בקשה 47

1. לפני בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט שהגישה עמותת בית הכנסת שונה הלכות פ"ת (להלן גם: המבקשת) כנגד המשיב 1 (להלן: עו"ד אינדיג) וכנגד המשיבים 4-2, (להלן: המשיבים).

2. ביום 17.9.20 הגישה המבקשת כנגד המשיבים 1-10 תובענה למתן דוחות וחשבונות מתוקף היותם לטענתה נאמנים של נכסי עיזבון שלמבקשת זכות לקבל חלק מפירותיו (להלן: התובענה).

3. במסגרת התובענה עתרה המבקשת לחייב את המשיבים ואת עו"ד אינדיג למסור לה חשבונות ומסמכים בקשר לעיזבון המנוח ישעיהו פרלמוטר (להלן: המנוח) שהורה בצוואתו לחלק למוסדות שונים, שאחד מהם היא המבקשת, סכום קבוע מדי שנה מפירות נכסיו. המנוח מינה שלושה "אפוטרופוסים" בצוואתו לצורך מימושה והמשיבים הם חליפיהם של שלושת "האפוטרופוסים" שמינה המנוח. במסגרת הליכים משפטיים שהתנהלו לאחר פטירת המנוח, נרשמו נכסי המקרקעין של המנוח ע"ש המשיבים (להלן: המקרקעין).

4. במשך כמעט שמונים שנה נהגו מי שניהלו את המקרקעין של העיזבון להעביר למבקשת מפעם לפעם סכומי כסף מפירות המקרקעין.

5. עו"ד אינדיג טיפל במקרקעין משנת 1987 ומאז הוא העביר כספים מפירות המקרקעין למוסדות שונים שהיו מוטבים בצוואת המנוח, לרבות למבקשת. בשנת 2018 הפסיק עו"ד אינדיג להעביר כספים למבקשת.

6. לאחר שהמבקשת לא קיבלה הסברים מספקים מהמשיבים לפשר הפסקת העברת הכספים מפירות העיזבון אליה, ולאחר שהמשיבים טענו שהמבקשת כלל לא הייתה זכאית לקבל פירות מהמקרקעין השייכים להם וכל השנים הפירות הועברו רק "לפנים משורת הדין", הגישה המבקשת את התובענה דנן.

7. ביום 15.6.22 ניתן פסק דין בתובענה והתביעה התקבלה בעיקרה (להלן: פסק הדין).

8. בפסק הדין נקבע בין היתר כי "ברור כי אינדיג משמש ושימש נאמן על נכסי העיזבון. הוא ניהל את הבניינים, גבה שכר דירה וחילק את התקבולים למוטבים. לכן, מחובתו לתת לתובעת דין וחשבון על כל ההכנסות וההוצאות של הבניינים בכל התקופה מאז שמונה להיות נאמן ועד היום".

9. עוד נקבע בפסק הדין, כי משנכנס עו"ד אינדיג בנעלי קודמיו שראו עצמם אפוטרופוסים על העיזבון "ברור שחלות עליו כל החובות החלות על נאמן בהתאם לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979". נפסק גם ש"גם הנתבעים 2-4 משמשים למעשה נאמנים על פירות המקרקעין, היות שעל-פי הצוואה וההסכם, נציגיהם מהווים יחדיו אפוטרופוסים על העיזבון וחלה עליהם חובה להגיש דין וחשבון על הנעשה במקרקעין ובפירות המקרקעין."

10. בסיום פסק הדין נקבע כי: "אני נעתר לבקשת התובעת ומורה לנתבעים 1-4 להעביר לתובעת בתוך 45 יום את המסמכים הקשורים לניהול העיזבון, לרבות דפי חשבונות הבנקים ואת כל מסמכי התקבולים וההוצאות וכל המסמכים הקשורים למקרקעין. בין היתר, עליהם למסור מידע על דמי השכירות שנגבו במהלך השנים ועל ההוצאות שהוצאו בגין הבניינים, לרבות כרטסת הנהלת חשבונות וכן את שכר הטרחה ששולם במהלך השנים לאינדיג בגין עבודתו" (להלן: ההוראה האופרטיבית).

