1. כאמור בהחלטתי מיום 23.3.2021, המשיבה התבקשה להתייחס בתגובתה המקדמית לסעדים מס' 5 ו- 6 לכתב העתירה. למקרא פס' 135 סיפא לתגובה המקדמית של המשיבה מיום 10.6.2021, יובהר כי כעולה מהחלטתי מיום 23.3.2021, העתירה לגבי יתר הסעדים נמחקה (ולא הושהתה).

2. אשר לסעד מס' 5 – בהתייחס לנטען בפס' 8-10 ובפס' 11-39 לתגובה המקדמית מיום 10.6.2021, ובשים לב לאמור בפס' 3 להחלטתי מיום 22.3.2021 - המשיבה שבה והבהירה בפס' 16 לתגובתה המקדמית כי היא סבורה שסוגית חוקיות החיוב הרטרואקטיבי אינה מצויה בסמכותה של ועדת הערר. עם זאת, המשיבה טוענת כי ראוי להמתין להכרעת ועדת הערר בסוגית סמכותה לדון בטענת חוקיות החיוב הרטרואקטיבי, שכן טענה זו מועלת לפני ועדת הערר על-ידי העותרת (פס' 17 ואילך לתגובה המקדמית). אשר לעותרת - נראה כי היא העלתה בו זמנית טענות כנגד חוקיות החיוב הרטרואקטיבי הן לפני ועדת הערר והן לפני ערכאה זו למען הזהירות, כדי להבטיח עצמה במישור הסמכות. עם זאת, העלאת אותה טענה על-ידי אותו בעל דין לפני שתי ערכאות שונות באופן בו זמני, אינה מצב רצוי הן במישור היעילות הדיונית והן מחשש להכרעות סותרות במישור המהותי.

יתרה מזאת; כעת מתברר מפס' 37-38 לתגובה המקדמית, כי המשיבה אף היא מעלה כפל טענות למען הזהירות. קרי- המשיבה טוענת הן לפני ועדת הערר והן לפני ערכאה זו, כי החיוב לשנים 2015-2019 הפך לסופי וחלוט עקב איחור בהגשת השגה בגינו למנהל הארנונה (פס' 37-38 ופס' 40 ואילך לתגובה המקדמית).

המסקנה העולה מכל אלה היא כי שני הצדדים מעלים ביחס לסעד מס' 5 בכתב העתירה, טענות זהות הן לפני ערכאה זו והן לפני ועדת הערר באופן בו זמני – העותרת מעלה בשתי הערכאות טענות כנגד חוקיות החיוב לאחור עבור שנים 2015-2019; ואילו המשיבה מעלה בשתי הערכאות טענות במישור סופיות החיוב לאחור, עקב איחור נטען בהגשת השגה למנהל הארנונה. כאמור לעיל, מצב דברים זה של העלאת כפל טענות לפני ערכאות שונות בו זמנית, מעורר קושי הן מבחינה דיונית והן מבחינה מהותית.

בהתחשב בכל אלה, יבהירו שני הצדדים עד יום 5.7.2021 באיזה שלב דיוני נמצא ההליך בוועדת הערר (ראו: פס' 33 לתגובה המקדמית של המשיבה, שם צוין כי: "עתה...נמצא ההליך בעיצומו לפני ועדת הערר"). עד אותו מועד, יבהירו שני הצדדים מדוע העתירה בעניינו של סעד מס' 5 לא תימחק, תוך שהעותרת שומרת על מלוא טענותיה, ובד בבד המשיבה מתחייבת לא לעורר טענת שיהוי כנגד הגשת עתירה בעתיד בעניין סעד מס' 5, אם וככל שוועדת הערר תקבע בהחלטה סופית כי אין בסמכותה להיזקק לטענות במישור חוקיות החיוב הרטרואקטיבי ו/או במישור סופיות החיוב. זאת, ביחס לתקופה ממועד הגשת עתירה זו ואילך.

3. אשר לסעד מס' 6 – עד המועד שנקבע (5.7.2021), העותרת תשיב לנטען בתגובה המקדמית בפס' 90 ואילך, ותתייחס בין היתר לנטען בפס' 102-113 שם ככל שהיא רואה לעמוד על סעד מס' 6. היקף תשובת העותרת בעניין זה לא יעלה על 4 עמודים, רווח כפול בין השורות, רוחב שוליים של 2 ס"מ לפחות בצידיו של כל עמוד, גופן דיוויד 12 או מקביל לו.

עיון פנימי: 6.7.2021.

ניתנה היום, ג' תמוז תשפ"א, 13 יוני 2021, בהעדר הצדדים.