21 אפריל 2022

לפני:

כב' השופט אלעד שביון

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבע 1, ארגון עובדי בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "ארגון העובדים") להורות לתובעים לכמת את תביעתם במלואה ולתת הוראות בדבר שומת האגרה שעליהם לשלם בגין הגשת תביעתם (להלן: "הבקשה").

לטענת הנתבע 1, הסעדים אותם מכנים התובעים בכתב התביעה "הצהרתיים" הם בפועל סעדים כספיים לכל דבר ועניין ולכן, על התובעים לכמתם ולשלם אגרה עבורם.

1. לטענת התובעים, ארגון העובדים יודע שלא ניתן לכמת את התביעה בהיעדר נתונים מהנתבע 2, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "הבנק").

תביעת התובעים עניינה במתן צו הצהרתי הקובע את זכאותם של 37 גמלאי וגמלאיות הבנק שפרשו פרישה מוקדמת מכוח ההסכמים הקיבוציים החלים בבנק, לקבלת חלקם בפיצוי החד פעמי שנקבע בפסק בוררות כלכלית מיום 28.1.19. דרך חישוב גובה הפיצוי החד פעמי שקיבל כל עובד שזכאותו הוכרה על ידי הבנק במסגרת ביצוע פסק הבוררות נגזרת מנוסחה שנקבעה בסעיף 47 לפסק. מדובר בחישוב מורכב התלוי במספר נתונים שלא נמצאים בידי התובעים ואף לא בידי ארגון העובדים. לחילופין, מתבקש בית הדין להורות לבנק להעביר לתובעים את כל הנתונים המצויים בידו לחישוב תביעתם ולתת הוראות דיוניות מתאימות.

1. בתשובה לטענת התובעים, טען ארגון העובדים כי בניגוד לטענת התובעים, מדובר בחישוב לא מורכב של סעדי התביעה, שהתובעים יכולים וצריכים לבצעו, גם אם לשיטתם עליהם להיעזר בגורם חיצוני לצורך כך.
2. לאחר שנתתי דעתי לטענותיו של כל צד מצאתי כי דין הבקשה להידחות בשלב זה של ההליך. מורכבות החישוב לו נדרשים התובעים לכמת את הסעד לו הם עותרים בכתב התביעה, בצירוף העובדה שהנתונים לביצוע תחשיב הסעד מצויים ברשות הבנק, מטים את הכף בשלב זה של ההליך לעבר דחיית הבקשה.
3. בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה, על בעל דין לכמת את תביעתו (ראו: תקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, ע"ע (ארצי) 74/06 רשות השידור - משה אסולין (פורסם בנבו, 20.9.06)) וע"ע (ארצי) 1193/04 מרים רפפורט ואח' אחרים - רשות שדות התעופה (פורסם בנבו, 30.1.06)).

הטעמים המרכזיים לצורך בכימות התביעה הם: למנוע מצב בו יהפכו בתי הדין אכסניה לדיונים עקרים ולא-יעילים שלא יביאו את המחלוקות בין הצדדים לידי סיום, לאפשר לנתבע לעמוד על מהות התביעה ולהכין כראוי את הגנתו כשהוא יודע מראש מה הם גבולות החיוב הכספי שהוא עלול להתחייב בו ולמנוע התחמקות לא-מוצדקת מתשלום אגרת בית הדין ועקיפת הדינים המסדירים אותה (ע"ע (ארצי) 507/08 מדינת ישראל, מרכז רפואי אסף הרופא - מירב ברונר (פורסם בנבו, (14.07.09)).

עם זאת, אין המדובר בכלל מוחלט ויש לו חריגים.

כך למשל, לאחרונה בבר"ע (ארצי) 2015-03-21 חנה דניאל - מדינת ישראל (פורסם בנבו, 17.1.22)), סבר בית הדין הארצי לעבודה שאין לחייב את התובעים בהליך שם לכמת את רכיבי התביעה, גם לאחר שיוגש כתב תביעה מתוקן על ידם, מהנימוקים הבאים: א. דובר שם במחלוקת בדבר תחולת הסכם קיבוצי על עובדים שלה השלכה על זכויות לעבר ולעתיד, ב. כימות התביעה ביחס לעבר לא יהווה כימות נכון וסופי של התביעה משהזכויות המבוקשות בה הן גם ביחס לעתיד, ג. פער המידע והכוח שבין התובעים שם לבין המדינה (הנתבעת בהליך) כשלמדינה גם האמצעים הטכנולוגיים לעריכתו, להבדיל מהתובעים שיהיה עליהם להיעזר במומחה, וכלשון בית הדין הארצי לעניין הנימוק האחרון –

"...בנסיבות הקונקרטיות של המקרה הנדון, יש להתחשב בפערי המידע והכוח שבין המערערים, שהם עובדים בשכר נמוך, לבין המדינה. דרך חישוב רכיבי השכר השונים על בסיס הוותק של המערערים מצויה בידי המדינה, שכן המדינה גם כיום מחשבת את רכיבי השכר של המערערים בהתאם לוותק המוכר על ידה. כל אשר תידרש המדינה לעשות לאחר מתן פסק הדין, ככל שתתקבל התביעה, הוא לחשב את רכיבי השכר על בסיס נתון אחר - הוותק המצטבר מעבודתם בחברת שלג לבן והמדינה. כמו כן, לרשות המדינה אמצעים טכנולוגיים לעריכת החישוב. מנגד, קרוב לוודאי שחיוב המערערים להציג תחשיב של רכיבי תביעתם יחייב אותם להיעזר במומחה ולשאת בעלויות משמעותיות, שכן אין מדובר בעריכת תחשיבים אריתמטיים פשוטים כנדרש לצורך רכיבי התביעה המקובלים (פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, הפרשי שכר מינימום, גמול שעות נוספות וכו'), אלא מדובר בחישובים מורכבים המושפעים מנתונים רבים ..." (מתוך סעיף 18 לפסק הדין).

