1. מונחת לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דיני מיום 6.7.22, בו דחיתי את בקשת המבקש, מר דורון אברהמי (להלן – המבקש) לביטול פסק בורר שניתן נגדו ביום 6.8.19 במסגרת הליך בוררות שניהל נגד המשיבה, גב' דורית לנג (להלן – המשיבה). בכותרת הבקשה ציין המבקש שעיכוב ביצוע פסק הדין מתבקש "עד שהערעור שיגיש המבקש יוכרע בערכאת הערעור".

הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה ביום 21.7.22, וביום 24.7.22 הוריתי למשיבה להגיב לבקשה. ביום 31.7.22 הגישה המשיבה את התנגדותה לבקשה.

אסקור בקצרה את הרקע העובדתי להגשת הבקשה וכן את טענות הצדדים.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. ביום 6.7.22 ניתן פסק דיני בו דחיתי את בקשת המבקש לביטול פסק הבורר שניתן על ידי הבורר כבוד השופט (בדימוס) משה רביד. הליך הבוררות התנהל בפני כבוד הבורר בהתאם להחלטת בית משפט השלום בכפר סבא (כבוד השופט מיכאל קרשן) בת"א 60-03-17 מיום 21.12.17, והתקיימו בו מספר ישיבות בוררות, עד שניתן פסק הבורר ביום 6.8.19.

במסגרת פסק הבורר דן זה בתביעה ותביעה שכנגד שהגישו המשיבה והמבקש (בהתאמה) זה נגד זה, ובסופו של ההליך חייב את המבקש להחזיר למשיבה 48,000 ₪ ששילמה לו עבור הפקת סרט הנצחה, לפצותה בסך של 30,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה וכן לחייבו בשכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪. במקביל הורה הבורר כי מסכומים אלו יש לקזז סך של 15,000 ₪ לטובת המבקש, בגין שכרו הראוי עבור עבודתו עבור המשיבה.

1. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הבורר, שבסופו של דבר נידונה במסגרת הפ"ב (שלום-כפר סבא) 17717-08-20. המבקש הגיש בקשה מנומקת ומפורטת במסגרתה טען כי יש לבטל את פסק הבורר לנוכח קיומן של מספר עילות הקבועות בחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן – חוק הבוררות). לאחר שהמשיבה הגישה את תגובתה לבקשה לביטול פסק הבורר, המבקש הגיש תשובה מפורטת לתגובה.

ביום 14.2.22 התקיים דיון בבקשה, ובסיומו הוריתי לצדדים להגיש את סיכומיהם בעל-פה. הצדדים עשו כן, וביום 6.7.22 ניתן פסק דיני בו דחיתי את הבקשה לביטול פסק הבורר.

1. ביום 21.7.22 הגיש המבקש את הבקשה הנוכחית, במסגרתה מתבקש עיכוב ביצוע פסק הדין. בבקשה טוען המבקש תחילה כי קיים חשש ל"נזק בלתי הפיך" שייגרם למבקש הסובל ממחלת הסרטן, ומצוי במצב קשה של "סטרס" המהווה סכנה מוחשית לחייו, כתוצאה ממתן פסק הדין. המבקש תמך את טענתו זו בסיכום מידע רפואי של המבקש מיום 19.7.22, וכן במחקרים רפואיים המופיעים באתר האינטרנט של וויקיפדיה.

בבקשה צוין כי רופאת המשפחה של המבקש מזהה "בסטרס שהמבקש חווה מצב שהוא רלוונטי" לטיפול האונקולוגי אותו הוא עובר.

המבקש ציין כי הוא אינו מתחמק מתשלום "והוא מודיע בזאת" כי אם הערעור יידחה, פסק הדין ישולם במלואו.

1. תחת הכותרת "סיכויי הערעור" טען המבקש כי טענותיו המרכזיות נגד פסק הבורר, כפי שנוסחו בסיכומיו, "לא נדונו במישרין" בפסק הדין (סעיף 6 לבקשה).

כך, המבקש טוען כי בית המשפט לא דן בטענה כי הבורר ייסד את הכרעתו על קביעה עובדתית שלא נטענה בכתבי הטענות של המשיבה, והיא שהמשיבה הודיעה למבקש על ביטול ההסכם שהיה לה עימו.

כן טוען המבקש כי בית המשפט לא דן בטענה כי הבורר "לא נתן למבקש אפשרות לטעון נגד הטענה שההסכם" בוטל על ידי המשיבה "ושהוא בוטל בתאריך ספציפי".

