לפניי בקשת הנתבעת / התובעת שכנגד (להלן: "המבקשת"), לתיקון כתב תביעה שכנגד, על דרך של הוספת תובעת והגדלת סכום התביעה שכנגד מסך 100,000 ₪, לסך 600,000 ₪.

1. התביעה העיקרית הוגשה בגין לשון הרע, לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. התובעות (להלן: "המשיבות") טענו בכתב התביעה, כי המבקשת פרסמה ברשתות החברתיות לשון הרע והסבה להן נזקים כלכליים ופגיעה בשם ובמוניטין אותו רכשו משך שנים. התביעה שכנגד הוגשה בגין טענה להפרת זכויות יוצרים, עשיית עושר ולא במשפט וגניבת עין.

2. בבקשה לתיקון כתב התביעה שכנגד, עותרת המבקשת לצירופה של תובעת נוספת, המשמשת כמנכ"ל וכדירקטורית במבקשת ואשר על פי הנטען, היא היוצרת הראשונה של היצירות המוגנות נשוא כתב התביעה שכנגד. המבקשת טוענת כי בינה ובין התובעת שצירופה מתבקש, קיים הסכם המעניק למבקשת זכות שימוש ורישיון לעשות שימוש ביצירות, אלא שלמרות מאמצים מצד המבקשת, לא עלה בידה לאתר את ההסכם. המבקשת טוענת כי יש לצרף את התובעת הנוספת, מאחר והזכויות המוסריות ביצירה הן לעולם של היוצר. המבקשת טוענת כי יש לאפשר את התיקון על מנת להעמיד לדיון את הפלוגתא האמיתית שבין הצדדים ולחתור לחקר האמת. המבקשת טוענת כי לתובעת שצירופה מתבקש, קיימת הזכות להגיש תביעה נפרדת אולם פיצול הדיון יפגע ביעילות הדיון ובניצול ראוי של המשאב השיפוטי.

3. מעיון בטיוטה המתוקנת של כתב התביעה שכנגד, אשר צורפה לבקשה, עולה כי בכוונת המבקשת להגדיל גם את סכום התביעה שכנגד מסך 100,000 ₪ לסך של 600,000 ₪. המבקשת מבקשת להוסיף ראייה אשר צורפה לכתב התביעה (נספח 1), אולם נחתכה בסריקה. כבר כאן אציין כי ראיות ניתן להגיש במסגרת שלב הגשת ראיות.

4. לטענת המשיבות, יש לדחות את הבקשה. מדובר בבקשה להגשת כתב תביעה חדש על ידי בעלת דין שאינה צד לתביעה העיקרית, אינה נוגעת לעובדות התביעה העיקרית ולעילותיה. יתרה מכך, המבקשת ביצעה שינוי דרמטי בסכום התביעה מבלי לציין זאת בגוף הבקשה. המבקשת עושה שימוש לרעה בהליכי משפט, בהעדר עילת תביעה ובהעדר יריבות בינה לבין המשיבות.

המבקשת ידעה שאין יריבות בינה לבין המשיבות, ורק לאחר ש"הכשירה" את התביעה שכנגד, מבקשת לצרף תובעת נוספת. בכתב התביעה שכנגד נטען להפרה אחת, וכעת נטענות שלוש הפרות שונות ומדובר בשינוי חזית ובמקצה שיפורים שנועד להוות משקל נגד ואמצעי לחץ כנגד תביעת המשיבות.

5. לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי לדחות את הבקשה ולא להתיר את התיקון המבוקש. קבלת הבקשה בשלב מתקדם זה, תכביד תסרבל ותאריך את הדיון.

6. בהליך דנן התקיימו שני קדמי משפט. ההליכים המקדמיים הסתיימו. נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית. המשיבות אף הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמן. לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת, מדוע מתבקש צירופה של תובעת נוספת, מנכ"ל ודירקטורית במבקשת, רק כעת, כאשר בשלב הגשת התביעה שכנגד, היו כל העובדות הנטענות ידועות. המבקשת אף לא ציינה במסגרת הבקשה, כי מתבקש תיקון סכום התביעה שכנגד מסך 100,000 ₪ לסך של 600,000 ₪, ולא ניתן הסבר לתיקון מהותי זה.

7. תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט -2018 (להלן: "התקנות") החלה על העניין הנדון לאור תקנה 180(ג)(1) לתקנות קובעת כדלקמן:

"46. (א) בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג.

(ב) כתב טענות מתוקן יוגש בתוך עשרים ימים."

8. לעניין הדין החל על תיקון כתבי טענות ראו בע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 4.4.2021):

"...עם זאת, הנטייה להיעתר לבקשות תיקון אינה אוטומטית, ומדובר בהחלטה שהיא פרי של איזונים בין שורה של שיקולים, ובכללם: האינטרס של מבקש התיקון להעלאת טענה אמיתית אל מול אינטרס המשיב שיריעת הדיון לא תורחב שלא לצורך; השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה; שיהוי אפשרי מצדו של מבקש התיקון בהגשת הבקשה; אינטרס הציבור ביעילות הליכים ואי הקצאת זמן שיפוטי יקר שלא לצורך; והאפשרות כי היעתרות לבקשה תכביד על ההליך ותוביל לסרבולו והארכתו (רע"א 3162/14 גזונטהייט נ' איזנברג, [פורסם בנבו] פסקה 5 והאסמכתאות שם (12.10.2014) (להלן: עניין גזונטהייט); רע"א 7615/13 מובילי עטיה שבתאי בע"מ נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל‏, [פורסם בנבו] פסקה 4 והאסמכתאות שם (30.1.2014) (להלן: עניין מובילי עטיה)). מובן כי שיקולים אלה משמשים יחדיו בערבוביה "ואף לא אחד [...] אינו מוחלט ואינו קונקלוסיבי" (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 139 (מהדורה שניה, 2008)).

אציין כי התקנות החדשות מסמיכות אף הן את בית המשפט להורות על תיקון כתב טענות בכל עת, וזאת "לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, תוך התחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג" (תקנה 46(א) לתקנות החדשות). השוואה בין לשון תקנה זו אל מול הנוסח של תקנה 92 לתקנות הישנות, מלמדת כי המטרה שלִשמה יתיר בית המשפט תיקון של כתב טענות, שונתה במידת מה בתקנות החדשות. כמו כן, הותוו לבית המשפט שיקולים שעליו לקחת בחשבון בבואו להורות כן, וניתן להיווכח כי אלו נלקחו מהפסיקה שפירשה את תקנה 92 לתקנות הישנות, כמובא לעיל (על רקע זה הובעה הדעה כי מתקין התקנות לא התכוון לשנות מן הדין שנהג לפי התקנות הישנות בנושא של תיקון כתבי טענות (יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 270 (2021) (להלן: רוזן-צבי))."

[וראו גם ברע"א 8892/20 דן פורטמן נ' צורי שדי ניהול ואחזקות מבנים בע"מ (פורסם בנבו, 8.4.2021)]

9. כאמור, לא ניתן הסבר מספק ומניח את הדעת לנסיבות בגינן לא נכללה התובעת שצירופה מתבקש והעובדות אותן מבוקש להוסיף, בכתב התביעה המקורי. התביעה המקורית הוגשה לפני למעלה משנה. בניגוד לטענת המבקשת, הרי ששיקולי יעילות דיונית, סופיות הדיון והאינטרס הציבורי כי הזמן השיפוטי ינוצל באופן שוויוני ויעיל, מובילים לדחיית הבקשה.

10. אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבות בסך 3500 ₪ בתוך 30 ימים.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשפ"ב, 14 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.