06 אפריל 2022

בפני: כב' השופטת דניה דרורי

החלטה

1. בתביעה העיקרית עותר התובע (להלן- העובד) לחיוב הנתבעת 1 (להלן- המעסיקה), כמו גם בעל מניותיה והמנהלת בה, בתשלום זכויותיו בגין תקופת העבודה וסיומה. על-פי הנטען הועסק התובע בנתבעת 1 בתקופה שמחודש 6/13 ועד חודש 3/20 כמנהל פיתוח עיסקי ובהמשך כמנכ"ל, תוך שהוסכם בין הצדדים שיוכל להמשיך ולעסוק במקביל בעסקי תיווך בין מפעלי יציקות מתכת בחו"ל לבין מפעלים ובתי חרושת בישראל. לימים העובד פוטר שלא כדין מעבודתו בפתאומיות ובבושת פנים, ובהמשך אולץ לחתום על כתב סילוק כנגד תשלום מקצת מזכויותיו בסך 150,000 ₪ בהמחאות מעותדות. אלא שההמחאות לא כובדו. מיד לאחר סיום יחסי העבודה פרסמו הנתבעים לשון הרע כנגד העובד בקרב עובדי המעסיקה, ספקים ולקוחות

התובע עתר לחיוב הנתבעים בפיצוי בגין הודעה מוקדמת (סך 210,000 ₪) פיטורים שלא כדין (סך 210,000 ₪); השלמת פיצויי פיטורים (סך 57,655 ₪); פדיון חופשה שנתית (סך 55,000 ₪); דמי הבראה (630 ₪); פיצוי בגין אי המצאת תלוש שכר בגין גמר חשבון (סך 5,000 ₪); פיצוי בגין פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע (סך 2000,000 ₪), פיצוי בגין פגיעה בפרטיות שהתבצעה בחדירה למחשב והעתקת מידע אישי ופרטי (סך 100,000 ₪), ופיצוי בגין עגמת נפש (100,000 ₪).

2. בתביעה שכנגד עותרת המעסיקה לחיוב העובד בפיצוי או החזר כספי בגין כספי מעילה או התעשרות שלא כדין. על-פי הנטען בתביעה שכנגד העובד מעל בכספי המעסיקה, גבה עמלות מעסקאות רכש של המעסיקה, העמיס אותן על עלות הרגש כך שהמעסיקה שילמה סכומים שהוצגו לה כמחיר המוצרים שרכשה, אלא שבפועל הסכומים כללו עמלות של העובד.

המעסיקה התירה לעובד אמנם להמשך ולעסוק, בזמנו הפנוי, בעסקאות תיווך בתחום היציקות שאותם ביצע לפני כניסתו לתפקיד המעסיקה, ובכפוף לכך שאין קשר בין תחומי עיסוק אלה לבין תחום עיסוקה של המעסיקה. בפועל התברר שהעובד הפר את התחייבותו וביצע עסקאות רכש מהם נהנה גם כמתווך לרבות עם ספקים שהמעסיקה החלה לרכוש מהן מוצרים זמן רב לאחר שהעובד החל לעבוד בשירותה. על רקע גילוי מידע זה העובד פוטר מעבודתו. לאחר מכן הצדדים הגיעו להסכמות לפיהן המעסיקה תשלם סכום העולה על יתרת זכויות העובד, ובשלב מאוחר יותר העובד חזר בו מההסכמות ואף ניסה לסחוט כספים נוספים מהמעסיקה. על רקע התכחשותו של העובד להסכם בין הצדדים בוטלו ההמחאות.

על-פי המידע החלקי שבידי המעסיקה העובד מעל בכספיה בסכומים המסתכמים במעל 2.5 מיליון ₪, והתביעה שכנגד הועמדה על סכום זה.

3. לבירור התביעות הנ"ל, הצטרפה התביעה השטרית (סע"ש 23661-03-21) שעניינה בביצוע אותן שטרות שנמסרו בידי העובד בסכום מצטבר של 150,000 ₪ לאחר סיום העסקתו.

4. ביום 27.10.21 ניתן צו הדדי לגילוי ועיון במסמכים.

במסגרת זו עתרה המעסיקה (בקשה מיום 27.2.22) שהעובד ימציא לידיה את מסמכים הספציפיים הבאים:

1. רשימת כל החברות ו/או הספקים, בארץ או בחו"ל, מהם קיבל עמלות החל מיום תחילת עבודתו במעסיקה ועד לסיומה;
2. העתק כל הסכמי העמלות, בין בכתב בין במיילים ובין בכל דרך מתועדת אחרת, עם כל ספק שהוא;
3. פירוט אחוז העמלה שסוכם בין העובד לבין כל ספק שהוא בתקופת עבודתו במעסיקה;
4. העתק כל ההעברות הכספיות שקיבל העובד מכל גורם שהוא שאינו המעסיקה בתקופת עבודתו אצל המעסיקה;
5. אישור ניהול ספרים/ תיק מס הכנסה במסגרתו קיבל העובד את העמלות;
6. דו"חות שנתיים שהגיש העובד לרשויות המס החל משנת המס בה החל עבודתו במעסיקה ועד סיום עבודתו.

