עתירת הנתבעת/התובעת שכנגד (להלן: "המבקשת") כי אפסול את עצמי מהמשך הדיון בתיק זה.

רקע

1. התובעות (להלן: "המשיבות"), הגישו כנגד המבקשת, תביעה כספית על סך 692,162 ₪ ולצו להסרת פרסום פוגעני, בעילה של לשון הרע, לפי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). בכתב התביעה נטען, כי המבקשת פרסמה ברשתות החברתיות, פרסום במסגרתו הכפישה, ביזתה והשחירה את פניהן של המשיבות ובכך הסבה להן נזקים כלכליים ופגיעה בשם ובמוניטין אותו רכשו במשך שנים.

2. במוקד כתב התביעה, פרסום שפרסמה המבקשת בדף העסקי שלה ברשת החברתית "פייסבוק". בכותרתו "זהירות: סיפור עוקץ ונוכלות מהמעלה הראשונה..." (להלן: "הפרסום") (צורף כנספח 1 לכתב התביעה). בכתב התביעה נטען, כי במסגרת הפרסום, גוללה המבקשת עלילה ארוכה ובה טענות חמורות להפצת מוצר שלה המבקשת, מבלי שהתמורה עבורו שולמה, בכוונת מכוון ובמעשה רמייה ונוכלות. כי להאדרת הטענות ובניסיון לקבל הד תקשורתי וציבורי, תייגה המבקשת את דף הפייסבוק של שלוש תכניות טלוויזיה העוסקות ברדיפת נוכלים. בסופו של הפוסט, הוסיפה המבקשת את שמה של המשיבה 1 בשפה האנגלית ובשפה העברית וכתבה, כי מדובר בעסק שנמצאה בו סחורה שלא שולמה ובכך קשרה המבקשת את המשיבה 1 לאירועים המבישים המתוארים בפרסום וייחסה גם לה את האירועים והטענות החמורות כפי שפורטו.

3. נטען כי הפרסום קיבל חשיפה המונית וגרף מעל 4,900 סימוני לייק, 509 שיתופים ו-322 תגובות המעידות על היקף החשיפה של הפרסום (נספח 4 לכתב התביעה). המשיבות מוסיפות וטוענות כי לדף הפייסבוק כ-14,000 עוקבים אשר יש להניח כי נחשפו כולם או מרביתם לפרסום במיוחד נוכח תיוג תכניות הטלוויזיה העוסקות במתחזים ונוכלים.

4. המשיבות הדגישו כי אינן קשורות בשום פנים ואופן למעשים המתוארים בפרסום וכי לא רכשו סחורה מצד ה-ג' המתואר בפרסום.

5. המשיבות תיארו את הניסיונות שנעשו על ידן להסרת שם המשיבה 1 מהפרסום, ללא הועיל.

6. המבקשת הגישה כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. בכתב ההגנה טענה המבקשת, כי המשיבות ו/או מי מטעמן, ככל הנראה, שותפות למעשה עוקץ ותרמית אשר בוצע כלפי המבקשת על ידי צד ג' ו/או מי מטעמו, בקשר עם מוצר הרשום כפטנט על שם מנהלת המבקשת (להלן: "המוצר"). על פי הנטען, צד ה-ג' חתם ביום 22.6.2020 עם המבקשת על הסכם הפצה בקשר למוצר, משך מהמבקשת סחורה בשווי 93,300 ₪, הפיץ ומכר את המוצר והתעשר על חשבונה של המבקשת ולא שילם למבקשת ולו שקל אחד בגין הסחורה שמשך. המבקשת נאלצה להגיש תביעה כספית כנגד צד ה-ג'. מחיפוש קצר ברשת האינטרנט, התברר למבקשת כי המשיבות ו/או מי מטעמן מפרסמות את המוצר, בין היתר, באתר האינטרנט של המשיבה 1, זאת כאשר המשיבות לא קנו את המוצר מהמבקשת וכאשר מדובר במוצר המוגן בפטנט רשום.

