1. התובעים 1 ו 2 מתגוררים במתחם יחידות דיור ברחוב סנונית 8 בקיסריה - לטענתם במשך כשלושים שנה.

הנתבעים הם השכנים של התובעים 1 ו 2 , ועברו למתחם שלהם ברחוב הסנונית 6 לפני כ- ארבעה חודשים.

לטענת התובעים - לפני שהנתבעים עברו למתחם שלהם במקום פעלו שתי יחידות דיור להשכרה על בסיס חודשי.

לדבריהם - כשהגיעו הנתבעים למקום הם החלו בעבודות שיפוץ ליחידות דיור והפכו את החניה ליחידת דיור נוספת והחלו להשכיר אותן על בסיס יומי או שעתי וזאת בניגוד לחוזה עם החברה לפיתוח קיסריה שקובע כי אין לעשות שימוש מסחרי לעסק ביחידות הדיור.

לטענתם - הדבר גורם להם לפגיעה באיכות החיים עקב המטרד והרעש והלכלוך שנגרמים מהשכרת יחידות הדיור על בסיס יומי או שעתי.

2. גם בתקופה של סגר הקורונה המשיכו הנתבעים להשכיר את יחידות הדיור שפועלות בתור צימרים וזאת בניגוד להנחיות ולמקום הוזמנה פעמיים שוטרים.

לטענת התובעים, גם כיום הנתבעים משכירים את הנכס למטרות נופש לפרקי זמן קצרי טווח תוך הפרעה למנוחת השכנים והפרה של החוזה בינם לבין החברה וכן הפרת חובות חקוקות בין היתר של דיני התכנון והבנייה ורישוי עסקים.

השוכרים פוגעים בשלוות חייהם – משליכים אשפה וחוסמים את החנייה, והאינטנסיביות של כניסתם ויציאתם פוגעת בצביון השלו של שכונה למגורים בלבד.

3. הסעד המבוקש בבקשה הוא צו מניעה זמני האוסר על הנתבעים להשכיר לאחרים את ביתם או חלק ממנו ולהרשות שימוש בו לצורך קיום פעילות מסחרית או שימוש שאינו למגורים, לרבות לשם עריכת מסיבות, אירועים ואף השכרות קצרות טווח למטרות "נופש".

המחלוקת היא האם השכרת הבית בשכירות קצרת מועד של ימים בודדים או שעות ספורות - מותרת או אסורה, והאם מדובר בשימוש שהינו למטרת מגורים, אם לאו, והאם יש לתובעים מעמד לבקש צו מניעה באשר המטרדים הנטענים על ידם – מוכחשים ע"י הנתבעים, שטוענים כי במקום 4 יחידות להשכרה – וכך רכשו את הנכס.

דיון והכרעה:

4. החברה לפיתוח קיסריה אדמונד בנימין דה רוטשילד בע"מ (להלן: "החברה"), הינה חברה אשר מוכרת ומחכירה חלקים מקרקעות קיסריה, לרבות מגרשי מגורים, וכן מספקת לתושבי הישוב קיסריה שירותים שונים.

לתובעים הצטרפו שכנים נוספים ועמם ראש ועד השכונה וכולם טוענים כי בעת שרכשו הנתבעים את הנכס מהבעלים הקודמים - חתמו הנתבעים על כתב התחייבות מול החברה לפיו הם מתחייבים בסעיף 4(ב): "לא להשתמש בחלקה או בכל חלק ממנה ולא להרשות לאחר להשתמש בחלקה או בכל חלק ממנה למטרה כלשהי שאינה מטרת מגורים, והכל בכפוף לאמור להלן: האיסור ע"פ ס"ק זה לא יחול על שימוש, או על מתן רשות לשימוש בחלק מבניין שעל החלקה למטרת משרד או מקום עיסוק של בעל מקצועי חופשי ובלבד שבעל המקצועי החופשי האמור מתגורר בבנין באורח קבע" (להלן: "כתב התחייבות").

התחייבות דומה מצוייה גם בסעיף 11 לחוזה עם החברה – ושתי ההתחייבויות צורפו לתצהיר התומך בבקשה.

5. בצדק טוענים התובעים כי בכך שהנתבעים משכירים את הנכס למטרת "נופש "של בודדים ומשפחות וכן למטרות קיום מסיבות ו"חגיגות" אחרות הם לא רק יוצרים מטרד בניגוד לפקודת הנזיקין, אלא מפירים את כתב ההתחייבות – שהוא למעשה חוזה לטובת צד ג' . בנוסף - פעילות זו היא גם הפרת חובה חקוקה כאמור בסעיף 63 לפקודת הנזיקין בשים לב לחוק רישוי עסקים ולחוק התכנון והבניה. פיצול יחידת הדיור ליחידה ראשית ולצידה ארבעה צימרים – לא נעשתה תוך קבלת היתר מרשויות התכנון, ועסק של 4 צימרים מצריך רשיון עסק.

6. השימוש שעושה הנתבעת בנכס אינו נופל בגדר מגורים שכן מדובר בשכירויות קצרות טווח בדרך כלל של מספר לילות או אפילו מספר שעות למטרות נופש ובילוי.

