בפניי בקשה לאישור הגשת תובענה ייצוגית בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" ו-"בקשת האישור"). עניינה של בקשת האישור בעישון בשטחי המשיב בניגוד לחוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, תשמ"ג-1983 (להלן: "החוק למניעת עישון").

רקע ובקשת האישור

1. המבקשת היא מבקרת בבית החולים. המשיב הוא בית חולים. לפי בקשת האישור, המשיב נוהג להפר באופן שיטתי את החוק למניעת עישון בשטחי בית החולים. הוא אינו אוכף כראוי את החוק כלפי מי שמעשן בניגוד לו, מציב מאפרות בשטחי בית החולים בניגוד לדין, וממקם פינות עישון באופן האסור בדין, וגורם מטרד ואי-נוחות לבאי בית החולים. גם עובדי בית החולים עצמו מעשנים בשטחים רבים של בית החולים האסורים על כך. בנוסף נטען כי בבית הקפה הנמצא בתוך תחומי בית החולים, אנשים רבים כולל עובדי בית החולים מעשנים בניגוד לחוק. זאת, במקום האמור להבריא חולים, אך במקום זה גורם לפגיעה בבריאות החולים והמבקרים.

2. לטענת המבקשת, התנהלות המשיב כל כך פסולה, כולל תעדוף מעשנים על פני מי שאינו מעשן, שהציבור שאינו מעשן, הכולל את המבקשת, מתקשה עד מאוד למצוא מקום מפלט ברחבי בית החולים שבו יוכל לשבת ולנוח מבלי שייחשף לעישון, שכן ספסלים רבים בבית החולים מיועדים לציבור המעשן, וממוקמים בפינות עישון או סמוכים אליהן.

3. על פי החוק למניעת עישון, יכול המשיב למנות סדרנים למניעת עישון, ולפי חוזר מינהל הרפואה 7/2012 חובה עליו לעשות כן. על פי אתר האינטרנט של המשיב, מינה סדרנים למניעת עישון, אך בכל פעם ששהתה המבקשת בבית החולים, לרבות ביקורים בשעות ארוכות, לא נראה כל סדרן האוכף את הוראות החוק למניעת עישון. אין די בהצבת שלטים אוסרים. המבקשת הפנתה את תשומת לב המאבטחים, ואלה אמרו לה שמניעת העישון נאכפת, אך היא לא ראתה זאת בפועל. המבקשת פנתה במכתב מוקדם למשיב לתקן את המעוות, ביום 1.1.20, והמשיב השיב ביום 12.2.20 שהוא נוקט באמצעים העומדים לרשותו למניעת עישון כגון שילוט והטלת קנסות. הוא לא התייחס למטרד הנובע מפינת העישון הסמוכה לכניסה, אלא עובדה שהעישון לא מתבצע רק במבנה פינת העישון אלא בכל סביבותיו, לרבות בשבילי הגישה. צוין בתשובת המשיב שהוחלט להעביר את פינת העישון למקום אחר, אך הדבר לא נעשה.

4. המבקשת פירטה את נזקי העישון שהביאו לחוק למניעת עישון, וטען להפרת חובה חקוקה, רשלנות ותקיפה במעשיו של המשיב. לטענתה, עקב מעשי המשיב ומחדליו, סבלה נזק לא ממוני שהעריכה בסך 1,000 ₪. המשיב מספק שירות ללא פחות מ-600,000 בני אדם, ובהערכה שלפיה 100 לא מעשנים חשופים לעישון בכל יום, הנזק היומי הוא 100,000 ₪, וכשהוא מוכפל במספר הימים בשנה וב-7 השנים האחרונות, הוא מגיע לסכום של למעלה מ-250 מיליון ₪. בנוסף ביקשה המבקשת להצהיר שהמשיב מפר את החוק למניעת עישון ולצוות עליו בצו עשה לקיים את הוראות החוק לאלתר. המבקשת טענה שהתקיימו התנאים לאישור תובענה ייצוגית.

