21 אפריל 2022

לפני:

כב' השופט אלעד שביון

נציד ציבור (עובדים) מר משה בן דוד

נציג ציבור (מעסיקים) מר אבי אילון

החלטה

1. לפנינו בקשת הנתבע 1, ארגון עובדי בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן גם: "ארגון העובדים"), לסילוק התביעה כנגדו על הסף מחמת היעדר עילת תביעה, היעדרות יריבות והיעדר סמכות עניינית (להלן: "הבקשה").

רקע עובדתי:

1. התובעים, קהלני שמעון ו–35 אחרים, גמלאי וגמלאות הנתבע 2, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן גם: "הבנק") הגישו תביעה כנגד ארגון העובדים בבנק (הנתבע 1) והבנק (הנתבע 2). בתביעתם עותרים הם בעניין הדרתם שלא כדין לדבריהם מאוכלוסיית הזכאים ל"פיצוי חד פעמי" לפי פסק בוררות כלכלית בין הבנק לארגון העובדים, שניתן ביום 28.1.19 (להלן – "פסק הבוררות").

בתביעה טוענים התובעים כי הם עבדו בבנק בתקופה נשוא הבוררות הכלכלית (תקופה בת 11 שנים) ובמועד פתיחת הליך הבוררות (30.6.13), אלא שהחלטת הנתבעים שלא להעניק להם את חלקם בפיצוי שנפסק בפסק הבוררות נעוצה בפרישתם המוקדמת. זאת, בעוד שעובדי בנק שפרשו לגמלאות בגיל 67 כן זכו ליהנות מהפיצוי שנפסק בפסק הבוררות. בכך, הופלו הם לדידם לרעה ושלא באופן שמתיישב עם פרשנות פסק הבוררות.

1. ארגון העובדים, הנתבע 1, טרם הגיש כתב הגנה משלטענתו דין התביעה כנגדו להידחות על הסף.
2. בכתב ההגנה שהגיש הבנק, נתבע 2, נטען לגוף התביעה (בנוסף לטענות מקדמיות שמצדיקות לטענתו דחיית התביעה על הסף) כי - פסק הבוררות, שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, בוצע ככתבו וכלשונו. התובעים אינם באים בגדר אוכלוסיית העובדים שפסק הבוררות חל עליה ולכן הם לא קיבלו את הפיצוי החד פעמי שנקבע בו לעובדים הזכאים.

לטענת הבנק, פסק הבוררות, העומד ביסוד פסק הדין החלוט, נהיר, ברור ופשוט ואינו טעון פרשנות. פסק הבוררות כולל באוכלוסייה הזכאית לפיצוי עובדים שלא עבדו ביום מתן הפסק רק אם פרשו בפרישה רגילה בגיל שהחוק מאפשר, ולא אם פרשו פרישה מוקדמת מרצון בתנאים מועדפים, כתובעים. ואם הדבר אינו ברור מהפסק עצמו (ושלא כדעת הבנק) באה ההבנה המשותפת של הצדדים את הפסק, הבנק וארגון העובדים, ומוכיחה זאת.

עיקר טענות הצדדים:

1. לטענת ארגון העובדים: א. גם אם יוכיחו כל טענות התובעים בכתב התביעה, לא יהיה בכך כדי להקנות להם זכות לסעד המבוקש בתביעתם, כלפי ארגון העובדים. בענייננו, מבקשים התובעים מבית הדין לפסוק כי הם זכאים לסעד הצהרתי לפיו הם זכאים להיכלל באוכלוסיות הזכאים לפיצוי החד פעמי שנקבע בפסק הבוררות. בפועל, מדובר בתביעה לסעד כספי במסווה של סעד הצהרתי. ארגון העובדים אינו הכתובת לדרישות כספיות כאלו ואחרות, שהן למעשה הדרישות האמיתיות העומדות בבסיס התביעה (בכסות של סעד הצהרתי). ארגון העובדים לא שילם לאף עובד, והכספים שנפסקו לזכות העובדים הזכאים אינם מצויים בידיו. הבנק שילם באופן ישיר את הסכום שנפסק, לעובדים הזכאים, בהתאם לקבוע בפסק הבוררות שהוא פסק חלוט שאושר על ידי בית הדין לעבודה. מכאן, שארגון העובדים לא יהיה צד "לקיום" הסעד. ולכן, יש לסלק את התביעה כנגד ארגון העובדים על הסף מחמת היעדר עילה ו/או יריבות.

