הצדדים לתובענה:

1. המבקשת, הינה חברה אשר הוקמה בשנת 2004 ועוסקת בקורסי הדרכה לבחינות הפסיכומטריות, קורסי פיתוח וחשיבה והכנת חומרי לימוד ועריכת ספרי לימוד לבחינה הפסיכומטרית במגזר הערבי. אחד הקורסים אותם הפעילה המבקשת הינו קורס אפסוס 800 הנועד לתלמידים מצטיינים.
2. המשיב 1, כיום רופא מתמחה בקרדיולוגיה, החל לעבוד במבקשת בסוף שנת 2004, כמדריך פסיכומטרי וכן כמפתח במחלקת המחקר והפיתוח. המשיב עבד כעובד המבקשת עד לשנת 2011.
3. המשיבה 2 הינה חברה פרטית אשר הוקמה ע"י המשיב 1 בשנת 2011 על מנת להרחיב את הפריסה של קורס אפסוס 800 הנ"ל במגזר הערבי. המשיבה 2 פעלה משנת 2011 עד לאמצע שנת 2020 תחת השם "אפסוס 800 בע"מ".

טענות המבקשת:

1. תחת הכותרת: "ההיסטוריה שבין הצדדים" פרטה המבקשת כי, בשנת 2010 עבד המשיב 1 אצל המבקשת בתפקיד של מדריך ומפתח בקורס "אפסוס 800" שהינו כאמור קורס לתלמידים מצטיינים המעוניינים לקבל מעל ציון של 700 בבחינה הפסיכומטרית, ואשר הושק ע"י המבקשת עוד בשנת 2005. בשנת 2011 הגיעו המבקשת והמשיב 1 להסכמה, כי המבקשת תעניק למשיב 1 זיכיון לניהול הקורס הנ"ל ולשם כך כאמור הקים האחרון את המשיבה 2.
2. מודל השכר והתגמול (מושא המתווה הנ"ל) שבין המבקשת למשיבה 2 השתנה בין השנים 2011-2019 והיה תלוי במידת השקעתו של המשיב 1 ובמספר התפקידים שניתנו למשיב 1 כדלהלן (סע' 24 להמרצת הפתיחה)–
3. החל מסוף שנת 2011 ועד לסוף שנת 2012 היה המשיב 1 אחראי על ניהול והכשרת המדריכים, לרבות תשלומים למדריכים וכן על גביית תשלומים מהתלמידים. משכך המשיבה 2 שילמה למבקשת 35% מהכנסותיה.
4. בשנים 2013-2015 היה המשיב 1 אחראי אך ורק על גביית התשלומים מהתלמידים כאשר המבקשת היא זו שהיתה משלמת את שכר המדריכים. משכך המשיבה 2 שילמה למבקשת 70% מהכנסותיה.
5. בשנים 2016-2017 תחומי אחריות המשיב 1 צומצמו. המבקשת היא זו שהיתה גובה את התשלומים מהתלמידים ומשלמת למדריכים והמשיב 1 היה מנהל מקצועי בלבד (אחראי על החומר, שדרוגו, התאמתו וכן ניהול המדריכים). משכך המבקשת מעבירה למשיבה 2 22% מהכנסותיה.
6. בשנים 2018-2020 – היקף עבודתו של המשיב 1 פחת משמעותית בשל משרתו כרופא מתמחה בקרדיולוגיה. לפיכך, המבקשת היתה אחראית הן על גביית התשלומים מהתלמידים והן על תשלום למדריכים והן על ניהול המדריכים והמשיב 1 נותר מנהל מקצועי בלבד (אחראי על החומר של קורס אפסוס 800,שדרוגו והתאמתו עבור המבקשת בהתאם לשינויים שחלים בבחינה הפסיכומטרית). בשל כך שילמה המבקשת למשיבה 2 18.5% מהכנסותיה.
7. לטענת המבקשת, כאשר מודל התגמולים היה כזה שהמשיבים הם אלו ששילמו למבקשת (ראו סע' 6(א) (ב) לעיל) אזי המשיבה 2 העבירה למבקשת חשבוניות על שמה וצוין על גבן "עבור ניהול קורס 800" (להבדיל בגין שימור בחומר או בתכנים).
8. נטען, כי אף חברה נוספת בשם "חברת אפסוס פיתוח וחשיבה" שהינו בבעלותו המלאה של מר מוחמד ג'ברין ושהינה מעין זכיינית של המבקשת באזור הדרום, משלמת למבקשת דמי שימוש בחומר שהיא מנהלת בדרום.
9. נטען כי ההסכמות שבין המבקשת לבין משיב 1 על בסיסן קיבל המשיב 1 את התגמול לעיל כללו תנאי לפיו המשיבים ינהלו את החומרים והתכנים של הקורס "אפסוס 800" ישדרגו אותו ויתאימו אותו לשינויים בבחינה הפסיכומטרית והכל תחת "הידיעה וההבנה כי החומרים והתכנים עצמם הינם קניינה הרוחני של המבקשת".
10. אלא שבניגוד להסכמות הנ"ל שבין הצדדים כל השנים נשלחה באמצעות עורך דינו של המשיב 1, טיוטת הסכם זכיינות (לא חתומה) בה נכתב כי התוכן והחומרים של הקורס "אפסוס 800" הינם בבעלות המשיב 1.
11. ביום 28.7.20 נשלח למשיב 1 ע"י ב"כ המבקשת מכתב התראה במסגרתו הובהר למשיב 1 כי אין בסיס לדבריו הנ"ל ובהתאם על המשיב 1 לחדול מכל שימוש בתכנים של המבקשת. במכתב התשובה מאת ב"כ המשיבים מיום 29.7.20 המשיכו המשיבים לטעון כי החומרים הינם חומרי המשיבה 2.
