1. התובעים 1 ו 2 מתגוררים ברחוב סנונית 8 בקיסריה - כשלושים שנה.

הנתבעים הם השכנים של התובעים 1 ו 2 ועברו לביתם ברחוב הסנונית 6 לפני כשנה וחצי.

2. לפני כ 7 חודשים הובאה בפני בקשה לצו מניעה זמני האוסר על הנתבעים להשכיר לאחרים את ביתם או חלק ממנו ולהרשות שימוש בו לצורך קיום פעילות מסחרית או שימוש שאינו למגורים, לרבות לשם עריכת מסיבות, אירועים ואף השכרות קצרות טווח למטרות "נופש".

לאחר דיון במעמד הצדדים נתתי צו האוסר על הנתבעים להשכיר יחידות דיור במקום עד למתן פסק דין סופי בתביעה.

3. הבקשה שבפני היא בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט.

נטען בה שהנתבעים ממשיכים להשכיר את הצימרים לשעות או ימים, ושפח האשפה מלא באשפה של אותם לקוחות.

הבקשה מונה ארבעה ארועים ספציפיים – האחד -מסיבה בהשתתפות בנות רבות מאד,

השני – אירוע מתועד בסרטון של שני גברים גוררים "טרולי" ושואלים איפה גרה משפחת מוזס, עם הצימרים, השלישי והרביעי מספר אנשים שהגיעו, עשו "על האש " ועזבו למחרת.

באחד המקרים נראו אנשים יוצאים עם בלונים.

4. מלכתחילה - לבקשה לא צורפו תצהירים, והללו הוגשו ברשות בית המשפט לאחר הדיון הראשון ולאחר שהוגשה תגובת הנתבעים (עם תצהירי הנתבעים).

התצהירים שהגישו התובעים הם כלליים ואינם מתייחסים כלל לאותם 4 אירועים – אלא נאמר בהם שהנתבעים ממשיכים להפר את הצו שניתן ומשכירים את הצימרים.

5. מנגד - תצהיר הנתבעים מפורט מאד. הוא מתאר את הפסקת שיווק הצימרים והסרת הפירסומים השיווקיים, סגירת תיק המע"מ ויישוב ההדורים מול הוועד של היישוב – הכל מתועד בתכתובות שצורפו לתצהיר.

בתצהיר ובתכתובות פורטו ותועדו במסרוני WhatsApp הזמנות לחברים לבוא ולהתארח ולעשות מסיבת בנות – חברות של הבת שלהם – וגם תיעוד של מכירת בלונים מעוצבים.

6. בדיון הציגו התובעים סרטון המתעד את שני הגברים עם ה"טרולי" שואלים את השכנה היכן הבית של מוזס, הצימרים.

לא מצאתי בסרטון שום ראיה לכך שמדובר בשוכרים.

אחד הגברים העיד מטעם הנתבעים ואמר שהוא והאחר – שוטרים – שהוא עובד במשטרה עם הנתבע והוזמן להתארח אצלו. ב"טרולי" – הייתה נרגילה שהובאה לצורך המפגש החברתי.

הנתבע הציג סרטון המתאר את שני הגברים משתכשכים בבריכה ביחד עם משפחת הנתבעים – ללמדנו שמדובר במפגש חברתי ולא עסקי.

7. הנתבעים הוסיפו וטענו שמסיבת הבנות הייתה מסיבת רווקות שבִּתָּם אירחה – לא בתשלום.

העדה מטעם התובעים אישרה שבבית הסמוך – שאינו של הנתבעים – קיימת פעילות של השכרה לטווח קצר (מה שיכול להסביר את נפח האשפה בפח)

כמו כן התברר שלאחר התערבות הוועד חלק מהצימרים אינם קיימים עוד, ולמעשה נותרה יחידה נפרדת ונותר מרתף – שלטענת הנתבעים אינם מושכרים בשום אופן אלא משמשים לאירוח חברים.

דיון והכרעה:

8. צו המניעה שניתן אוסר השכרה בלבד, הוא לא אוסר אירוח ללא תמורה – ואין ראיה לתמורה כזו.

השכרה לא הוכחה, אין שום ראייה לכך שמי מהמתארחים שילם כסף לנתבעים – והדבר גם לא נטען במפורש בתצהיר.

לא אוכל להתייחס לטענות שלא פורטו בתצהיר ולא די בחשדות כדי לבסס קביעה שהתקיים ביזיון בית המשפט.

9. בנסיבות אלו – אי הוכחת החשדות - אין מנוס אלא לדחות את הבקשה.

מאידך – חלק מהחשדות לא הופרכו – (גם אם מנגד לא הוכחו) ועל מנת לוודא שהצו יכובד בעתיד – נקבעת בזאת סנקציה של 5,000 ₪ על כל הפרה שתוכח מעתה ואילך.

בכפוף לכך – הבקשה נדחית.

לאור התוצאה – התובעים יישאו בהוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ד אב תשפ"א, 23 יולי 2021, בהעדר הצדדים.