איחוד דיון בתובענות

1. התובעת הינה חברה בע"מ אשר עוסקת בתחום הנדל"ן. התובעת ארגנה קבוצת רכישה בפרויקט "שער העיר" בלוד. התובעת הגישה תביעה על פי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן "חוק ההוצאה לפועל"). שעיקרה בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב. עיקר התביעה היא דרישה לתשלום "דמי ארגון" כהגדרתם בהסכמים אשר צורפו לתביעה (ראה הסכם שיתוף בין חברי הקבוצה אשר צורף כנספח "א" לכתב התביעה; הסכם המארגן אשר צורף כנספח "ד" להסכם השיתוף; וכנספח "ב" לכתב התביעה).
2. בדיון מיום 25.03.2021 פירט ב"כ התובעת כי מדובר בדירות מגורים שנבנו על ידי שלוש קבוצות ששלושתן ארגנה התובעת. לדבריו התביעה רלבנטית קבוצה השלישית שהיא קבוצה של אנשים פרטיים שניגשו למכרז רשות מקרקעי ישראל וזכו במכרז לבנות בבנייה עצמאית דירות מגורים (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 15-21). לטענתו מדובר ב- 144 יחידות דיור במקום 120 יחידות דיור במקור, זאת מאחר שהתקבלו הקלות לבניית דירות נוספות. ב"כ התובעת ציין כי מדובר ב- 144 דירות אולם בפועל נפתחו 123 תיקים (עמוד 2 לפרוטוקול, שורה 10).
3. הנתבעים הגישו התנגדות. במסגרת ההתנגדות ציינו, בין השאר, כי התביעה מנוגדת להסכמת הצדדים בהסכם השיתוף ובנספחים לו. בעניין זה פירטו שנקבע כי כל אחד מהצדדים ישלם למארגן סך השווה ל- 8% מתוך אומדן עלות משוערת לפרויקט (כהגדרתו בהסכם השיתוף, סעיף 5 להסכם). האומדן היה 20 מיליון ₪ לבניין ובסה"כ לפרויקט 120 מיליון ₪. לטענת הנתבעים בנספח "ז" להסכם השיתוף הוגדרה העלות המשוערת ונקבע כי בכל מקרה העלות המשוערת לפיה ייגזר שכר הטרחה לא תעבור את הסך של 20 מיליון ₪. הנתבעים ציינו כי עד היום גבתה התובעת סכום של למעלה מ- 12,576,573 ₪ בניגוד לסך מקסימלי של 11,232,000 ₪ (כולל מע"מ). עוד ציינו הנתבעים כי הם הגישו תביעה כנגד התובעת המתנהלת בבית המשפט המחוזי בגדרו של תיק שמספרו: 11566-12-20.
4. בדיון מיום 25.03.2021 נבחנו עילות התביעה ועילות ההגנה, וכן נערך בירור בנושאים מסוימים בליבת המחלוקת בין הצדדים. בית המשפט , בהחלטתו מיום 25.03.2021 , ביקש מהצדדים להעביר עמדתם בשני נושאים:
5. מתן רשות להגן בכל התיקים.
6. איחוד התיקים בפני מותב אחד.
7. התובעת הודיעה כי אין לה מניעה לאיחוד הדיונים בפני מותב אחד, אולם ציינה כי יש להבחין בין שלוש הקבוצות בתוך קבוצת הנתבעים (לעניין זה ראה סעיפים 4-5 לעמדת התובעת). הנתבעים חזרו וציינו בעניין זה, שמתנהל הליך בפני ביהמ"ש המחוזי וכי יש מקום לעכב ההליכים בפני מותב זה עד לביום ההליכים בבית המשפט המחוזי.לחילופין, התבקש ביהמ"ש בסעיף 29 לתגובה "לאחד את הדיון בכל התביעות וליתן לנתבעים רשות להגן".
8. תקנה 40(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קובעת כדלקמן:

"בית המשפט רשאי להורות על איחוד הדיון בתובענה הנדונה לפניו עם תובענה התלויה ועומדת באותו בית משפט, אם סבר שיש בדבר כדי לייעל ולפשט את ההליכים או למניעת תוצאות סותרות; החל שופט אחר לדון בתובענה שמבקשים לאחדה, ניתן לאחדה רק בהסכמתו."