בצד זאת נטען, כי ארגון העובדים אינו חולק על כך שהוא צד נדרש להליך, אולם מעמדו צריך להיות כשל "נתבע פורמלי" שכן כאמור, לא מתבקש כל סעד כלפיו.

ב. התביעה היא למעשה ניסיון לתקוף פסק בוררות, שאושר בפסק דין חלוט, על ידי גורם שאינו רשאי לתקוף אותו על פי דין, משלא היה צד להליך הבוררות. לכן, ומשגם חלף המועד להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות, יש לסלק את התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

1. לטענת התובעים: א. סעד של סילוק על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים.

ב. הסכמת ארגון העובדים לפירוש שנתן הבנק לפסק הבוררות יוצרת יריבות בינו לבין התובעים. ארגון העובדים נתן הסכמתו לביצוע בלתי סביר, שרירותי ומפלה של פסק בוררות שמהווה תחליף להסכם קיבוצי בין הצדדים, באופן שמקים לתובעים עילת תביעה לייצוג בלתי הוגן והפרת חובת הנאמנות כלפיהם.

ג. התובעים אינם מבקשים לבטל את פסק הבוררות אלא לתת לו פירוש כהלכה, ולפיו זכאים התובעים להיכלל באוכלוסיית הזכאים לפיצוי החד פעמי שנקבע בפסק.

לכן ולאור האמור, דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.

1. לטענת הבנק: האחריות על אופן ביצוע פסק הבוררות, כפי שנעשה לאחר שהפסק התקבל, משותפת לבנק ולארגון העובדים – הפסק בוצע על דעתו של הארגון, והארגון, שהיה שותף לאופן הביצוע הראשוני, אינו יכול להתחמק משותפות לאחריות על אופן הביצוע המשני, אם יידרש כזה. לפיכך, מתנגד הבנק למחיקת ארגון העובדים מההליך.
2. בתשובה לטענות התובעים והבנק, טען ארגון העובדים כי: הסעד היחיד שנתבע בכתב התביעה הוא "סעד הצהרתי" לקבל חלק מהפיצוי החד פעמי ולכן, ומשארגון העובדים אינו הכתובת לדרישות כספיות, יש לסלק התביעה כנגדו על הסף. לעניין הסמכות העניינית, ארגון העובדים אינו חולק על סמכותו של בית הדין לדון בפרשנות אולם זה לא מה שנכתב בסעיף 28 לכתב התביעה, שם מבוקש לתקן או לבטל את פסק הבוררות החלוט ולכך, אין לבית הדין סמכות עניינית.

המסגרת הנורמטיבית:

1. מכוח תקנות 44 ו- 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב – 1991, רשאי בית הדין בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לסלק על הסף כתב טענות.
2. עם זאת, הלכה היא כי סעד של מחיקה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין לעבודה אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים, במשורה וביד קמוצה. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור העניין לגופו, על פני סילוקה. זהירות זו נדרשת שעה שקבלת בקשה לסילוק על הסף משמעה איונה האפריורי של זכות הגישה לערכאות, אשר הוכרה כזכות יסוד מרכזית (עע (ארצי) 746/07 אלי גור - מכתשים, מפעלים כימיים בע"מ (28.4.08), ע"ע (ארצי) 408/07 מדינת ישראל – משה כהן (13.2.08), דב"ע מז/3-15 אפנר – מפעלי הדסה לנוער (לא פורסם), בר"ע (ארצי) 58458-02-20 התעשייה האווירית לישראל בע"מ - יהודה הנאמן (31.5.20)).
3. ככלל, אין בית הדין בוחן מהם סיכויי התובע להצליח בתביעתו. אפילו סיכויי התובע קלושים, לא יחסום בפניו בית הדין את הדרך לבירור תביעתו, אם קיים סיכוי כלשהו על פי כתבי הטענות, הנמצאים לפני בית הדין, שהתובע יצליח בתביעתו. ובלשון אחרת, במידה וקיימת אפשרות ולו קלושה שהתובע יזכה לקבל מהנתבע את הסעד שנתבע, אין נועלים בפניו את דלתות בית הדין (ע"ע (ארצי) 80/07 יואב ברמץ – נגריית שירן בע"מ (פורסם בנבו, 15.7.07).
4. עם זאת, מכיר הדין בקיומם של מקרים יוצאים מן הכלל בהם נדרש להורות על מחיקת התביעה או דחייתה מאחר וברור שלא יעלה בידי בעל הדין לקבל את הסעד המבוקש אף אם יוכיח את כל העובדות המפורטות בכתב תביעתו (ע"ע (הארצי) 734/06 סמר ג'הג'אה - מועצה מקומית ערערה (פורסם בנבו, 24.06.08)).

מן הכלל אל הפרט:

1. נקדים ונציין, כי לאחר שנתנו דעתנו לטענותיו של כל צד ולכתבי הטענות, מצאנו כי דין הבקשה להידחות.

כתב התביעה מגלה עילת תביעה כנגד ארגון העובדים באופן שגם מקים יריבות בין הצדדים:

1. כפי שפורט לעיל, בבקשה למחיקת התביעה על הסף, בית הדין לא בוחן את טיב העילה או את משקלה או את סיכויי הצלחתה. ככל שכתב התביעה מגלה עילה, ולו בדוחק, תיבחן התביעה לפי העילה הנטענת. בית הדין נדרש ל"בדיקה טכנית פורמאלית של כתב התביעה" במסגרתה די בכך שהתובע יראה על פני כתב התביעה כי בידו עילה בת תביעה (ראו גם: ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ – טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2) 312).
2. בענייננו, למקרא כתב התביעה עולה כי בניגוד לנטען בבקשה, העובדות המפורטות בכתב התביעה, מקימות עילת תביעה לתובעים, שהם גמלאי וגמלאות הבנק, כלפי ארגון העובדים בבנק.

בכתב התביעה טוענים התובעים כי ההחלטה של הבנק וארגון העובדים להדיר אותם מהתמורה המוסכמת שנקבעה בפסק הבוררות, מהווה גם הפרה של חובת הנאמנות והייצוג ההוגן של ארגון העובדים כלפיהם.

1. כך, במסגרת התשתית העובדתית שמפרטים התובעים בתביעתם, מוקדש פרק שלם להתנהלותו של ארגון העובדים ואחריותו לעניין מושא התביעה (ראו: עמ' 8 ו- 9 שם). בין היתר טוענים התובעים כלפי הארגון שהוא נמנע מלבקש הבהרה מהבוררים באשר לתחולת פסק הבוררים על קבוצת התובעים שפרשו לפי גיל בפרישה מוקדמת, למרות שבתחילה הוא כלל אותם כמי שזכאים לפיצוי. וכל זאת כשבעניינים אחרים לטענתם, כן הוגשו מטעמו בקשות להבהרות (ראו סעיפים 46 עד 50 לכתב התביעה). לפיכך, טוענים התובעים –

"51. בכך, ארגון העובדים, שמלכתחילה כלל את התובעים והתובעות בגדרי מי שזכאי לפיצוי ובגדרי "הפתרון הישים" לטענתו (ראו סעיף 44 לפסק הבוררים), לאחר שראה את קביעת הבוררים לפיה עלות הפיצוי קבועה ולא תשתנה גם אם קבוצת הזכאים תשתנה, פעל במעשה ו/או במחדל לחלק את הפיצוי רק לקבוצה קטנה של עובדים, תוך הדרת התובעים והתובעות דנן והפרת חובת הנאמנות שלו כלפיהם" (סעיף 51 לכתב התביעה).

