לפני בקשת המבקשים לתיקון פסק דין אשר ניתן על ידי ביום 21/3/21, תוך קביעה בדבר פסיקת ריבית והצמדה על סכום הפיצויים, אשר נקבע על ידי השמאי אבני בשומתו מיום 24/2/14, ואושר בהחלטת ועדת הערר מיום 19/8/20.

1. בקצירת האומר, אציין כרקע רלוונטי כי במסגרת התיק דנן, הוגשו לפני שני ערעורים מנהליים, אשר הדיון בהם אוחד ואשר נסבים על שלוש החלטות אשר ניתנו על ידי ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה (להלן: "ועדת הערר"), במחוז תל אביב, בתביעות פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") כדלקמן:
2. החלטה מיום 4/3/12, אשר ניתנה בערר שהגישה הוועדה המקומית על השומה המכרעת שנערכה על ידי השמאי אשר שולמן (להלן: "השמאי שולמן") שמונה בתחילה על ידי ועדת הערר כשמאי מכריע; (להלן: "ההחלטה הראשונה").
3. החלטה מיום 8/7/12, אשר ניתנה בהמשך להחלטה מיום 4/3/12, ואשר במסגרתה ועדת הערר החליטה למנות שמאי מכריע אחר, תחת השמאי שולמן ובסיכומו של דבר מכוחה מונה כשמאי מכריע השמאי יהושע אבני (לעיל ולהלן: "השמאי אבני"); (להלן: "ההחלטה השנייה").
4. החלטה מיום 19/8/20, אשר ניתנה בערר שהגישו המערערים על השומה המכרעת שנערכה על ידי השמאי אבני; (להלן: "ההחלטה הסופית").
5. ביום 21/3/21 ניתן פסק הדין בערעורים המנהליים, במסגרתו נדחו שני הערעורים הדדית, ופועל יוצא מכך – הלכה למעשה נותרו החלטות ועדת הערר על כנן (להלן: "פסק הדין").
6. ביום 27/4/21 הוגשה בקשת המבקשים לתיקון פסק הדין באופן שתתווסף אליו הוראה בדבר פסיקת ריבית והצמדה על סכום הפיצויים שנקבע על ידי השמאי אבני. לטענת המבקשים, כתוצאה מפסק הדין מחויבת המשיבה לשלם למבקשים את סכום הפיצויים (אשר נקבע על ידי השמאי אבני בשומתו בדולר ארה"ב) ולצרף לכך הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק ואולם לאחרונה הודיעה להם המשיבה כי היא מסרבת לשלם להם את הפרשי ההצמדה והריבית בתוספת לסכום כפי שנקבע בשומה.
7. בתשובתה לבקשה, טענה המשיבה כי דין בקשה זו להידחות על הסף, ולחילופין לגופה, בשל חוסר סמכותו של בית המשפט לדון בה, לאחר שניתן פסק הדין. זאת בהינתן שלטענת המשיבה – אחת היא – או שקיימת טעות בפסק הדין ואז הדרך לתקנה היא בהגשת ערעור, או שהמבקשים טוענים לטעות סופר בפסק הדין שאז יש להחיל את הוראות סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") אלא, שהמועד להגשת בקשה לפי סעיף זה הוא 21 יום ממתן פסק הדין ומועד זה כבר חלף. יתרה מכך ומבלי לגרוע מטענותיה בדבר חלוף המועד להגשת הבקשה לתיקון פסק הדין לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט, טוענת המשיבה כי ממילא ולגופם של דברים לא באה הבקשה בגדרו של סעיף זה. זאת הואיל ולטענת המשיבה, את בקשתם לפסיקת הפרשי הצמדה וריבית היה על המבקשים להפנות לוועדת הערר (דבר שלא עשו) וכי לו היו אמנם הייתה מופנית הבקשה לוועדת הערר וזו הייתה מסרבת לבקשה, כי אז היו המבקשים רשאים להגיש על כך ערעור ואולם, אף במסגרת הערעור לא הושמעה טענה כאמור.

מבלי לגרוע מהאמור לעיל, טענה המשיבה, כי גם לגופו של עניין, לא היה מקום לשיטתה לפסוק הפרשי הצמדה וריבית בעניין דנן ולא בכדי לא עשתה כן ועדת הערר.

1. בהמשך לכך, הוגשה בקשה מטעם המבקשים להארכת מועד להגשת בקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין בהתאם לסעיף 81 לחוק בתי המשפט – במסגרתה הובהר על ידי המבקשים כי בקשתם היא מכוח סעיף זה והם עתרו להארכת המועד להגשתה.

דיון והכרעה;

1. אקדים אחרית לראשית, לאחר שבחנתי את טענותיהם של המבקשים, נחה דעתי כי הבקשה דנן אינה באה בגדרו של סעיף 81 לחוק בתי המשפט ומשכך, משקם בית המשפט מכיסאו עת ניתן על ידו פסק דין, אין הוא עוד מוסמך לתקן את פסק הדין כמבוקש על ידי המבקשים.