1. בענייננו, סבורני כי גם בנסיבותיו של תיק זה, יש מקום לחרוג מהכלל לעניין כימות התביעה, אך זאת רק בשלב מקדמי זה של ההליך.
2. הסעד המרכזי לו עותרים התובעים בכתב התביעה הוא "סעד הצהרתי לפיו התובעים זכאים להיכלל באוכלוסיית הזכאים לפיצוי החד פעמי שנקבע בפסק הבוררות" (עמ' 1 לכתב התביעה).

בסעיפים 8 עד 10 לתגובה טענו התובעים כי:

"8. דרך חישוב גובה הפיצוי החד פעמי שקיבל כל עובד שזכאותו הוכרה על ידי הבנק במסגרת ביצוע פסק הבוררות נגזרת מנוסחה שנקבעה בסעיף 47 לפסק. סעיף זה קובע כי כל עובד מקבל את חלקו היחסי מתוך 94,300,000 ₪ כאשר סכום הפיצוי האישי לעובד נגזר מחישוב משך עבודתו במהלך תקופת הבוררות הכוללת, כפול עלות השכר למשכורת יג' שקיבל העובד נכון לתאריך 31.12.15 (תוך שהבנק מחוייב לעשות קירוב למי שהשתכר פחות מ- 6,000 ₪ כלפי מעלה ולמי שהשתכר יותר מ- 15,000 ₪ כלפי מטה).

9. מדובר בחישוב מורכב התלוי במספר נתונים שלא נמצאים בידי התובעים ואף לא בידי ארגון העובדים. ודוק: בקשתו של ארגון העובדים להורות לבנק למסור לידיו את רשימת שמות העובדים הזכאים לפיצוי והסכומים ששולמו להם במסגרת בקשה ל"תיקונים הבהרות והשלמות" נדחתה בהחלטת המגשרים ביום 11.4.19. לפיכך ברי כי גם ארגון העובדים לא יודע את שיעור התשלום שקיבל כל אחד מהעובדים.

10. כיוון שכל עובד מקבל חלק יחסי מתוך סכום נתון 94,300,000 ₪ על פי תקופת עבודתו וגובה שכרו, מבלי לדעת איפה נמצאים התובעים בהתפלגות – ביחס להיקף העבודה וגובה השכר בהשוואה לכל העובדים שכן קיבלו את הפיצוי החד פעמי – לא ניתן לחשב כמה מגיע לכל תובע. במילים אחרות רק הבנק יכול לחשב את חלקם היחסי של התובעים בסך הפיצוי ששולם לעובדים מכוח פסק הבוררות".

1. מעיון בסעיף 47 לפסק הבוררות המפרט את אופן חישוב סכום הפיצוי האישי לעובד (נספח 5 לכתב התביעה), עולה כי אכן, כטענת התובעים, אין המדובר בתחשיב פשוט. כך, מעבר לכך שהוא מתחשב בתקופת העבודה וגובה השכר, הוא מצריך התחשבות בפרמטרים נוספים ובניהם – התחשיב הוא בניכוי חופשות ללא תשלום (ככל שהיו כאלה), בסיס החישוב הוא עלות השכר למשכורת י"ג (ולא על יסוד שכר בסיס), קיים שימוש במנגנון לתיקון בסיס החישוב, ביצוע החישוב הוא לפי נוסחה כמפורט שם, כשפעימת התשלום השנייה מוצמדת למדד המחירים לצרכן.

מעבר לאמור, כל עובד אמור לקבל חלק יחסי מהסכום הנתון וברי כי נתונים לגבי חלקו של כל עובד ועובד אינם מצויים ברשות התובעים.

1. אם כן, אכן מדובר בתחשיב שאינו פשוט, ואף מורכב יש לומר, התלוי בנתונים שונים ורבים, וכל זאת כשחזקה על הבנק כמעסיק שנתונים אלה בידיו לרבות האמצעים הטכנולוגיים לעריכת החישוב. שיקול שיש לתת אליו את הדעת במסגרת מתן ההחלטה בבקשה לכימות.
2. בצד זאת, לא ניתן גם להתעלם מהאינטרס בבירור ההליך כמקשה אחת. לכן, באיזון בין האינטרסים כמפורט, נראה כי דרושה קבלת עמדתו של הבנק לגבי מסירת נתונים ביחס לסכום התביעה.
3. לאחר קבלת עמדת הבנק, תינתן החלטה מתאימה (ראו בקשר לכך פ"ה (תל אביב-יפו) 68259-12-18 שלומית פטלאן ואח' - בנק מזרחי טפחות (פורסם בנבו, החלטה מיום 30.1.21)), שניתנה במסגרת הליך אותו אזכרו התובעים בתגובתם).
4. עמדת הבנק בנדון תוגש עד ליום 20.5.22.
5. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' ניסן תשפ"ב, (21 אפריל 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

חתימה