12. נטען (בס' 32 לתובענה) כי הסכם הזכיינות החד צדדי שהועלה על הכתב ע"י המשיב 1 (לא צוין איזה הסכם, ככל הנראה מדובר בנספח ג' לתובענה) מעולם לא נחתם והצדדים אף המשיכו להתנהל באותו אופן שהיה קיים עד לאותה העת.
13. נטען כי בין הצדדים התנהלה לאורך כל העת זכיינות בשיטה הניהולית המקובלת במסגרתה ניתנת למשיבים זכות מוגבלת לשימוש בשיטות העסקיות ובסימני המסחר בתמורה לתשלומים אותם העבירו המשיבים למבקשת.
14. נטען כי המשיבים עושים שימוש ללא הרשאה בזכויות יוצרים, בחומרים בתכנים ובשיטה של הקורס "אפסוס 800" אשר פותחה ע"י המבקשת עד לשנים 2013-2014 (ברובה) ומאז עברה התאמות ושדרוגים בלבד.
15. נטען כי החומרים והתכנים מושא קורס אפסוס 800 פותחו עוד בשנת 2005 שאז היה מר עפו ג'חוש (בעלי המבקשת) אחראי על מחלקת מחקר ופיתוח, כאשר משנת 2005 ועד היום החומרים רק מתפתחים ומשתדרגים.
16. המבקשת הפנתה לאירוע נוסף אשר התרחש בשנת 2013 לטענתה, עת הדפיסו הצדדים את חוברות ההדרכה והלימוד לקורס אפסוס 800, התפלאה המבקשת לגלות כי המשיב 1 הוסיף על דעת עצמו את שמה של המשיבה 2 כבעלת זכויות היוצרים על גבי הספרים ואולם לאחר שהמבקשת העמידה דברים על דיוקם, הסכים המשיב והודה כי מדובר בחומרים ובתכנים של המבקשת.
17. נטען כי החומרים והתכנים בהם עושים המשיבים שימוש הינם פרי פיתוחה של המבקשת מהווים יצירה ספרותית לכל דבר ועניין והם מוגנים בזכות יוצרים. נטען כי הפעולות שמבצעים המשיבים בחומרים ובתכנים של המבקשת מהווים העתקה בהתאם לסעיף 12 לחוק זכויות יוצרים וכן ביצוע פומבי לפי סע' 13 לחוק זה.
18. נטען כי כל שינוי (עריכה, אדפטציה, שילוב עם יצירה אחרת וכו') מהווה גם עשיית נגזרת בהתאם לסעיף 16 לחוק.
19. נטען כי פעולות המשיבים מהוות הפרת זכויות יוצרים בהתאם לסעיפים 47-48 לחוק זכויות יוצרים.
20. נטען כי בפעולותיהם המעוולות מפיקים המשיבים רווח שבא להם מאת המבקשת שלא על פי זכות שבדין תוך שהם מפירים את זכויותיה של המבקשת ובכך עושים עושר ולא במשפט. המבקשת הפנתה לפסיקה העוסקת בתחולתם של דיני עשיית עושר ולא במשפט בתחם הקניין הרוחני ויישמה אותה על המקרה דנן(ראו סע' 60-64 לבקשתם).
21. נטען כי המשיבים אף גורמים למבקשת נזקים כספיים גדולים. כל קורס אותו מוכרים המשיבים ללקוח פוטנציאלי, הוא עסקה שאותה הפסידה המבקשת. למבקשת היתה ציפייה לגיטימית וברורה לעשיית רווח מהשקעותיה בפיתוח החומרים והתכנים ומיצובה כראשונה במגזר הערבי בתחום זה. המשיבים פוגעים בציפייה זו.
22. נטען כי הנזק שנגרם למבקשת גלום גם במוניטין עליו טרחה ושקדה. נזקים אלו כמו גם הנזקים האחרים הנובעים מהפרת חובה חקוקה אינם ניתנים לכימות בשלב זה.
23. המבקשת עתרה לסעדים כדלקמן –
24. ליתן צו המצהיר כי כל המסמכים וכל חומרים הלימוד הוראה הכנה וכן השיטה אשר פותחו במשך השנים במסגרת תכנית הלימוד "אפסוס 800" הם קניינה הרוחני הבלעדי.
25. ליתן צו מניעה קבוע שיאסור על המשיבים לעשות שימוש בקניינה הרוחני של המבקשת לרבות בחומרי ותכני המבקשת.
26. ליתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיבים להעביר קורסים המהווים העתקה ברורה ובוטה ו/או הדומה עד כדי הטעיה לקורסים שהינם קניינה של המבקשת.
27. ליתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיבים לעשות שימוש בשם המסחרי של המבקשת - אפסוס ו/או בסמלי המבקשת לצורך קידום עסקיהם בפני לקוחותיהם.
28. ליתן צו המורה למשיבים להשיב לידי המבקשת את כל חומרי ההדרכה ו/או המסמכים ו/או הספרים ו/או הניירות ו/או מערכי הלימוד אשר ניתנו למשיבים על ידי המבקשת בתקופת פעילותם של המשיבים.