משהובהרה הכרעתי, לאחר יפורטו טעמיה.

1. כאמור, בקשתם של המבקשים מושתתת על הוראות סעיף 81 לחוק בתי המשפט, אשר מפאת חשיבותו אצטטו כלשונו:

"(א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה."

על פי סעיף זה, רשאי בית המשפט, ככל שמצא כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה שנתן, לתקנה בתוך 21 יום. אשר להגדרתה של "טעות", הרי שבסעיף עצמו ניתנו דוגמאות לטעויות אשר יבואו בגדרו וכאמור, בכלל כך מדובר בטעות לשון, טעות בחישוב, השמטה מקרית וכיו"ב. בע"א 769/77 מרדכי יוסיפוב נ' אסתר יוסיפוב, פ"ד לב(1) 667 נדרש בית המשפט העליון להגדרת ה"טעות" הבאה בגדרו של סעיף זה וקבע:

"תיקון טעות סופר והבהרת פסק-דין אינם היינו הך. הסוגיה של טעות סופר נדונה בתקנה 486 ולפיה רשאי בית-המשפט בכל עת, אם נתבקש לכך, לתקן טעויות סופר בפסיקתא או בהחלטה או שגיאות שחלו בהן מחמת פליטת קולמוס או השמטה מקרית. מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת-לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה, בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל. מן ההן גם משתמע הלאו, היינו אם בית-המשפט לא היה ער כלל לקיומה של הבעיה, אין הוא יכול לתקן את המעוות על-ידי תיקון טעות סופר, כביכול, גם אם הוא משתכנע בשלב מאוחר יותר כי לו היתה השאלה מתעוררת, היה פוסק בה בדרך פלונית הזהה לתוספת או לתיקון המתבקש ממנו בשלב מאוחר יותר. במילים אחרות, תקנה 486 אינה דנה בתקלות שהן ביטוי של שיכחה שבעטיה לא התייחס בית-המשפט להיבט זה או אחר של המחלוקת אלא דנה בנושאים אשר בית-המשפט היה ער להם בעת הדיון, אך כאשר תרגם מחשבתו לכתובים פסח עליהם בהיסח-הדעת. סיכומו של דבר, יש לפרש את הביטויים טעות סופר, פליטת קולמוס או השמטה מקרית על-פי המשמעות הטכנית הצמודה לביטויים אלה על-פי פירושן הלשוני הרגיל ולא להרחיב את היריעה ולאפשר תיקונים בפסק-הדין, שאינם אלא מסווה לכתיבת פסק-דין חדש." (ההדגשות שלי ל.ב.)

1. ומכאן למקרה דנן, בו – כפי שהקדמתי וציינתי – אין לטעמי תחולה להוראת סעיף 81 לחוק בתי המשפט וזאת, בהינתן שהמחדל מפסיקת הפרשי הצמדה וריבית אינו נובע מטעות סופר או פליטת קולמוס, אלא שבפסק הדין אין כל התייחסות לנושא זה מפאת שניים עיקריים – ראשון, הואיל והלכה למעשה במסגרת פסק הדין לא נפסקו פיצויים ולא קיימת הכרעה באשר לפסיקת הפיצויים גופה, אלא שבפסק הדין נבחנו החלטות ועדת הערר ובסיכומו של דבר הוחלט לדחות את הערעורים עליהן, הואיל ולא סברתי כי נפלה בהן טעות המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור. רוצה לומר – כל שנעשה בפסק הדין הוא אימוץ החלטות ועדת הערר הא ותו לא. שנית – (המתקשרת גם לראשון) – ועדת הערר אמנם לא קבעה קביעה ולפיה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית על הסכום כפי שנקבע על ידי השמאי, משכך – ככל שיש ממש בטענות המבקשים ואינני קובעת מסמרות בנושא זה – הרי שהמקום להעלות טענות אלו בדבר טעות בפסיקת ועדת הערר היה במסגרת ערעור המבקשים. דא עקא, הפוך והפוך בזה וגלה כי לא קיימת בו כל טענה הנוגעת למחדל וועדת הערר מפסיקת הפרשי הצמדה וריבית. קל וחומר שאין במסגרת הערעור טענות לגופם של דברים, קרי טענות בגדרן מוסבר מדוע המחדל מפסיקת הפרשי הצמדה וריבית במקרה דנן, מהווה טעות אשר על ערכאת הערעור להתערב ולתקנה.
2. לאור האמור, בנסיבות העניין, המפורטות לעיל, בקשת המבקשים נדחית בזאת. לפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות בבקשה זו.

ניתנה היום, כ"ט סיוון תשפ"א, 09 יוני 2021, בהעדר הצדדים.