7. המבקשת הוסיפה וטענה, כי צד ה-ג' היה המפיץ היחיד והבלעדי של המוצר מלבד המבקשת עצמה וברי כי מוצרים שנמכרים ומופצים על ידי המשיבות ו/או על ידי אחרים לא נקנו ישירות מהמבקשת ומקורם במוצרים שנגזלו מהמבקשת על ידי צד ה-ג' ו/או מי מטעמו. לכן, ביקשה המבקשת, להעביר מסר ברור של אזהרה כלפי ציבור הצרכנים וציבור בעלי העסקים, שייזהר מלבצע עסקאות עם אותו צד ג', אשר התברר כנוכל רב מעללים. במסגרת הפרסום, גוללה המבקשת את סיפור העוקץ שבוצע כלפיה וציינה היכן מצאה כי נמכר המוצר ומבלי ששולמה לה תמורה בגינו. כל כולו של הפרסום עוסק בצד ה-ג' והוא זה שהיה אמור מלכתחילה להגיש תביעה זו לו הייתה קיימת לו עילת תביעה.

8. המבקשת טענה, כי המשיבות יודעות שהאמור בפרסום הוא אמת וחוסה תחת הגנת "אמת דיברתי" וכי, בניגוד לטענת המשיבות כי לא רכשו את הסחורה מצד ה-ג' המתואר בפרסום, הרי שבשיחה טלפונית במסגרתה ביקש נציג המשיבות שהפרסום יוסר ואשר הוקלטה בזמן אמת, הודה נציג המשיבות בפה מלא, כי הסחורה שנמכרה על ידן "נקנתה" מאותו צד ג'.

9. לטענת המשיבות, מעצם הגשת התביעה ניתן להבין כי רשת החנויות בבעלות צד ה-ג' "הסטוק רשת חנויות דיסקאונט לבית" ואתר "ג'מבו סטוק און ליין" של המשיבות, הן שותפות עסקיות ומשתפות פעולה גם לצורך הגשת תביעה זו.

10. המבקשת אף הגישה כתב תביעה שכנגד על סך 100,000 ₪, בטענה להפרת זכויות יוצרים, גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט בגין פרסום המוצר למכירה באתר האינטרנט של המשיבות, תוך שימוש בצילומים ושרטוטים של המוצר, אשר הזכויות בהם שייכות עפ"י הנטען למבקשת.

11. בכתב התשובה לכתב ההגנה, טענו המשיבות כי בבעלותן 12 סניפים של חנויות סטוק ברחבי הארץ ואתר סחר און ליין ואין להן כל קשר לרשת אשר נטען כי היא בבעלות צד ה-ג'. יש לא מעט חברות שונות המפעילות רשתות סטוק אשר שמן כולל את המילה סטוק ואין בכך כדי להקים קשר כלשהו בין הרשתות השונות, לבין המשיבות, לבין צד ה-ג'. המשיבות טוענות כי מדובר בטענה מופרכת, המעידה כי המבקשת לא ביצעה כל בדיקה של טענותיה, טרם שרבבה את את שמן למעשים לא להם. המשיבות טוענות כי במקום להסיק מסקנות ולהסיר לאלתר את הפרסום, ממשיכה המבקשת בטענות סרק כנגד המשיבות ללא כל ראייה וללא כל בדיקה.

12. המשיבות טענו, כי רכשו את המוצר מספק שעמו הן עובדות ומספק סחורה לרשת במגוון מוצרים – ש.עג'מי חשמל פלוס בע"מ. אין כל קשר עסקי או אחר בין המשיבות לבין צד ה-ג'. המשיבות לא רכשו את המוצר מצד ה-ג'. "הודאת בעל הדין" הנטענת על ידי המבקשת אינה של אף גורם מהמשיבות, אלא של עופר עג'מי אשר טוען במפורש בהקלטה, כי רכש את המוצר ישירות מהמבקשת ושילם למבקשת את מלוא התמורה.

13. המשיבות חזרו וטענו, כי לא היה מקום לקשור אותן באיזשהו אופן או צורה לפרסום ולמעשים המפורטים בו, פרסום אשר גרם וממשיך לגרום להן נזקים חמורים שיש להפסיקם באופן מידי.

בקשת הפסלות ועיקר טענות הצדדים

14. ביום 8.6.2022 התקיים קדם משפט מסכם. לקראת סיומו הודיע ב"כ המבקשת כי בכוונתו לבקש את פסילת המותב.

15. לטענת המבקשת, קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (ולו מחמת מראית פני הצדק), כפי שעולה מהתבטאויותיו של בית המשפט, בהליך קדם המשפט שהתקיים בפניו, המעידות על כך שחרץ את הדין לחובת המבקשת, עוד בטרם החל שלב ההוכחות וכפי מהתנהלותו של בית המשפט במסגרת הדיונים שהתקיימו בפניו ומההחלטות שניתנו על ידו, ניכרת אפליה של המבקשת לרעה.

