1. תחילה הגיש המבקש (התובע) כתב תביעה על סך 800,000 ₪, נגד המשיבים (הנתבעים), בטענה להפרת סימן מסחר ועשיית עושר ולא במשפט, בקשר למזרונים המשווקים על ידי הנתבעים תוך מצג שווא כאילו הם מוצרי התובע.
2. התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי, ולאחר דיון (15.10.20, כב' הש' א' רבינוביץ ברון) הסכימו הצדדים לפנות להליך גישור. משהושב התיק מהמגשרת לבית המשפט קבע זה שהסמכות העניינית לדון בתביעה, נוכח סכומה, היא לבית משפט השלום – והורה על העברת הדיון בתיק בהתאם.
3. הנתבעים הגישו כתב הגנה קצר ובו נטען שבחנותם אין מוצר בשם "אולימפיה" (השם בקשר אליו נרשם סימן המסחר), כי לחברה של התובע יש שם אחר, כי הנתבעים הם האוחזים בשם "אולימפיה" – וכי כל מטרת ההליך והתביעה הם "נקמה" בנתבעים על רקע תחרות עסקית וכשלונות מסחריים של התובע.
4. לאחר דיון בישיבת קדם משפט (בה לא היו הנתבעים מיוצגים בפועל) הוסדר ייצוגם של הנתבעים והם ביקשו ארכה להגשת כתב הגנה מתוקן ולהגיב לבקשה שהגיש התובע למתן צו מניעה. התובע השיב כי מדובר בנסיון לדחיית הקץ.
5. כאמור, התובע הגיש יחד עם תביעתו בקשה לסעד זמני, ובית המשפט המחוזי (לפניו היה קבוע התיק באותה עת) מצא שאין מקום לדון בה במעמד צד אחד. המועד להגשת תגובה נקצב בהחלטת בית המשפט מיום 28.3.22 (והוארך בהחלטה מיום 31.3.22). לאחר הגשת תגובת הנתבעים ביקשו הצדדים ארכה משותפת לשם הגשת תשובת התובע והגשת כתב התביעה המתוקן.
6. כתב ההגנה המתוקן הוגש ביום 24.5.22, ועם הגשתו הגישו הנתבעים גם כתב תביעה שכנגד והודעה לצד ג'. כתב התביעה שכנגד (על סך מליון ₪) טען כי התובע הוא שעשה ועושה שימוש שלא כדין בסימני מסחר המזוהים עם התובעים שכנגד.
7. בהודעה לצד ג', שהוגשה נגד מר חיים אפרתי, נטען כי צד ג' התיימר למכור לתובע (לטענת התובע) זכויות בסימני המסחר השייכים, כמצוין בתביעה שכנגד, לנתבעים.
8. באשר להגשת כתב ההגנה בתביעה שכנגד הוסכם על ידי הצדדים המועד שעד אליו יוכל הנתבע שכנגד להגישו (המועד טרם חלף). כתב הגנה להודעת הצד השלישי טרם הוגש אף הוא (וחזקה כי המודיעים יגישו כל בקשה נדרשת בבוא העת, ככל שלא יוגש).
9. הצדדים הודיעו כי לא עלה בידם להגיע להסכמות בשאלת הסעד הזמני וביקשו את הכרעת בית המשפט.
10. כאמור, הבקשה למתן סעד זמני הוגשה עוד לבית המשפט המחוזי. בבקשה עתר התובע למתן צו מניעה זמני שיאסור על הנתבעים למכור, לפרסם ולשווק את המזרנים שנטען כי הם נחזים, באופן מטעה, להיות מוצרים של התובע, להציג עצמם כ-"חנות המפעל" או לעשות כל שימוש מטעה אחר ביחס לסימן המסחר "אולימפיה".
11. בתשובת הנתבעים (13.4.22) נטען כי סיכויי התביעה נמוכים מכדי שיוענק על בסיסם סעד זמני כמבוקש, כי הסעד המבוקש זהה לסעד בהליך העיקרי, כי מאזן הנוחות מחייב את דחיית הבקשה (וזאת גם מטעמי יושר).
12. התובע השיב (11.5.22) כי סיכויי התביעה והבקשה מבוססים דיים, כי מאזן הנוחות נוטה לעברו וכי אין זהות בין הסעד הזמני המבוקש לזה שבתביעה העיקרית – שכן בתביעה נכללו גם סעדים כספיים, לרבות צו לגילוי חשבונות וסעדים בקשר לפגיעה הכלכלית בתובע.