לטענת המעסיקה, מדובר במסמכים שהם בליבת המחלוקת. המעסיקה טוענת שהמשיב נטל עמלות שלא כדין על חשבון המעסיקה במהלך תקופת העבודה. העובד בכתב הגנתו בתביעה שכנגד אינו מכחיש את הדברים אלא שלטענתו הדבר הותר בהסכם העבודה, בעוד המעסיקה טוענת שהדבר אסור בתכלית האיסור ומהווה גניבה ממעביד. המסמכים המבוקשים הם רלוונטיים למחלוקת ויוכלו לסייע בבירור העובדות והמחלוקות בין הצדדים. בתשובה לדרישה, העובד מתחמק ממסירת המידע הרלוונטי.

5. העובד בתשובתו אינו חולק כי המסמכים המבוקשים הם רלוונטיים, אלא שלטענתו מרבית המסמכים אינם מצויים בידו, ויתרתם הועברו לידי המעסיקה.

א. אשר לפירוט של חברות ו/או ספקים מהם קיבל העובד עמלות בתקופה הרלוונטית – אין בידי התובע מסמך שכזה;

ב. אשר להסכמי עמלות - אין בידי העובד הסכמי עמלות או מסמך המפרט את אחוז העמלה לה היה זכאי מהספקים;

ג. אשר לפירוט ההעברות הכספיות - אין בידי התובע העתקים של כלל ההעברות הכספיות לחשבונו במהלך כל תקופת העבודה, מלבד תנועות עו"ש בחשבונו של התובע במטבע חוץ לשנים 2014, 2015 ו- 2018 - מסמכים שגולו בתצהיר גילוי מסמכים מטעם העובד. הכנסות העובד, לרבות מעמלות, כלולות בדו"חות השנתיים שהעובד מסר לרשויות המס ואשר גולו על ידו. מעבר לנדרש, צוין בתשובה שקבלת מלוא המידע על כלל ההעברות הכספיות שבוצעו לחשבונו של העובד במשך תקופת עבודתו בת כ- 7 שנים היא דרישה גורפת הפוגעת בפרטיותו יתר על המידה.

ד. בהתייחס לאישור ניהול ספרים – העובד אינו עוסק ולפיכך אינו נדרש לאישור ניהול ספרים.

ה. בהתייחס לדו"חות השנתיים – אלה הועברו לידי המעסיקה עוד בטרם הוגשה הבקשה, וזאת במסגרת תצהיר גילוי מסמכים. העתקים נוספים צורפו לתשובה (נספח 3).

6. תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 קובעת כי בית הדין רשאי ליתן צו לגילוי ולעיון במסמכים או צו למסירת פרטים נוספים, אם הוא סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות.

השאלה הראשונה אותה יש לבחון בבקשה לגילוי מסמכים היא שאלת הרלוונטיות. בנסיבות המקרה כאן, העובד לא חלק על הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים, ולגבי מרבית המסמכים אף לא נטען כי קיים אינטרס השולל את הגילוי.

א. עיקרה של הבקשה בקבלת מידע ונתונים הכוללים פירוט של לקוחותיו של העובד, פירוט ההסכמות עמם ונתונים מספריים. אין מקום להורות על גילוי נתונים שכאלה במסגרת בקשה לגילוי מסמכים, ואין להורות לעובד ליצור מסמכים חדשים (בר"ע (ארצי) 63906-01-18 רוית מרלה – כוון ניהול תיקי השקעות בע"מ (9.5.18)). אציין שלא מונחת בפני בקשה למסירת פרטים נוספים או להצגת שאלון בעניין נתונים אלה – זהות הלקוחות וההסכמות עמם.

ב. אשר למסמכים שבעל הדין טוען שאינם ברשותו, הרי שאין טעם לחייבו למסור אותם (בר"ע (ארצי) 69603-09-16 דפוס ידיעות תקשורת בע"מ – באום (13.10.16)). בהתחשב בכלל זה, אין טעם להורות על גילוי הסכמי התקשרות העובד עם לקוחותיו ואישור ניהול ספרים.

ג. אשר לדו"חות הכספיים כפי שהוגשו לרשויות המס – אלה צורפו לתשובה, ולפיכך התייתר הדיון בנוגע אליהם.

ד. אשר למסמכים הנוגעים להעברות הכספיות מלקוחותיו של העובד – העובד המציא מסמכים הנוגעים לתנועות עו"ש בחשבונו של העובד במטבע חוץ לחלק מהתקופה הרלוונטית (לשנים 2014, 2015 ו- 2018). לא הוסבר מדוע לא ניתן למסור מסמכים אלה לגבי כלל תקופת העבודה. מכיוון שמדובר במסמכים רלוונטיים הרי שעל העובד להמציא את המסמכים הללו לגבי כלל תקופת העבודה אצל המעסיקה.

7. העובד ימציא למעסיקה, עד ליום 1.5.22, את המסמכים כמפורט בסע' 6.ד' לעיל.

8. תצהירי הנתבעים/ התובעת שכנגד יוגשו עד ליום 1.6.22.

לעיון

9. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' ניסן תשפ"ב, (06 אפריל 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.