16. לטענת המבקשת, בדיוני קדם המשפט, נאמרו מפי בית המשפט אמירות מוטות ולא ענייניות המעוררות חשש למשוא פנים. המעידות על נטייתו המובהקת של בית המשפט לטובת המבקשות וחלקן לא מופיעות בפרוטוקול.

17. המבקשת טוענת ליחס מוטה ומפלה בדיונים שהתקיימו ובהחלטות שניתנו. לטענתה, בית המשפט לא התייחס לאי התייצבות נציג מטעם המשיבות וזאת להבדיל מקדם המשפט הראשון, כאשר ב"כ הנתבעת נשאל מדוע לא התייצבה נציגת המבקשת. המבקשת טוענת כי בית המשפט לא התייחס בקדמי המשפט לאי המצאת תצהיר גילוי מסמכים על ידי המשיבות.

המבקשת טוענת, כי בסיום הדיון האחרון, העיר בית המשפט כי הוראות להמשך התיק תינתנה לאחר שבית המשפט "ידחה" את בקשת הפסלות. המבקשת טוענת, כי בית המשפט אף הביע דעתו כי "אין עילה" לתביעה שכנגד, אמירות שלא תועדו בפרוטוקול.

18. המבקשת טוענת להתעלמות מבקשתה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות וטוענת כנגד החלטות שניתנו בעניין זה, מימים 14.6.2021, 4.7.2021 ו-14.7.2021, לרבות בבקשתה לעיון חוזר. ואף מלינה על החלטת בית המשפט מיום 14.4.2022 אשר דחה את בקשתה לתיקון כתב התביעה שכנגד.

19. הבקשה הועברה לתשובת המשיבות. לטענתן, הבקשה הוגשה בניגוד לתקנות 50 (1) ו-50 (5) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות") הן לעניין היקפה והן בהעדר תצהיר ודי בכך כדי לדחותה על הסף. לטענת המשיבות, הבקשה שלא נתמכה בתצהיר, כוללת אמירות שקריות המיוחסות לבית המשפט, שמעולם לא נאמרו, על מנת לבסס יש מאין, עילה לכאורה לפסלות.

20. לטענת המשיבות, קריאת הבקשה מעלה כזבים בוטים, המבקשים לשים בפי בית המשפט, דברים שמעולם לא נאמרו. מרבית הטענות הנטענות הינן בגין "אמירות" מחודש יולי 2021 ומחודש ינואר 2022 ויש לדחותן ולו מחמת השיהוי, כך על פי ההלכה.

לטענת המשיבות, מדובר בניסיון חסר תום לב להשפיע על בית המשפט בדרך לא דרך ולו באופן עקיף. ללא תכלית זו, לא ניתן להסביר את הבקשה. הדברים מקבלים משנה תוקף וחומרה בנסיבות הכזבים הבוטים בגוף הבקשה.

21. לטענת המשיבות, בית המשפט פעל באופן מכבד ובוודאי שלא מפלה. בית המשפט הציג עמדה משפטית טהורה ושיקף למבקשת את המצב המשפטי גרידא על פי ההלכה הפסוקה ואף ניסה לקדם הליך פשרה. הדבר אינו רק מקובל בשלבים מקדמיים, אלא מחויב וצודק. בית המשפט לא הביע דעה כלשהי על נכונות או מהימנות המצהירים מטעם מי מהצדדים.

22. לטענת המשיבות, בניגוד לנטען בבקשה, לאחר שבדיון מיום 6.8.2022, הביעה המבקשת כוונתה להגיש בקשת פסילה, סירב בית המשפט לקבוע מועד להוכחות וקבע את התיק לתזכורת פנימית למתן החלטה בבקשה. הנטען על ידי המבקשת חמור שבעתיים בנסיבות בהן בסוף הדיון, נוכח הודעת ב"כ המבקשת כי בכוונת המבקשת להגיש בקשת הפסלות, הציע בית המשפט לב"כ המבקשת לעבור על הפרוטוקול וב"כ המבקשת השלים טיעונים שלמים, כאוות רצונו ובהתאם לשיקול דעתו. עובדה זו "נשמטה מהבקשה".