תשובת המשיבים

1. בהתאם להחלטה מיום 26.1.21 משמשת התגובה בבקשה לסעד הזמני שהוגשה ע"י המשיבים גם כתגובה להמרצת הפתיחה (עמ' 1 שורות 27-28, 30).
2. בתשובה נטען לחוסר סמכות עניינית, ברם טענה זו נדחתה על ידי במסגרת החלטתי מיום 29.9.20.
3. המשיבים לא חלקו על כך שכל תוצרי העבודה שיצר המשיב 1 בהיותו עובד של המבקשת עד שנת 2011, הינם רכושה וקניינה של המבקשת. מנגד טענו כי החומרים שהמשיבה 2 יצרה מאז תחילת יחסי הזכיינות (משנת 2011) הינם יצירה מוגנת אשר בבעלות המשיבה 2. אין ולא היה למבקשת כל זכות בהן מלבד רישיונות השימוש שהם קיבלו מהמשיבה 2.
4. נטען כי בעלי המבקשת , מר עפו ג'חוש (להלן מעתה: "מר ג'חוש") סרב לחתום על נוסח הסכם זכיינות ולפיכך מעצם סירובו זה, חלה ברירת המחדל הקיימת בחוק זכויות יוצרים ולפיה היוצר של היצירה (קרי המשיבה 2) הוא הבעלים שלה.
5. תחת הכותרת "הרקע העובדתי" ציינו המשיבים, כי בנוסף לבעלותו של מר ג'חוש במבקשת החזיק האחרון בעבר אף במחצית המניות של חברת אפסוס פיתוח וחשיבה בע"מ (להלן:"אפסוס אום אלפחם"), כאשר במחצית השנייה החזיק מר מוחמד ג'בארין. אפסוס אום אל פחם והמבקשת תפקדו כחברות אחיות וחילקו את פעילותן בצורה אזורית כך שאפסוס אום אלפחם היתה בעלת הזכות הבלעדית לקיים פעילות באזור אום אל פחם ודרומה כאשר למבקשת היה זכות בלעדית לפעילות צפונית לאום אלפחם. בשנת 2016 או בשנת 2017 מכר מר ג'חוש את מניותיו באפסוס אום אלפחם למר ג'בארין הנ"ל. בתמורה למניותיו התחייב מר ג'ברין כי אפסוס אום אל פחם תשלום למבקשת כ- 8% מהפדיון שפעילותה מניבה. למיטב ידיעת המשיב 1 אפסוס אום אל פחם ממשיכה לשלם את המגיע ממנה למבקשת לפי הסכם מכירת המניות האמור.
6. נטען כי בשנת 2011 (לאחר שסיים המשיב 1 את העסקתו כעובד המבקשת) קיבלה המשיבה 2 זיכיון מהמבקשת להפעלת קורס בשם D3 בחיפה וכן קיבלה המשיבה 2 מהמבקשת ומאת אפסוס אום אלפחם זיכיון להפעלת קורסי אפסוס 800 בכל הארץ. כן ניתן למשיבה 2 רישיון לעשות שימוש בחומרים הייחודיים של קורס אפסוס 800 שהיו קיימים עד למועד הענקת הזיכיון, שאין מחלוקת לגביהם כי הם בבעלות המבקשת (להלן: "החומרים של שנת 2011"). המשיבה 2 אף קיבלה רישיון שימוש בסימן המסחר "אפסוס" ובתוך כך שמה בעת הקמתה היה אפסוס 800 בע"מ.
7. בתשובתם הבהירו המשיבים, כי במועד העברת הזיכיון לא היתה כמות גדולה של חומרים ייחודיים לקורס אפסוס 800, ובנוסף לחומרים של שנת 2011 נעשה למעשה שימוש מאסיבי בחומרים של הקורסים הבסיסיים להעברת קורסי אפסוס 800.
8. נטען כי כל ההסכמות שבין המבקשת ואפסוס אום אל פאחם לבין המשיבה 2 היו בעל פה והתייחסו רק לדמי זיכיון ולחלקו של הזכיין במתן השירותים ולחלקן של החברות המזכות במתן שירותים אלו. נטען כי במהלך השנים העביר המשיב 1 למר ג'חוש (כאמור בעלי המבקשת) טיוטות הסכמים להסדרת היחסים בין הצדדים, ברם טיוטות אלו נדחו או שלא קיבלו כל התייחסות.
9. נטען כי טיוטת ההסכם הראשונה ששלח המשיב 1 להסדרת היחסים שבין הצדדים צורפה להודעת דוא"ל מיום 31.7.13 כאשר יחסי הזכיינות היו עוד בתחילתם. בשלב זה המשיבה 2 הכינה ספר להדפסה למועד 12/2013 עבור קורס אפסוס 800. הספר כלל חלק משמעותי מהחומרים של שנת 2011 בנוסף לחומרים מהקורס הבסיסי וכן חלק נוסף של חומרים מקוריים של המשיבה 2 שפותחו ע"י צוות הפיתוח שלה בעלות של כ- 300,000 ₪. לפיכך, הרי שלאור ההשקעה הרבה של המשיבה 2 בספר היה חשוב למשיב 1 כי היחסים עם המבקשת יוסדרו כבר באותו המועד. נטען כי בשיחות קודמות שהיו בין הצדדים הביע מר ג'חוש את רצונו כי המשיבה 2 תעביר לו את הזכויות גם על החומרים הנוספים שהיא יצרה. משכך, בטיוטת ההסכם ציין המשיב 2 כי מוצע שהזכויות יועברו למבקשת, אולם בכל מקרה שבו יופקע הזיכיון תהיה המבקשת וכן אפסוס אום אל פחם מחויבים בפיצוי המשיבה 2.

נטען כי מר ג'חוש סרב לדון בהצעה, וטען כי החומרים הינם של המבקשת ומאחר והם הוכנו על ידי צוות העובדים שלה. לפיכך, הרי שלא נכרת חוזה בין הצדדים בעניין הזכויות בחומרים שהמשיבה 2 יצרה.

