1. התובע הגיש תביעה זו כנגד החלטת הנתבע שלא להכיר בליקוי ממנו הוא סובל על פי הנטען בכפות רגליו, כפגיעה בעבודה.

2. ביום 4.1.21 התקיימה בתיק ישיבת הוכחות, בסיומה הגיעו הצדדים להסכמה ביחס לקיומה של תשתית עובדתית, ובהתאם הוסכם על מינוי מומחה רפואי אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הליקוי בכפות רגליו לו טוען, וזאת בכפוף לעובדות המוסכמות הבאות:

א. התובע יליד 1984.

ב. התובע עבד בין חודש 09/2015 ועד חודש 02/2019 במפעל כתר פלסטיק בע"מ באלון תבור בתור אחראי על נושא הזנת חומרי גלם למכונות של המפעל.

ג. לצורך התפקיד עלה התובע כ-30 פעם במשמרת על הסולמות אשר בנויים ממוטות עגולים של ברזל (גובה הסולמות משתנה בין 2-12 מטר) לצורך פיקוח ולצורך הזנת חומרים, לעיתים תוך כדי נשיאת משקל על גבו.

ד. התובע הפעיל בין היתר מלגזה כ-3-4 שעות ביום עבודה רגיל באופן שאינו רציף ובכל יתר הזמן עבד תוך כדי שהוא עומד על רגליו ובעיקר הולך מרחקים שונים ברחבי המפעל אשר מצטברים לכ-6 ק"מ במשמרת, שנמשכה בין 9-12 שעות.

ה. התובע עבד 6 ימים בשבוע.

ו. לתובע רקע רפואי מילדות בכף הרגל כפי שמפורט בחומר הרפואי המצ"ב.

3. בהחלטה מיום 7.2.21 מונה ד"ר רוני בשוראי כמומחה רפואי מטעם בית הדין, והשאלות שהופנו אל המומחה הרפואי היו כדלקמן:

4. השאלות שהופנו למומחה הרפואי היו כדלקמן:

"א. מהי המחלה או מהו הליקוי שממנו סובל התובע בכפות רגליו?

ב. האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע (כמפורט בסעיף 4 לעיל) ובין הליקוי בו לקה או החמרתו? כאמור, על מנת לקבוע קיומו של קשר סיבתי, יש צורך בסבירות של מעל 50% כי תנאי העבודה השפיעו במידה זו או אחרת על התפתחות הליקוי או החמרתו, דהיינו יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו על הופעת הליקוי או החמרתו, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו.

ג. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת חיובית - האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי המחלה של התובע עקב עבודתו האמורה נגרמה או הוחמרה על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה או החמירה גם כן את מחלתו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

ד. ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע?

(השפעה משמעותית על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה)".

5. בתשובה לשאלות לעיל, השיב המומחה בחוות דעתו שנתקבלה בבית הדין ביום 4.4.21 כדלקמן:

"א. כף רגל ימין – גידול שפיר שהוסר בילדות המוקדמת. אין תלונות בהמשך. אין ליקוי הקשור לניתוח זה. קיימת כף רגל שטוחה, הפרעה מבנית תורשתית שטופלה במדרסים. אין לה קשר לעבודתו.

כף רגל שמאל – כף רגל שטוחה, שהיא הפרעה מבנית תורשתית, כמו בכף רגל ימין, ואין לה קשר לעבודתו. בגיל 14 לערך עבר ניתוח להסרת עצם נביקולר אקסוסורית (עצם נוספת בכף הרגל, לעיתים מפריעה ומכאיבה). לאחר הניתוח, עקב הפרעה בגיד הטיביאליס פוסטריור המתחבר בין השאר גם לנביקולר (תפקידו לייצב את כף הרגל), התגברה ההשטחה של כף הרגל. עם כאב שהתגבר במשך השנים, הוסיף למגמת הקריסה של כף הרגל מצב של וולגוס בעצם העקב – נטייה שלה כלפי חוץ, גם הוא שינוי מבני הקשור לתורשה ונגרמו שינויים ניווניים במפרק הסובטלרי, המפרק שמתחת לקרסול. כאביו התגברו בשנת 2018. וב – 2019 נותח שוב בכף רגלו, בוצעה אוסטואוטומי של עצם העקב על מנת לשנות את הזווית שלה, וחיזוק של גיד הטיביאליס פוסטריור. נכון לשנת 2020 – עדיין סבל והפרעה תיפקודית.