טענה נוספת של המבקש היא שבית המשפט לא דן בטענה לפיה הבורר סרב לקבל את הראיה שהוגשה לו על ידי המבקש בדמות סרט קצר שערך, וכי היה בראיה זו, לו הייתה מתקבלת כנדרש, על מנת לשנות מפסק הדין. המבקש טען כי בית המשפט קבע בפסק הדין, כי המבקש לא הבהיר בטיעוניו כיצד היה בראיה המדוברת כדי לשנות מפסק הבורר, אך הדברים עולים מאליהם מפסק הבורר, שכן זה נתן משקל מכריע להשוואה שערך בין הסרט הארוך שסיפק המבקש למשיבה לבין סרט קצר מאוחר שסופק למשיבה על ידי חברת הפקות אחרת, וזאת לאחר שהפסיקה את ההתקשרות עם המבקש.

המבקש סיכם וטען כי "הערעור" אינו מתבסס רק על טענות העוסקות ביישום הדין על העובדות, אלא גם על הטענה שטענות משמעותיות ומהותיות שנטענו על ידי המבקש, לא נדונו כלל בפסק הדין.

כן טען כי דחיית הבקשה תגרום לו לנזק בלתי הפיך משמעותי יותר מנזק ממוני בלתי הפיך המתקבל "בד"כ כעילה לדחיית ביצוע פסק דין".

1. המשיבה טענה כי המבקש עושה שימוש ציני במחלתו, וכי בא כוחו יכול היה למהר ולהגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין (ולא ערעור). המשיבה טענה כי המבקש לא תמך את בקשתו בתצהיר כנדרש, ומטעם זה כשלעצמו יש לדחות את הבקשה.

לגופם של דברים נטען כי המבקש לא הראה כי אכן ייגרם לו נזק בלתי הפיך מביצוע פסק הדין, וכי פסק הדין עצמו דן בכל טענותיו של המבקש, ובכל מקרה בית המשפט אינו משמש כערכאת ערעור על פסק דינו שלו. המשיבה התייחסה לפרק הזמן הממושך שחלף מאז תחילת ההליך בבית משפט השלום, כמו גם לעובדה כי היא בעצמה חולה במחלת הסרטן.

דיון והכרעה

1. תקנה 145(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קובעת:

"בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, בתנאים שייראו לו, וזאת כל עוד לא הוגש ערעור במועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע; בקשה לפי תקנה זו אפשר שתידון בעל פה אם התבקשה במועד הדיון, מיד לאחר שימוע ההחלטה".

בע"א 910/21 אלי את ניצן בע"מ נ' מוריה חברה לפיתוח בע"מ (פורסם בנבו, 9.3.21) הזכיר בית המשפט העליון את הכלל בהקשר זה:

"כידוע, הכלל הבסיסי, הקבוע בתקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הוא כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים", וכי לבעל דין עומדת הזכות ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין לטובתו. על המבקש לחרוג מכלל זה להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: כי ישנם סיכויים טובים לזכייתו בערעור וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, היינו כי הנזק שעלול להיגרם לו אם לא תתקבל בקשתו וערעורו יתקבל בסופו של יום הוא בלתי הפיך והוא עולה על הנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם תתקבל הבקשה".

1. המבקש מתעלם בבקשתו מהעובדה כי לפי סעיף 38 לחוק הבוררות "החלטה של בית המשפט לפי חוק זה ניתנת לערעור ברשות לפי סעיף 19(ב) לחוק בתי המשפט, תשי"ז-1957". חוק בתי המשפט, התשי"ז-1957 תוקן בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

גם בפסיקה נקבע כי אין זכות ערעור על פסק דין של בית משפט שניתן מכוח חוק הבוררות. לעניין זה ר' ע"א 4886/00 גרוס נ' קידר, פ"ד נז(5), 933 (2003), בש"א 4936/06 אלי ארוך נ' כלל פיננסים ניהול בע"מ (פורסם בנבו, 25.9.06) ורע"א 9041/05 "אמרי חיים" עמותה רשומה נ' אהרון ויזל (פורסם בנבו, 30.1.06).

