1. המבקשים, דורון אברהמי וחברת אס. די. אל בע"מ (להלן – המבקשים), הגישו בקשה לביטול פסק הבורר שניתן על ידי כבוד השופט (בדימוס) מר משה רביד ביום 6.8.19, בהליך בוררות שנוהל בין המבקשים למשיבה, גב' דורית לנג (להלן – המשיבה). הבקשה לביטול פסק הבוררות היא ההליך בהפ"ב (שלום-כפר סבא) 17717-08-20.

במקביל, הגישו המבקשים גם בקשה להפחתת שכר הבורר (הפ"ב (שלום-כפר סבא) 54216-11-20).

1. גב' לנג, המשיבה בהפ"ב 17717-08-20, הניחה לפניי בקשה שכותרתה "בקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבים", ובכותרת המשנה שלה התבקשתי לעשות שימוש בסמכותי הקבועה בסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן – חוק החברות), "ולהורות לתובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיבה בתובענה שבכותרת". מגוף הבקשה עולה כי ה"תובעת" אליה מתייחסת המשיבה בבקשתה היא המבקשת 2, חברת אס. די. אל בע"מ (להלן - המבקשת 2).

המבקשים מתנגדים לבקשה, וביקשו לדחותה תוך חיוב המשיבה בהוצאותיה.

להלן אציג בקצרה את הרקע העובדתי להליך שלפניי, וכן אסקור את טענות הצדדים בבקשה, בתמצית.

רקע עובדתי בקצרה וטענות הצדדים

1. המשיבה הגישה תביעה אזרחית נגד המבקשים היא התביעה בת"א (שלום-כפר סבא) 60-03-17 על סך 148,000 ₪, והמבקשים הגישו תביעה שכנגד נגד המשיבה על סך 159,589 ₪. הדיון בתיק הועבר להליך הבוררות המוזכר לעיל, בהתאם להחלטת בית המשפט (כבוד השופט מ' קרשן) מיום 21.12.17.

פסק הבורר ניתן כאמור ביום 6.8.19, ובמסגרתו התקבלה תביעת המשיבה בעיקרה, והמבקשים חויבו להשיב למשיבה סכום בסך 48,000 ₪ (בתוספת ריבית והצמדה), לפצותה בסך 30,000 ₪ בגין עגמת נפש, ולשאת בהוצאותיה בסך 20,000 ₪. מסכום זה היה אמור להתקזז סכום בסך 15,000 ₪ לטובת המבקש.

ביום 9.8.20 הגישו המבקשים את בקשתם לביטול פסק הבורר בהפ"ב 17717-08-20, והצד שכנגד לבקשה זו היא המשיבה.

1. במסגרת הבקשה כאן, לחיוב המבקשת 2 בהפקדת ערובה, טענה המשיבה את הטענות הבאות:
2. על פי הוראת סעיף 353א לחוק החברות, מקום בו הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה בע"מ, רשאי בית המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין;
3. השיקולים הרלוונטיים לדיון בבקשה כאן מחייבים את המסקנה כי יש לחייב את המבקשת 2 בהפקדת ערובה, שכן "בימים האחרונים נודע מתוך עיון בדו"ח חברת המידע BDI כי המבקשת 2 הינה חברה שאינה פעילה ואף אין לה דירוג..." וכי היא נמצאת "בקשיים כלכליים", המעלים חשש כבד לפיה אין ביכולתה לשלם את הוצאות המשיבה;
4. הכלל הוא שיש לחייב את המבקשת, חברה בע"מ, בהפקדת ערובה, אלא אם יוכח שיש ביכולתה לשאת בהוצאות המשיבה, שכבר נשאה בהוצאות כבדות בגין ההליך המשפטי, אליו "גררה" אותה המבקשת 2.

המשיבה צרפה לבקשה דו"ח של חברת BDI מיום 21.2.22, אך לא תמכה את הבקשה בתצהיר "מאחר שהבקשה נסמכת על תיק בית המשפט" (סעיף 18 לבקשה).

1. המבקשים מסרו את תגובתם לבקשה ביום 16.3.22 וטענו את הטענות הבאות:
2. הוראת סעיף 353א לחוק החברות אינה רלוונטית לענייננו, שכן המשיבה היא-היא שיזמה את ההליך המשפטי נגד המבקשים ו"גררה" אותם להליך זה;
3. המשיבה אינה "נתבעת" בהפ"ב 17717-08-20, שכן באופן מהותי הצדדים לבקשה הם המבקשים והבורר, שהוא-הוא המשיב שנדרש להגן על פסק והליך הבוררות;
4. נסיבות העניין אינן מצדיקות הטלת ערובה על המבקשת 2, שכן לא מתקיים חשש להיפרע ממנה, לנוכח העובדה שבמסגרת פסק הבורר "הורם המסך", והמבקשים חויבו יחדיו בהשבה ובפיצוי המשיבה.

דיון והכרעה

1. אפתח ואציין כי אף שהדבר לא נטען על ידי המבקשים (המשיבים לבקשה), מצאתי יותר מטעם לפגם בעובדה כי בקשה זו לא נתמכה בתצהיר. המשיבה טענה כי הייתה פטורה מהגשת תצהיר תמיכה בבקשה, משום שזו נתמכה כביכול בתיק בית המשפט, אך אין לקבל טענה זו.

