13 דצמבר 2022

בפני: כב' השופטת דניה דרורי

החלטה

(בקשת התובע למחיקת תצהירו של עו"ד כמיל גרייב מטעם הנתבעים)

1. בתביעה העיקרית עותר התובע (להלן- העובד) לחיוב הנתבעת 1 (להלן- המעסיקה), כמו גם בעל מניותיה והמנהלת בה (הנתבעים 2 ו- 3), בתשלום זכויותיו בגין תקופת העבודה וסיומה. על-פי הנטען הועסק העובד במעסיקה בין החודשים 6/13 עד 3/20 כמנהל פיתוח עיסקי ובהמשך כמנכ"ל, תוך שהוסכם בין הצדדים שיוכל להמשיך ולעסוק במקביל בעסקי תיווך בין מפעלי יציקות מתכת בחו"ל לבין מפעלים ובתי חרושת בישראל. לימים העובד פוטר שלא כדין מעבודתו בפתאומיות ובבושת פנים.

העובד טען, בין היתר, כי במהלך פגישה בין הצדדים (להלן – הפגישה) אולץ לחתום על כתב סילוק כנגד תשלום מקצת מזכויותיו בסך 150,000 ₪ בהמחאות מעותדות. אלא שההמחאות לא כובדו.

מיד לאחר סיום יחסי העבודה פרסמו הנתבעים לשון הרע כנגד העובד בקרב עובדי המעסיקה, ספקים ולקוחות, וכן פגעו בפרטיותו בחדירה למסמכים פרטיים במחשב בו עשה שימוש.

העובד עתר לחיוב הנתבעים בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בגין פרסום לשון הרע ופגיעה בפרטיות, כמו גם בגין עגמת נפש וכן בתשלום זכויות שונות מכח יחסי העבודה וסיומם.

2. על-פי הנטען בתביעה שכנגד העובד מעל בכספי המעסיקה, גבה עמלות מעסקאות רכש של המעסיקה, העמיס אותן על עלות הרכש כך שהמעסיקה שילמה סכומים שהוצגו לה כמחיר המוצרים שרכשה, אלא שבפועל הסכומים כללו עמלות של העובד.

לשיטתה, המעסיקה אמנם התירה לעובד להמשיך ולעסוק, בזמנו הפנוי, בעסקאות תיווך בתחום היציקות שאותם ביצע לפני כניסתו לתפקיד המעסיקה, אך זאת בכפוף לכך שאין קשר בין תחומי עיסוק אלה לבין תחום עיסוקה של המעסיקה. בפועל התברר שהעובד הפר את התחייבותו וביצע עסקאות רכש מהם נהנה כמתווך, לרבות עם ספקים שהמעסיקה החלה לרכוש מהן מוצרים זמן רב לאחר שהעובד החל לעבוד בשירותה. על רקע גילוי מידע זה העובד פוטר מעבודתו.

המעסיקה אישרה בכתב ההגנה שהצדדים הגיעו להסכמות במהלך הפגישה, לפיהן המעסיקה תשלם סכום העולה על יתרת זכויות העובד, אלא שבשלב מאוחר יותר העובד חזר בו מההסכמות ואף ניסה לסחוט כספים נוספים מהמעסיקה. על רקע התכחשותו של העובד להסכם בין הצדדים בוטלו ההמחאות.

על יסוד טענות אלה עתרה המעסיקה בתביעה שכנגד לחיוב העובד בהשבה של כספים שהגיעו לידיו שלא כדין בסך 2.5 מיליון ₪.

הראיות הרלוונטיות לבקשה

3. בתצהירו (בין השאר בסע' 30 – 39) תאר התובע שהמעסיקה החלה להצר את צעדיו והנתבע 2 הודיע לו כי הנתבעת 3 החליטה לפטרו. על מנת להסדיר את סיום העסקתו נדרש העובד להתייצב "במשרדו של בא כוחה של גרינשפון, עו"ד כמיל גרייב... להסדרת סיום העסקתי בגרינשפון" (סע 31 לתצהיר העובד; להלן – עורך-הדין), ופגישות בין הצדדים התקיימו בענייו זה במשרדו של עורך הדין בתאריכים 4.3.20 ו- 5.3.20. בתצהירו תאר העובד את מהלך הפגישות ואת הנסיבות שהובילו אותו לחתום על שטר סילוק וסיום העסקה כנגד תשלום סך 150,000 ₪ שנמסרו לו בהמחאות באותו מעמד.