לטענת המשיבות, בית המשפט לא אמר שאין למבקשת עילה לתביעה שכנגד, אלא כי קיים קושי בתביעה שכנגד והדברים נאמרו בזהירות המתחייבת. גם הטענה לעניין אי התייצבות נציג המשיבות, נטענה באופן מעוות ומסולף. ניסיון המבקשת לעוות את המציאות, כדי לשוות מראית פני אפליה, חסר כל בסיס.

דיון

23. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הרי שלא מצאתי בסיס לבקשה, כי אפסול את עצמי מהמשך הדיון בתיק זה ואלה טעמיי:

24. טענת פסלות יש להעלות בהזדמנות הראשונה, מיד לאחר שנודעה לבעל הדין עילת הפסלות.

"על בעל דין לטעון טענת פסלות מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות, ולפני כל בקשה אחרת (תקנה 471 ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 3863/97 אליקים הררי, עו"ד נ' לחמן (לא פורסם)). טענת פסלות אינה בגדר "נשק סודי" הנצור ביד בעל דין לשעת רצון (ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה ואח', פ"ד מה(3) 790, 791; ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד (לא פורסם)). במקרה הנוכחי המתין המערער מספר חודשים לאחר שנודעה לו זהות המותב שידון בהליך, במהלכם הגיש בקשות והודעות בתיק מבלי שהועלה בהם כלל עניין הפסילה. די בכך כדי לדחות את הערעור" (ע"א 1427/06‏ פלוני נ' פלוני (23.8.2006), פסקה 4).

25. יתרה מכך, טענות המבקשת לענין החלטות ביהמ"ש הן טענות "ערעוריות" בעיקרן ומקומן כלל אינו בבקשת פסילה, אלא בהליכי ערעור.

בע"א 53/21 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו 19.1.21] קבעה כב' הנשיאה, השופטת חיות:

"כידוע, טענת פסלות יש להעלות בהזדמנות הראשונה, מיד לאחר "שנודעה [לבעל הדין] עילת הפסלות", כהוראת תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (שעמדה בתוקף בעת הגשת הבקשה; הוראה דומה מצויה בתקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). חלק מטענות המערער מכוונות נגד החלטות שניתנו לפני למעלה משנה, והן לוקות בשיהוי. אף לגוף הדברים דין הערעור להידחות. רבות מטענות המערער בנוגע להחלטותיו של בית המשפט קמא – ובפרט בנוגע להחלטה מיום 15.12.2020 בבקשה לניהול ההליך מראשיתו – הן טענות "ערעוריות" בעיקרן ומשכך, כפי שציין בית המשפט קמא, מקומן כלל אינו בבקשת פסילה אלא בהליכי ערעור (ע"א 2994/20 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 8 (‏11.6.2020)). יתר על כן, טענות אלה נוגעות להחלטות דיוניות שונות, לרבות כאלה הנוגעות לפסיקת הוצאות. טענות מעין אלה, כפי שנפסק לא אחת, אינן מקימות עילת פסלות אלא במקרים חריגים ביותר שבהם עולה מההחלטות שניתנו חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 7810/17 פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 4 (1.11.2017)). עיון בהחלטות בית המשפט קמא, לרבות אלה שעליהן משיג המערער, מלמד כי ענייננו אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים." 

26. עולה, כי דין טענות המבקשת, בנוגע לדיוני קדם המשפט מימים 15.7.2021 ו-12.1.2022 ולהחלטות ביהמ"ש אשר ניתנו זה מכבר, להידחות מחמת שיהוי.

27. זאת ועוד, גם לגופם של דברים, דין טענות המבקשת מקימות עילת פסלות. ההחלטות שניתנו לעניין הבקשה להפקדת ערובה, החלטות מימים 14.6.2021, 4.7.2021 ו-14.7.2021 הינן החלטות ענייניות דיוניות ואינן מקימות כל חשש למשוא פנים. יתירה מכך, לאחר החלטות אלה, התקיים ביום 15.7.2021 דיון, במסגרתו הודיעו ב"כ הצדדים : "ננסה להגיע להסדר דיוני לעניין בקשות הדדיות להפקדת ערובה ובבקשה לגילוי מסמכים" (ע' 5 ש' 6-10).