11. ביום 12.9.22 הגישו המשיבים 10-2 בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין וזאת עד להכרעה בערעור שבכוונתם להגיש לבית המשפט העליון (להלן: הבקשה לעיכוב ביצוע). לטענתם, אם לא יעוכב הביצוע יסוכל הערעור, שהרי אם הערעור יתקבל וייקבע שהמבקשת לא זכאית לקבל את המסמכים, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם המסמכים כבר עברו לידי המבקשת. בו ביום, הגישו המשיבים 4-2 ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון.

12. ביום 22.9.22, לאחר שהתקבלה תשובת המבקשת לבקשה לעיכוב ביצוע, ניתנה החלטתי שבמסגרתה קבעתי כי "הפתרון שיאזן בין האינטרסים השונים של הצדדים הוא חיוב המבקשים בהפקדת כלל המסמכים עליהם הורתי בפסק הדין במעטפה סגורה במזכירות בית המשפט והם יימצאו שם עד להכרעה בערעור. באופן זה, ככל שהערעור יתקבל, לא ייגרם למבקשים נזק וככל שהוא יידחה, המסמכים יועברו באופן מידי למשיבה ללא עיכוב". (להלן: ההחלטה).

13. ביום 31.10.22 הגישו המשיבים הודעת עדכון בעניין הפקדת מסמכים במזכירות ביהמ"ש ומסרו כי בהתאם להחלטה, הופקדו שתי מעטפות במזכירות ביהמ"ש ופורטו המסמכים שהוגשו ונמצאים במעטפות.

14. ביום 11.12.22 הגישה המבקשת את הבקשה שלפנינו לפי פקודת ביזיון בית המשפט כנגד עו"ד אינדיג וכנגד המשיבים. המבקשת עתרה שביהמ"ש יעשה שימוש בסמכותו מכוח סעיף 6(1) לפקודת ביזיון בית המשפט ויאכוף בקנס או במאסר על עו"ד אינדיג לציית לפסק הדין ולקיימו במלואו ועל המשיבים 4-2 לציית לפסק הדין ולהחלטה ולקיימם במלואם.

15. ביום 10.1.23 התקיים דיון בבקשה, הצדדים וויתרו על חקירת המצהירים והוסכם שבית המשפט ייתן את החלטתו על בסיס טענות הצדדים בכתב ובעל פה. לאחר הדיון, נעתרתי לבקשת המשיבים להעניק ארכה לצדדים להשלים טיעונים בכתב והטיעונים הנוספים הוגשו.

ב. תמצית טענות המבקשת

1. בסמוך לאחר מתן פסק הדין פנה ב"כ המבקשת לעו"ד אינדיג ולב"כ המשיבים במכתב בו פורטו המסמכים אותם הם נדרשו למסור למבקשת בהתאם לפסק הדין. ב"כ המשיבים 4-2 השיב שבכוונת מרשיו להגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון. עו"ד אינדיג לא השיב לפניית ב"כ המבקשת.

2. משביום 31.7.22 חלף המועד בו היה על המשיבים לקיים את פסק הדין והוא לא קוים, פנה ב"כ המבקשת שוב לעו"ד אינדיג ולב"כ המשיבים 4-2 במכתב בו התרה שאם לא יקוים פסק הדין, המבקשת תאלץ לפתוח בהליכי ביזיון בית המשפט. בין לבין, ניתנה ההחלטה.

3. עו"ד אינדיג לא הגיש ערעור על פסק הדין, גם לא ביקש את עיכוב ביצוע פסק הדין, לא השיב לפניות ב"כ המבקשת ולא מסר אף מסמך. "כלומר, המשיב מס' 1 מפר את פסק הדין בריש גלי בלי כחל וסרק ומבזה את בית המשפט פשוטו כמשמעו". פסק הדין מבחינת עו"ד אינדיג הוא חלוט וביצועו אינו מעוכב. לכן, משההחלטה בדבר עיכוב הביצוע חלה רק על המשיבים שהגישו אותה ועו"ד אינדיג כלל לא הגיש בקשה לעיכוב ביצוע, חלה עליו חובה להעביר את כל המסמכים כמצוות פסק הדין. משהוא לא עשה כן, יש לנקוט כנגדו בסנקציות הקבועות בפקודת ביזיון בית המשפט. על עו"ד אינדיג למסור את כל המסמכים שבידיו בין אם הם נמצאים גם בידי המשיבים ובין אם לאו. בנוסף, ברור שהבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה ע"י המשיבים בלבד עסקה במסמכים המצויים בידם ולא ביחס למסמכים המצויים אצל עו"ד אינדיג שכלל לא הגיש את הבקשה לעיכוב ביצוע.