בהמשך, תאר העובד בתצהירו (סע' 49 – 52) שהנתבעים דרשו ממנו להשיב את המחשב הנייד שהיה בשימושו במשך שנות עבודתו, ובעניין זה התקיימו מגעים נוספים עם עורך-הדין.

4. בין תצהירי הנתבעים מצוי גם תצהירו של עורך-הדין (עמ' 28 – 33 לתצהירי הנתבעים). בתצהירו מתאר עורך הדין כי הוא בא-כוחה של המעסיקה, מתייחס להשתלשלות העניינים בפגישה שבמהלכה הוסכם על תשלום בסך 150,000 ₪ ונחתם כתב הסילוק. עורך-הדין תאר בתצהירו (סע' 14) שהפגישה ארכה זמן רב ובמהלכה אף ישב "עם כל צד בנפרד" (סע' 14) והכחיש את טענות העובד לפיהן כביכול הופעל עליו לחץ לחתום על כתב הסילוק.

טענות הצדדים בבקשה

5. בבקשה עותר העובד למחיקת תצהירו של עורך-הדין.

בבקשה נטען כי העובד עמד בקשר עם עורך הדין במסגרת עבודתו במעסיקה, וכי עורך-הדין אף העניק שירותים משפטיים באופן פרטי לעובד בהליכים שהתנהלו בבית המשפט לענייני משפחה – שירות שבגינו שילם העובד לעורך-הדין שכ"ט בסך כ- 50,000 ₪.

בבקשה תואר שבמהלך הפגישה במשרדו של עורך הדין העובד "ראה בעו"ד גרייב כמי שמייצג גם אותו ואת האינטרסים שלו. ואכן, עו"ד גרייב שימש כמעין מגשר בין התובע לבין סעדיה", ובאותה העת העובד נתן בעורך-הדין אמון מוחלט וראה בו "כמי שמייצגו ודואג לאינטרסים שלו בהליך הפיטורים". העובד נתן בעורך-הדין אמון רב במסגרת אותו משא-ומתן עם הנתבע 2, ומנגד – עורך-הדין לא אמר לעובד, ולו במרומז, שמוטב שידאג לייצוג של עורך-דין מטעמו.

מהאמור יש ללמוד, לדעת העובד, על קיום יחסי עורך-דין לקוח בין העובד לעורך-הדין. בנסיבות אלה מוטלת חיסיון על דברים ומסמכים שהוחלפו בין הלקוח לעורך-הדין לפי סע' 90 לחוק לשכת עורכי-הדין, תשכ"א – 1961 (להלן- חוק הלשכה), ועורך-הדין מנוע מלהעיד ולגלות דבר ממה שנאמר באותן הפגישות כל עוד העובד לא נתן הסכמתו לכך. הפרת החיסיון מהווה עבירה אתית והעובד ישקול לפעול כנגד עורך-הדין במישור המשמעתי.

בנוסף, היות ועורך-הדין שימש כמעין מגשר באותן פגישות, הרי שחל על ההליך חיסיון בהתאם להוראות סע' 79ג(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984.

6. לטענת הנתבעים, אין ממש בטענה שעורך-הדין ייצג את שני הצדדים במהלך המו"מ שקדם לחתימה על כתב הסילוק. מכל מקום, גם אם אכן כך, הרי שעל הדברים שהוחלפו בין הצדדים במהלך הפגישה בה נוכחים כביכול שני לקוחותיו של עורך-הדין – לא יחול חיסיון.

בתגובתו, הצטרף עורך-הדין לעמדת הנתבעים, והוסיף כי לא ייצג את העובד בסכסוך שבין הצדדים.