1. נטען כי אף בהמשך הדרך שלח המשיב 1 טיוטות נוספות למר ג'חוש על מנת שישמשו כבסיס להתקשרות בין הצדדים, אולם טיוטות אלו זכו להתעלמות מצדו של האחרון. נטען כי מעולם לא נחתם חוזה המסדיר את זכויות היוצרים בחומרים שהמשיבה 2 יצרה, כך שהיא נותרה הבעלים של אותם החומרים.
2. נטען, כי בכל טיוטות ההסכמים ששלח המשיב 1 בהמשך (לאחר אותה טיוטה שנשלחה בחודש 7/2013) צוין במפורש דבר בעלותה של המשיבה 2 בחומרים שהיא מחברת, דבר שהתקבל אצל מר ג'חוש בשלוות נפש וזאת מאחר וככל שהחלק של החומרים של שנת 2011 הלך והצטמצם היה ברור שאין מר ג'חוש יכול לטעון לזכות בחומרים שהמשיבה 2 יצרה.
3. נטען כי כל תהליך יצירת החומרים ע"י המשיבה 2 התנהל לפי שיקול דעתה, ללא התערבות או פיקוח מצד המבקשת או מצד אפסוס אום אל פחם. היו שנים שבהן היה פיתוח מוגבר והיו שנים שבהן היה פיקוח מצומצם, הכל לפי החלטת המשיבה 2. נטען כי המבקשת ואפסוס אום אל פחם מעולם לא עסקו בפיתוח חומרים חדשים עבור קורס אפסוס 800 לאחר שנת 2011, כל החומרים החדשים שפותחו לאחר שנת 2011 שפותחו על חשבונה של המשיבה 2. נטען כי השקעותיה של המשיבה 2 בפיתוח חומרי הלימוד החל משנת 2011 מגיעים לסכום של יותר ממיליון ₪.
4. נטען כי בשנת 2018 החל המשיב 1 את התמחותו בקרדיולוגיה. בעקבות זאת הודיע האחרון למר ג'חוש ולמר ג'בארין כי הוא מבקש להפסיק את הסכם הזכיינות שהיה עד כה. לפיכך, סוכם בין הצדדים כי המשיבה 2 תחדול מלהיות מעורבת בקורס אפסוס 800, אולם תמשיך להעניק רישיון שימוש בחומרים שלה למבקשת ולאפסוס אום אל פחם, כאשר האחרונות ישלמו למשיבה 2 דמי רישיון בשווי של 18.5% מהפדיון של כל חברה מהעברת קורס אפסוס 800, או מכירת ערכות הלימוד של הקורס הנ"ל. נטען כי הצדדים המשיכו לפעול בהתאם לסיכום זה עד לשנת 2020.
5. נטען כי טענת המבקשת לפיה המשיבה 2 המשיכה בתקופה שלאחר שנת 2018 להעניק שירותי "ניהול מקצועי" הינה משוללת יסוד. השימוש במונח זה נועד להכחיש את העובדה כי המבקשת ואפסוס אום אל פחם שילמו דמי רישיון ועובדה זו שומטת את הקרקע מתחת לתביעה דנן.
6. נטען כי בשנת 2019 המבקשת ואפסוס אום אל פחם נקלעו לקשיים עיסקיים בשל כניסה של מתחרים בשוק הפסיכומטרי במגזר הערבי. בשל כך הציעו מר ג'חוש ומר ג'בארין למשיב 1 להקטין את דמי הרישיון ששולמו למשיבה 2 מ- 18.5% ל- 4%. המשיב 1 סרב להצעה זו ובהמשך הודיע בהודאת דוא"ל מיום 16.3.20 כי הוא יפעל לניסוח טיוטת הסכם להפסקת שיתוף הפעולה בין הצדדים. בתוך כך ביקש מר ג'חוש כי המשיבה 2 תאפשר למבקשת וכן לאפסוס אום אל פחם להמשיך להשתמש בחומרי הלימוד עד למועד 10/2020. מסיבה זו בנוסח הסכם הפסקת שיתוף הפעולה ששלח המשיב 1 למר ג'חוש ביום 17.5.20 ניתנה התייחסות למועד הנ"ל כמועד שבו יפקע הרישיון שהעניקה המשיבה 2 לחברות הנ"ל. כמו כן בתקופת ביניים זו ומתוך רצון שלא להכביד כלכלית על המבקשת ואפסוס אום אל פחם, הסכים המשיב 1 כי דמי הרישיון יעמדו על 4%.
7. נטען כי המבקשת התעלמה ממתן תשובה לטיוטת הנ"ל ובהמשך נטען על ידי מר ג'חוש כי זכויות היוצרים הן של המבקשת. נטען כי לאחר שהיה ברור לצדדים כי הם בדרך לעימות משפטי, התערב אדם בשם עבד ברגותי, מכר משותף של מר ג'חוש ושל המשיב 1. מר ברגותי הציע לקיים פגישה בינו לבין המשיב 1 וכן מר ג'חוש, ופגישה כאמור התקיימה ביום 24.6.20. במהלך פגישה זו טען מר ג'חוש כי מה שהפריע לו בהסכם היה הגבלת הרישיון עד לחודש 10/2020 באשר עד למועד זה אין לו די זמן להכין חומר חלופי לחומר של המשיבה 2. לאחר שהצדדים דנו בעניין, סוכם כי רישיון השימוש יוארך למבקשת ולאפסוס אום אל פחם עד לחודש 12/2020 ולאחר מועד זה הם יימנעו מכל שימוש באותם חומרים והמשיבה 2 תפסיק כל שימוש בסימן המסחר "אפסוס", וכי הבעלות בחומרים היא של המשיבה 2 לבדה.
8. בהתאם לכך, שלח המשיב 1 ביום 30.6.20 את ההסכמות הנ"ל לאישור מר ג'חוש ומר ברגותי . מר ברגותי אישר את תוכן ההודעה , ומנגד מר ג'חוש מילא פיו מים. בהמשך נשלחו מכתבי התראה הדדים במסגרתם כל צד ביקש מהצד השני לחדול משימוש בחומרים מושא המחלוקת.
9. בתשובתם הצהירו המשיבים כי אין בכוונתם לעשות שימוש בסימן המסחר השייך למבקשת ובפועל לא עשו כן מהמועד שבו הוחלט על שיתוף הפעולה שבין הצדדים.
10. נטען כי לאור סע' 37 לחוק זכויות יוצרים על מנת שהמבקשת תוכל לבסס את טענתה כי החומרים שפותחו ע"י המשיבה 2 הינם בבעלותה עליה להציג חוזה בכתב אודות העברה של זכות היוצרים. המבקשת לא הציגה הסכם שכזה.
11. נטען כי לא זו בלבד, אלא שהמבקשת אף התנהלה לאורך כל השנים כמי שמכיר בזכויותיה של המשיבה 2 באותם חומרים שנוצרו לאחר שנת 2011. הכרה זו בולטת בין היתר בהסכמתה לשלם למשיבה 2 דמי רישיון עבור השימוש בחומרי הלימוד החל משנת 2018. אף אפסוס אום אל פאחם שילמה דמי רישיון כאמור. כך שהרישיון שניתן למבקשת לא היה בלעדי.
12. עוד נטען כי המבקשת חסרת תום לב וניקיון כפיים. נטען כי המבקשת טוענת כי היא שילמה בשנים האחרונות למשיבה 2 "תשלומים עבור שירותי ניהול". אלא שלא כן הוא והמבקשת רוצה להטעות את בית המשפט מתוך ידיעה כי הודאה בתשלום דמי הרישיון ישמוט את הקרקע מטענתה לבעלות בחומרים. המבקשת אף הסתירה את העובדה כי היא לא היתה הלקוחה היחידה של המשיבה 2 שרכשה ממנה רישיון שימוש בחומרים.
13. נטען כי המבקשת אף ניסתה להטעות את בית המשפט עת הציגה את נוסח הצעת זיכרון הדברים ששלח המשיב 1 למר ג'חוש ביום 31.7.13 כהודאה מצד המשיבה 2 בדבר היותה של המבקשת כבעלים של החומרים מושא המחלוקת. המבקשת אף שיקרה בנוגע להרכב הבעלויות בחברת אפסוס אום אל פחם (וכן ראו בהרחבה טענות בדבר חוסר תום לב וניקיון כפיים סע' 4.1 – 4.8 לתשובה של המשיבים).