4. אין לקבל את טענת המשיבים לפיה אין להם מסמכים נוספים מעבר למסמכים המצויים בידי עו"ד אינדיג. ראשית, טענה זו לא אומתה בתצהיר. שנית, אין ספק שלמשיבים יש כרטסות הנהלת חשבונות משלהם ומסמכים הקשורים לעיזבון שאין אצל עו"ד אינדיג. לכן, מסירת המסמכים שבידי עו"ד אינדיג למבקשת לאלתר, לא תייתר את הערעור, מאחר שהערעור מתייחס למסמכים שבידי המשיבים בלבד. רק בדיעבד, לאחר הפקדת המעטפה, נזכרו המשיבים לטעון שהמסמכים שהיו במעטפה הם מסמכיו של עו"ד אינדיג.

5. מתיאור תכולת המעטפות שהפקידו המשיבים 4-2 עולה שהיא לא עונה כלל על הנדרש בפסק הדין והמשיבים 4-2 לא צייתו להוראות בית המשפט בפסק הדין וההחלטה. עו"ד אינדיג עצמו הצהיר במסגרת גילוי המסמכים, שבידיו כעשרים קלסרים ומכאן שאת רוב רובו של החומר שבידיו הוא לא הפקיד בבית המשפט ולפיכך הוא ביזה וממשיך לבזות את פסק הדין.

6. בעוד שהיה על המשיבים ועו"ד אינדיג למסור מסמכים המתייחסים לכל תקופת ניהול נכסי העיזבון על ידי עו"ד אינדיג, דהיינו משנת 1987 ואילך, המסמכים שהוגשו במעטפה הם ביחס לשנים 2016 עד 2022 בלבד. בנוסף, מתיאור המסמכים שצורפו עולה שנמסרו נתונים חלקיים ביותר אודות הכנסות לשנים בודדות ולא כפי שנדרש בפסק הדין. המשיבים לא מסרו מסמכים נוספים שנדרשו במכתב הפניה של ב"כ המבקשת וזאת על אף שבפסק הדין נקבע שבהתאם לסעיף 7(ב) לחוק הנאמנות תשל"ט – 1979 (להלן: חוק הנאמנות) היה עליהם למסור פרטים נוספים לפי דרישתה הסבירה של המבקשת. לכן, יש לנקוט גם כנגדם בסנקציות לפי פקודת ביזיון בית המשפט ולחייב את עו"ד אינדיג והמשיבים בהוצאות.

ג. תמצית טענות המשיבים

1. יש לדחות את הבקשה. בהתאם להחלטה, הפקידו המשיבים 4-2 מעטפה חתומה המכילה את המסמכים המצויים בידי עו"ד אינדיג – ב"כ לניהול הנכסים – והנדרשים ע"פ פסק הדין.

2. הליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט הינו הליך קיצוני ביותר שיש להפעילו במקרים חריגים בלבד לאחר שמוצו כל ההליכים האפשריים האחרים ורק במקרה של הפרה ברורה המגלה חוסר תום לב מצד המפר. במקרה דנן אין להפעיל את פקודת ביזיון בית המשפט היות שהמשיבים מילאו אחר פסק הדין וההחלטה והפקידו את המעטפה עם המסמכים בבית המשפט.

3. המסמכים שנמצאים במעטפה שהופקדה בבית המשפט הם המסמכים שהיו בידי עו"ד אינדיג והם מכילים את הפירוט לתקופה הנדרשת על פי דיני ההתיישנות וחלקם אף לתקופה ארוכה יותר, לפנים משורת הדין. כמו כן, אין למבקשת זכות להוסיף ולדרוש מסמכים נוספים, לכל הפחות עד להכרעה בערעור.

