1. בפני "הודעה מטעם הנתבעים ובקשה למחיקת התביעות" אשר הוגשה על ידי הנתבעים ביום 19.12.2021. עיקרי ההודעה והבקשה הם שיש למחוק התביעות בשל אי תשלום אגרה כקבוע בתקנה 2(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. כן ציינו הנתבעים, שככל שבית המשפט לא ייעתר למחיקת התביעות, עמדתם ביחס לאיחוד הדיון בתביעת התובעים היא שיש לעכבן עד להכרעת בית המשפט המחוזי בת"א 11566-12-20 או לחילופין, להעביר את כל התביעות לסכום קצוב שיתבררו כתביעה שכנגד לתביעת התובעים.
2. התובעת הגישה תגובתה אשר בעיקריה ציינה כי כספי האגרה מוכנים לתשלום, אולם עניינים טכניים של איחוד התיקים אינם מאפשרים את התשלום. לטענת התובעת מדובר ב- 120 תיקים, והמזכירות הנפיקה 203 שוברים לתשלום. ב"כ התובעת מבקש בתגובתו מביהמ"ש להורות לגזברות להפיק שובר תשלום אחד לכל האגרות. באשר לאיחוד הדיונים, התובעת מביעה התנגדותה לכך בטענה שהתובעת מחכה לקבל שכרה מספיק שנים והתביעה דכאן עוסקת בשאלה צרה מזו המתנהלת בבית המשפט המחוזי, כמו כן מועד ההוכחות בהליך דכאן קבוע לפני מועד ישיבת קדם המשפט הקרובה בתיק המתנהל במחוזי ומדובר בתיק שיארך מספר שנים.
3. הנתבעים השיבו בתשובתם שלא החשש מבירורן המהיר של התביעות מנחה את הנתבעים, אלא הרצון לייעל ההליכים ולמנוע כפל דיונים והחלטות סותרות כנהוג בפסיקה הענפה במקרים כגון דא. הנתבעים הפנו לפסיקה בנושא.
4. עיינתי בבקשה ובתגובות ההדדיות מטעם הצדדים.

סוגיית תשלום האגרה

1. מקבל טענת התובעת בכך שהתשלום התעכב בנסיבות בירוקרטיות ולכן בנסיבות העניין איני נדרש לסנקציית מחיקת התביעות שהינו סעד דרסטי וקיצוני. מבדיקה אל מול המזכירות, נמסר שתוך 15 יום תינתן הודעה האם תיתכן האפשרות להנפקת שובר אחד לתשלום האגרה בכלל התיקים שנפתחו על ידי התובעת.