1. גם במסגרת החלק של הטיעון המשפטי בכתב התביעה, מוקדש לאחריותו של ארגון העובדים בסוגיה הנדונה פרק שלם (ראו: עמ' 14 ו- 15 לכתב התביעה). בין היתר טוענים שם התובעים כלפי הארגון כי ההחלטה להדיר את התובעים והתובעות מאוכלוסיית הזכאים לפיצוי לפי פסק הבוררות היא החלטה שרירותית המהווה הפרה של חובת הייצוג ההוגן בה חב ארגון העובדים כלפי התובעים, וכלשונם –

"76. ברם, ארגון העובדים לא פנה לבוררים להשלמת פסק הבוררים החסר ואף לא בא לבנק בדרישה לקיום בוררות משלימה בעניינם של התובעים והתובעות.

77. החלטת ארגון העובדים, במעשה או במחדל, להדיר את התובעים והתובעות מתחולת פסק הבוררים הינה החלטה המפרה את חובת הנאמנות בה חב ארגון עובדים כלפי חבריו.

78. החלטה זו, שהתקבלה לאחר שהתובעים והתובעות פרשו לגמלאות, מהווה פגיעה בציפייה הלגיטימית של התובעים והתובעות עת בחרו לפרוש לגמלאות.

79. ארגון העובדים הפר הלכה למעשה את הכלל שנקבע ע"י בית הדין הארצי לעבודה ושעליו חזר בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ בפרשת בר אילן, לפיו "לא ניתן לגרוע מזכויותיהם המוקנות של גמלאים באמצעות הסכם קיבוצי שהוא מאוחר למועד פרישתם, שכן זכויותיהם נתגבשו ונתקבעו עם פרישתם, ולא ניתן לפגוע ולהפחית מהן".

80. אשר על כן יש לקבוע כי ארגון העובדים פעל בעניינם של התובעים והתובעות באופן הנוגד את חובת הייצוג ההוגן וכל הסכם שנערך בין ארגון העובדים לבנק בטל מעיקרו" (סעיפים 76 עד 80 לכתב התביעה).

1. די באמור, ומבלי לקבוע מסמרות בשלב מקדמי זה של ההליך, כדי לדחות את בקשת ארגון העובדים, הנתבע 1, לסילוק התביעה כנגדו על הסף מחמת היעדר עילה.

כמובן, שהנטל להוכחת התביעה ועילות אלה, מוטל לפתחם של התובעים, ואולם המקום לבחון את טענות הצדדים לאשורם, עובדתית ומשפטית, הוא במהלך ניהול המשפט לגופו, כשבשלב זה, אין הצדקה לסלק את התובענה כנגדו על הסף.

1. אשר לטענתו של ארגון העובדים כי הוא אינו הכתובת לדרישות כספיות כאלו ואחרות כנימוק שעל יסודו יש לדחות את התביעה כנגדו על הסף, היא ראויה להידחות.

ראשית, עילת התביעה אינה נבחנת על יסוד הסעד המבוקש לבדו אלא נבחנת היא גם על בסיס התשתית העובדתית והמשפטית כפי שהובאה בכתב התביעה והאם יש בה כדי ללמד על יריבות בין הצדדים לו. כפי שפורט, עיון בכתב התביעה מלמד בבירור על מסכת שיש בה כדי להקים גם עילת תביעה כנגד ארגון העובדים והיא בדמות הפרת חובת הנאמנות והייצוג ההוגן מצדו כלפי התובעים, כפי שנטען שם.