הגדרת המושג "מגורים" נדונה רבות בפסיקה, אך נדמה שהטיבו לתאר זאת הדברים שנאמרו בע"ש (ב"ש) 22/89 זהבה וברוך מנדל נ' מנהל מס' שבח מקרקעין, פ"מ תשנ"א (2), 70 בעמוד 76, לאמור:

"לדעתי, לא ניתן לומר שאדם השוכר דירה לתקופה קצרה ומשתמש בה בדומה לחדר בבית מלון, "גר" בדירה. המושג "מגורים" כולל בגדרו שלושה מרכיבים: האחד, אופי השימוש ביחידה הפיזית בה מדובר: השני, אינטנסיביות השימוש על ידי המשתמש המסוים. השלישי, אורכה של תקופת השימוש. לעניין המרכיב הראשון, יש לקבוע כי אכן השימוש הצפוי הינו שימוש מאותו סוג ואופי המקובל בדירה שגרים בה, שהרי אין ספק כי לא היתה כוונה שהדירה תשמש למשרד או למרפאה של רופא. המרכיב השני עוסק בעיקר בתכיפותו של השימוש בנכס על ידי כל משתמש ויש לבוחנו ביחס לאורכה של תקופת השימוש, דהיינו המרכיב השלישי. ניתן להבהיר זאת בדוגמא: בעלים של דירה נוהג להשכירה מעת לעת לאנשים שונים למטרת נופש וכל שוכר אינו שוהה בדירה למעלה מחודש ימים. אמנם, כל שוכר משתמש בדירה בדוגמא האמורה מידי יום, כלומר בתכיפות גבוהה, אולם מאחר ומדובר בתקופה קצרה, לא ניתן לומר לגבי כל שוכר ושוכר שהוא "גר " בדירה. זו המסקנה המתחייבת, למרות שמדובר בדירת מגורים מבחינה פונקציונלית. הפירוש האמור נתמך אף בפרשנות של המושג "מגורים" בהקשרים משפטיים אחרים" (הדגשות אינן במקור).

דברים אלה מקובלים עליי, ובענייננו הנושא הינו בבחינת קל וחומר, שעה שעסקינן בשכירות לשעה – שעתיים.

7. הנתבעים טענו לשיהוי – כי חלפו 4 חודשים מאז החלה הפעילות האמורה – אך אין ממש בטענה זו.

המטרד אינו מעצם אחזקת יחידות הדיור – אלא מהשימוש הנעשה בהן – ושימוש זה מתחדש בכל יום מחדש – לעיתים פעמים אחדות באותו יום כלומר נולד כל יום מחדש.

בנוסף – לוקח זמן לעכל את העובדה שהשימוש נעשה אינטנסיבי יותר לאור זמן,

8 הנתבעים טענו להשתק – כי התובעים הסכימו בכתב מול הבעלים שקדמו לנתבעים שישכירו יחידות דיון

אין ממש בטענה זו.

ראשית – ההסכמה היא אישית ולא חפצית

שנית- ההסכמה הייתה לשתי יחידות שהיו בזמנו – ששימשו להשכרה חודשית, ואין ראיה לכך שהתובעים ידעו שבמשך השנים נוספו עוד שתי יחידות.

שלישית – ההסכמה אינה בלתי חוזרת וודאי שניתן לחזור ממנה כשהשימוש הופך לאינטנסיבי – עת חילופי הדיירים נעשים לעיתים תכופות פי כמה.

רביעית – אם בזמנו ההשכרה לא הייתה מטרד – היום הוכח קיומו של מטרד. הגדר הוסרה על ידי הנתבעים ופרטיותם של התובעים בבריכה הפרטית שלהם הופרה עת השוכרים לוטשים עיניהם לחצרם.

גם בעיות חנייה קיימות – והדבר הוכח – ואפילו אם לא כל בעיות החנייה הן תולדה של הצימרים – ברור שלצימרים יש תרומה לכך.

חמישית – השכרה לשעות בודדות מביאה (גם) טיפוסים מפוקפקים.

9 הנתבעים טוענים שאין לתת צו מניעה זמני בגלל העיקרון של זהות הסעדים.

טענה זו משוללת יסוד.

עיקרון זה נועד למנוע מצב שמתן הסעד הזמני ייתר את הדיון בתיק העיקרי – כי ייצור עובדה מוגמרת – ולא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור.

ברור שאין זה המצב במקרה שבפני.

תמיד ניתן יהיה לבטל את הצו הזמני ולחזור לפעילות – אם המותב שידון בתיק העיקרי יחליט כך.

10. סיכומו של דבר – ניתן בזה צו האוסר על הנתבעים להשכיר יחידות דיור במקום עד למתן פסק דין סופי בתביעה.

לא מצאתי הצדקה להתנות את תוקף הצו בערובה כספית מעבר להתחייבות שנחתמה.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ .

חיוב זה ישולם תוך 45 יום ממתן פסק דין סופי בתובענה שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו יום ועד יום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים .

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשפ"א, 10 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.