ב. לבעיות והליקויים מהן סובל בכפות הרגליים אין קשר לעבודתו, גם לא החמרה עקב עבודתו. ההחמרה שחלה בשנת 2018 קשורה בלעדית להפרעות המבניות של התובע בכף הרגל ולניתוח שעבר בגיל 14.

ג. אין בתיאור של אופי עבודתו של התובע פעולות היכולות לגרום למיקרוטראומה. הליכה של 1.5 ק"מ בשעה עם כ – 7 פעולות של טיפוס בשעה (אחת כל 9 דקות בערך), כל זאת בנעלי עבודה אינה יכולה להתפרש כפעילות מזיקה".

6. לאחר קבלת תשובות המומחה הנ"ל, הגיש התובע בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה. בהחלטה מיום 29.6.21 נדחתה הבקשה, וזאת משלא נמצאו הצדקות להפניית איזו מבין השאלות שהתבקשו.

7. בהמשך, פעלו הצדדים להגשת סיכומים בכתב.

8. מטעם התובע הוגשו סיכומים, בגדרם ביקש לקבל את התביעה. נטען, כי המומחה היה צריך לבדוק את התובע לצורך בחינת שאלת הקשר הסיבתי באופן אובייקטיבי, ולא לקבוע החלטה גורפת. נטען, כי חוות דעת המומחה לוקה בחוסר סבירות, באי בהירות, סתירות והתעלמות מהעובדות הרלוונטיות, והיה על המומחה לקבוע לפחות קשר סיבתי רופף בין הליקוי ממנו סובל התובע לבין תנאי עבודתו. נטען, כי המומחה השיב באופן גורף ומוחלט שלא קיימת השפעה או החמרה או קשר סיבתי לתנאי עבודת התובע על מצבו הרפואי, וזאת מבלי לבדוק את התובע ולבחון את שאלת בית הדין באופן אובייקטיבי. חוות דעתו של המומחה הייתה עומדת במבחן האמינות והמקצועיות לו היה המומחה קובע קיומה של השפעת תנאי העבודה ולו ב – 1%, שכן אין זה מקצועי והגיוני לקבוע שאדם עם היסטוריה אורתופדית אשר עבד בנעל שעשוי מסוליית ברזל ומבצע פעולות טיפוס סולמות חוזרות ונשנות והליכת מרחקים ארוכים, מבלי לקבוע שאותם תנאי עבודה גרמו לפגיעות על דרך המיקרוטראומה.

כמו כן, הפנה התובע למאמר מקצועי לרבות קביעת הוועדה הרפואית מטעם מנורה מבטחים פנסיה וגמל וחוות דעת מטעם התובע מד"ר יוסף סלאמה, אשר לדעתו מנוגדות לקביעת המומחה ולפיה נקבע כי כף רגל שטוחה היא הפרעה מבנית תורשתית שאין לה קשר לעבודה.

בנוסף נטען, כי עולה חשש כי המומחה מיהר לקבוע היעדרו של קשר סיבתי, וזאת על בסיס העובדה ולפיה לתובע רקע רפואי מילדות בכף הרגל.

לחילופין, ביקש התובע במסגרת סיכומיו למנות מומחה רפואי נוסף, שכן נטען כי המומחה חרג מהמסכת העובדתית ולא נתן מענה לכל השאלות שהופנו אליו, כמו גם לנוכח הטענה כי המומחה דוגל באסכולה מחמירה ביחס לאסכולה אחרת וכי נדרשת מומחיות נוספת לבחינת הסוגיה העומדת בבסיס המחלוקת.

9. מטעם הנתבע הוגשו סיכומים וכן השלמה לסיכומיו, בגדרם חזר על טיעוניו ולפיהם יש לדחות את התביעה, לנוכח חוות דעתו של המומחה. נטען, כי טענותיו של התובע ככל שהן נוגעות לבדיקתו על ידי המומחה כבר נדונו והוכרעו במסגרת החלטת בית הדין מיום 7.2.21. נטען כי בניגוד לטענת התובע, המומחה התייחס בחוות דעתו למכלול ליקויו הרפואיים של התובע בכפות רגליו ולשאלת הקשר הסיבתי ולא נפל כל פגם בחוות הדעת. נטען כי טענותיו של התובע ולפיהן המומחה מונע משיקולים זרים וכי חרג מהעובדות, נטענו בעלמא ללא כל ביסוס. כן נטען, כי לא נפל כל פגם בחוות הדעת ואין כל הצדקה למינוי מומחה נוסף או אחר.