28. המבקשת טוענת, כי בית המשפט לא התייחס בקדמי המשפט לאי המצאת תצהיר גילוי מסמכים על ידי המשיבות. עיון בפרוטוקול קדם המשפט מיום 12.1.2022 (ע' 10 ש' 6-9) ובהסדר הדיוני אליו הגיעו ב"כ הצדדים בהמלצת בית המשפט, במסגרת אותו דיון, לעניין השלמת ההליכים המקדמיים הן על ידי המבקשת והן על ידי המשיבות (ע' 11 ש' 24-29), מעלה כי אין יסוד לטענת המבקשת.

29. כך, אין כל בסיס לטענת המבקשת לעניין החלטה מיום 14.4.2022, הדוחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה שכנגד. מדובר בהחלטה עניינית אשר אינה מקימה כל חשש למשוא פנים. הבקשה הוגשה ביום 18.3.2022, כשנה לאחר הגשת כתב התביעה שכנגד, בשלב בו התקיימו שני קדמי משפט, הסתיימו ההליכים המקדמיים, נקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית והמשיבות אף הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמן. המבקשת אף לא ציינה במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה, כי מתבקש תיקון סכום התביעה שכנגד מסך של 100,000 ₪ לסך של 600,000 ₪. אשר עלה מטיוטת כתב התביעה המתוקן ולא ניתן הסבר לתיקון מהותי זה (ר' סעיף 6 להחלטה). המבקשת עתרה לצרוף תובעת נוספת, מנכ"ל ודירקטורית במבקשת. נקבע, כי מקום בו לא ניתן הסבר מספק ומניח את הדעת לנסיבות בגינן לא נכללה התובעת שצירופה מתבקש והעובדות אותן מבוקש להוסיף בכתב התביעה שכנגד המקורי, אשר הוגש למעלה משנה קודם לכן, הרי ששיקולי היעילות דיונית, סופיות הדיון והאינטרס הציבורי כי הזמן השיפוטי הניצל באופן שוויוני ויעיל, מובילים לדחיית הבקשה (ר' סעיף 9 להחלטה).

30. המבקשת טוענת להתייחסות מפלה, בקשר עם התייצבות בעלי הדין. בקדם המשפט הראשון מיום 15.7.2021, נשאל ב"כ המבקשת מדוע לא התייצב נציג מטעם המבקשת והשיב כי נציגת המבקשת חולה. שאלת ביהמ"ש אינה מעידה על התייחסות מפלה. התייצבות בעלי הדין חיונית, בוודאי בדיון הראשון, לבחינת אפשרויות לקידום פשרה. גם כאשר הציע בית המשפט בסיום הדיון, לחזור לגישור במסגרת המהו"ת, השיב ב"כ המבקשת כי נדרש לשהות של כמה ימים "על מנת לשוחח עם הלקוח, הוא נמצא בחו"ל" (ע' 4 ש' 28-29; ע' 5 ש' 2 ו-3).

31. המבקשת מוסיפה וטוענת כי ביהמ"ש לא אפשר לבא כוחה לטעון בהיקף שאפשר לב"כ המשיבות. אולם, מעיון בפרוטוקולים של שלושת קדמי המשפט, ניתן להיווכח, כי שני הצדדים טענו בהרחבה ואין כל בסיס לטענה לפיה ביהמ"ש הפלה בין באי כוח הצדדים לעניין משך הטיעון.

32. המבקשת טוענת, כי אמירות מסוימות של ביהמ"ש, בקדמי משפט מימים 15.7.2021, 12.1.2022, 8.6.2022, לא תועדו בפרוטוקול הדיון. בחינת הפרוטוקולים מעלה, כי מהלך הדיון הוקלד ע"י הקלדנית ותועד בהתאם להוראות סעיף 68 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"). כל פרוטוקול בהיקף של 5 עמודים ואף יותר. ככל שהיו בפי המבקשת טענות לאמירות שלא נכללו בפרוטוקול, רשאית היתה להגיש בקשה לתיקון רישום הפרוטוקול בהתאם להוראות סעיף 68 א' (ד) לחוק בתי המשפט, בתוך 10 ימים מיום שנמסר לה הפרוטוקול. שניים מהדיונים התקיימו לפני חודשים רבים. בקשות כאמור לא הוגשו.

33. יתירה מכך, בקדם המשפט מיום 8.6.2022 ולאחר שב"כ המבקשת טען, כי בכוונתו להגיש בקשה לפסילת המותב, נמסר פרוטוקול הדיון לב"כ הצדדים. ב"כ המבקשת השלים את טיעוניו והכתיב דברים לפרוטוקול. יש להצר על כך שעובדה זו נשמטה מהבקשה.