5. לפי הבקשה, הגדרת הקבוצה היא "כל אדם שאינו מעשן ואשר נחשף לעישון סיגריות, מוצרי טבק ומוצרי עישון אחרים האסורים לעישון על פי החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים וחשיפה לעישון, תשמ"ג-1983, בכל שטחי המרכז הרפואי גליל, שאינם מותרים לעישון על פי דין, לרבות שטחי הכניסה". השאלות המהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לחברי הקבוצה הן: האם בית החולים הינו "מחזיק" כהגדרתו בחוק למניעת עישון?; האם חלה עליו החובה לנקוט אמצעים למניעת עישון מכח החוק למניעת העישון?; האם הפר המשיב את הוראות החוק למניעת עישון?; האם נגרם לחברי הקבוצה נזק עקב הפרת החוק, ואם נגרם נזק כאמור, מה שיעורו. לטענת המבקשת, יש אפשרות סבירה שהשאלות יוכרעו לטובת הקבוצה.

6. למרבה הפליאה, המשיב לא הגיש תשובה לבקשה. ביום 21.1.21 הומצאה הבקשה לאישור לפרקליטות מחוז חיפה המייצגת את המשיב. ביום 25/4/21 ביקש המשיב ארכה של 45 יום להגשת תגובה לבקשת האישור עקב הצורך בקבלת עמדה של הגורמים הרלוונטיים אליהם פנתה הפרקליטות, והוחלט "כמבוקש". ביום 9.6.21 פנה המשיב בבקשה מוסכמת להארכת מועד להגשת התשובה ב-90 יום בטענה שלאחר קבלת כל המידע הרלוונטי ניתן אישור עקרוני לניהול משא ומתן לפשרה בסוגיה הרוחבית העולה מהבקשה, ועל כן היא זקוקה לפרק הזמן המבוקש לצורך ניהול משא ומתן. בקשה זו נדחתה על ידי בהחלטתי מיום 9.6.21, משום שכל המידע כבר נאסף, ואין צורך להפסיק את ניהול ההליכים על מנת לנהל משא ומתן, אלא ניתן לקיים משא ומתן במקביל לניהול ההליכים בבקשה. המועד להגשת תשובה חלף למחרת, ביום 10.6.21, בלא שהוגשה תשובת המשיב. המשיב לא הגיש בקשה נוספת להארכת מועד קצרה יותר.

7. על פי החלטתי מיום 13.6.21, עולה מעיון בתצהיר המבקשת שבניגוד לאמור בתצהירה, היא לא מצהירה רק על עובדות ואינה מצהירה רק מידיעתה האישית. כמו כן צורפו לבקשה צילומים שהמצהירה לא אמרה שהיא שצילמה אותם, ולא ברור היכן בדיוק צולמו. לפיכך קבעתי את הבקשה לחקירת המצהירה ביום 28.6.21 וזו נשמעה לבסוף ביום 21.6.21. לאחר חקירתה של המצהירה הוריתי לב"כ המבקשת להבהיר את התצהיר התומך בבקשה על ידי הגשת תשריט או תרשים של בית החולים, כשעליו מסומנים מקומות הצילומים שצורפו לבקשה, כאשר המשיב יהיה רשאי להגיב לתשריט. המבקשת הגישה תרשים ובצידו בקשה להתיר הגשת ראיות נוספות, אשר לאחר קבלת תגובת המשיב, נדחתה על ידי בהחלטתי מיום 5.9.21, תוך חיוב בהוצאות. בהתאם לכך הגיש המשיב את התייחסותו. כאמור בהחלטתי מיום 5.12.21, החלטתי ניתנת על פי בקשת האישור, התצהיר התומך בה, חקירת המצהירה, הבהרת התצהיר וטענות המשיב כלפי הבהרת התצהיר.

