ביום 20.9.22 החלטתי בבקשה 25 כדלקמן:

"לאחר שהמשיבה השיבה לדרישת הנאמן לפירעון חוב לחברה, קבעתי ביום 19.7.22 כדלקמן:

"עד יום 31.7.22 מעדני מניה רשתות מסחר 2000 בע"מ תסביר את הקשר בינה לבין מ.נ. מאיר שיווק ומסחר בע"מ בקשר ליחסי המסחר עם סאטורן גרופ בע"מ, וכן את הביטוי "עיקול 14.11.19 (201505)" שניתן כהסבר לחשבוניות מס מתאריך 21.11.19. ככל שנטען להחזר סחורה, תמציא מעדני מניה רשתות מסחר 2000 בע"מ עד אותו מועד את העתקי תעודות המשלוח.

על פי טענות מעדני מניה רשתות מסחר 2000 בע"מ, יתרת החוב היתה 38,127 ₪, ולטענתה זוכה החשבון בסך 29,628 ₪. על כן על פי טענותיה, בשלב זה אני מחייב את מעדני מניה רשתות מסחר 2000 בע"מ לשלם לקופת הפירוק באמצעות הנאמן 8,499 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.11.19 עד לתשלום המלא בפועל. "

למרות ארכות שניתנו, המשיבה לא הסבירה ולא המציאה העתקי תעודות משלוח כפי שנקבע בהחלטתי. המשיבה טענה שהציגה מסמכים בפני הנאמן, למרות שהיה עליה להציגם גם לבית המשפט, אך הנאמן הודיע כבר ביום 4.9.22 שהמשיבה לא הציגה תעודות משלוח בגין החזרות שבוצעו על ידה או תעודות השמדה. לפיכך, על פי תגובת המשיבה ועל פי החלטתי מיום 19.7.22, אני מחייב את המשיבה לשלם לקופת הפירוק 38,127 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 12.1.19. הסכום ישולם עד יום 2.10.22 שאם לא כן, יפתח הנאמן בהליכי הוצאה לפועל לגבייתו.

לגבי יתרת ההפרש בין סכום החוב הרשום בספרי החברה לבין הסכום שהודתה בו המשיבה, בסך 40,098 ₪, אין מקום לחייב את המשיבה בתשלום במסגרת בקשה למתן הוראות בתיק הפירוק, ועל כן ישקול הנאמן את הצורך בהגשת תביעה אזרחית כנגד המשיבה לגביית סכום זה, ויגיש בקשה למתן הוראות אם יסבור שיש צורך בכך, עד יום 2.10.22."

ביום 28.9.22 הגישה המשיבה בקשה בהולה לעיון מחדש, בה טענה שביום 10.7.22 הגישה את תגובתה לבקשת הנאמן לפירעון חוב המשיבה כלפי החברה, ותשובת הנאמן לתגובתה והחלטות בית המשפט מיום 19.7.22 ומיום 20.9.22, כמו גם הארכות שניתנו על ידי בית המשפט, כלל לא התקבלו בידי המשיבה. לכן נמנע ממנה מלהביא עמדתה וטיעוניה בפני בית המשפט. תשובת הנאמן לא הומצאה למשרד ב"כ המשיבה אף שהוא ידע על ייצוגה. רק בעקבות קבלת ההחלטה מיום 20.9.22 בידי הנאמן למדה על השתלשלות העניין.

לטענת המשיבה, עיון בהחלטה מוביל למסקנה הברורה שבית המשפט נקלע לטעות שעה שהתבסס על טענות הנאמן ונתוניו. קבוצת מניה עוסקת בענף הקימעונאות ובה חברות בין היתר מעדני מניה רשתות מסחר (2000) בע"מ וכן מ.נ מאיר שיווק ומסחר בע"מ. שתי חברות אלה מכרו בחנויות הקבוצה מוצרי מזון ששווקו להן על ידי החברה. לטענתה, המידע באשר לקיומן של שתי חברות נפרדות לא מצא מקומו בתגובת הנאמן שראה בשתי החברות ישות משפטית אחת. על פי כרטסות הנהלת החשבונות, בחברה הראשונה רשומה יתרת חוב לחברה בסך 25,671 ₪ למול קיזוז בגין החזרות סחורה בסך 29,628 ₪, כך שהחברה נותרה חייבת 3,956 ₪. בחברה השנייה רשומה יתרת חוב לחברה בסך 11,796 ₪ למול קיזוז בגין החזרות סחורה בסך 13,996 ₪, כך שהחברה נותרה חייבת 2,200 ₪.