13. ברע"א 5284/17 סובחיה עלי נ' עיזבון המנוח יוסף עלי (כב' הש' ד' מינץ, פס"ד מיום 15.10.17) הזכיר בית המשפט כי "כידוע, ההחלטה האם לתת צו מניעה זמני אם לאו הינה תולדה של איזון בין שני שיקולים עיקריים: האחד, האם הציג מבקש הסעד ראיות מהימנות לכאורה לביסוס תביעתו, ולעניין זה די בכך שהוכח כי התביעה אינה טורדנית וקיימת שאלה רצינית הצריכה ליבון; והשני, האם שכנע המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שהנזק שייגרם לו במקרה שלא יינתן הסעד המבוקש מאפיל על הנזק שייגרם לצד שכנגד ככל שיינתן הסעד ... בין שני תנאים אלה מתקיים יחס תחלופה של מעין "מקבילית כוחות", כך שככל שגדל משקלו של אחד התנאים ניתן להפחית בהתאם בדרישת משקלו של האחר ... לצד שיקולים אלה יובאו בחשבון גם שיקולי צדק ויושר כגון תום לבו של התובע וכיוצא בזאת".
14. בשאלת קיומה של עילת תביעה הרי שהתשובה חיובית, ומעצם המחלוקת (בקשר אליה הוגשה, כאמור, גם תביעה שכנגד והודעה לצד שלישי) שוכנעתי כי אין מדובר בתביעה שאינה אלא טורדנית בלבד ובקיומה של שאלה רצינית הצריכה ליבון. ממילא אין באמור כדי לקבוע מסמרות או להביע עמדה באשר לסיכויי ההליך (או ההליך שכנגד), והדבר אינו נדרש בשלב זה ולשם הכרעה בבקשה זו.
15. הדגש הוא, לפיכך, בשאלת מאזן הנוחות – ובשים לב אף לטענות לעניין זהות הסעדים (ויוזכר – "הכלל הוא כי אין לתת סעד זמני הזהה לסעד העיקרי המבוקש, כאשר זהות הסעדים כשלעצמה מהווה שיקול שלא להיעתר לבקשה" (רע"א 3994/19 באנקר פוניט סופליי לימיטד נ' חברת נמל אשדוד בע"מ, החלטה מיום 13.6.19).
16. בלב כתב התביעה הדרישה להורות לנתבעים "לחדול ולהמנע לאלתר מלמכור, לפרסם ולשווק" את המזרנים, לחדול "מפרסום בשלטי חוצות וכן פרסום בחזית או בסמוך לחנותם" (ס' 20.1 ו-20.2 לכתב התביעה). הסעד הכספי מרכזי אף הוא, כמובן (והסעד לעניין גילוי החשבונות והדו"חות נלווה אליו ונועד לתמוך בו) – אך לא ניתן לומר, כפי שנטען על ידי התובע בתגובתו, כי אין זהות בין הסעד המבוקש בהליך הזמני ובין הסעד שבכתב התביעה (והם אף מנוסחים כמעט מילה במילה).
17. גם באשר למאזן הנוחות לא מצאתי כי הוא נוטה במידה מספיקה לעבר התובע, בשלב דיוני זה. ככל שיימצא כי הנתבעים אכן מפרים את זכויות התובע וממשיכים לעשות עושר על חשבונו, הדרך "לתקן" הנובע מכך היא באמצעות פסיקת הפיצוי הכספי לו עותר התובע.
18. נוכח המקובץ, נדחית הבקשה לסעד זמני.

התובע יישא בהוצאות הבקשה בסך 750 ₪, אשר ישולמו לנתבעים באמצעות ב"כ בתוך 30 ימים.

1. המזכירות תקבע מועד לישיבת קדם משפט נוספת – ונוכח המועד המוסכם להגשת כתב ההגנה בתביעה שכנגד והליך ההודעה לצד השלישי – לא לפני המחצית השניה של חודש נובמבר 2022, ובהתאם לזמינות היומן ולתכנית העבודה.

ניתנה היום, ג' תשרי תשפ"ג, 28 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.