דיון והכרעה

8. הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית הוא שלב מקדמי לדיון בתובענה גופה. בגדר הליך מקדמי זה די בכך שבית המשפט ישתכנע, במידה הסבירות הראויה, כי המבקש ממלא לכאורה אחרי דרישות סעיפי החוק הנוגעים לאישור התובענה הייצוגית (ראו: ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא (2) 312, 329 (1997)). עם זאת, ראוי לעבור פרוזדור זה בזהירות מרובה וליתן את האישור רק במקרים מתאימים, העונים על כל התנאים הדרושים, לבל תתבררנה תביעות סרק ייצוגיות שאינן ראויות להתברר ככאלה על כל המורכבות והבעייתיות הכרוכות בהן (רע"א 6567/97 בזק - החברה הישראלית לתקשורת בעמ נ' עיזבון המנוח אליהו גת ז"ל, פ"ד נ"ב (2) 713 (1998)).

9. על כן, יש להידרש לבחינת התנאים לאישור התובענה כייצוגית בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות. סעיף 3 לחוק תובענות ייצוגיות והתוספת השנייה לחוק זה קובעים את רשימת הנושאים שבעניינים ניתן להגיש תביעה ייצוגית, כאשר במקרה שלפנינו מתקיים האמור בפרט 6 לתוספת השנייה, דהיינו מדובר ב"תביעה בקשר למפגע סביבתי נגד גורם המיפגע". לטענת המבקשת מתקיים גם פרט 7 באשר לתביעה בעילה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבורים, תשס"א-2000, בשל תעדוף ציבור המעשנים על הציבור שאינו מעשן, אך אין צורך שאדון בכך כאשר די בפרט אחד לפיו מוגשת הבקשה.

10. לפי סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, "אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם – בשם אותה קבוצה[...]'', הוא אחד הרשאים להגיש בקשת אישור. על המבקש לאשר תביעה כתובענה ייצוגית לעמוד בתנאים המפורטים בסעיף 8(א) לחוק התובענות הייצוגיות:

"(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;

(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין;

(3) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בעניין זה;

(4) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

11. בנוסף על הוכחת העילה האישית, על בית המשפט להגיע למסקנה כי קיימת אפשרות סבירה שהתובענה הייצוגית תתקבל, במובן זה שהשאלות המהותיות של עובדה ומשפט יוכרעו לטובת הקבוצה. בעניין זה נקבע, כי יש ליצור איזון בשאלת נטל ומידת ההוכחה הנדרשים מהתובע המייצג, על מנת שלא להטיל עליו נטל כבד מדי מחד גיסא, אך לא לפטור אותו מחובת השכנוע מאידך גיסא. וכפי שנקבע בעע"מ 980/08 מנירב- רו"ח נ' מדינת ישראל- משרד האוצר [פורסם בנבו] (6.9.2011):

"אין להעמיד דרישות מחמירות מדי לעניין מידת השכנוע, משום שאלה עלולות להטיל על הצדדים ועל בית המשפט עומס יתר בבירור הנושא המקדמי, דבר העלול לגרום להתמשכות המשפט, לכפילות בהתדיינות ולרפיון ידיים של תובעים ייצוגים פוטנציאליים. מאידך, מידת הוכחה קלה מדי עלולה לפגוע בנתבע שייאלץ לעמוד בהוצאות כבדות של ההליך, ואף להביאו להסכם פשרה גם בתביעה אשר אין בה ממש. כך גם עלולים להיפגע הפרטים שייוצגו על ידי הקבוצה ואשר דחיית התביעה תיצור מעשה בית בית דין לגביהם ותחסום אותם מלהגיש את תביעתם האישית באופן מבוסס יותר [...]"

12. על מנת להשתכנע כי קיימת אפשרות סבירה ששאלות מהותיות של עובדה ומשפט יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה, נדרש בית המשפט להיכנס לעובי הקורה ולבחון את התובענה היטב – משפטית ועובדתית, האם מתקיימים התנאים לאישור תובענה ייצוגית, האם היא מגלה עילה טובה והאם יש סיכוי סביר להכרעה לטובת הקבוצה.