דיון והכרעה

7. בבסיס הדיון המשפטי עומד האינטרס המרכזי של גילוי האמת. דיני הראיות נועדו, ככלל, לקדם את חקר האמת בדרך של הצגת כל הראיות הרלוונטיות. כנגד לעיקרון הגילוי המירבי של המסמכים והעדויות עומדת ההכרה שלעתים קיימים אינטרסים ושיקולים שמן הראוי להגן עליהם, וזאת גם במחיר של אי הצגת ראיות מסוימות. זכויות חיסיון הקבועות בחקיקה או בפסיקה מייצגות אינטרסים נוגדים אלה, ומכוחן ניתן לפטור מחובת מסירה של מידע או ראיה (י' עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי (2021)).

הנטל להוכיח כי על ראיה כלשהיא מוטל חיסיון – היא על הטוען לקיומו (רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' גלעד, פ"ד מט(2) 516).

סוגיית החיסיון החל על התקשורת בין הלקוח לעורך-דין מוסדרת בהוראות הדין הבאות:

א. סע' 90 לחוק הלשכה המטיל איסור על עורך-הדין לחשוף את פרטי התקשורת עם הלקוח, והופך חשיפה בניגוד לאיסור זה לעבירה משמעתית, ובו נקבע כך:

"סוד מקצועי

90. דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם."

ב. סע' 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971 (להלן – פקודת הראיות) הקובע את זכותו המהותית של הלקוח לחיסיון על הדברים שהוחלפו בינו לבין עורך-הדין, בזו הלשון:

"עדות עורך דין

48.(א) דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון; והוא הדין בעובד של עורך דין אשר דברים ומסמכים שנמסרו לעורך הדין הגיעו אליו אגב עבודתו בשירות עורך הדין.

(ב) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לאחר שחדל העד להיות עורך דין או עובד של עורך הדין."

חיסיון עורך-דין – לקוח הוא חיסיון סטטוטורי מוחלט. תכלית חיסיון זה היא להבטיח שכל בעל דין יוכל להיוועץ בעורך-דינו באופן חופשי וגלוי מבלי לחשוש שהדברים שיוחלפו ביניהם, ובמיוחד דבריו של הלקוח, ישמשו כנגדו (קדמי, על הראיות (2003) בעמ' 922 וההפניות שם).

8. בפסיקה נקבעו מספר מאפיינים לקיומם של יחסי עורך-דין לקוח בעת מסירת המידע שלגביו ניתן שחל חיסיון, מבחנים שאינם מחייבים ואינם מצטברים וביניהם: אם הלקוח פנה לעורך-הדין בבקשה לייצג אותו; אם עורך-הדין קיבל על עצמו את הייצוג; מתן יפוי כוח לעורך-הדין; תשלום שכר טרחה; ישיבת עבודה בין עורך-הדין ללקוח; אם זהות הלקוח ידועה לעורך-הדין; סוג המידע המועבר; משך היחסים והאינטנסיביות של היחסים; אם מדובר בשירות מקצועי שעורך-הדין נותן בדרך כלל (עמית, שם, בעמ' 466).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בבקשה ובהתייחס למבחנים שפורטו לעיל, אני קובעת שלא עלה בידי העובד להראות שיש לראות בו כלקוח של עורך-הדין במגעים שנוהלו עם הנתבעים, ושעליהם נסוב תצהירו של עורך-הדין.

ראשית, אין אינדיקציה חיצונית לכך שבין העובד לבין עורך-הדין נקשרו יחסי עורך-דין – לקוח בהתייחס למהלך סיום יחסי העבודה או מהלך הפגישה. לא נטען וממילא לא הוכח שנשכרו שירותיו של עורך-הדין לשם ייצוגו של העובד באותם מגעים, שנחתם יפוי כח או הסכם לייצוג או לתשלום שכר-טרחה או ששולם שכר טרחה בגין שירות זה.

שנית, העובד ציין במפורש בתצהירו (סע' 31) כי הפגישה התקיימה במשרדו של עורך הדין אותו תאר כ"בא כוחה של גרינשפון". מהאמור עולה בבירור שהעובד ראה בעורך-הדין כמי שמייצג את המעסיקה, ולא אותו.