חומר הראיות

1. מטעם המבקשת הוגש תצהירו של מר ג'ברין מוחמד (מב/1) אשר משמש כמנהל החשבונות של המבקשת. הנ"ל נחקר על תצהירו. כן הוגש תצהירו של מר גפו ג'חוש – בעל השליטה ומנהלה של המבקשת (מב/2). אף מר ג'חוש נחקר נגדית על תצהירו. הוגש צילום כריכת ספר משנת 2013 (מב/3). הוגש ספר שאלות שלם משנת 2016 (מב/4).
2. מטעם המשיבים הוגש תצהירו של המשיב 1 - מר מג'די סעאדה (מש/1). האחרון נחקר על תצהירו בפניי. כן העיד ונחקר בפני מבלי שהוגש תצהיר מטעמו מר לואי חלאילה אשר עבד כאיש מפתח לפיתוח חומר של המשיבה 2 (עמ' 13 שורה 19). כן העיד בפני מר עאבד ברגותי (עמ' 15 לפרוטוקול).

דיון והכרעה:

1. הערה כללית ומקדימה – כל ההדגשות אינן במקור אלא אם נאמר אחרת.
2. השאלה הנשאלת היא, האם הוכיחה המבקשת כי היא בעלת זכויות היוצרים בחומרים מושא המחלוקת (קורס אפסוס 800) אשר פותחו במשך השנים 2012 ואילך, שאז סיים המשיב 2 עבודתו כשכיר אצל המבקשת ? שאלה זו כרוכה בשאלה מקדימה והיא, האם אכן נכונה טענת המבקשת שלפיה, מבוססים החומרים המאוחרים לסיום עבודתו של המשיב 2 כשכיר של המבקשת, על החומרים אותם כתב או כתבו אחרים קודם לכן?

אקדים ואציין כי מדובר בשאלה עובדתית גרידא אותה צריך בית המשפט לבחון על דרך השוואה בין החומרים מהתקופות הנ"ל.

1. אציין תחילה כי במסגרת פרוטוקול הדיון מיום 28.6.21 הגיעו הצדדים לכדי הסדר דיוני כדלקמן-

" אין מחלוקת שכל הספרים של הקורס "אפסוס 800" הנ"ל שיצאו עד 6/2011, זכויות היוצרים בהם שייכות למבקשת בלבד.

אין מחלוקת גם שלא הוצאו מידי שנה או מידי תקופה אחר כך, לצורך כל מבחן חדש, ספרים חדשים לגמרי, אלא הוצאה מהדורה מעודכנת ומשודרגת על יסוד המהדורה הקודמת, מידי שנה בשנה".

1. כמו כן לאור הודעת המשיבים בסעיף 2.2 לתשובתם לפיה: "המשיבים מודיעים ומצהירים בנוסף כי אין בכוונתם לעשות כל שימוש בסימן המסחר השייך למבקשת" הרי שגם הסעד של המבקשת ליתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיבים לעשות שימוש בשם המסחרי של המבקשת - אפסוס ו/או בסמלי המבקשת התייתר.
2. נותר אם כן לדון בשאלה האם הוכיחה המבקשת, כי היא בעלת הזכויות בחומרים של הקורס אפסוס 800 אשר פותחו במשך השנים משנת 2012 ועד שנת 2020 (השנה שבה הוגשה התובענה)?
3. לשם ההוכחה הנ"ל על המבקשת מוטל הנטל להציג פן ראייתי השוואתי. בתוך כך, על המבקשת לערוך השוואה בין חומרי הלימוד מושא שנת 2011 לבין החומרים ביחס לכל שנה ושנה (משנת 2012 עד 2020) ולהראות כי השאלות מושא המהדורה המעודכנת (בכל שנה ושנה) הינן שאלות זהות/ דומות למהדורה שיצאה עובר לחודש 6/2011.

אבחן להלן האם המבקשת עמדה בנטל הנ"ל.