בבקשה נטען מפורשות כי "בימים האחרונים נודע מתוך עיון בדו"ח חברת המידע BDI...", אך המשיבה לא ציינה למי נודע, מתי בדיוק נודע, והאם המידע שהופיע בדו"ח חברת BDI הוא מידע חדש המעיד על התדרדרות באיתנותה הכלכלית של המבקשת 2 רק לאחרונה, ועל שינוי במצבה ביחס לתקופה בה נוהל הליך הבוררות או ביחס למועד בו הוגשה הבקשה לביטול פסק הבוררות או אפילו ביחס למועד בו התקיימה ישיבה ראשונה בתיק ביום 14.2.22, שגם במהלכו ביקש ב"כ המשיבה לחייב את המבקש "להמציא ערבויות מתאימות לפסה"ד של הבוררות" (ע' 1, ש' 19). את המבקש, ולא את המבקשת 2 (חברה בע"מ).

מכאן עולה לכאורה כי הבקשה לחיוב המבקשת 2 הוגשה בשיהוי בלתי מוסבר, ובנסיבות העניין, אי צירוף תצהיר תמיכה לבקשה הוא פגם מהותי שעשוי היה כשלעצמו להצדיק את דחיית הבקשה.

אך לא בשל כך מצאתי לנכון לדחות את הבקשה, אלא גם משיקולים לגופו של עניין.

1. אין חולק כי על פי הדין הנוהג, סעיף 353א לחוק החברות קבע הסדר שונה בתכלית בעניין חיוב בהפקדת ערובה ביחס לחברה בע"מ לעומת ההסדר שהיה קבוע ביחס לתובעים פרטיים על פי הוראת סעיף 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וקבוע כיום בהוראת סעיף 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.
2. אעיר, כי אף שהצדדים לא התייחסו להוראות חוק הבוררות בנדון, אציין כי סעיף 29 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, קובע:
3. משהוגשה בקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו, רשאי בית המשפט להורות על עיקול נכסי בעל-הדין שנגדו ניתן הפסק, עיכוב יציאתו מן הארץ או מתן ערובה למילוי פסק הבוררות; הבקשה יכול שתהיה בעל-פה, ורשאי בית המשפט לפטור את המבקש ממתן ערובה.
4. הוראות כל חיקוק בדבר עיקול זמני, עיכוב יציאה מן הארץ ומתן ערובה יחולו על סעד לפי סעיף זה בשינויים המחוייבים.

לעניין זה ר' גם רע"א 2041/17 אופיר נ' קדרון (פורסם בנבו, 15.6.17) וכן בספרות: א' גורן, בוררות (2018), בע' 273.

1. כך, במקרה של חברה בע"מ, הכלל הוא שיש לחייבה בהפקדת ערובה, דווקא בשל מעמדה המשפטי המיוחד, אך סעיף 353א סיפא לחוק החברות גם קובע שבית המשפט לא יעשה כן אם "סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
2. בהקשר זה מצאתי שיש ממש, בנסיבות העניין, בטענתה האחרונה (על פי סדר הטענות) של המבקשת 2, לפיה ממילא בפסק הבוררות חויבו המבקש 1 והמבקשת 2 יחדיו בהשבה ופיצוי למשיבה, וכי המסך הורם מעל המבקשת 2, כך שהמשיבה יכולה להיפרע במישרין מהמבקש.

בכך, יש כדי לקעקע את טענת המשיבה, שכאמור לעיל, במהלך הדיון שהתקיים ביום 14.2.22, התייחסה לחיוב המבקש 1 בהפקדת ערובה, ולא בחיוב המשיבה 2.

מובן, כי לו הייתה מוגשת בקשה לחיוב המבקשים, ולא רק המבקשת 2, בהפקדת ערובה, ניתן היה לדון בה על פי הכללים הקבועים בפסיקה, לרבות אלו המתייחסים לחיוב בהפקדת ערובה בהליך בוררות, אך כזו לא הונחה לפניי.

משכך, יש לדחות את הבקשה לחיוב המבקשת 2 בהפקדת ערובה להוצאות המשיבה.

1. על כן, לא מצאתי לדון בהרחבה בטענותיהם הנוספות של המבקשים, אם כי אציין בקצרה כי אלו פחות משכנעות לטעמי.

לנוכח הוראת סעיף 29(ב) לחוק הבוררות, יש מקום לראות את המבקשים, שהגישו בקשה לביטול פסק הבוררות, כמי שיזמו את ההליך, ובהחלט "גררו" את המשיבה להליך נוסף, גם אם לידתו של ההליך בתביעה כספית שהגישה המשיבה לבית משפט אזרחי (וגם שם הוגשה תביעה שכנגד).

בנוסף, אין ממש לטעמי בטענה כי המשיב ה"מהותי" לבקשה לביטול פסק הבוררות הוא כבוד הבורר מר רביד. ברור לחלוטין כי לביטול פסק הבורר, כפי שמבוקש, השלכה מיידית על זכויותיה של המשיבה, והיא הצד האמיתי לסכסוך עם המבקשים ויחדיו הם ה-Lis inter partes בהפ"ב 17717-08-20.

1. כאמור, יש לדחות את הבקשה לחיוב המבקשת 2 בהפקדת ערובה להוצאות המשיבה, ובנסיבות העניין, יש לחייב את המשיבה, גב' לנג, בהוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום לב"כ המבקשים.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ח אדר ב' תשפ"ב, 21 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.