1. לפניי בקשה מטעם הנתבעים לחיוב התובעת בערובה, לפי סעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט-1999 ("חוק החברות"). מתגובת התובעת עולה, כי היא אינה חולקת, למעשה, על כך שיש מקום לחיוב בערובה, אלא שלשיטתה ככל שיושת חיוב כזה הרי שיש מקום לחייב גם את הנתבעת 1, שהיא גם תובעת שכנגד, בערובה. התובעת אף העלתה הצעה להסכמות בין הצדדים בעניין זה. משעה שלא הושגו הסכמות, הרי שאין לי אלא את הבקשה שלפניי, ואיני מביע עמדה בשאלה האם התובעת רשאית בשלב זה להגיש בקשה נגדית לחיוב בערובה, ומה דינה של בקשה כזו ככל שתוגש.

2. לגוף הבקשה, משעה שהתובעת היא חברה בע"מ, הרי שנקודת המוצא לפי סעיף 353א לחוק החברות היא כי יש להטיל חיוב בערובה. ניתן לסטות מנקודת מוצא זו אם התקיים אחד משניים: החברה הוכיחה שיהיה ביכולתה לשלם את ההוצאות שייפסקו לחובתה, ככל שייפסקו; או שבנסיבות העניין לא יהא זה מוצדק להורות על הפקדת ערובה (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009); רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13.7.2008)). מעיון בתגובת התובעת עולה, כי היא אינה טוענת להתקיימות החלופה הראשונה (ומכל מקום, לא הובאו לכך ראיות). אשר לחלופה השנייה, התובעת מתייחסת לסיכויי ההליך, אולם בהתאם לפסיקה יש להתחשב בכך רק במקרי קצה, היינו כאשר סיכויי התביעה נחזים להיות גבוהים במיוחד או קלושים במיוחד. ענייננו אינו נכנס לגדרם של מקרים אלו.

3. התובעת טוענת כי הנתבעים לא פנו אליה בדרישה מקדימה, בניגוד לנדרש לפי התקנות החדשות. גם אם הטענה נכונה, אין בכך כדי למנוע את קבלת הבקשה. איני מביע עמדה בשאלה האם יהיה לכך משקל ככל שהתובעת תגיש בקשה לחיוב בערובה, ותעלה השאלה מה משמעות העובדה שהיא הוגשה בשלב מאוחר.

4. יש אפוא מקום לחייב את התובעת בהפקדת ערובה. בהעדר הסכמה לכך, אין להסתפק בערבות של בעלי המניות של הצדדים. בנסיבות העניין, ובהתחשב בסכום התביעה, מצאתי להעמיד את הערובה על סך של 35,000 ש"ח.

התובעת תפקיד אפוא ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים על סך 35,000 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית צמודה למדד ולא מוגבלת בזמן, לא יאוחר מיום 6.4.2022.

יובהר, כי אין בכך כדי לעכב את המועדים הקבועים בתיק.

ניתנה היום, ו' אדר ב' תשפ"ב, 09 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.