1. במקרה דנן מדובר , בכל התובענות הרלבנטיות,באותה תובעת, באותם הסכמים, באותו פרויקט. לדעת התובעת אין אחידות בין כל הקבוצות (ראה לעניין זה דברי ב"כ התובעת עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 29-32; כן ראה דברי ב"כ הנתבעת בהקשר זה, בעמוד 3 לפרוטוקול שורות 3-9).
2. בנסיבות העניין מורה על איחוד הדיון בכל התובענות בנושא שבפני, בהתאם לתקנה 40(א) כאמור לעיל. התיק המוביל יהיה התיק שמספרו: 39282-02-21. זאת, לרבות התיקים שהועברו על ידי כב' הנשיא מבית המשפט בבת ים (ראה החלטה מיום 08.04.2021; וכן החלטת הרשם הבכיר אבי כהן מיום 09.03.2021 בבית המשפט בבת ים).
3. אודה למזכירות לקישור התיקים במערכת "נט המשפט" כמפורט בסעיף 8 שלעיל.

בקשת רשות להתגונן

1. התביעות הוגשו על פי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל. התביעות מציינות כי הן מבוססות על הסכם המארגן ולפיו התחייבו הנתבעים לשלם דמי ארגון לתובעת בגובה 8% מתוך העלות המשוערת של הפרויקט. הנתבעים העלו בהתנגדות מספר טענות, ובכללן:
2. דמי הארגון שולמו ביתר. לטענתם עד היום גבתה התובעת סכום של למעלה מ- 12,576,573 ₪ בניגוד לסך מקסימלי של 11,232,000 ₪ (כולל מע"מ). לעניין זה הנתבעים מסתמכים על סעיפים 5 להסכם הארגון ועל העלות המשוערת המעודכנת בנספח "ז" להסכם השיתוף. התוצאה לפי גרסת הנתבעים, היא כי התובעת חייבת להם סך 1,476,819 ₪.
3. בתגובתם מיום 06.05.2021 התייחסו הנתבעים לטיעונים של התובעת בנושא זה, אשר הוגשו ביום 18.04.2021, וטענו כי גם אם מקבלים את גרסת התובעת לעניין חישוב בנוגע לדירות הדופלקס, לפיו הסכם השיתוף מתייחס ל- 120 דירות ולא לדירות הדופלקס (ראה סעיף 16 לתגובת הנתבעים). גם אז חישוב התובעת שגוי מאחר שהחישוב מבוסס על גבייה בכפל בגין אותו רכיב עלויות הפרויקט ולא כלל העלות המשוערת לדירה. לפיכך החישוב של התובעת שגוי.
4. טענה נוספת עניינה, שיש לסלק על הסף התביעה מאחר שאיננה נסמכת על מסמך אשר מהווה בסיס לתביעה על סכום קצוב.
5. עוד הועלתה טענה במסגרת ההתנגדות, כי סכום התביעה נקבע באופן שרירותי ללא צירוף כל תחשיב או אסמכתא כלשהי לבסיס של הנתונים. בעניין זה השיבה התובעת במסגרת תשובתה מיום 18.04.2021, כי החישוב של התביעה הוא נכון. מדובר בפועל בשלוש קבוצות של רוכשים שיש אבחנה ביניהם. יצוין כי החישובים אותם צירפה התובעת במסגרת עמדתה מיום 18.04.2021 אינם חלק מכתב התביעה.
6. לא למותר לציין, כעולה מכתב התביעה ומהדיון שהתנהל, שבפועל מתנהלת תביעה של הדיירים כנגד התובעת בבית המשפט המחוזי במסגרת ת"א 11566-12-20 אוריה קדוש ואח' נ' ש.קטש תיווך ויזמות נדל"ן ואח'. הנתבעים טוענים כי יש זהות בחלק גדול מרכיבי התביעה שם לתביעה דכאן.
7. אנו מצויים בשלב רשות להגן. ככלל, הלכה היא כי בשלב הרשות להתגונן אין על בעל דין להוכיח טענותיו ודי בעצם העלאתן בתנאי כי אם יוכחו כנכונות, יהוו הן טענות הגנה כנגד התובענה (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 804 [מהדורה אחת עשרה, 2013]). כך, די לנתבע להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק (י' זוסמן על סדר הדין האזרחי 677 [מהדורה שביעית). בעניין זה, ראו גם ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41 (2004):