13. לא נסתרה גירסתה של המבקשת שהיא אינה מעשנת ומבקרת בבית החולים שהוא המשיב. לא נסתרה הטענה שהמשיב הוא מחזיק כמשמעותו בחוק למניעת עישון.

14. כך נקבע בחוק למניעת עישון:

איסור עישון

1.    (א)  לא יעשן אדם במקום המפורט בתוספת (להלן – מקום ציבורי).

          (ב)  לא יחזיק אדם במקום ציבורי מוצר עישון כשהוא דולק או מופעל, לפי העניין; בחוק זה, "מוצר טבק", "מוצר עישון" ו"עישון" – כהגדרתם בחוק איסור פרסומת והגבלת השיווק של מוצרי טבק ועישון, התשמ"ג-1983.

          (ג)   שר הבריאות באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת רשאי לשנות בצו את התוספת.

מטרה

1א.     מטרתו של חוק זה למנוע את העישון במקומות ציבוריים ואת חשיפת הציבור לעישון, הגורמת למוות, למחלות ולנכות.

קביעת שלטים

2.    (א)  המחזיק למעשה של מקום ציבורי כבעלים, כשוכר או בכל אופן אחר (להלן – המחזיק), למעט מעלית לנשיאת בני אדם בבית מגורים, יקבע בו שלטים המורים על איסור העישון, ויחזיקם במצב תקין.

          (ב)  יצרן או יבואן של מעלית המיועדת לנשיאת בני אדם בבית מגורים יקבע בה, לפני הכנסתה לשימוש, שלט המורה על איסור העישון במעלית.

          (ג)   שר הבריאות יקבע בתקנות הוראות בדבר צורתם של השלטים, מספרם, גודלם, תוכנם, דרכי קביעתם, המקומות שבהם יותקנו והחובה להאירם.

חובות המחזיק של מקום ציבורי

2א.     (א)  המחזיק של מקום ציבורי חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 1(א) ו-(ב) בתחום המקום הציבורי שבהחזקתו.

          (ב)  יראו את המחזיק של מקום ציבורי כמי שמילא אחר הוראות סעיף קטן (א), אם הוכיח כי עשה את כל אלה:

(1)   פנה לאדם המעשן או המחזיק מוצר עישון כשהוא דולק או מופעל, לפי העניין, במקום ציבורי, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו, לחדול מהמעשה האסור או נקט אמצעים סבירים כדי להבטיח מניעת עבירות לפי סעיף 1(א) ו-(ב);

(2)   התלונן, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו, בפני המפקח כמשמעותו בסעיף 7, על הפרת הוראות סעיף 1(א) או (ב), או עשה מאמץ סביר לעשות כן, אם על אף פעולתו כאמור בפסקה (1), נמשכה הפרת הוראה מההוראות האמורות.

איסור הצבת מאפרה במקום ציבורי (תיקון מס' 2) תשס"ז-2007

2ב.     המחזיק של מקום ציבורי, לא יציב מאפרה במקום ציבורי שבהחזקתו, בהתאם למפורט בתוספת; בסעיף זה, "מאפרה" – כלי המיועד לשמש להשלכת אפר ושיירי מוצרי טבק לתוכו.

סמכות מפקח או סדרן לדרוש זיהוי

8.    (א)  עישן אדם במקום ציבורי, או החזיק שם מוצר עישון כשהוא דולק או מופעל, לפי העניין, לעיניו של מפקח או סדרן, רשאי המפקח או הסדרן לדרוש ממנו לזהות עצמו ואם סירב לעשות כן, רשאי הוא לעכב אותו באותו מקום עד לבוא שוטר, אך לא יותר מאשר שעה אחת.

          (ב)  לענין סעיף זה, "סדרן" – מי שהבעל או המחזיק של מקום המפורט בתוספת מינהו להיות סדרן באותו מקום והוא עונד תג בולט המעיד על תפקידו ומציג תעודה על מינויו כסדרן.