4. לא ניתן להפריד בין עו"ד אינדיג לבין המשיבים בכל הנוגע לעיכוב ביצוע פסק הדין. שהרי אם לא יעוכב הביצוע גם ביחס לעו"ד אינדיג, תסוכל ההחלטה והערעור יתייתר ויהפוך לתאורטי. זאת, מאחר שהמסמכים של המשיבים נמצאים בפועל אצל עו"ד אינדיג וכל המסמכים שהופקדו במעטפה הם העתקי מסמכים שהיו אצל עו"ד אינדיג ש"מנהל את הנכסים מטעם המשיבים 4-2, וכל ניסיון ליצור ביניהם הפרדה כלשהי אינו רציני (בכל הכבוד)".

5. המבקשת לא הוכיחה שמוצו ההליכים בטרם פנייתה בבקשה דנן. המבקשת לא פנתה לביהמ"ש או למשיבים לאחר הפקדת המסמכים במזכירות בית המשפט ולא טענה שהם חסרים. תחת זאת, אצה המבקשת להגיש בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. המשיבים פעלו בתום לב והעבירו את המסמכים המצויים בידיו של עו"ד אינדיג "בהיקף שנקבע בפסק הדין ובמגבלות דיני ההתיישנות החלים על התביעה למתן חשבונות".

6. אין מקום לגלות מסמכים המתייחסים לכל תקופת ניהול הנכסים ע"י עו"ד אינדיג (משנת 1987 ואילך), משום שעל רובם חלה התיישנות. תביעה למתן חשבונות כפופה לדיני ההתיישנות. לפנים משורת הדין, צורפו דוחות המצויים ברשותו של עו"ד אינדיג אשר משקפים הוצאות והכנסות בנכסים עוד משנת 2012. ביחס לדוחות בעניין חשבונות הבנק, צורפו דוחות מ-7 השנים האחרונות (2022-2016) בהתאם לדיני ההתיישנות. לא נמסרו נתונים חלקיים בלבד אלא כלל המסמכים המופיעים בהוראה האופרטיבית בפסק הדין.

7. בהליך זה מיוצגים כל המשיבים יחד וזאת בשל פנייתו של עו"ד אינדיג לב"כ משיבים 4-2 בבקשה לייצגו "לאור העובדה שאינו נמצא בקו הבריאות..". אין כל ספק שההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע נסובה גם על עו"ד אינדיג, משום שהחלתה רק על המשיבים 4-2 הינה חסרת משמעות. טענת המבקשת לפיה אמנם המשיבים 4-2 אינם צריכים להעביר את המסמכים בשל עיכוב הביצוע שניתן, אך לעומתם המשיב 1 – שהוא ב"כ של המשיבים 4-2 ומטפל מטעמם בנכסים אשר הם רשומים כבעליהם – מחויב לפסק הדין ונדרש להעביר את המסמכים, על אף עיכוב הביצוע, הינה טענה אבסורדית שמסכלת את ההחלטה וגורמת לכך שהערעור יהפוך לתאורתי.

ד. דיון והכרעה

1. בבקשה דנן יש להכריע בשתי שאלות עיקריות:

השאלה הראשונה - האם עיכוב הביצוע שהתבקש על ידי המשיבים 4-2 וניתן להם בתנאים שנקבעו בהחלטה, חל גם על עו"ד אינדיג שלא הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ולא הגיש כלל ערעור על פסק הדין?

השאלה השנייה - האם יש מקום להיעתר לבקשה לביזיון בית משפט כנגד עו"ד אינדיג וכנגד המשיבים, מאחר שהם לא הפקידו את מלוא המסמכים בבית המשפט כפי שנקבע בפסק הדין ובהחלטה?

2. בכל הנוגע לשאלה הראשונה: בהחלטה נקבע באשר למאזן הנוחות כי: "נפסק כי כאשר מדובר בצו למתן חשבונות, כאשר סיכויי הערעור אינם קלושים, ביצוע צו למתן חשבונות בטרם הוכרע הערעור יביא לקושי בהחזרת המצב לקדמותו, ולכן מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש עיכוב הביצוע (ראה: ע"א 3416/13 טל יד מצויינות בשירות בע"מ נ' וויזקום תקשורת בע"מ (17.7.13); ע"א 3658/16 דרור הלוי נ' אילן שמש (25.5.16); ע"א 1468/17 גלריית עדן בע"מ נ' דגנית בלכנר (11.6.17)".