שנית, גם אם הסעד המבוקש בכתב התביעה הוא סעד כספי במסווה לסעד הצהרתי כפי שטוען הארגון, בשלב הראשוני של ההליך ממילא יש להידרש לטענה האם בכלל אכן קמה לתובעים זכאות לסעד לו עותרים הם אם לא. לכן, ומשארגון העובדים היה צד להליך הבוררות מכוחו פונים התובעים לבית דין זה בהליך דנן, ובהינתן טענות התובעים כלפי הארגון לפי האמור בכתב התביעה, ממילא לא ניתן לומר שלא עומדת לתובעים עילת תביעה כלפי הארגון. וזאת, מבלי להיכנס לשאלה האם אכן ארגון העובדים אינו הכתובת לדרישות כספיות, כטענתו.

שלישית, הסעד המבוקש בכתב התביעה אינו מתמצה רק בסעד ההצהרתי שעניינו בזכאות התובעים להיכלל באוכלוסיית הזכאים לפיצוי החד פעמי שנקבע בפסק הבוררות, אלא גם – 'כל סעד אחר שייראה לנכון לבית הדין לתת בנסיבות העניין' (עמ' 2 לתביעה). ובלשון אחרת, מבקשים התובעים להקנות לבית הדין שיקול דעת רחב להיעתרות למבוקשם, ככל שיימצא שיש בתביעתם ממש.

לפיכך, בין אם עסקינן בתובענה כספית אם לאו, ממילא ועל יסוד טענות התובעים, ארגון העובדים הוא נתבע דרוש ואין לסלק את התביעה כנגדו ללא בירור שלה לגופם של דברים.

1. כמובן, אם וככל שבסיומו של ההליך, תידחה התביעה נגד ארגון העובדים ויימצא כי עילת התביעה כנגדו לא הוכחה, עשוי הדבר לקבל ביטוי בהוצאות שייפסקו לטובתו.

לבית הדין לעבודה מוקנית סמכות לדון בתובענה :

1. בבקשה טען ארגון העובדים כי חוק הבוררות מקנה לבית הדין לעבודה סמכות לבטל או לאשר פסקי בוררות במועדים שנקבעו במפורש בחוק (תוך 45 ימים מיום מתן פסק הבוררות), אך - לבית הדין לא הוקנתה סמכות בחוק הבוררות לתקן, לבטל או לשנות פסק בוררות במועדים מאוחרים המופיעים במפורש בחוק, ובוודאי שלא הוקנתה לו סמכות לתקן פסק בוררות שאושר על ידי בית הדין וקיבל תוקף של פסק דין.

לכן, לטענת הארגון, משפסק הבוררות ניתן ביום 28.1.19 ואושר בפסק דין חלוט ביום 27.9.19, לא יכולים התובעים לבקש ביטול חלקים ממנו שאינם לרוחם.

1. עם זאת, מקריאת כתב התביעה בכללותו עולה כי אין המבוקש ביטול פסק הבוררות או שינויו, אלא מבוקש להעניק לו פרשנות, שלדעת התובעים היא הפרשנות הנכונה לו, במסגרתה נכללים גם התובעים באוכלוסיית הזכאים לפיצוי החד פעמי שנפסק במסגרת הפסק.

בעמודים 5 עד 8 לכתב התביעה, מפרטים התובעים שתי דרכים פרשניות שלדידם יש בהן כדי לכלול אותם בקבוצת הזכאים כפי שהוגדרה ונקבעה בפסק הבוררות שאושר, באופן שמתיישב גם לטענתם עם תכליתו ומהותו.

האחת, כי הפרשנות לתיבה "פרשו לפי גיל" בפסק הבוררות משמעה פרישה מגיל 50 ואילך, פרשנות שהיא סבירה לדידם בהקשר התעשייתי ובהקשר המשפטי בהתאם להסכמים הקיבוציים החלים בבנק (ראו בקשר לכך למשל סעיף 31 לכתב התביעה).