1. באשר לחומר שפותח ע"י המבקשת עובר לחודש 6/2011 הרי שהמבקשת עצמה לא הציגה כל ראיה מצידה לחומר שפותח על ידה במועד הנ"ל וזאת על מנת לבצע השוואה בין החומר מושא השנה הנ"ל לבין החומרים שפותחו בשנים מאוחרות יותר. יחד עם זאת, במסגרת תצהירו (במש/1) הציג המשיב 1 את החומרים של המבקשת מושא שנת 2011 (ראו נספח 1 למש/1). במהלך חקירתו הנגדית נשאל מר מאג'די סעאדה (המשיב 1): "צירפת נספח 1 לתצהיר שלך. אתה יכול להסביר לנו מה זה?" הוא השיב: "נספח 1 כולל את כל החומרים שחוברו ופותחו במהלך היותי עובד שכיר של אפסוס" כאשר נשאל: "אלה החומרים עד 2012? הוא השיב: "2011". כאשר נשאל: "ואלה החומרים ששייכים למבקשת?" הוא השיב: "כן". (ראו עמ' 17 שורה 28 ועמ' 18 שורות 1, 6-9). משכך בתיק דנן אכן מצויים חומרים שערכה המבקשת עובר לשנת 2012. כעת יש לבחון כאמור האם החומרים מושא כל שנה משנת 2012 ואילך דומים ו/או זהים לחומרים משנת 2011.
2. באשר להצגת חומרי הלימוד החל משנת 2012 ואילך, הרי שהמבקשת לא הגישה כחומר ראיות (למעט לגבי שנת 2016 כפי שעוד אתייחס בהמשך) חומרים מושא מהדורה של הקורס אפסוס 800 שיצאה כל שנה ושנה עד למועד הגשת התובענה (בשנת 2020) תוך עריכת השוואה בין חומרי הלימוד בגין כל שנה ביחס לשנת 2011. המדובר במחדל של המבקשת. אף מטעם המשיבים לא הוגשה כראיה כל מהדורה שכזו. לא למותר להעיר, כי הלכה פסוקה היא כי אם צד למשפט נמנע מלהביא ראיה אשר על פי ההיגיון והשכל הישר יכולה לתמוך בטענתו, הרי שעשה כן משום שחשש שמא יהיה באותם מסמכים או באותה ראיה כדי לתמוך בגרסת הצד שכנגד.
3. באשר לשנת 2013 הוגש ע"י המבקשת צילום של הכריכה של הספר משנת 2013 ולא הספר בכללותו. לעניין זה נשאל המשיב 1 (בעמ' 16 שורה 26): "מציג לך מספר ספרים, תאשר שאלה ספרים שהשתמשתם בקורס אפסוס 800? מציג לך צילום של ספר מ- 2013" השיב המשיב 1: "זה לא ספר". על כך השיב לו ב"כ המבקשת בשאלה: "זה צילום של הכריכה של הספר". (עמ' 26 שורה 17). ברי הוא כי אין בצילום זה כדי ללמד על חומרים הדומים או זהים לחומרים של שנת 2011. במסגרת תצהירו של מר עפו ג'חוש אמנם הצהיר האחרון (סע' 39 למב/2) כי בשנת 2013 עת הדפיסו הצדדים את חוברות ההדרכה והלימוד של הקורס אפסוס 800 התפלאה המבקשת לגלות כי המשיב עצמו הוסיף על דעת עצמו את שמה של המשיבה 2 כבעלת זכויות יוצרים על גבי הספרים. במסגרת תצהירו אף צורף כנספח ז': "צילומי חוברות ההדרכה בעבר ולאחר ניסיון ניכוס הבעלות של המשיב 1.." יחד עם זאת עיון בנספחים אלו מלמד כי אין המדובר בצילומי חוברת אלא בצילומי כריכות. אף לתצהירו של ג'בארין מוחמד (מנהל חשבונות של המבקשת ראו סע' 4 למב/1) לא נמצא כל מזור למחדל זה. אף הנ"ל הצהיר אודות האירוע שהתרחש בשנת 2013 כי, עת הדפיסו הצדדים את חוברות הלימוד התפלאה המבקשת לגלות, כי המשיב 1 הוסיף על דעת עצמו את שמה של המשיבה 2 (סע' 22 למב/1). יחד עם זאת אף לתצהירו לא צורפה כל חוברת שממנה ניתן להיווכח כי מדובר בחומרי המבקשת.
4. בסיכומיה טענה המבקשת עד לשנת 2013 לא יכולה להיות מחלוקת כי זכויות היוצרים הן של המבקשת. נטען כי בשנת 2011 הוסכם בין הצדדים, כי המשיב יהפוך לזכיין הקורס עבור המבקשת ויהיה אחראי על עבודת המחקר והפיתוח של חומרי הלימוד לקורס כאשר "ברור לצדדים כי חומרי הלימוד הם בבעלות המבקשת". בעניין זה הפנתה המבקשת לעמ' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 12.7.21 שורות 12-14. כן טענה המבקשת בסיכומיה כי ביום 18.4.13 שלח המשיב 1 לג'חוש הודעת דוא"ל ובה הבהיר בסעיף 3 כי: "הרכוש הינו קניין רוחני בלעדי של אפסוס". אף ביום 31.7.13 שלח המשיב לג'חוש הודעת דוא"ל אליה צורפה לראשונה טיוטת הסכם בה נכתב כי: "זכויות יוצרים: סוכם בישיבות קודמות שאת זכויות היוצרים תהיה בבעלותה הבלעדית של אפסוס, גם אם עדיין רשום על הספרים דברים אחרים שטרם שונו..". כן הפנתה המבקשת בין היתר לעדות של המשיב 1 לפיה: "עד לשנת 2013 חלק שפותח ע"י החברה שלי היה חלק קטן ולכן רוב החומרים מטבע הדברים היו מ- 2011". לפיכך כאמור הרי שלטענתה אין מחלוקת כי עד לשנת 2013 כי זכויות היוצרים הן של המבקשת.
5. אלא שלטעמי אין באמור כדי ללמד כי המבקשת הוכיחה את טענתה כי עד לשנת 2013 זכויות היוצרים בחומרים אלו הן שלה. אין בעדותו של המשיב 1 ולפיה עד לשנת 2013 חלק שפותח ע"י החברה שלי היה חלק קטן ולכן רוב החומרים מטבע הדברים היו מ- 2011", כדי ללמד כי המבקשת הוכיחה כי החומרים של עד שנת 2013 הינם בבעלותה. על המבקשת כאמור מוטל הנטל להציג את אותם "רוב" החומרים באמצעות השואה בין החוברת של שנת 2013 לבין החומרים של שנת 2011, על מנת להציג את הדמיון בין סוגי חומרים אלו. הדבר לא נעשה על ידה, ואין לה אלא להלין על עצמה. המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה. בנוסף עיינתי בעמ' 18 לפרוט' שורות 12-14 אליהן הפנתה המבקשת. אין בשורות הנ"ל דבר עם טענת המבקשת לפיה, עולה מהם כי: "ברור לצדדים כי חומרי הלימוד הם בבעלות המבקשת". באשר לדוא"ל מיום 31.7.13 הרי שהמבקשת עצמה טענה כי מדובר ב"טיוטה" (סע' 18 לסיכומיה) כאשר קודם לכך טענה בסיכומיה כי: "מאז שנת 2013 שלח המשיב למבקשת טיוטות הסכמים שונות שמטרתן להסדיר את היחסים בין הצדדים....כפי שנטען והוכח טיוטות הסכמים אלו מעולם לא הוסכמו ולא נחתמו" (סע' 15-16 לסיכומים). משכך אף מכך המבקשת לא יכולה להיבנות. אף על גבי דוא"ל מיום 18.4.13 שבו צוין לטענת המבקשת ע"י המשיב 1 כי: "הרכוש הינו קניין רוחני בלעדי של אפסוס" ", יחד עם זאת, אין כל אינדיקציה באשר לאיזה רכוש מדובר ולאיזה שנים מיוחס הדבר.