יחד עם זאת, הסכים הנתבע להפנות למומחה את המסמכים שלא עמדו בפנינו (המאמר המקצועי לרבות קביעת הוועדה הרפואית מטעם מנורה מבטחים פנסיה וגמל וחוות הדעת מטעם התובע מד"ר יוסף סלאמה), ולשאול את דעתו ביחס אליהם והאם יש באותם מסמכים כדי להשפיע על קביעת המומחה.

10. ביום 5.12.21, קבע בית הדין בהחלטתו כי הוא מוצא להפנות למומחה שאלות הבהרה נוספות, זאת לאור טענות התובע אשר עלו במסגרת סיכומיו כאמור. להלן השאלות הנוספות שהופנו למומחה בהחלטה מיום 16.12.21:

"רצ"ב מועברים אליך המסמכים הבאים:

א. המאמר של Julie Kohls-Gatzoulis, John C Angel, Fares Haddad, Tibialis posterior dysfunction: a common and treatable cause of adult acquired flatfoot.

ב. חוות דעתו של ד"ר סלאמה יוסף, מומחה בכירורגיה אורטופדית.

ג. פרוטוקול והחלטת הוועדה הרפואית – פנסיית נכות של מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ.

האם בהינתן הקביעות והממצאים שהובאו במקומות האמורים, יש כדי לשנות איזו מבין קביעותיך שבחוות דעתך, בגדרה שללת קיומו של קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע בכפות הרגליים לבין תנאי עבודתו? אנא נמק".

11. ביום 3.2.22 התקבלה חוות דעתו המשלימה של המומחה בה השיב לשאלה הנ"ל, כדלקמן:

"לצורך שאלת ההבהרה 1 של בית הדין, קראתי בעיון רב את המסמכים שהועברו:

המאמר הוא מאמר סקירה המתאר את מחלת גיד ה TP, ואת הגישה האבחנתית והטיפולית. אין בו כדי תמיכה או שלילה בנושא בו אנו דנים – הקשר לעבודתו של התובע.

חוות דעתו של ד"ר סלאמה מתארת את מצבו הקליני, קובעת שהיה נתון בעבודתו למאמצים "כבירים" וגם קובעת שהיה אסימפטומטי טרם עבודתו.

העובדות שקבע בית המשפט אינן מתאימות לתיאור של "מאמצים כבירים", כפי שכתבתי בחוות דעתי: 4 שעות של הפעלת מלגזה + 4 שעות בהן הלך 1.5 ק"מ בשעה עם כ – 7 פעולות של טיפוס בשעה (אחת כל 9 דקות לערך), כל זאת בנעלי עבודה.

כמו כן לא ניתן לומר שהיה אסימפטומטי טרם עבודתו: את הניתוח עבר ב 1998, תלונות רבות בעניין הקרסול בשנים: 1999, 2001, 2007, 2011. ב 2018 נכתב כי כאבי הקרסול החמירו: הווה אומר: סבל היה גם לפני 2018.

החלטת וע"ר של קרן הפנסיה עוסקת ככל שאני מצליח להבין, בכושר עבודתו של התובע, שאין חולק על כך שהוא לקוי. כמו כן הוועדה סבורה שעבודתו "האינטנסיבית והקשה" החמירה את המצב. אני חזר לעניין תיאור עבודתו, העובדות שקבע בית הדין, אשר אינן מתאימות לתיאור העבודה ממנו התרשמה קרן הפנסיה".

12. ביום 10.2.22 הוגשה התייחסות הנתבע במסגרתה ביקש לאמץ את חוות דעת המומחה והשלמתה ולדחות את התביעה.

13. ביום 20.2.22 הגיש התובע סיכומים משלימים מטעמו, בהם חזר על טענותיו ולפיהן לגישתו קבע המומחה קביעות גורפות שאינן תואמות את תחום הרפואה. נטען, כי יש לתת משקל יתר לקביעות שהובאו בחוות דעת המומחים מטעם התובע, במיוחד כאשר המומחים בדקו את התובע פיזית ועיינו במסמכים הרפואיים באופן מעמיק.

לחילופין, חזר התובע על בקשתו למינוי מומחה רפואי אחר ו/או נוסף במקומו של המומחה הרפואי מטעם בית הדין, באשר לטענת התובע המומחה חרג מהמסכת העובדתית שהונחה לפניו ו/או שהמומחה דוגל באסכולה מחמירה.

דיון והכרעה -

14. עסקינן, כאמור, בתביעה לתשלום דמי פגיעה, כאשר על הפרק עומדת שאלת הקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע בכפות רגליו לבין תנאי עבודתו על דרך המיקרוטראומה.