3. עו"ד אינדיג, שהיה נתבע בהליך העיקרי ואף ייצג את עצמו, כלל לא הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין וגם לא הגיש ערעור מטעמו. משעו"ד אינדיג - שהוא בעל דין שכלפיו ניתן פסק דין ונקבעו כלפיו חיובים באופן אישי - לא הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ולא הגיש ערעור, הרי שהחיובים שנקבעו כלפיו בפסק הדין מחייבים אותו. ככל שהוא לא מקיים את החיוב שנפסק נגדו, הרי שהוא מפר את הוראת פסק הדין וניתן להפעיל נגדו את פקודת ביזיון ביהמ"ש. יחד עם זאת, הראציונל העומד בבסיס הקביעה לפיה יש מקום לעכב את ביצוע פסק דין למתן חשבונות מקום שבו מסירת החשבונות והמידע עלולה לסכל את הערעור שהוגש על פסק הדין, מצדיק עיכוב ביצוע גם כלפי עו"ד אינדיג. זאת, על אף שזה האחרון כלל לא הגיש ערעור או בקשה מטעמו לעיכוב ביצוע פסק הדין והוא למעשה "זכה מן ההפקר" והשיג עיכוב ביצוע מבלי שבכלל הגיש ערעור. אכן, מצב זה יוצר "אי נחת", שעה שמי שכלל לא הגיש ערעור נהנה מעיכוב ביצוע "על גבם של נתבעים אחרים". יחד עם זאת, משהמשיבים טוענים שמלוא המסמכים שעליהם להעביר על פי פסק הדין נמצאים אצל עו"ד אינדיג, ומשביחס אליהם ניתן עיכוב ביצוע, אין מנוס אף מעיכוב ביצוע מסירת המסמכים המצויים אצל עו"ד אינדיג. שהרי אחרת, תסוכל מטרת עיכוב הביצוע והערעור שהוגש ע"י המשיבים יהפוך למעשה לתיאורטי.

4. בכל הנוגע לשאלה השניה: נראה שאכן ההחלטה על הפקדת "כלל המסמכים עליהם הורתי בפסק הדין במעטפה סגורה במזכירות בית המשפט והם יימצאו שם עד להכרעה בערעור" לא קויימה במלואה ע"י כל המשיבים.

5. ב"כ המשיבים טען בתגובתו שהמסמכים שהופקדו במזכירות ביהמ"ש בהתאם לפסק הדין ובהתאם להחלטה, הם כלל המסמכים המופיעים בהוראה האופרטיבית בפסק הדין. עוד נטען, כי המסמכים שצורפו הם הדוחות המצויים ברשותו של עו"ד אינדיג. אין לקבל טענה זו. שהרי, ב"תצהיר גילוי מסמכים כללי וספציפי" שהגיש עו"ד אינדיג ביום 27.4.21 בהליך העיקרי, הצהיר עו"ד אינדיג כי ברשותו ובשליטתו:

"מצויים המסמכים כדלקמן, הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת במשפט זה –

1. כ-20 קלסרים ותיקים משרדיים ובהם שלל מסמכים הנוגעים לפעולותי בנכסים נשוא התביעה ובכללם דו"חות כספיים, מאז 1986 ועד היום...".

כלומר, עו"ד אינדיג הודה במפורש שבידיו כמות נכבדה ביותר של קלסרים ותיקים המכילים מסמכים הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת במשפט. ברי כי במסגרת פסק הדין, משניתנה ההוראה האופרטיבית בדבר העברת כלל המסמכים הנוגעים לניהול העיזבון לרבות דפי חשבונות הבנקים וכל מסמכי התקבולים וההוצאות, ההוראה כוללת את כל המסמכים המצויים ברשות המשיבים ועו"ד אינדיג מתחילת התקופה שבה החל עו"ד אינדיג לנהל את הנכסים ועד למועד מתן פסק הדין.

6. גם במסגרת הדיון בבקשה דנן ציין ב"כ המשיבים כי: "מבחינתי אני אבקש מעו"ד אינדיג שישלח אליו טנדר ונעמיס את הקלסרים ואחרי זה אם ידחה הערעור מוזמן חברי לנבור בקלסרים. הכל פתוח והכל גלוי." (עמוד 2 שורות 10-9). ובהמשך – "יש 20 קלסרים אז יש. כל ה-20 קלסרים יהיו אצלי בחדר, אני אשמור עליהם אני הנאמן. יצליח חברי בערעור הוא מוזמן לעיין בקלסרים". (עמ' 3 שורות 16-15). מכאן, שגם ב"כ המשיבים מסכים שבידיו חומר רלוונטי נוסף בהיקף נרחב מאוד שלא הופקד בבית המשפט בניגוד מוחלט להחלטה.