לסיכום נדחית טענת המבקשת כי הוכחו זכויותיה בחומרים של עד שנת 2013.

1. באשר לשנים 2014-2017 טענה המבקשת בסיכומיה כי בשנת 2014 שלח המשיב 1 מיוזמתו טיוטת הסכם נוספת במסגרתה ציין כי זכויות היוצרים בחומרי הלימוד שייכות למשיבים, כאשר טיוטה זו לא נחתמה ולא הוסכמה. נטען כי אף טיוטה ששלח המשיב בשנת 2017 בה נרשם כי זכויות היוצרים בחומרי הלימוד שייכות למשיבים לא נחתמה. נטען כי המשיב 1 בחר להמשיך בעבודתו כך כל השנים כאשר ברור לו כי כי ג'חוש מתנגד לקביעה זו. נטען כי במשך 6 שנים פעלה המשיבה עם חומרי הלימוד של המבקשת כאשר ברור לה כי לאורך כל הדרך לא נעשה שום שינוי בבעלות זכויות היוצרים (וכן ראו בהרחבה סע' 28-31 לסיכומים). דא עקא, ברור הוא כי אין באלה להוכיח את בעלות של המבקשת בחומרים, כפי שנדרש ממנה. במסגרת סיכומיה המשיכה וטענה המבקשת כי עד לשנת 2017 זכויות היוצרים בחומרי הלימוד היו ונשארו של המבקשת. לטענתה עובדה זו מקבלת חיזוק מעדותו של מר לואי חלאילה שהעיד מטעם המשיב כי הוא עבד אצל המבקשת בהדרכה ומחלקת פיתוח לפני שנת 2013 ובין השנים 2013-2017 המשיך לעבוד במו"פ (כמפתח מרכזי במשיבה 2) כעובד של המבקשת עבור המבקשת (סע' 31 לסיכומים). אלא שאף בעדותו של הנ"ל אין דבר עם הוכחת טענות המבקשת. מעדותו של מר חלאילה בעמ' 13 שורה 20 אליה הפנתה המבקשת עולה כי לאורך הרבה שנים הוא היה האיש המרכזי שפיתח את רוב החומרים לקייזן (המשיבה 2). ובאשר לעמ' 14 שורות 12 -19 אליו הפנתה המבקשת הרי שעולה ממנו כי הנ"ל החל לעבוד במבקשת בין השנים 2008-2009, וכי לא היתה מצדו כל התפטרות מאפסוס "אך ברגע מסוים התחלתי להרגיש שאני עובד בכפוף למג'די ויש הרבה שנים שלא קיבלתי שום תשלום מאפסוס או מאדון עפו". עדותו אין דבר המלמד כי החומרים שייצר הינם בבעלות המבקשת.
2. אף באשר לחומרים של השנים 2018-2020 לא הוכיחה המבקשת דבר. כל שטענה המבקשת בסיכומיה (סע' 32-33) לעניין שנים היה אלו כי המשיב שלח למבקשת טיוטות של הסכמים שלא נחתמו ולא הוסכמו וכי המשיב לא הוכיח כי הבעלות בחומרים הינה שלו. להזכיר כי המבקשת הגישה את התובענה ועליה מוטל הנטל להוכיחה. לא למותר להעיר, כי באשר לשנת 2018 במסגרת חקירתו של המשיב 1 אמנם נשאל המשיב: "מציג לך חוברת נוספת ממהדורה חמישית 2018", כאשר המשיב 1 מצדו השיב כי: "לא מכיר את הספר הזה וזה לא קשור לקורס אפסוס 800." אלא שחוברת זו לא הוגשה כראיה בתיק. על כן גם לגבי שנים אלו נדחית התובענה.

