המבקשת הגישה בקשה לצו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 236 לחוק התכנון והבנייה. בבקשה התקיימו דיונים בתאריכים 3.6 ו – 14.6 ולאחריהם הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וחזרתי ובחנתי את החומר שהוגש, החלטתי לקבל את הבקשה בחלקה בלבד.

הבקשה נוגעת לשימוש במגרש הידוע כ – "1004" ברחוב אופיר באזור מפרץ חיפה. השימוש אותו עותרת המבקשת כי אורה להפסיק הוא כמגרש חנייה למשאיות ועגלות נגררות, וזאת בעקבות עבודות אסורות שבוצעו במגרש זה ואשר התבטאו בהנחת ריבוד אספלט וגידור.

אין מחלוקת כי תכלית הצו השיפוטי אינה עונשית אלא מניעה דחופה ומיידית של מניעת יצירת עובדות בשטח (והמבקשת מציינת זאת במפורש בסעיף 7 לסיכומיה). במקרה זה לא מצאתי כי המשך השימוש במגרש לצרכי חנייה יוצר איזושהי מציאות שיהיה קשה לשנותה. המדובר בשימוש מוגבל, בידי החברה בעלת המפעל הסמוך לחלקה, ושימוש אותו ניתן להפסיק באופן מיידי. יותר מכך, המבקשת היא שלא הזדרזה במקרה זה לפעול בשלב בו ניתן היה למנוע יצירת אותן "עובדות בשטח", ולפחות את גידור המגרש.

הבקשה הוגשה ביום 13.5, וזאת למרות שהמבקשת מודעת לעבודות במגרש כבר החל ביום 8.3 שאז מצאו עובדי מחלקת הפיקוח של העירייה כי העבודות בעיצומן, מכבש האספלט נמצא במקום והגדרות טרם הוקמו. למרות עבודה זו המבקשת לא הזדרזה לבקש צו מתאים, או להוציא צו מנהלי, כך שהבקשה דנן הוגשה לאחר חלוף יותר מחודשיים מיום הגילוי, ולא מצאתי הסבר של ממש לעיכוב. טענה בדבר צורך לברר את העובדות ולמצוא את האחראים אינה יכולה להתקבל כמסבירה את העיכוב מקום שהעבודה נעשתה בידי בעלת המגרש והשימוש הוא לצורך חניית משאיות השייכות למפעל הסמוך. בירור זהות הגורמים הרלוונטיים היה יכול להיות פשוט במקרה זה וניתן היה לבצעו באופן מיידי או ימים אחדים, כך אין כל הצדקה לעיכוב כפי שנגרם.

אף התכלית הנוספת של הצו – מניעת המשך שימוש חורג בשטח אינה מתקיימת במקרה זה.

משמיעת העדויות מתברר כי השימוש עצמו של חנייה במקום אינו אסור. כך העיד מר עמירם עמירם, מנהל האזור באגף הפיקוח של עיריית חיפה, "אם לא היה שינוי בפני המקרקעין אז גם אם היתה חונה משאית אז לא הייתי מתערב" וכן העיד מר אלעד שרון, מפקח בנייה מטעם עיריית חיפה, "אם הייתי רואה לפני כמה חודשים שהם חנו בשטח הפתוח, בצמחיה, אני אומר שלא הייתי פועל".

כלומר לא עצם חניית המשאיות במגרש הוא המטריד את המבקשת, אלא עבודות הבנייה שבוצעו במקום. לפיכך, בשלב זה בו הסתיימו העבודות זה מכבר, המשך השימוש אינו גורם מטרד או מפגע לציבור המצדיק הוצאת הצו.

משלא מצאתי כי מתן הצו ימנע ביצוע עבודה, אשר כאמור הסתיימה זה מכבר, או מטרד לציבור, וזאת כאשר השימוש לצרכי חנייה במגרש מותר ומקובל על מחלקת הפיקוח של העירייה, אינני רואה את הדחיפות במתן הצו. אף לא מצאתי כי המשך השימוש במגרש לצרכי חנייה יקשה על הפסקת השימוש בו בהמשך. אין מדובר בהקמת עסק או שירות לציבור אותו מטבע הדברים קשה יותר להפסיק, אלא בחניית משאיות אשר קודם לכן חנו בשטח המפעל או בשטח הפתוח, והחנייה במגרש בשלב זה לא היא שתקשה להשיב את המצב לקדמותו בעתיד ככל שיהיה בכך צורך.

עם זאת, מעדות המפקח מר שרון, אשר קיבלה אישור מעדותו של המודד מטעם המשיבים עצמם, מתברר כי השטח ש"רובד" חרג מהמגרש השייך למשיבה מס' 1 אל השטח שמיועד לשימוש הרכבת. מובן כי אין להתיר שימוש בשטח זה ולמעשה ניתנה הסכמת ב"כ המשיבים להפסקה מיידית השימוש בחלק זה.

המשיבים הוסיפו וטענו כי למעשה העבודה בוצעה לבקשת "גורמים בפיקוח העירוני", אשר ביקשו להפסיק שימוש במגרש לצורך השלכת פסולת. עובדה זו לא התבררה עד תומה במסגרת הליך זה בוודאי לא הוכחה ובוודאי תעלה במידת הצורך אם יתנהלו הליכים נוספים בהקשר למגרש. באופן דומה, משלא מצאתי הצדקה למתן הצו, אינני מוצא מקום להכריע בשלב זה בטענת המשיבים בדבר פטור מהיתר לעבודות שבוצעו.

עוד יוער כי יש ממש בטענת ב"כ המשיבים כי ניסוחה הראשוני של הבקשה יצר שלא לצורך רושם של נסיבות חמורות של פלישה למקרקעין ציבורי ושימוש במגרש לצרכי חניון בתשלום.

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, החלטתי לקבל את הבקשה בחלקה בלבד, כך שעל המשיבים להפסיק באופן מיידי את השימוש בחלק המגרש אשר מיועד לצרכי הרכבת, כפי שעולה מעדותו של המודד מר לבנברג.

משהתקבלה הבקשה בחלקה, לא מצאתי מקום לפסיקת הוצאות.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשפ"א, 05 יולי 2021.