          (ג)   שר הבריאות יקבע בתקנות הוראות בענין סייגים למינוי סדרן, התעודה שתינתן לו, צורת התג ואופן ענידתו.

סדרן ממונה בבית חולים

8א.     (א)  לענין סעיף זה, "עובד ציבור" – כל אחד מאלה:

(1)   עובד המדינה כהגדרתו בחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (בסעיף זה – חוק שירות המדינה (משמעת));

(2)   עובד רשות מקומית;

(3)   עובד גוף מבוקר שהוראות חוק שירות המדינה (משמעת), כולן או חלקן, הוחלו עליו לפי סעיף 75 בחוק שירות המדינה (משמעת).

          (ב)  שר הבריאות רשאי להסמיך עובד ציבור להיות סדרן ממונה בבית חולים, על פי בקשה של הבעל או המחזיק של בית החולים, ובלבד שעובד הציבור מונה להיות סדרן לפי הוראות סעיף 8(ב) (בחוק זה – סדרן ממונה).

          (ג)   לא יסמיך שר הבריאות סדרן ממונה, אלא אם כן מתקיימים בו גם כל אלה:

(1)   הוא תושב ישראל שמלאו לו 21 שנים;

(2)   משטרת ישראל לא הודיעה לשר הבריאות בתוך 30 ימים ממועד קבלת פרטי המועמד, כי היא מתנגדת למינויו כסדרן ממונה מטעמים הנוגעים לשלום הציבור וביטחונו לרבות מפאת עברו הפלילי;

(3)   הוא סיים 12 שנות לימוד במוסד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, או המציא אישור ממשרד החינוך על השכלה כללית שוות ערך לכך;

(4)   הוא שולט בשפה העברית;

(5)   הוא קיבל הכשרה מתאימה, לרבות בתחום הסמכויות המסורות לו לפי חוק זה, בהתאם לכללים שקבע שר הבריאות באישור השר לביטחון הפנים.

          (ד)  שר הבריאות רשאי לקבוע תנאי כשירות נוספים להסמכתו של סדרן ממונה, בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים, בתחום הסמכויות המסורות לו.

          (ה)  היה לסדרן ממונה יסוד להניח כי אדם פלוני עבר עבירה לפי סעיף 1, לנגד עיניו, בתחום בנין בית החולים, רשאי הוא למסור לו הודעת תשלום קנס בהתאם להוראות פרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

          (ו)   מנהל בית חולים יעביר לשר דוח שנתי בדבר הקנסות שהוטלו בבית החולים במהלך השנה, מספר התלונות שהוגשו כנגד סדרנים ממונים בבית החולים במהלך השנה, תמציתן וכמה מהן נמצאו מוצדקות.

15. על פי החוק, "מקום ציבורי" מוגדר על פי התוספת לחוק, אשר קובעת בין היתר את המקומות הציבוריים האלה:כל מקום בבית חולים או במרפאה, לרבות חצר המוסד, וכן באזור הכניסה או היציאה לבית החולים או למרפאה, בטווח של 10 מטרים מהכניסה או היציאה, למעט בית מגורים הנמצא בטווח האמור, ולמעט אזור מוגדר המצוי מחוץ לבניין ואשר הוקצה לעישון בידי הנהלת המקום, אם הוקצה, הנמצא בטווח של לפחות 10 מטרים מהבניין ושהעישון בו אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של המקום;

16. המשיב, שכאמור לא הגיש תשובה, לא הוכיח שיש סדרנים האוכפים את מניעת העישון, וכי בכל שנה מנהל בית החולים מעביר דו"ח שנתי על פעולתם, וכי אנשיו פונים למעשנים (כשלפי הצילומים אנשיו הם המעשנים) לחדול מעישון, ומגישים תלונות על עישון במקומות הציבוריים בבית החולים.