7. אשר על כן, היה על המשיבים ועל עו"ד אינדיג להפקיד במזכירות ביהמ"ש את כלל המסמכים המצויים בידיהם והמפורטים בהוראה האופרטיבית והם לא עשו כן.

8. סעיף 6(1) לפקודת ביזיון בית משפט (להלן גם: הפקודה) מסמיך את בית המשפט:

"...לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה".

9. ברע"א 3888/04 מלכיאל שרבט נ' שלום שרבט, נט(4) 49 (2004)‏‏ נקבע כי:

"הליך לפי סעיף 6 לפקודה הוא הליך המצוי בתחום הדמדומים שבין הליך אזרחי "רגיל" להליך פלילי. ההליך נושא אופי מיוחד, באשר אינו מטיל אחריות פלילית, אך הוא גם אינו הליך אזרחי "טהור" במובנו הרגיל. אין הוא עונשי במהותו, ומטרתו העיקרית להביא לאכיפת ההחלטה השיפוטית במבט צופה עתיד. הסנקציה בהליך זה היא סנקציה של כפייה. ויודגש: עניינו של ההליך במישור היחסים שבין הצדדים המתדיינים, ואין הוא מיועד להטיל דופי במפר הצו או לפגוע בו ... הליך הביזיון נחשב הליך אכיפה קיצוני מאחר שהסנקציה בעקבותיו – קנס או מאסר – עשויה להיות קשה ופוגעת, ולכן מקובל לראות בו הליך שיורי, לאחר שההליכים האחרים האפשריים נבחנו או מוצו. פסיקתו של בית-משפט זה חזרה והדגישה כי השימוש בכלי אכיפתי זה שפגיעתו עשויה להיות קשה צריך להיות מוגבל רק למקרים מתאימים, וכי אין להיזקק להליכי ביזיון בית-המשפט כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית... הסדר הציבורי מחייב שפסקי-דין יקוימו, ושהאינטרס הציבורי הוא שהציבור ידע שפסקי-הדין מבוצעים הלכה למעשה, ושההליכים שקוימו בפני בית-המשפט לא התנהלו לשווא."

בע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ' אמיל ביטון פ"ד לד(4) 232 (1980) נקבע בפסקה 9 כי:

"אמת הדבר, הפרת צווים של בתי-המשפט פוגעת באינטרס הפרטי של הצד הזוכה, ולשם מניעת פגיעה זו באה הוראת סעיף 6 לפקודה. אך אי קיומם של צווים שיפוטיים פוגע גם בציבור כולו, במעמדה של הרשות השופטת, ובתשתית החברתית המביאה לכיבוד החוק. מתן כוח לפרט לנקוט הליך אשר יביא לכיבוד צווים שיפוטיים המגשים הן את האינטרס הפרטי, והן את האינטרס הציבורי. בין שני אינטרסים אלה קיים קשר הדוק, ויהיה זה אך מלאכותי ליצור ניתוק גמור ביניהם".

10. בדיון בבקשה טען ב"כ המשיבים כי: "בתום לב לא הבנו שאנו צריכים להביא את הקבלות הפרטניות האלה. אני חושב שזו הבנה בתום לב לצורך מילוי סעיף 17 אנו צריכים להביא דוח שקיים שהוא כולל הוצאות והכנסות. לא חשבתי לרגע שאני צריך ללכת הרבה אחורה ולהביא קבלות של אינסטלטור כזה או אחר. אני הנאמן ואני חושב שניתן להאמין בי." (פרוטוקול 10.1.23 עמוד 2 שורות 7-4).

