1. עניינה של החלטה זו הינו בבקשת הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: המבקשת) לחייב את התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: המשיבה) בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיה (היה ותידחה התביעה).
2. ברקע הבקשה (אשר נכללה במסגרת סעיף ב' לרשימת הבקשות שהגישה המבקשת לתיק ביום 22/12/21), תביעה ותביעה שכנגד שעניינן מחלוקות כספיות שונות בקשר עם עבודות ריצוף שביצעה המשיבה בפרויקט שבנתה ויזמה המבקשת. במסגרת תביעת המשיבה, עותרת האחרונה לתשלום בסך 183,225 ₪ שמקורו ביתרת תמורה נטענת לה היא זכאית בגין העבודות שבצעה. במסגרת תביעת המבקשת (שהוגשה כנגד המשיבה ושלושה נתבעים נוספים) היא עותרת לתשלום סך של 49,919 ₪ שמקורו בטענה לעבודות ריצוף לקויה וחסרות ואשר הביאו את המבקשת לצורך בהשלמתה באמצעות קבלני משנה אחרים.
3. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה וכן ביתר מסמכי התיק שראיתי רלוונטיים, מצאתי להורות על קבלת הבקשה.
4. הוראת הדין הצריכה בענייננו, שעה שעסקינן בבקשה המופנית כנגד תובעת המאוגדת כחברה אשר אחריות בעלי מניותיה מוגבלת, הינה סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 אשר קובע כדלהלן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

1. בפסק הדין שניתן לאחרונה במסגרת רע"א 686/21 קונדור תעשיות תעופה בע"מ נ' Origin Medical Devices, Inc [פורסם במאגרים] (16/6/21), שב וחידד בית המשפט העליון כי הכלל הינו הפקדת ערובה, כשמתן פטור מהפקדת ערובה הוא החריג לו. הנטל לשכנע את בית המשפט שאין להחיל את הכלל, מוטל על החברה התובעת, כשפטור כאמור ינתן באחד משני מצבים: האחד, נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה; השני, החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.
2. לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים, הנני סבורה שאין מקום בענייננו לחרוג מהכלל לפיו תובעת שהיא חברה תפקיד ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד. בבואי לבחון האם עלה בידי המשיבה לעמוד בנטל להוכחת איתנותה הכלכלית, מוצאת אני כי לא עלה בידיה לצלוח בכך; כל שמצאה המשיבה לנכון הינו לצרף מסמך בן 4 עמודים שהוגדר כ-"דו"ח דירוג אשראי" אשר מתוכנו לא ניתן ללמוד דיו על יציבותה הכלכלית של המשיבה. כך, בין היתר, נכללים בדו"ח בעיקר נתונים אינפורמטיביים כאשר בגרף בחלקו העליון של עמוד 3 לדו"ח האמור, כל שנלמד הינו שהמשיבה הוגדרה, בין היתר, במהלך שנת 2021 כמי שנמצאת מעט מעל טווח "סיכון ממוצע". גם אם לא אתעלם מכך שלא ברור דיו "מדד" זה שבנספח שצורף כדי ללמוד על איתנותה הפיננסית של המשיבה, אין בו למעשה כדי להוות תחליף ראוי להצגת אסמכתאות חשבונאיות נוספות ובהירות יותר להוכחת האיתנות הכלכלית, ובכלל זה מאזנים, דפי חשבון רלוונטיים, אסמכתא אודות בעלות בנכסים בארץ וכו', העשויים לשפוך אור על מצבה הנוכחי של החברה. ויודגש, אין באמור כדי לקבוע עמדה נחרצת באשר להעדר יכולתה הכלכלית של המשיבה, כי אם קביעה לפיה אין בפניי נתונים מספקים מצד האחרונה כאמור לעיל, ובהתחשב בכלל לפיו על המשיבה כאמור נטל ההוכחה והשכנוע כי מתקיים החריג במקרה זה, לא מצאתי כי עמדה האחרונה בנטל זה.
3. בכל הקשור לסיכויי התביעה (ובהקשר הטענה של המשיבה בתגובתה לעניין הסכסוך של המבקשת עם קבלנים אחרים), אין לומר, כי הסיכויים גבוהים במיוחד או קלושים מאוד באופן המוביל לכך שהמשיבה כחברה מאוגדת, לא תחויב בהפקדת ערובה, אם לא הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם הוצאות. אין זה המקרה שבו ניתן לייחס משקל מכריע לסוגיית סיכויי התביעה/הגנה.
4. מכאן יוצא שלא מצאתי שקיימת בענייננו הצדקה לחריגה מהכלל המחייב חברה תובעת בהפקדת ערובה.
5. באשר לגובה הערובה, הנני מוצאת לנכון להעמיד את סכום הערובה בשיעור 2.5% מסך הסכום שנתבע בכתב התביעה (העומד על 183,225 ₪), וזאת בהתאם למגמת הפסיקה בעניין זה, הנלמדת בין היתר, מרע"א 1067/08 CME Devices LLC נ' קיסריה אלקטרוניקה רפואית בע"מ [פורסם בנבו] (2/3/09)).
6. לאור האמור, הנני מורה כי המשיבה תפקיד סך של 4,600 ₪ בקופת בית המשפט וזאת בתוך 30 יום, להבטחת הוצאות המבקשת, ככל ואלו ייפסקו לטובתה, במסגרת פסק הדין שיינתן בתביעה.
7. במידה ולא יופקד הסך דלעיל במועד, תעוכב תביעתה של המשיבה כלפי המבקשת (ללא השפעה על תביעתה שכנגד על המבקשת).
8. אין צו להוצאות בגין הבקשה.
9. ת.פ. ליום 15/3/22.

ניתנה היום, ה' אדר א' תשפ"ב, 06 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.