע"מ נ' R.H. PETERSON CO, פסקה 10 (28/12/2017); רע"א 2737/08 הנ"ל; רע"א 6397/18 סוגו סרוויסס בע"מ נ' רייכברג (28/10/2018)). המבחן השני, מבחן הפעילות העסקית, דהיינו מבחן הבודק האם המורשה ובעל הדין פועלים "באותו עסק". מבחן זה הוגדר כמבחן משני.

19. גם מבחן האינטנסיביות וגם מבחן הפעילות העסקית לא היו מבחנים טכניים חד משמעיים. כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו. כך למשל, נאמר ברע"א 2354/19 Spirits International B.V נ' רשות ממשלתית רוסית FKP סויוזפלודואימפורט, פסקה 12 (12/5/2019) כי "[..] בחינה זו צריכה להיעשות מנקודת מבט נורמטיבית ועל פי נסיבות העניין" (ראו גם רע"א 7804/17 הנ"ל פסקה 10).

נקבע כי אינטנסיביות הקשר היא "עניין של דרגה" וקשה לקבוע מראש מתי הקשר בין "המורשה" לבעל הדין הוא אינטנסיבי דיו כדי להכיר בהמצאה למורשה. עם זאת, לאור תכלית התקנה, שאל עצמו בית המשפט, האם אינטנסיביות הקשר מבססת את ההנחה בדבר העברת המידע על ההליכים לבעל הדין, אם לאו. בכל מקרה ההסתכלות הייתה במבט כולל ולא על פי בדיקה טכנית של סממן זה או אחר.

20. תקנה 163(ג) עושה שימוש במונחים שונים במעט. התקנה מכירה בהמצאה ל"נציג" שמייצג את הנתבע הזר באופן קבוע בקשר לענייניו בישראל. הביטוי "נציג" עשוי להיות רחב מהביטוי "מורשה" שבתקנות הישנות, וברי שגם הוא אינו מחייב מתן הרשאה מפורשת לקבלת כתבי בי-דין עבור הנתבע הזר. די בכך שאותו גורם מקומי ישמש כנציג של הנתבע הזר בקשר עם ענייניו בישראל. ודוקו, התקנה אפילו אינה דורשת כי הנציג יעסוק באותו עסק או באותה עבודה. די בכך שייצג את הגורם הזר בקשר לענייניו בישראל ובתנאי שהייצוג ייעשה באופן קבוע.

21. כאמור, תכלית ההמצאה היא להבטיח כי דבר הגשת התביעה יגיע לידיו של הנתבע הזר על מנת שיוכל לנקוט צעדים להתגונן מפניה, ועל כן די בכך שהקשר בין הנציג בישראל לנתבע הזר יבסס את ההנחה כי הנציג יביא את דבר ההליכים לנתבע הזר. מנוסח התקנה ברור כי מחוקק המשנה שם את הדגש, כפי שנקבע בעבר בפסיקה, על קיומו של קשר כזה המבסס את ההנחה, ונמנע מלדרוש זיקה הדוקה יותר. מחוקק המשנה גם המעיט בחשיבות המבחן השני, מבחן זהות העסק, והסתפק בדרישה של ייצוג הנתבע הזר בקשר עם ענייניו בישראל, כלומר אפילו אם עניינים אלו אינם עולים כדי "עסק".

22. ולענייננו. אין חולק כי תרו ישראל היא חברת האם של תרו ארצות הברית. היא מחזיקה במרבית הון המניות ולפחות במחצית מכוח ההצבעה. יתרה מזאת, טענת המבקשים ולפיה על פי הסכמי ההצבעה בין תרו ישראל לבין בעלת המניות הנוספת, Sun Pharmaceuticals Industries Ltd., יש לתרו ישראל שליטה על כוח ההצבעה, לא הוכחשה. משמע, תרו ישראל בעלת שליטה ממשית בתרו ארצות הברית.

לא הוכחשה גם הטענה כי תרו ישראל ממנה את הדירקטורים בתרו ארצות הברית ואין מחלוקת כי לפחות בחלק מהמקרים הייתה זהות בין נושאי המשרה בשתי החברות.

23. מהדו"חות הכספיים של תרו ישראל (נספח א' לבקשה לגילוי מסמכים) ניתן לראות כי תרו ישראל מדווחת כי היא פועלת באמצעות מספר ישויות ובהן תרו ארצות הברית (ראו הסקירה בעמ' 23-22 לדו"ח הכספי לשנת 2019). בדו"ח נאמר כי תרו ארצות הברית משווקת ומפיצה את התרופות הגנריות של תרו ישראל בארצות הברית. מכאן ברי כי לתרו ישראל ולתרו ארצות הברית, עניינים משותפים. יתרה מזו, העובדה כי תרו ארצות הברית משמשת כזרוע של תרו ישראל, לצורך שיווק והפצה של תרופות, מחזקת את ההנחה כי תרו ישראל היא נציגת תרו ארצות הברית בכל העניינים הנוגעים לייצור ושיווק מוצריה של תרו ישראל.

24. כעולה מנספחי הבקשה לאישור, מתברר כי תרו ישראל דאגה לדווח לבורסה בארצות הברית על אודות נקיטת ההליכים כנגד חברת תרו ארצות הברית ועל ההסדרים שהוגשו בהליכים הפדרליים (ראו למשל עמ' 1197 לנספחי בקשת האישור). הדבר מעיד על קשר הדוק בין החברות ועל עניינים משותפים של החברות.

25. גם עיון באתרי האינטרנט של החברות, שצילומים מהם צורפו על ידי המבקשים, מגלה כי החברות מפנות קישורים האחת לשנייה, לשתי החברות לוגו זהה ועוד. גם בכך יש ללמד על הקשר בין החברות ועל הקשר בין ענייניהן של החברות.

26. די בכל האמור כדי לבסס את ההנחה שמסירת כתבי בי-דין לחברת האם - תרו ישראל - תביא לידיעת חברת הבת - תרו ארצות הברית - את דבר הגשת התובענה כנגדה, ותאפשר לתרו ארצות הברית להתייצב ולשטוח טענותיה.

הואיל ועסקינן בבקשה להכיר בהמצאה לנציג בישראל, אין מקום להתייחס לטענות שהעלה בא כוחה של תרו ישראל בנוגע לסמכותו הטריטוריאלית של בית משפט זה לדון בבקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת כנגד חברה זרה. הקביעה כי בוצעה מסירה כדין אינה מהווה סוף פסוק בטענות לעניין סמכותו הטריטוריאלית של בית משפט זה, וברי כי אם תועלנה טענות ותוגשנה בקשות על ידי תרו ארצות הברית הן תידונה לגופן.

סוף דבר

27. בשים לב לקביעתי כי תרו ישראל היא בבחינת נציג מטעמה של תרו ארצות הברית במובן תקנה 163(ג) לתקנות החדשות, אני קובע כי המצאת כתבי הטענות לתרו ישראל מהווה המצאה כדין לתרו ארצות הברית. על כן אין גם צורך לדון בטענות החלופיות.

בהתאם, אני מורה כי תרו ארצות הברית תגיש תשובתה לבקשה לגילוי ועיון בנספחים על פי סעיף 198א לחוק החברות בתוך 90 יום מהיום. תרו ישראל תדאג להביא לידיעת תרו ארצות הברית את כתבי הטענות והחלטה זו.

בנסיבות העניין ומאחר שתרו ארצות הברית לא הייתה צד להליך עד כה, איני מוצא מקום לפסוק הוצאות למי מהצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אדר ב' תשפ"ב, 28 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.