17. לתצהיר המבקשת צורפו צילומים ובעקבות החלטתי על ההבהרה הוגש תרשים שבו סומנו מקומות הצילום:

18. מהתמונות שצורפו על ידי המבקשת עולה עישון נרחב ברחבי בית החולים, הן בשבילים והן ליד הכניסות. כמו כן צולמו פחי אשפה שחלקם הוא מאפרה, על שטח המדרכות ושבילי הגישה, וסמוך לכניסה למבנים בבית החולים. אני דוחה את טענות המשיב כי רוב התמונות צולמו בסמוך לפינת עישון או במיקום פינת עישון. המונח "פינת עישון" אינו שטח אקס-טריטוריאלי שבו החוק למניעת עישון לא חל. החוק חל על עישון במקום ציבורי, וניתן על פי החוק להקצות לעישון מקום מוגדר "הנמצא בטווח של לפחות 10 מטרים מהבניין ושהעישון בו אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של המקום", שלא יוגדר כמקום ציבורי. עישון בסמוך למקום המוגדר הוא עישון במקום ציבורי האסור על פי החוק למניעת עישון. גם עישון בפינת עישון עשוי להיות אסור, כאשר פינת העישון שהוקצתה אינה מתאימה להוראות החוק. כך, כאשר פינת העישון רחוקה פחות מ-10 מטרים מהבניין, או כאשר העישון בפינת העישון גורם למיטרד בחלקים אחרים של המקום, למשל כאשר פינת העישון סמוכה לשבילי גישה ואינה מוגדרת בקירות המונעים את מטרד העישון. לכן עצם העובדה שקוראים למקום פתוח "פינת עישון" אינה מוציאה מקום זה מגדר מקום ציבורי שבו אין לעשן. אין צורך בשלב זה לעסוק בפירוט בכל המקומות שבהם מעשנים ברחבי בית החולים במקום ציבורי. די בכך שלפי הצילומים יש כמה מקומות כאלה, על מנת לבסס את הטענה שהמשיב כמחזיק מפר את הוראות החוק למניעת עישון. על מנת לסבר את האוזן, אציג דוגמאות אלה של תמונות המציגות מאפרות בסמוך לכניסות לבניינים.

19. אין ספק בדבר הנזק שנגרם עקב העישון. זו כל מטרתו של החוק למניעת עישון, למנוע נזק זה. המבקשת הגדירה את הקבוצה ככוללת את הלא מעשנים בלבד, אף שהנזק נגרם גם למי שמעשן ונאלץ להיחשף לעישון של אחרים, אלא שחלק מהנזק הוא עושה לעצמו, ואפשר שאין לזכותו בפיצוי על הנזק הנגרם לו. על כן, תוגדר הקבוצה ככוללת רק את הלא מעשנים. אשר לסכום הפיצוי, אין צורך לקבוע מסמרות כבר עתה בדבר סכום הפיצוי, אבל אין ספק שהניזוקים מהפרת החוק למניעת עישון זכאים לפיצוי בלתי ממוני לפחות על נזקיהם.

20. אין ספק שהפרת החוק למניעת עישון, כפי שעולה מהעובדות שבפניי, מקימה עילה בנזיקין בשל הפרת חובה חקוקה. אני דוחה את הטענה בדבר התרשלותו של המשיב כעילה העומדת בנוסף להפרת חובה חקוקה. אין זה מן הראוי להוסיף עוולת נזיקין כללית על עוולת נזיקין כללית אחרת. המבקשת לא הביאה חוות דעת שתוכיח את התרשלותו של המשיב, ועל כן די בעילה של הפרת חובה חקוקה. לעומת זאת, עוולת התקיפה תוכח אם יימצא שהמעשנים פועלים מטעם המשיב כאשר הם תוקפים את הלא מעשנים בעישון פאסיבי. מכיוון שצולמו גם עובדים של בית החולים מעשנים, היה ניתן לקבל את הבקשה גם בשל עוולת הפרת חובה חקוקה וגם בשל עוולת התקיפה, אך פירוט השאלות העובדתיות והמשפטיות המשותפות לחברי הקבוצה שנימנו על ידי המבקשת אינו מבסס עילת תקיפה. על כן, איני מאשר הגשת תובענה ייצוגית בעילת תקיפה.