סוגיית איחוד הדיונים ו/או עיכוב ההליכים

1. הצדדים חלוקים בדעתם. הנתבעים מציינים שיש לייעל ההליכים ולמנוע כפל דיונים והכרעות סותרות מקום שהתביעות דומות ולכן יש לאחד הדיונים, או לחילופין לעכב הבירור בתביעות שבכותרת עד להכרעת בית המשפט המחוזי. לעומתם, טוענת התובעת, שהטענה העולה בהליך דכאן צרה יותר מזו המתבררת בפני בית המשפט המחוזי וכן התביעה בבית המשפט המחוזי עלולה להימשך זמן רב והתובעת עומדת על קבלת שכרה בפרק זמן קצר יותר שניתן להשיגו על ידי בירור התביעה בפני המותב דנא.
2. דוקטרינת "הליך תלוי ועומד", נועדה לקדם יעילות דיונית, למנוע הליכי סרק והכרעות סותרות, למנוע הכבדה על היריב ולחסוך במשאבים שיפוטיים [רע"א 353/20 קוגיטו קפיטל אס.אמ.אי. שותפות מוגבלת נ' ויצמן, פס' 21 (18.05.2020); רע"א 7202/18 קוזליק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פס' 9 (11.02.2019) (להלן – עניין קוזליק); כן ראה ת"א 4892-05-21 ליאו קורי נ' אינפינידט בע"מ].
3. הסמכות להורות על עיכוב הליכים היא סמכות שבשיקול הדעת, כאשר בבואו של בית המשפט לבחון טענה לעיכוב הליכים עקב קיומו של הליך תלוי ועומד, נדרש בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו בשים לב לשיקולים שונים שנקבעו בפסיקה [ראו למשל: ת"צ (כלכלית) 49602-11-11 פיג'ו נ' הירשברג, פס' 283 (28.07.2016); בש"א (מחוזי ירושלים) 5928/07 הראל נ' סקאנוק איימבל בע"מ, 19 (20.07.2007)].
4. כב' הנשיאה חיות עמדה על שיקולים אלה ברע"א 1767/16 דליאור יהלומים בע"מ נ' ‏LIFE DIAMOND CUTTING WORKS (PTY) LTD (08.05.2016): "לא אחת נפסק כי לצורך עיכוב ההליכים על בית המשפט לשקול, בין היתר, את זהות השאלות השנויות במחלוקת, זהות בעלי הדין, יעילות הדיון, חיסכון במשאבים ובפרט בזמן שיפוטי, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה ומאזן הנוחות. עם זאת, לא נדרשת זהות מוחלטת בין כל הסוגיות הנדונות, וניתן לעכב את הדיון גם כאשר הצדדים אינם אותם צדדים אלא שהעניינים דומים, העילות זהות והאינטרס זהה [...] עוד נפסק כי 'לצורך בחינת ההצדקה לעיכוב הליך בתובענה בשל הליך תלוי ועומד, ניתן להסתפק באפשרות שבהליך התלוי והעומד ייקבעו ממצאים שיכולים להוות מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא בתובענה שעיכובה מתבקש, ואף השתק פלוגתא לא הדדי הגנתי – קרי, פלוגתא שתשמש את הנתבע בהליך שעיכובו מתבקש נגד התובע אף מבלי שהנתבע הוא צד להליך התלוי והעומד' (ראו: רע"א 1514/13 נאות בית וגן בע"מ נ' מועדון הכדורגל א.נ בית"ר ירושלים (2001) בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 9 (‏6.11.2013)" [שם, פס' 7; ראו גם: רע"א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ, פס' 18-17 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר (11.07.2013) (להלן – עניין קולומביה); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 235-234 (כרכים א-ב, מהד' 13, 2020)].
5. ככלל ועל פי הפסיקה הנוהגת, תעוכב התביעה המאוחרת בזמן. [רע"א 1514/13 נאות בית וגן בע"מ נ' מועדון הכדורגל א.נ בית"ר ירושלים (2001) בע"מ, פס' 10 (06.11.2013); ת"צ (מחוזי מרכז) 47768-09-13 ABB Ltd נ' חנא, פס' 39 (23.04.2014)]. יצוין שסוגיית הקדימות איננה מכרעת, ומצטרפת היא למכלול השיקולים שעל בית המשפט להתחשב בהם במסגרת החלטתו.
6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעניין שלפניי, ולאור ההלכות הנוהגות בעניין זה, מצאתי כי מתקיימות אותן אינדיקציות בדבר זהות השאלות השנויות במחלוקת, זהות בעלי הדין, שיקולים של יעילות הדיון, חיסכון במשאבים ובזמן שיפוטי יקר – וכן מניעת הכרעות סותרות בין שני ההליכים, בהתבסס על דוקטרינת "הליך תלוי ועומד" והתכליות ביסודה.
7. לא די לטעמי בטענת התובעת אשר מתעלמת משיקולי יעילות דיונית ומניעת הכרעות סותרות באותה מסכת עובדתית לטובת מהירות דיונית וניהול ההליך דכאן בטענה שהסוגיה המונחת בפניי צרה יותר מזו המתבררת בפני בית המשפט המחוזי. ודוק, לא נדרשת חפיפה מוחלטת בין כלל הליכים הנדונים, אלא די בכך ששני ההליכים דנים באותה סוגיה מהותית [ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, כט(2) 477, 482 (1975)]. בהקשר זה, ראוי גם להדגיש את הקשר ההדוק בין דוקטרינת ה"הליך תלוי ועומד" לבין תכולת הכלל בדבר "מעשה בית דין", כאשר נקבע כי "בנסיבות מסוימות האפשרות כי בהליך התלוי ועומד ייקבעו ממצאים שעשויים להוות מעשה בית דין בהליך שעיכובו מתבקש, היא כשלעצמה מצדיקה כי בית משפט ייעתר לבקשה לעיכוב הליכים" [ראו שם, עניין קוזליק, פס' 9 ועניין קולומביה].
8. בנסיבות אלו יש לקבוע האם לאחד הדיון עם ההליך המקביל או לעכב ההליכים בתיק דנא עד להכרעת בית המשפט המחוזי.
9. תקנה 40 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן "תקנות סדר הדין האזרחי החדשות") קובעת כדלקמן:

"40 (א) בית המשפט רשאי להורות על איחוד הדיון בתובענה הנדונה לפניו עם תובענה התלויה ועומדת באותו בית משפט, אם סבר שיש בדבר כדי לייעל ולפשט את ההליכים או למניעת תוצאות סותרות; החל שופט אחר לדון בתובענה שמבקשים לאחדה, ניתן לאחדה רק בהסכמתו.

40 (ב) הוגשו תובענות בנושא אחד לבתי משפט אחדים של אותה דרגה במחוזות שיפוט שונים, יחליט נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר של בית המשפט העליון שהוא הסמיך לכך, למי מבתי משפט אלה יהיה שיפוט ייחודי והתובענות שבשאר בתי המשפט יועברו לבית המשפט האמור ויידונו במאוחד."

1. בענייננו, הדיונים שמבוקש לאחדם מתבררים בפני בתי משפט השלום והמחוזי במחוז תל אביב. בתי המשפט אינם באותה דרגה (באשר לסמכות העניינית), ועל כן לא ניתן להורות על איחוד הדיונים בהם כקבוע בתקנה 40 לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות.
2. לפיכך, ולאחר שהבאתי בחשבון את כלל השיקולים של יעילות דיונית, חסכון במשאבי הצדדים והמערכת ומניעת הכרעות סותרות; לצד האפשרות שייקבעו ממצאים בבית המשפט המחוזי העלולים להוות מעשה בית דין, שכן בפני ביהמ"ש המחוזי מתבררות המחלוקות במתכונת רחבה יותר בסוגיות המהותיות העולות גם בתביעות שבפניי. [ראה לעניין זה נינה זלצמן, מעשה בית-דין בהליך אזרחי, 561-549 (1991); דורון מנשה "הערך שבשימור תנאי ההדדיות בדוקטרינת השתק פלוגתא", עיוני משפט כב 343, 355-356 (2000); מיכאיל קרייני "השימוש ההתקפי בהשתק הפלוגתא – כורח שיש לו תקנה" ספר שלמה לוין 85 (2013); איסי רוזן-צבי, ההליך האזרחי 640-648 (2015)].

קיימת הצדקה, בנסיבות העניין, לעכב ההליכים בתביעות שבפניי עד להכרעת בית המשפט המחוזי; לחילופין, להורות על מחיקת התביעות שבפניי בטרם תשולם האגרה ולהגיש תביעות חדשות ונפרדות, או לחילופין במסגרת תביעה כנגד, לבית המשפט המחוזי ולעתור לאיחוד דיונים בערכאה דשם.

1. מכאן, משהה החלטתי למשך 14 יום על מנת לקבל עמדת התובעת באשר לשתי החלופות כמפורט לעיל.

תז"פ- 14 יום.

ניתנה היום, כ"ה שבט תשפ"ב, 27 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.