15. לצורך דיון בשאלת הקשר הסיבתי - מונה המומחה הרפואי – ד"ר רוני בשוראי.

על פי ההלכה הפסוקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות.

יחד עם זאת, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים והוא נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. (דב"ע תשן/0-48 המוסד לביטוח לאומי - עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321, דב"ע לו/0-8 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374, עב"ל 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי לב [1], 322).

במקום אחר נפסק כי, בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. (דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי - יצחק פרבר, לא פורסם).

ויודגש, המומחה ד"ר בשוראי הינו מומחה מתחום הרפואה האורטופדית והוא בעל הידע הרפואי והמומחיות המקצועית הרלוונטית הנדרשת לבחינת השאלה הרפואית הנ"ל. מדובר במומחה אובייקטיבי שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין ואין לו כל עניין בתוצאות המשפט.

17. כפי שפורט בהרחבה לעיל, עולה כי המומחה נתן את דעתו באופן מקיף ומפורט לכלל הנושאים עליהם נשאל. המומחה התייחס לתנאי עבודת התובע לאופייה ולהיקפה. ניכר כי המומחה בחן את מכלול הנתונים הרלוונטיים. בניגוד לנטען על ידי התובע, לא מצאנו כי חסרה בחוות הדעת התייחסות לנתון כלשהו ולא מצאנו כי המומחה התעלם כביכול מליקוי התובע ו/או מנתונים כלשהם כעולה מהתיעוד הרפואי שהונח בפניו. בחינת מסקנות המומחה ביחס לנתונים שסקר, מעלה כי הן מבוססות היטב.

18. מכלול חוות הדעת, מוביל למסקנה חד משמעית, לפיה לא קיים קשר סיבתי בין הליקוי לו טוען התובע בכפות רגליו לבין תנאי עבודתו. בהקשר זה הסביר המומחה את דעתו המבוססת על העובדות המוסכמות והתיעוד הרפואי שעמד לפניו, באופן מפורט ומנומק. המומחה פרט במסגרת חוות דעתו את העובדות שתוארו בהחלטת המינוי וכן הרישומים הרפואיים החל משנת 1991 הנוגעים לתובע (עובר לתחילת עבודתו החל מחודש 09/2015), המתעדים ממצאים רפואיים ואבחנות שיש בהם כדי ללמד על הליקויים מהם סובל התובע בכפות רגליו. על רקע זה הסביר המומחה כי הליקויים מהם סובל התובע בכפות הרגליים ("כף רגל שטוחה"), קשורים ל"הפרעה מבנית תורשתית" ואינם קשורים לתנאי העבודה, גם לא בדרך של החמרת מצב:

"בעבודתו הפעיל מלגזה עד 4 שעות ליום, ובשאר השעות עמד, הלך כ 6 ק"מ, וטיפס 30 פעם על סולמות בגבהים שונים. ישנו רקע מילדות של בעיות בכף רגל...

לבעיות והליקויים מהן סובל בכפות הרגליים אין קשר לעבודתו, גם לא החמרה עקב עבודתו. ההחמרה שחלה בשנת 2018 קשורה בלעדית להפרעות המבניות של התובע בכף הרגל ולניתוח שעבר בגיל 14.

אין בתיאור של אופי עבודתו של התובע פעולות היכולות לגרום למיקרוטראומה. הליכה של 1.5 ק"מ בשעה עם כ – 7 פעולות של טיפוס בשעה (אחת כל 9 דקות בערך), כל זאת בנעלי עבודה אינה יכולה להתפרש כפעילות מזיקה".

19. התובע טען במסגרת סיכומיו כי היה על המומחה לקבוע שיעור השפעה כלשהו לתנאי העבודה על הליקוי ממנו סובל התובע בכפות הרגליים, ולגישתו בהעדר קביעת כזו יש כדי ללמד כי המומחה אינו "עמד במבחן האמינות והמקצועיות". בעניין זה יש לומר, כי משהמומחה קבע העדרו של קשר סיבתי של גרימה, ואף לא בדרך של החמרה, בין תנאי עבודתו של התובע לבין הליקוי ממנו סובל בכפות הרגליים, הרי שכפועל יוצא מכך, אין עוד מקום להידרש לשאלת מאזן השפעת העבודה על הליקוי, לרבות לשאלת שיעור השפעת העבודה על הופעתו של הליקוי. ויוזכר, כי השפעה משמעותית על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה, כאשר כל שיעור השפעה פחות מזה, אף אם נקבע ככזה, אינו מקים קשר סיבתי כלשהו בין הליקוי לבין העבודה (עב"ל 659/06 המוסד לביטוח לאומי – טנוס, ניתן ביום 10.3.08; עב"ל 148/07 קמפינסקי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 14.7.08; עב"ל 744/08 המוסד לביטוח לאומי – עזרן, ניתן ביום 27.1.11; עב"ל 65/10 המוסד לביטוח לאומי – כהן, ניתן ביום 15.5.11). על כן, לא מצאנו ממש בטענות התובע כי קביעת שיעור נכות פחותה מ – 20% מתחייבת בנסיבות העניין, ודאי לא את הטיעון ולפיו אמינות ומקצועיות המומחה נמדדת בהתאם לקביעתו בגין שיעור השפעת העבודה על הליקוי.

