1. המערערת הגישה ערעור על החלטות בית המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופטת סיגל אלבו), החלטות מיום 10.05.21 ומיום 3.06.21).

2. במסגרת החלטות אלו דחה בית המשפט את בקשת המערערת להארכת צו ההפסקה המנהלי שהוצא למשיבה, לפי סעיף 20 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק" ו"הצו" בהתאמה) מעבר ל-30 ימים.

3. ברקע לבקשה, צו הפסקה מנהלי שהוציא מנהל המחוז אצל המערערת ביום 4.04.21 להפסקת העיסוק בתחנת מעבר לפסולת בניין שמפעילה המשיבה, בהתאם לסעיף 20 לחוק. המשיבה עתרה לביטול הצו, ובקשתה נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 14.04.21.

4. ביום 2.05.21 עתרה המערערת להארכת תוקפו של הצו לתקופה בלתי מוגבלת עד לעמידת המשיבה בתנאי רישיון העסק והוראות הצו. ביום 10.05.21 קבע בית המשפט לעניינים מקומיים כי תוקף הצו יוארך ל-30 ימים נוספים, תוך שהוא מציין כי אינו מוסמך להאריך את הצו לתקופה בלתי מוגבלת בזמן. בית המשפט גם ציין כי בידי המערערת אמצעי אכיפה אחרים כגון בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 22ב' לחוק או צו סגירה זמני לפי סעיף 17 לחוק.

5. ביום 3.06.21, בטרם יפקע תוקפו של הצו, הגישה המערערת בקשה נוספת לבית משפט לעניינים מקומיים להארכת תוקפו של הצו, תוך שהיא טוענת לסמכות להארכת הצו גם לתקופה בלתי מוגבלת. בהחלטה מיום 3.06.21 קבע בית המשפט כי אין מקום להאריך את הצו פעם נוספת. בית המשפט ציין כי הדרך להשיג על החלטתו מיום 10.05.21 היא בדרך של הגשת ערעור ולא בדרך של הגשת בקשה נוספת להארכת תוקפו של הצו, וכי כלל לא ברור כי לבית המשפט סמכות להורות על הארכה נוספת.

על שתי החלטות אלו, הגישה המערערת הליך זה אותו פתחה כערעור אזרחי.

6. המשיבה עתרה למחיקת הערעור על הסף בטענה כי אין מדובר בערעור אזרחי, כי אם בערעור על החלטה שניתנה במסגרת הליך שהוא פלילי או למצער מעין פלילי. לדבריה, מאחר ומדובר בהחלטה בהליך פלילי, שאינה פסק דין, אין לגביה זכות ערעור.

7. מנגד טענה המערערת, כי ברי שאין מדובר בהליך פלילי, שכן מדובר בהליך בו נבחנת פעולת הרשות בעילות מנהליות. היא הבהירה, כי מאחר ובית המשפט דחה את בקשתה להארכת תוקף הצו, מדובר בהחלטה שמסיימת את ההליך. לדבריה, אמנם בחוק אין קביעה כי ערעור על החלטות לפי סעיף 21 לחוק יוגש לבית המשפט המחוזי, אולם חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 מסדיר את הגשת הערעורים על החלטות בית משפט לעניינים מקומיים, וקובע בסעיף 56 שבו כי דין בית משפט לעניינים מקומיים כדין בית משפט שלום, ויחולו עליו הוראות סימן ג'. כמו כן, בהתאם להוראת סעיף 37(ב)(8) לחוק בתי המשפט הערעור יהיה בדן יחיד. המערערת גם הפנתה להוראת מנהל בתי המשפט מיום 16.12.20 בדבר "רשימת סוג התביעה ונושאה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018" בה נקבע בפרט 44 כי על החלטות בית משפט לעניינים מקומיים יוגש ערעור אזרחי.

8. סעיף 20 לחוק מונה מספר גורמים אשר במידה ויש להם יסוד סביר להניח כי נעברה עבֵרה של ניהול עסק ללא רישיון או שלא קיימו תנאי מתנאי הרישיון בהתאם לסעיף 14 לחוק, רשאים לצוות בכתב על הפסקה של העיסוק בעסק, בכל דרך שתיראה להם.

9. אכן, בעבר קבע סעיף 21 לחוק, כי צו הפסקה מינהלי יעמוד בתוקף למשך שלושים ימים אם לא בוטל על ידי מי שהוציאו או על ידי בית המשפט. כן נקבע, כי בתום תקופה זו רשאי מוציא הצו להאריכו בשלושים ימים נוספים, אם הוגש לבית המשפט כתב אישום בגין העבֵרה אשר שימשה עילה להוצאת הצו. תנאי זה בוטל במסגרת תיקון 34 לחוק, משנת תשע"ח-2018, אז שונה הנוסח ובוטלה המגבלה על מתן ארכה לתוקף הצו רק במקרה של הגשת כתב אישום. המערערת מבקשת ללמוד משינוי זה, כי המחוקק ביקש לנתק את הקשר בין ההליך המנהלי בהוצאת הצו לבין ההליך הפלילי באמצעות הגשת כתב אישום, ומכאן כי הביקורת על ההחלטה המנהלית תעשה במסגרת ערעור אזרחי.

