לפניי בקשת המבקשת לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאותיה במידה ותידחה התביעה הנגדית שהגישה המשיבה, בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כעולה מהבקשה שהוגשה, מהתגובה ומהתשובה לתגובה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה מהנימוקים שלהלן –

עיקר התכלית של חיוב תובע בהפקדת ערובה הוא מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאות הנתבע.

ככלל, חזקה היא כי חברה בערבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשת הנתבע, ערובה להוצאות.

יחד עם זאת, חזקה זו איננה חלוטה, והיא ניתנת לסתירה באחת משתי חלופות: במקרה שבו הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה במשפט או כאשר שוכנע ביהמ"ש, בשים לב למכלול הדברים, כי יש לפטור את התובעת מהפקדת ערובה, כאשר בין היתר נדרש ביהמ"ש להתחשב בשאלת סיכויי התביעה, האם הוגשה בתום לב, וכן מה מצבה הכספי של החברה.

הפסיקה התוותה בעניין זה בחינה תלת-שלבית - בשלב הראשון על בית המשפט לשקול את מצבה הכלכלי של החברה, כאשר הנטל להוכיח איתנות כלכלית מוטל על החברה. בשלב השני, בית המשפט יבחן את נסיבות העניין, כאשר יעמדו לנגד עיניו זכויותיהם החוקתיות של הצדדים והעובדה כי הפקדת ערובה על ידי חברה הינה הכלל ואילו הפטור הוא החריג. גם בשלב זה הנטל להוכיח את הנסיבות שבגינן לא מוצדק החיוב מוטל על כתפי החברה. בשלב השלישי, יבחן בית המשפט את גובה הערובה הנדרשת ויקבע סכום מידתי (ראה ת"א 22445-08-13 ד. ימין ובניו בע"מ נ' איי.פי.סי. ירושלים בע"מ (14.1.14)).

יישום עקרונות אלו במקרה שלפנינו מוביל למסקנה כי יש להורות על דחיית הבקשה, ואבהיר -

כאשר בוחן ביהמ"ש את אפשרותה של תובעת לשאת בתשלום הוצאות המשפט, עליו לבחון בין היתר באיזה אופן תוכל התובעת להסדיר את חיוביה בגין הוצאות המשפט, ככל שייפסקו לחובתה בתום ההליך אם תידחה התביעה (שכנגד במקרה שלפניי) וטענותיה לא תתקבלנה.

נשאלת השאלה האם הרימה המשיבה - התובעת שכנגד את הנטל המוטל עליה להראות כי תוכל לעמוד בחיוב שיושת עליה, אם יושת, בהוצאות המבקשת – הנתבעת שכנגד.

בענין זה חשוב להדגיש כי בעוד שהמבקשת ביקשה לחייב את המשיבה בהפקדת ערוכה בשיעור של 250,000 ₪ להבטחת הוצאות ניהול ההליך, הרי שהבקשה כאן עניינה בחיוב בהפקת ערובה להוצאות בירורה של תביעה שכנגד, המתבססת בין היתר על עדויות וראיות אשר צפוית להידרש לשם בירור התביעה העיקרית – אותה יזמה המבקשת. בהתאמה, דומני כי מדובר בסכום מוגזם ומופרז שאין בינו ובין ההוצאות הנדרשות לשם בירור התביעה שכנגד (לבדה) ולו דבר.

כך, בחינתו של ביהמ"ש בנוגע ליכולתה הכלכלית של המשיבה לעמוד בחיוב ההוצאות שייפסק נגדה, אם ייפסק, מתייחסת לשיעור ההוצאות הריאליות בלבד בגין התבעה שכנגד לבדה, ואין ביהמ"ש בוחן את יכולתה הכלכלית של המשיבה לעמוד בהתחייבוית כלכליות חיצוניות בסכומים נרחבים (או אף לעמוד בשיעור ההוצאות שייפסק, אם ייפסק, מקבלת התביעה העיקרית כאן ומהיקף הראיות הנדרש לבחינת טענות ההגנה במסגרת בירורה).

אשר לשאלת יכולתה הכלכלית ביקשה התובעת שכנגד להפנות לדו"חות ולמאזנים (חלקם מבוקרים ומתייחסים לשנים קודמות וחלקם בלתי מבוקרים ונוגעים לשנת 2020) וכן לתנועות בשני חשבונות בנק המתנהלים על שמה במהלך 3 החודשים שקדמו להגשת התגובה (דפי ח-ן לחודשים נובמבר 2020-פברואר 2021) ולהסכמי התקשרות ביחס לעבודות עתידיות שנשכרה התובעת שכנגד לבצע. הנתבעת שכנגד ביקשה להפנות לדו"ח של דן אנד ברדסטריט ביחס למצבה של התובעת שכנגד וכן להליך אחר שהתנהל בין המשיבה לבין קבלן משנה נוסף, אשר הסתיים בפשרה.

לאחר עיון במסמכים אשר צורפו שוכנעתי כי המשיבה נהנית מעודף חיובי במאזניה, כי דפי החשבון מעידים על תזרים מזומנים הקיים בחשבונותיה, וכי המשיבה נהנית לרוב מיתרות זכות בחשבונותיה. נכסי המבקשת לא שועבדו במהלך השנה האחרונה, והיא עומדת, ככלל, בתשלומים לספקיה במועדם. כל אלו הם נתונים המתייחסים למצב הדברים על אף ההפקדה אשר בוצעה על ידי המשיבה במסגרת בקשה להטלת עיקול שנדונה בתיק העיקרי כאן, ויש בהם בנסיבות אלו כדי להעיד לטעמי על יכולת כלכלית איתנה דיה לצורך סילוק הוצאות המשפט, ככל שייפסקו לחובתה בגין דחיית התביעה הנגדית.

לאלו אוסיף כי בשלב הנוכחי של ההליך אין ביהמ"ש בוחן האם אמנם תצלח דרכה של המשיבה בהוכחת תבעיתה הנגדית, ואולם די בכך שסיכויי ההליך אינם קלושים במידה חריגה (כבמקרה דנן) כדי לקבוע כי מאזן הנוחות אינו סוטה במידה ניכרת לטובת המבקשת.

במצב הדברים הנוכחי אני רואה לנכון לדחות את הבקשה.

הנתבעת שכנגד תשא בהוצאות התובעת שכנגד בגין בקשה זו בסך של 1,500 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך.

המזכירות תמציא העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ד אייר תשפ"א, 26 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.