"לעניין זה די לו, למבקש רשות להתגונן מפני תביעה שהוגשה נגדו בהליך של סדר דין מקוצר, אם יראה כי בפיו הגנה אפשרית, ולו בדוחק, נגד התביעה כדי שבית-המשפט ייעתר לבקשתו, שכן גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית-המשפט, להבדיל ממי שהגנתו "הגנת בדים" (זוסמן [9], בעמ' 677-676). לשון אחרת, אם הראה הנתבע הגנה לכאורה, אין בודקים בשלב זה כיצד יצליח להוכיח את הגנתו, ואין בודקים את טיב ראיותיו (ראו א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (להלן – גורן [10]), בעמ' 310). עם זאת אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו (ראו, בין היתר: ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ [3], בעמ' 722; בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ [6], בעמ' 138)".

בשלב ביניים זה רשאי צד להעלות טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב (ראו לדוגמא ע"א 168/84 אלקלעי נ' בנק אוצר החייל בע"מ, פ"ד מ(2) 335, וע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג(3) 128), ואין בית המשפט נכנס בשלב זה לשאלה כיצד יוכיח המבקש טענתו, ואין בשלב זה כדי למנוע העלאת טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד (ע"א 356/85 מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז).

1. לא ניתן בשלב זה לסתור ו/או לחסום העלאת הטענות המפורטות בסעיף 10 על סעיפי המשנה שלו, שמקורם בבקשות ההתנגדות שהוגשו. ישנה מחלוקת בנוגע לחישוב של סכום התביעה בעניין הבסיס לסכום התביעה וכן מחלוקות נוספות כמפורט לעיל.
2. בשים לב לאמור לעיל, אני סבור כי יש מקום ליתן רשות להגן שאיננה מותנית. בנסיבות העניין ומכוח סמכותי על פי תקנה 20(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 "בית המשפט יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא לעשות כן על יסוד האמור בה בלבד." לפיכך, ניתנת בזאת רשות להגן שאיננה מותנית בכל התיקים.
3. התצהירים שהוגשו ישמשו ככתבי הגנה בתיק.
4. מי מהצדדים שחפץ לתקן את כתב טענותיו, יגיש בקשה בהתאם תוך 30 יום.

דיון תלוי ועומד

1. כפי שפורט לעיל, הגישו הנתבעים כנגד התובעת הליך בפני ביהמ"ש המחוזי במסגרת ת"א 11566-12-20 אוריה קדוש ואח' נ' ש.קטש תיווך ויזמות נדל"ן ואח'. הנתבעים סבורים כי יש לעכב ההליכים בפני עד לסיום ההליכים בפני ביהמ"ש המחוזי. התובעת מתנגדת לכך.
2. בנסיבות העניין, ולצורך בירור הנושא הנ"ל, קובע דיון ליום 20.06.2021 בשעה 14:30. הדיון יארך כשעה לכל היותר.
3. שבוע ימים לפני הדיון, ימציאו הצדדים עותק פיזי מכתבי הטענות שהוגשו בבית המשפט המחוזי למזכירות בית המשפט.
4. לממען הסר ספק, הדיון יתקיים בבית המשפט בתל אביב. אין צורך בהתייצבות מי מהנתבעים. די בהתייצבותם של באי כוח הצדדים.

ניתנה היום, ח' סיוון תשפ"א, 19 מאי 2021, בהעדר הצדדים.