ככל שהיו בפיו טענות נוספות כנגד הרישום בפרוטוקול, יכול היה לבקש את תיקון הרישום על אתר ובאותו מעמד.

34. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי הערות ביהמ"ש אשר נרשמו בפרוטוקול, מוטות, לא ענייניות, מעוררות חשש למשוא פנים ומעידות על נטייתו המובהקת של בית המשפט לטובת המשיבות. ולא היא.

35. על מנת להכריע בתביעת לשון הרע, יש לבחון האם הפרסומים מהווים לשון הרע ובמידה ואכן, האם עומדות לנתבע ההגנות המנויות בחוק (ע"א 89/04 נודלמן נ' שירנסקי [פורסם בנבו 4.8.2008]. המבחן לפרשנות הפרסום לצורך בחינה האם יש פה כדי לבזות ולהשפיל אדם בעיני הבריות והאם הוא מהווה לשון הרע, הוא מבחן אובייקטיבי, דהיינו הדרך בה נתפס הפרסום בעיניי האדם הסביר ולא בעיניו הסובייקטיביות של הנפגע.

36. הערות בית המשפט המצוטטות להלן, מבוססות על ההלכות המשפטיות ואינן מקימות כל חשש ממשי למשוא פנים. ממילא, כפי שעולה מהחלטות ביהמ"ש, מנת להכריע בטענות הצדדים, נדרש לקיים דיון הוכחות לצורך הבירור העובדתי, ובהתאם ניתנו הוראות להגשת תצהירי עדות ראשית.

37. בקדם המשפט מיום 12.1.2022, העיר בית המשפט כי "על הנתבעת להוכיח את טענת אמת דיברתי" (ע' 6 ש' 17). כפי שעולה מהחלטת ביהמ"ש בסיום הדיון בהמלצת ביהמ"ש הגיעו הצדדים להסדר דיוני לעניין השלמת ההליכים המקדמיים ונקבע כי המועד להגשת תצהירי עדות ראשית יספר ממועד השלמת ההליכים המקדמיים. ביהמ"ש קבע מועד לקדם משפט על בסיס תצהירי עדות ראשית ואף חזר והציע לצדדים לפנות להליך גישור בטרם יקבע התיק להוכחות (ר' ע' 12 ש' 9 -10).

בקדם המשפט מיום 8.6.2022 העיר ביהמ"ש: "מדובר בפרסום המשרבב את שמה של התובעת בכתבה שלילית, יש פסיקה שמדובר בלשון הרע". זאת, נוכח טענת המבקשת, אשר חזרה וטענה, כי הפרסום עוסק בצד הג' .

38. המבחן לבחינת השאלה האם יש לפסול שופט מלשבת בדין, הוא מבחן מהותי. יש לבחון האם מהנסיבות, ניתן ללמוד שדעתו של השופט באשר לעניין המהותי "ננעלה" ולא ניתן עוד לשנותה.

"פסילתו של שופט מלשבת בדין אינה עניין של מה בכך. היא תעשה רק מקום שהטוען לפסילה הראה קיומו של חשש ממשי למשוא פנים וכי דעתו של השופט "ננעלה" כך שלא יוכל לקיים את ההליך באופן הראוי" (ע"א 5107/03 יוסף עדאס ובניו חברה לבניין ופתוח 1992 בע"מ נ' דורנט (1991) ישראל בע"מ (1.7.2003), להלן: "עניין דורנט"; ע"א 8490/01 ‎ ‎אייל ניירות ערך והנפקות (1988) בע"מ‎ ‎נ' איתן סבן  (3.12.2001), להלן: "עניין סבן"; בג"צ 2148/94 גלברט ואח' נ' כב' נשיא המשפט העליון ואח', פ"ד מח(3) 573(.

39. המבקשת לא הראתה כי קיים חשש ממשי למשוא פנים וכי דעתו של ביהמ"ש "ננעלה" כך שלא יוכל לקיים את ההליך באופן הראוי.

בשולי הדברים אציין כי המבקשת, אשר בקשתה רצופה טענות עובדתיות, לא תמכה טענותיה בתצהיר ערוך כדין.

סוף דבר-

40. אשר על כן, הבקשה נדחית.

התיק נקבע להוכחות ליום 26.1.2023 בשעה 10:00.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשפ"ב, 14 יולי 2022, בהעדר הצדדים.