שלישית, גם בבקשה חוזר העובד על כך שראשית היכרותו עם עורך-הדין מכח העובדה שעורך-הדין ייצג את המעסיקה ועמד עמו בקשר מכח תפקידו של העובד אצל המעסיקה. גם האמור תומך במסקנה שבמקרה בו עומדים העובד והמעסיקה משני צידי המתרס (וזו הסיטואציה בהליך סיום העסקתו של העובד ובמהלך הפגישה) התמונה המסתברת יותר היא שעורך-הדין מייצג את המעסיקה ולא את העובד.

רביעית, גם אם העובד חש שהוא יכול לתת אמון בעורך-הדין על רקע ההיכרות הקודמת עמו ועל רקע הדברים שהושמעו במהלך הפגישה הממושכת, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לבסס בהכרח יחסי עורך-דין לקוח בנסיבות העניין – שעה שההיכרות הקודמת עיקרה בכך שעורך-הדין מייצג את הצד השני דווקא.

חמישית, הטענה שחל על קורות אותה ישיבה חיסיון מכח היותה מעין ישיבת גישור והיותו של עורך-הדין "מעין מגשר" עומדת בסתירה עובדתית לטענה שעורך-הדין ייצג את הצדדים באותו מעמד.

בנסיבות אלה, יש לדחות את הטענה שעורך-הדין נטל את ייצוגו של העובד, במפורש או במשתמע, במהלך אותה פגישה. ומכאן – שאין להטיל חיסיון כמבוקש על עדותו של עורך-הדין על מהלך אותה פגישה.

9. העובדה שעורך-הדין ייצג את העובד בהליכים אחרים אינה מחייבת את החיסיון לאחר שתם הייצוג באותם עניינים ובנוגע לפרטים שהגיעו לידיעת עורך-הדין לאחר מכן ושאין להם קשר לאותו העניין שלגביו ניתן הייצוג בעבר.

10. למעלה מהדרוש אציין שגם אם היתה מתקבלת הטענה שעורך-הדין ייצג במהלך הפגישה או בסמוך לה הן את העובד והן את הנתבעים, הרי לא היה בכך כדי להצדיק הטלת חיסיון על העדות העוסקת במהלך אותה פגישה.

כבר נפסק שכאשר מספר לקוחות פונים במשותף לעורך-דין אחד המעניק להם ייצוג משותף, הדברים והמסמכים שהוחלפו בין כל אחד מהצדדים לבין עורך-הדין בנוגע לאותו נושא משותף – אינם חסויים כלפי הצד השני (ע"א 442/81 אונה גרומט נ' יוסף סרוסי, פ"ד לו(1) 221).

11. בנסיבות העניין, אין מקום להטיל חיסיון על הנעשה באותה פגישה גם מהטעם שנכחו והשתתפו בה אנשים נוספים, ובהם גם הנתבע 2 בעצמו. הנתבע 2 מסר בתצהירו גרסה בנוגע לאותה פגישה (סע' 30 – 43).

בע"א 44/61 רובינשטיין נ' מפעלי טקסטיל נצרת, פ"ד טו 1602, נפסק שמקום שלקוח משוחח עם עורך-דינו בנוכחת אדם שלישי שאינו איש סודו של הלקוח (ובמקרה שלנו – הנתבע 2):

"... משנפגש פלוני עם עורך-דינו בנוכחותו של אדם שלישי, ואותו אדם שלישי איננו איש סודו, אות הוא, שלא ביקש לשוות להתייעצות עם עורך-הדין אופי של שיחה סודית, ומטעם זה אין הראיה חסויה... קל וחומר, כאשר אותו אשם שלישי הוא הצד שכנגד בכבודו ובעצמו... ממילא יש בידי ה"אדם השלישי" הזה להעיד על מה שעיניו ראו ואזניו שמעו: מה טעם אפוא לפטור את עורך-הדין ממתן העדות".

12. סוף דבר – הבקשה נדחית.

הוצאות הבקשה ילקחו בחשבון בתום ההליך.

13. תצהירי תשובה של התובע/ נתבע שכנגד יוגשו תוך 30 ימים.

לעיון

ניתנה היום, י"ט כסלו תשפ"ג, (13 דצמבר 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.