ביום 9.3.20222 ניתנה החלטתי בבקשה 9, בה הוריתי על חיוב התובעת בערובה להבטחת הוצאות הנתבעים. עתה מונחת לפניי בקשתה המקבילה של התובעת, בכובעה כנתבעת שכנגד, להורות על חיובה של התובעת שכנגד בערובה.

אכן קיים שיהוי מסוים בהגשתה של הבקשה, אולם בנסיבות העניין לא מצאתי שיש בו כדי למנוע הידרשות לבקשה. ראשית, כפי שציינתי בהחלטה מיום 9.3.2022 גם בהגשת הבקשה על ידי התובעת היה פגם דיוני מסוים, גם אם פחות חמור; שנית, אין מדובר בשיהוי כבד, ומכל מקום גם אם הנתבעת שכנגד לא הגישה בקשה פורמאלית הרי שהיא הבהירה מלכתחילה שככל שהנתבעת תעמוד על הבקשה לערובה, היא תגיש בקשה מקבילה. בנסיבות העניין, לא מצאתי שיש קושי בעמדה הכורכת בין הדברים, שעה שהתובעת ניסתה להביא להסדר מוסכם שייתר את שתי הבקשות. לפיכך, אין בשיהוי כדי להביא לדחיית הבקשה, אולם מובהר כי אין מקום לעכב את המשך הדיון בהליך עד להפקדת הערובה.

אשר לאי הגשת תצהיר התומך בבקשה, בנסיבות העניין נראה כי אין בכך קושי שכן הבקשה אינה נסמכת על טיעון עובדתי, ומכל מקום גם לתגובה לא צורף תצהיר.

לגוף הבקשה, מאותם טעמים שפורטו בהחלטה מיום 9.3.2022 אני סבור שיש להיעתר גם לבקשה הנוכחית. בהקשר זה אציין, כי התובעת שכנגד לא הוכיחה שיהיה בידה לפרוע את ההוצאות שתחויב בהן, ככל שתחויב, ולמעשה אף לא נטען כך בתגובה. כמו כן, אין טעמים אחרים המצדיקים אי חיוב בערובה.

אשר לגובה הערובה, ישנם שיקולים התומכים בהטלת ערובה גבוהה יותר מזו שהתובעת חויבה בה (סכום התביעה) וישנם שיקולים התומכים בהטלת ערובה נמוכה יותר (העובדה שמדובר בתביעה שכנגד), כך שבסופו של חשבון מצאתי שיש לחייב בערובה באותו סכום.

התובעת שכנגד תפקיד אפוא ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת שכנגד על סך 35,000 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית צמודה למדד ולא מוגבלת בזמן, לא יאוחר מיום 24.5.2022.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשפ"ב, 14 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.