ברע"א 8603/21 סלומון אייזנברג נ' אהרון וולק (20.12.21)‏‏ נקבע כי: "בשל חומרת הסנקציה המוטלת מתוקף הפקודה, נקבע בפסיקה כי כאשר פרשנותו של צו שיפוטי אינה ברורה וחד-משמעית, לא ראוי לעשות שימוש בפקודה לשם אכיפת הצו". לשון ההוראה האופרטיבית בפסק הדין ברורה דיה וכל פרשנות אחרת יש בה בכל הכבוד משום היתממות. יחד עם זאת, לאור היות ההליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט מעין פלילי אאפשר למשיבים "להנות מן הספק הקלוש" ואעניק לעו"ד אינדיג ולמשיבים ארכה לתקן את דרכם ולפעול בהתאם לפסק הדין.

11. זאת ועוד: בסעיף 12 לפסק הדין נקבע שעו"ד אינדיג משמש כנאמן וככזה "מחובתו לתת לתובעת דין וחשבון על כל ההכנסות וההוצאות של הבניינים בכל התקופה מאז שמונה להיות נאמן ועד היום." בפס"ד נקבע באופן מפורש שעל עו"ד אינדיג להמציא את כלל המסמכים שברשותו למן תחילת כהונתו כנאמן וההוראה האופרטיבית לא צומצמה לשבע השנים האחרונות בלבד. המשיבים לא יכלו לעשות דין לעצמם, לקבוע כי חלה התיישנות בניגוד לאמור בפסק הדין ולהמציא רק מסמכים בתקופה של שבע שנים לפני הגשת התביעה. למעלה מן הצורך אציין שחובת מסירת המסמכים ע"י הנאמנים לא התיישנה והיא שרירה וקיימת מכוח סעיף 7 (ב) לחוק הנאמנות שקובע כי: "הנאמן חייב לתת לנהנים דין וחשבון על ענייני הנאמנות אחת לשנה ובגמר כהונתו ולמסור להם ידיעות נוספות לפי דרישתם הסבירה". עו"ד אינדיג והמשיבים עדיין מכהנים כנאמנים. כפי שנקבע בת"א (ת"א) 31544-04-18 נילי וינברג נ' איתן סגל עו"ד (31.8.21) ע"י כב' השופט גונטובניק (סעיף 51):

"הנתבע טוען כי לא מוטלת עליו החובה למסור את המידע לתובעת נוכח התיישנות, אך דינה של טענה זו להידחות. החובה למסור את המידע היא חלק מחובות האמון שהוא חב בהן. חובה זו עומדת על רגליה שלה, גם לאחר סיומה של הנאמנות. למעשה היא לא מתיישנת. חלוף הזמן יכול להביא את הנהנה או את יורשיו למצב דברים בו כל החומרים הרלוונטיים בוערו ואינם עוד. אך ככל שקיימת האפשרות לסייע ואין סיבה שלא לסייע בקבלת המידע, קמה החובה המוטלת על הנאמן לסייע לנהנה או ליורשיו לקבלו.

שעה שהנאמן מסרב לסייע בקבלת מידע גם כאשר בידיו לעשות כן, הרי שהוא מפר את חובתו, גם אם הפניה מגיעה שנים לאחר תום הנאמנות".

12. סיכומו של דבר: ההחלטה בדבר עיכוב הביצוע חלה גם על כל המסמכים המצויים אצל עו"ד אינדיג. המשיבים ועו"ד אינדיג לא קיימו את ההחלטה בדבר הפקדת כל המסמכים במזכירות בית המשפט כפי שהורתי להם בהחלטה על עיכוב הביצוע. יחד עם זאת, משההליכים לפי פקודת ביזיון בית המשפט הם הליכים "מעין פליליים" אני מורה למשיבים ועו"ד אינדיג להפקיד במזכירות ביהמ"ש את כלל המסמכים המצויים ברשותו של עו"ד אינדיג וקשורים לנכסים נשוא ההליך העיקרי (לרבות, הקלסרים והתיקים המשרדיים שהצהיר עו"ד אינדיג בתצהיר גילוי מסמכים כללי וספציפי שמצויים ברשותו) והכל בהתאם להוראה האופרטיבית וזאת בתוך 30 יום מהיום. ככל שמלוא המסמכים לא יופקדו במועד, ישלמו המשיבים ועו"ד אינדיג קנס בגובה של 1,000 ₪ בגין כל יום שמלוא המסמכים לא הופקדו.

13. משהבקשה התקבלה רק בחלקה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' שבט תשפ"ג, 26 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.