21. אני קובע איפוא, כי לצורך בקשה זו המבקשת עמדה, ברמה של סיכוי סביר, בתנאים המחייבים קיומה של עילת תביעה אישית בנוגע להפרת חוק מניעת עישון שגרמה לה נזק.

בקשת האישור מעוררת שאלות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, כפי שפורט לעיל. כאמור בסעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות אני קובע כי "תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין". מדובר במחלוקת הרלוונטית לציבור גדול, עת סכומי הנזק האישיים הינם קטנים יחסית ואינם מספיקים להגשת תביעות אישיות, בעוד הפסיקה כלפי המשיב עשויה לתרום לאכיפת הדין.

22. עוד נמצא, כי מתקיימים התנאים שבסעיפים 8(א)(3) ו-(4) לחוק תובענות ייצוגיות, הדורשים שעניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. הגם שאין חובה לפנות בפנייה מוקדמת קודם להגשת תובענה ייצוגית, פנתה המבקשת למשיב, והתשובה שניתנה לה לא היתה מספקת.

סוף דבר

23. על פי כל האמור, התקיימו התנאים הדרושים לאישורה של התובענה כייצוגית. לפיכך, ועל-פי דרישת סעיף 14(א) לחוק תובענות ייצוגיות, הריני מורה כדלהלן:

א. אני מאשר הגשת תובענה ייצוגית נגד המשיב, כבקשת המבקשת.

ב. הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא "כל אדם שאינו מעשן ואשר נחשף לעישון סיגריות, מוצרי טבק ומוצרי עישון אחרים האסורים לעישון על פי החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים וחשיפה לעישון, תשמ"ג-1983, בכל שטחי המרכז הרפואי גליל, שאינם מותרים לעישון על פי דין, לרבות שטחי הכניסה".

ג. בהתאם לסעיף 11(א) לחוק תובענות ייצוגיות, כל חבר קבוצה רשאי להודיע לבית המשפט בתוך 45 ימים מיום פרסום החלטה זו על רצונו שלא להיכלל בקבוצה.

ד. זהות התובעים המייצגים ובא-כוחם הם כמפורט בכותרת להחלטה זו.

ה. עילת התובענה היא הפרת חובה חקוקה.

ו. השאלות המשותפת לחברי הקבוצה הן: האם בית החולים הינו "מחזיק" כהגדרתו בחוק למניעת עישון?; האם חלה עליו החובה לנקוט אמצעים למניעת עישון מכח החוק למניעת העישון?; האם הפר המשיב את הוראות החוק למניעת עישון?; האם נגרם לחברי הקבוצה נזק עקב הפרת החוק, ואם נגרם נזק כאמור, מה שיעורו.

ז. הסעד הנתבע הוא פיצוי בגין נזק לא ממוני בגין עוולה כאמור.

ח. ב"כ המבקשים יפרסם תוך 21 יום, ע"ח המשיב, הודעה על אישור התובענה הייצוגית כאמור בסעיף 25 לחוק בשניים מבין העיתונים הארץ, ידיעות אחרונות, וישראל היום, בסוף השבוע, וכן באחד העיתונים גלובס וכלכליסט, הכל בגופן שלא יפחת מהגופן שבו מפורסם החומר המערכתי של העיתונים הנ"ל, לפי נוסח שיוגש לאישורי תוך 7 ימים. ב"כ המבקשים יברר את עלות הפירסום, וידרוש אותה המשיבה, שתעביר אליו את עלות הפירסום תוך 7 ימים מדרישתו.

ט. אני מחייב את המשיב לשלם למבקשת הוצאות הבקשה בסך 17,550 ₪.

י. אני קובע תזכורת פנימית ליום 5.3.22.

ניתנה היום, י' טבת תשפ"ב, 14 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.