בנסיבות בקשה זו, כשדנים "בסיכויי הערעור", יש לדון למעשה בסיכויי בקשת רשות הערעור. בהקשר זה ציין בית המשפט העליון ברע"א 2928/06 הרשות לחינוך והכשרה ימיים נ' סי סיל סימולטורים בע"מ (פורסם בנבו, 6.9.07):

"כלל הוא, כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות, אינה ניתנת כדבר שבשגרה. שמורה היא למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי החורגת מעניינם המוגדר של הצדדים למחלוקת, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. ריסון שיפוטי זה מגשים את תכליתו של חוק הבוררות, שהצר את הביקורת הערעורית על החלטות בית משפט בענייני בוררות והגבילן לערעור ברשות בלבד. הוא מתחייב ממהותו של מוסד הבוררות, כמנגנון חלופי להכרעה בסכסוכים בדרך מהירה וצודקת, שאינו כפוף בהכרח לכללי סדר הדין ודיני הראיות, ומושתת על רצון הצדדים".

1. המבקש לא הצביע על שאלה מיוחדת בעלת אופי משפטי או ציבורי שמעורר פסק הדין שדחה את פסק הבורר או שמעורר פסק הבורר עצמו, אלא הציג טענות ערעוריות בלבד, הן כאלו הנוגעות ליישום שגוי של הדין על עובדות המקרה והן כאלו הנוגעות להתעלמות בית המשפט מטענות המבקש.

מטעם זה כשלעצמו היה מקום לכאורה לדחות את הבקשה, אך כידוע נקבע בפסיקה כי בין שני התנאים המצטברים המצדיקים חריגה מהכלל בדבר ביצוע מיידי של פסק הדין, מתקיים יחס של "מקבילית כוחות" (עע"מ 1731/22 מובילי הר הנגב בע"מ נ' מועצה מקומית ג'ת עראבה (פורסם בנבו, 26.7.22), כך שבמקרה בו מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לצד המבקש, ניתן להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין, גם מקום בו לא הוצגו סיכויי ערעור טובים באופן ברור.

כן נקבע בעע"מ 1731/22 כי "הנטייה היא שלא להיעתר לבקשה למתן סעד זמני בערעור מקום בו מדובר בחיוב כספי ... במקרים אלו על מבקש הסעד להוכיח כי יתקשה לגבות את כספו אם יזכה בערעור או כי הוצאת החיוב אל הפועל תפגע במצבו הכלכלי כך שייגרם לו נזק בלתי הפיך".

1. אף אם אניח כי למבקש עומדת זכות ערעור על פסק הדין, ואף אם אניח שסיכויי הערעור טובים (ויש קושי להידרש לשאלה זו כמותב שכתב את פסק הדין), הרי שהמבקש לא הראה כיצד מאזן הנוחות נוטה לטובתו, ומדוע מתקיים החריג לכלל לפיו אין לעכב ביצועו של פסק דין, ובפרט כשעניינו של פסק הבורר ופסק דין שאישר אותו הוא חיוב כספי.

המבקש לא טען כי יתקשה לגבות את כספו אם יזכה ב"ערעור", ואף לא טען כי ביצוע פסק הדין יפגע במצבו הכלכלי כך שייגרם לו נזק בלתי הפיך. בהקשר זה טוען המבקש כי אם יידחה ערעורו, הוא ישלם את סכום פסק הדין, אלא שטענתו בבקשה מבוססת על נזק רפואי שנגרם לו כתוצאה מפסק הדין שניתן. לטענתו מדובר "בהוצאה חריגה ביותר, שביצועה אינו דבר של מה בכך, ותהיה לה (למעשה כבר יש לה) השפעה משמעותית על האיזון הנפשי ועל רמת המתח..." באופן שיפגע ביעילות הטיפול שהוא מקבל בשל מחלתו (סעיף 3 לבקשה).

טענות אלו לא נתמכו בתצהיר אלא רק במסמך רפואי מיום 19.7.22 המתאר מצב קשה של "סטרס" ממנו סובל המבקש כשבועיים טרם כתיבת המסמך.

1. טענות אלו אינן מבוססות דיין על מנת לגבש טענה בדבר נזק בלתי הפיך שייגרם למבקש אם יידרש לשלם את סכום פסק הדין, בפרט לנוכח ההצהרה כי ישלם את הסכום אם יידחה ערעורו. גם טענות המבקש בדבר הנזק הרפואי שייגרם לו כתוצאה מהפגיעה הטיפול אינן נתמכות על ידי המסמך הרפואי המדובר, ואין בהן כדי להטות את "מאזן הנוחות" לטובתו, ובפרט כאמור כשמדובר בחיוב כספי.

על כן, יש לדחות את הבקשה.

סיכומו של דבר

1. אני מאחל למבקש רפואה שלמה, אך בקשתו נדחית. המבקש יישא בהוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪ שישולמו לב"כ המשיבה בתוך 30 יום.

ניתנה היום, י' אב תשפ"ב, 07 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.