שנת 2016:

1. באשר לשנת 2016, הוגשה חוברת שלמה וסומנה כמוצג מב/4.
2. במסגרת החלטתי מיום 9.1.22 (לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים) הוריתי למבקשת כדלקמן:

"לאחר עיון בחומר הראיות ולצורך הכרעה בתובענה דנן, אני מורה לב"כ המבקשת להגיש לתיק...תרגום של אותן שאלות בחוברת... (מוצג מב/4) אשר ניתן ללמוד מהן לפי טענתה, כי הן שאלות דומות/זהות לשאלות שנשאלו עובר לשנת 2012, קרי לחומר של שנת 2011 (אשר הוצג במסגרת נספח 1 למש/1- תצהירו של מר מג'די סעאדה).

אני מבהיר לב"כ המבקשת כי איני מתיר להציג תרגום לחומרים אחרים שלא הוגשו וסומנו כראיות בתיק דנן.

העתק מן התרגום יומצא תוך המועד הנ"ל לב"כ המשיבים והוא רשאי להגיב עליו ככל שאינו מדוייק לטענתו, ..."

1. ביום 27.1.22, לכאורה, לפי החלטתי לעיל, הוגשה הודעה מטעם המבקשת באמצעות בא כוחה ובה "מתכבדת המבקשת להגיש את התרגומים לשאלות הדומות או הזהות ... מוצג מב/4, לנספח 1 לשובת המשיבים...". צוין בהודעה כי בשל קוצר הזמן מדובר ברשימה של 71 שאלות שאינה ממצא את כל החומר .
2. בהחלטתי מיום 27.1.22 הוריתי להעביר את ההודעה ומצורפיה לב"כ המשיבים לקבלת עמדתו באשר לתרגום.
3. ביום 10.2.22 , לאחר שהומצאה לב"כ המשיבים העתק החוברת מב/4 (שהעתקה לא הומצא לו במהלך הדיון כשסומנה כראיה), הוגשה תגובת המשיבים . בתגובה נטען כי לאחר בחינה, אין אף שאלה אחת שהיא זהה או דומה בין החוברת מב/4 לבין השאלות בנספח 1 למש/1 מושא ההשוואה (שבו שאלות משנת 2011). כן נטען כי "נראה שהמבקשת סברה כי תשובה כאמור לא תסייע לה בהליך, ולכן החליטה לנצל את העובדה כי אין בידי המשיבים העתק ממוצג מב/4 וכרכה כל הנראה השוואה בין השאלות משנת 2011 לבין ספר אחר שלא הוגש מעולם לתיק בית המשפט הנכבד".
4. בעקבות האשמה חמורה זו של המשיבים הוריתי בו ביום (10.2.22) כדלקמן:

"נתקבלה תגובת המשיבים לטענות המבקשת . המשיבים ימציאו התגובה למבקשת ויוודאו שנתקבלה אצלה עוד היום.

המבקשת תשיב על פני עמוד אחד בלבד, לטענות החמורות שהעלו המשיבים בתגובתם אודות הטעיית בית המשפט בדרך של תרגום ראיה שלא הוגשה כלל לבית המשפט ואינה המוצג מב/4 כלל וכלל ו/או נספח 1 למוצג מש/1.

אייעץ למבקשת לבחון את המסמכים שהגישה בשנית ובקפדנות טרם תיתן תגובתה.

אבהיר כבר בשלב זה כי לא היתרתי הגשת ראיות נוספות אלא דרשתי תרגום בלבד של המוצג מב/4 הנ"ל לצורך השוואתו לנספח 1 למוצג מש/1, הא ותו לא.

התגובה תוגש עד ליום 16.2.22".

1. ביום 16.2.22 הוגשה תגובת המבקשת וכך נאמר בה:

"המדובר בטעות בתום לב של ב"כ המבקשת ובטח לא ניסיון להטעות את ביהמ"ש הנכבד חלילה. .. ב"כ המבקשת סברו בתום לב כי על המבקשת היה לתרגם ולהגיש שאלות מספר עליו נשאל העד בחקירתו הנגדית , במסגרתו הודה שיתכן ושאלות מחומר הלימוד של 2011 מצויות גם בספרים מאוחרים יותר, לרבות ספר מ-2016 (שהינו זהה לספר מ-2018). משהודה המשיב 1 בכך, לא הוגש הספר ולא נחקר העד לגבי כל שאלה ושאלה".

בהמשך אותה תגובה נתבקש בית המשפט "להנחות את המבקשת כיצד לנהוג...".

1. חשוב לציין כי בתגובה זו לא הוכחשה הטענה כי אין אף שאלה אחת שהיא זהה או דומה בין החוברת מב/4 לבין השאלות בנספח 1 למש/1 מושא ההשוואה.
2. בכל הכבוד, לטענה כי " ב"כ המבקשת סברו בתום לב כי על המבקשת היה לתרגם ולהגיש שאלות מספר עליו נשאל העד בחקירתו הנגדית", אין כל יסוד בהחלטתי מיום 9.1.22.
3. יתר על כן, למען מניעת כל ספק ל"סברה" אפשרית שניתן לטענת המבקשת לסבור, כפי שטוען ב"כ המבקשת שעולה מהחלטתי מיום 9.1.22, הוריתי מפורשות בהחלטתי הנ"ל:- "אני מבהיר לב"כ המבקשת כי איני מתיר להציג תרגום לחומרים אחרים שלא הוגשו וסומנו כראיות בתיק דנן".
4. נוכח האמור, אין באמור בתגובה כדי להפחית מחומרת האשמה.
5. מכל מקום לענייננו, בתגובה שהוגשה ואשר צריכה היתה להתייחס לטענה כי לא קיימים זהות או דמיון, לא הוכחשה הטענה כי לא קיימת אף שאלה אחת דומה או זהה בין מב/4 לבין החומר משנת 2011. על כן, גם לגבי שנת 2016 אני קובע שטענות המבקשת לא הוכחו.

סוף דבר

1. התובענה נדחית.
2. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות משפט (לרבות שכ"ט עו"ד) בסכום כולל של 60,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ט אדר א' תשפ"ב, 20 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.