10. דא עקא, שנדמה שגם המערערת עצמה מודה כי הדרך לתקוף את הצו על ידי מי שהצו ניתן כנגדו, אינה בדרך של עתירה מנהלית, הגם שמדובר בהחלטה מנהלית. בעל עסק שניתן כנגדו צו הפסקה מנהלי לפי החוק ובקשתו לבטלו נדחתה על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים נדחתה, עותר כנגדו במסגרת ערעור פלילי. מדוע אפוא, המערערת תערער על החלטה שדחתה את בקשתה באותו עניין עצמו במסגרת ערעור פלילי, שעה שהיא עצמה טוענת כי טענותיה כנגד דחיית בקשה להארכת הצו היא "תמונת ראי" לטענות בעל העסק לביטול הצו. בהערת אגב יצוין, כי גם לאחר תיקון 34 לא נותק כליל הקשר בין הצו מנהלי להליך הפלילי, שכן סעיף 20(ב)(1) לחוק קובע כי "הצו לא יינתן אם הוגש לבית המשפט כתב אישום או בקשה לצו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 22ב' בעניין אותו עסק".

11. העובדה, כי הדיון בשאלת ביטול הצו כמו גם הארכתו תעשה בכלים של המשפט המנהלי, לאמור, האם שיקול הדעת של הרשות המנהלית הופעל בתום לב ועל פי שיקולים עניינים, שוויוניים וסבירים (ראו: עפ"א (מחוזי ת"א) 4973-03-13 י.ר יחסי ציבור והפקות ארועים בע"מ נ' מדינת ישראל – משטרת ישראל (פורסם בנבו, 7.03.13). וראו גם סעיף 22(א) לחוק), אינה מלמדת בהכרח על מסגרת הדיון, שכן גם בתקופה בה שלטו הוראות סעיף 21 בנוסחו הקודם שכרכו את אפשרות ההארכה עם הגשת כתב אישום, מסגרת הדיון בערעור על החלטה לדחות בקשה לביטול צו מנהלי הייתה בערעור פלילי.

12. הטעם לכך נעוץ באופיו המהותי של ההליך והשלכותיו. אין ספק כי לצו הפסקה מנהלי השלכות מרחיקות לכת על בעל עסק. הוא מעניק ביד הרשות סמכות משמעותית העלולה לפגוע בזכויות היסוד של הפרט ובחופש העיסוק שלו טרם הורשע או אף הועמד לדין. מטיבו של הצו ומהנזק הרב שהוא עלול לגרום, ברור כי מיועד הוא למקרים דחופים, בהם אין מקום להשתהות עקב דחיפות העניין. למשל: סגירתו של עסק חדש שנפתח ללא רישוי, מניעת מטרד, או חשש לסכנה לשלום הציבור, ביטחונו בריאותו (ראו: ע"א 394/82 מייזלר נ' המועצה המקומית נשר, פ"ד לז(4) 42 (1983); יעקב שקד, בית משפט לעניינים מקומיים – הלכה ומעשה (הוצאת בורסי, התשע"ז), בעמ' 273-271).

13. בית המשפט ציין לא פעם כי דרך המלך לפעולה בעניין הפסקת פעילות בעסק היא הגשת כתב אישום (ת"א מחוזי-מרכז) 52605-02-11 הדפסות איכות יבנה בע"מ נ' עיריית יבנה (פורסם בנבו, 26.08.15). נאמר כי:

צווי סגירה ע"פ חוק רישוי עסקים הינם הליכים הרתעתיים מיידיים, הניתנים כדי למנוע סכנה אמיתית ומיידית לשלומו של הציבור... נוכח אופיו של צו ההפסקה המנהלי כצעד פוגעני ודרסטי, מחוייבת הרשות המנהלית לנקוט בהליך עיקרי, ולא להשתהות בהגשת כתבי אישום כנגד המערערים... על הרשות מוטלת החובה לפעול בסבירות ובהגינות כלפי האזרח. חובת הרשות לפעול בהגינות ובסבירות מקפלת בחובה את החובה לפעול בזריזות לשם מיצוי הדין עם הנאשם ומתן הזדמנות נאותה לאותו נאשם להשמיע טענותיו בהליך המשפטי... (עפ"א (מחוזי- חי') 104/08 אפרתי נ' מדינת ישראל עיריית חיפה (פורסם בנבו, 30.06.08)).

דברים אלו נכונים, גם לאחר תיקון 34, ואולי אף ביתר שאת, ויש בהם ללמד כי המסגרת שיש לקיים בה את הדיון היא כערעור פלילי.

14. בשולי העניין יצוין, כי הוראת מנהל בתי המשפט בדבר "רשימת סוג התביעה ונושאה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018" אינה עניין לכאן, שכן הנחייה זו עוסקת רק בעניינים אזרחיים, ומשעה שאין מדובר בהליך אזרחי, אין להנחייה זו קשר עם הליך זה, ואין ללמוד ממנה דבר.

15. לצד שני, אין ממש בטענה של המשיבה להעדר זכות ערעור, שכן מדובר בהחלטה שסוגרת את ההליך, ומבחינה זו, ברי כי קיימת למערערת זכות הערעור.

הערעור אפוא יהא ערעור פלילי, והוא ידון בדן יחיד בהתאם להוראת סעיף 37(ב)(8) לחוק בתי המשפט.

המזכירות תסגור את ההליך ותפתח אותו כהליך ערעור פלילי.

בשים לב לתוצאה – דחיית עמדת המערערת מחד, ודחיית בקשת המשיבה למחוק את הערעור מאידך, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, א' אלול תשפ"א, 09 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.