20. לעניין הטענה כי היה על המומחה בטרם חיווה את דעתו בסוגיה שבמחלוקת לבדוק את התובע, הרי שגם טענה זו אין בה כל ממש. ראשית, נושא בחינת עניינו של התובע בדרך של מינוי מומחה רפואי לחוות את דעתו בסוגיה שבמחלוקת על בסיס העובדות המוסכמות והחומר הרפואי, נעשתה על דעת הצדדים ובהסכמתם, כאשר במעמד ההסכמה, לא הייתה לתובע טענה ו/או התנגדות כלשהי בעניין זה. שנית, בהתאם לפסיקה, המומחה הרפואי רשאי לבדוק את התובע ואינו חייב לעשות כן. השאלה אם נחוצה בדיקת התובע אם לאו נתונה לשיקול דעתו הרפואי של המומחה, ובית הדין לא יתערב בהפעלת שיקול הדעת הרפואי כאמור (עבל 650/08 דודו יריב – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 28.4.09; עבל 23278-04-17 אמיל קובטי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 17.10.18).

21. עוד מתייחס המומחה בחוות דעתו המשלימה לחוות דעתו של ד"ר סלאמה יוסף ולפרוטוקול החלטת הוועדה הרפואית של פנסיית הנכות מטעם התובע. המומחה מציין כי חוות דעתו של ד"ר סלאמה והחלטת הוועדה מבוססים על תיאור ואופי עבודה שאינו עולה בקנה אחד עם תיאור ואופי עבודת התובע כפי שהובא בהחלטת המנוי. לגישת המומחה, התיאורים העובדתיים שהובאו בהחלטת המינוי אינם מתאימים לתיאורים העובדתיים שהיוו בסיס לקביעות שבחוות דעת ד"ר סלאמה ובהחלטת ועדת הנכות, ולפיהן התובע ביצע במסגרת עבודתו "מאמצים כבירים" ועבודה "אינטנסיבית וקשה". זאת גם כן, כאשר חוות דעתו של ד"ר סלאמה מבוססת על ממצאים רפואיים ולפיהן התובע "היה אסימפטומטי טרם עבודתו", ממצאים שאינם מתיישבים עם הממצאים הרפואיים המצויים המתעדים "תלונות רבות בעניין הקרסול בשנים: 1999, 2001, 2007, 2011. ב 2018 נכתב כי כאבי הקרסול החמירו: הווה אומר: סבל היה גם לפני 2018".

כמו כן, המומחה התייחס במסגרת זו למאמר הרפואי אליו הפנה התובע, ובתוך כך ציין כי "המאמר הוא מאמר סקירה המתאר את מחלת גיד ה TP, ואת הגישה האבחנתית והטיפולית. אין בו כדי תמיכה או שלילה בנושא בו אנו דנים – הקשר לעבודתו של התובע".

הנה כי כן המומחה התייחס לחוות הדעת והמאמר הרפואי שהגיש התובע, והתייחסותו בהקשר זה הייתה ברורה וממצה.

22. משביסס המומחה הרפואי את חוות דעתו על התשתית העובדתית עליה הסכימו הצדדים, ועל התיעוד הרפואי המתייחס לתובע, ומשהשיב המומחה, בצורה עניינית, ברורה ומפורטת לכלל השאלות שהופנו אליו - לא מצאנו בטענות התובע, לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה הרפואי והשלמתה, כל נימוק המצדיק לפסוק בניגוד לאמור בה, ואף לא מצאנו מקום למינוי מומחה אחר או נוסף.

23. על בסיס כלל האמור לעיל – התביעה נדחית.

בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

24. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום ג' באדר ב' תשפ"ב (6 במרץ 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

5129371