והנוספת היא, כי יש למלא לקונה שיש לטענתם בפסק הבוררות, כך שתכלול את התובעים והתובעות (ראו לעניין זה סעיפים 42 עד 45 לכתב התביעה).

יצוין, כי הבנק בכתב הגנתו חולק מכל וכל על פרשנות התובעים כאמור לפסק הבוררות, כשהוא מציין לגביה כי "טענתם האמורה של התובעים היא התחכמות החוטאת להיגיון הדברים ולתחושת הלשון הטבעית" (סעיף 3.1.3 לכתב ההגנה) וכן, כי היא מחוסרת כל יסוד (ראו למשל עמ' 13 עד 16 לכתב ההגנה שלו).

1. כך או אחרת, לבית הדין לעבודה מוקנית סמכות עניינית לדון במחלוקת הפרשנית של הפסק הנטושה בין הצדדים והמקום לבירורה הוא במסגרת בירור התביעה לגופה ולא בשלב מקדמי של ההליך.
2. היאחזותו של ארגון העובדים באמור בסעיף 28 לכתב התביעה בתמיכה לטענתו לסילוק על הסף מחמת חוסר סמכות, אינה מקובלת עלינו.

גם אם מבין הארגון את המצוין בסעיף 28 לכתב התביעה ככזה המבקש ביטול או שינוי הפסק, הרי שכאשר קוראים את כתב התביעה בשלמותו, לרבות המצוין בהמשך לאמור בסעיף 28, למדים בבירור כי ענייננו במחלוקת פרשנית של הפסק והוראותיו, להבדיל מסעד לביטול או שינוי הפסק כנטען.

כך למשל, חלק הטיעון המשפטי שבכתב התביעה עוסק כל כולו באופן פרשנות הפסק לשיטת התובעים, ומסביר מדוע לדידם כללי הפרשנות תומכים בטענותיהם. בין היתר טוענים הם כי פסק הבוררות בא להכריע בסכסוך כלכלי, כי הוא מהווה תחליף להסכם קיבוצי בין הצדדים (משהוא נסוב סביב התמורה המגיעה לעובדים שוויתרו על זכות השביתה) ולכן גם יש לפרש אותו לטענתם לפי כללי הפרשנות של הסכם קיבוצי (עמ' 10 עד 14 שם). על כן, ומשמדובר גם לדבריהם בהוראה נורמטיבית שנקלטה בחוזים האישיים שלהם, אזי שלשון הפסק כוללת לדידם גם אותם כמי שפרשו לפי גיל, וכפי שציינו בסעיף 66.8 לכתב התביעה:

"אינטרסים, מטרות, ערכים, נסיבות חתימה, תכליות ומהות אלו מצדיקים את החלת הפסק על כול אחת ואחד מקבוצת התובעות והתובעים דנן, וכאמור פסק הבוררים עצמו קובע כך".

1. לכן, ומשעילת התביעה של התובעים מבוססת על פרשנות הפסק (פרשנות שלטענתם מלמדת על הכללתם במסגרת אוכלוסיית הזכאים לפיצוי החד פעמי שנפסק במסגרתו), לא ניתן לומר שבית הדין לעבודה נעדר סמכות לדון בה.

זאת למרות, שאין מחלוקת בין הצדדים כי חלף המועד להגשת בקשה לביטול הפסק או שינויו, אלא שלא לסעד זה עותרים התובעים בתביעתם.

סוף דבר:

1. לאור האמור, דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף כנגד ארגון העובדים, להידחות.
2. הוצאות הבקשה יישקלו בסיום ההליכים.
3. ארגון העובדים יגיש כתב הגנה עד ליום 20.5.22.
4. התיק נקבע לקדם משפט ליום 10.7.22 בשעה 09:30.

ניתנה היום, כ' ניסן תשפ"ב, (21 אפריל 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.