לטענת המשיבה, טענותיה להחזרת מוצרים לא נטענות בחלל ריק. במהלך אוקטובר 2019 לאחר שהחברה נמנעה מלספק מוצרים, ביקשה המשיבה לבצע החזרה, אלא שאז נותק הקשר עם החברה. בלית ברירה איחסנה המשיבה את המוצרים, ובחלוף זמן רב לאחר שהחברה לא השיבה לפניותיה נאלצה לפנות את מוצרי החברה ממחסניה. אין בידיה תעודות משלוח שכן לא שלחה, ואין בידה תעודות השמדה שכן לא השמידה. לטענתה, הראיות לביצוע ההחזרות הן חיובי מע"מ בסך למעלה מ-6,000 ₪ ששילמה בעקבות דיווחי ההחזרות בספריה, לאחר שלא קיבלה מענה מהחברה כפי שניתן לראות בזיכויים שהופקו בנובמבר 2019. המשיבה צירפה תצהיר מר אמיר אליאס מנהל הכספים.

בהחלטתי מיום 28.9.22 דחיתי את טענת המשיבה שההחלטה מיום 19.7.22 לא הומצאה לה, וקבעתי שהיא הומצאה לב"כ המשיבה בפקס ביום 19.7.22. העברתי את יתרת הבקשה לתגובת הנאמן.

לטענת הנאמן, ביום 10.7.22 הגישה המשיבה את תגובתה לה צורפו כרטסות והעתקי חשבוניות, בה נטען שהמשיבה מורכבת מקבוצת חברות ואינה חבה דבר לחברה, אלא החברה נותרה חייבת 6,156 ₪ לאחר קיזוזים בגין החזרות מוצרים. הנאמן הגיב לכך שבעוד החוב הוכח, ביצוע החזרת סחורות לא הוכח והדירקטורית מכחישה אותו. ניתנה למשיבה האפשרות להוכיח ולהגיב אך היא לא עשתה כן. נטען שעל פי ההלכה הפסוקה יידרש בית המשפט לעיון מחדש במקרים חריגים בלבד מחמת שינוי נסיבות או מניעה אובייקטיבית מהמבקש להעלות טענותיו קודם למתן ההחלטה. על פי סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל בית המשפט רשאי לעיין מחדש בכל צו, כאשר יש שינוי נסיבות מהותי או טעות טכנית ברורה בה לוקה ההחלטה, תוך הפעלת שיקול הדעת בצמצום. המשיבה לא הוכיחה שינוי נסיבות או מניעה מלהעלות טענותיה קודם למתן ההחלטה. ההחלטה הומצאה למשיבה והיא לא פעלה על פיה.

הנאמן דחה את הטענה שלא איבחן בין החברות המרכיבות את קבוצת המשיבה. המשיבה התייחסה לכל אורך הדרך לחברות הקבוצה כיישות אחת, הן במכתב רואה חשבון אמיר אליאס והן בתגובתה לבקשת הנאמן למתן הוראות. בכרטסות שצורפו על ידי המשיבה לא נמצאו ראיות להבחנה בין החברות השונות במהלך העסקים הרגיל. המשיבה אף לא קיימה את דרישת בית המשפט בהחלטה מיום 19.7.22 להבהיר את מהות הרישום "עיקול 14.11.19" על גבי החשבוניות והסתפקה בצירופן פעם נוספת, בטענה שמדובר בחשבוניות זיכוי בגין החזרת מוצרים, שאף לשיטתה לא הוחזרו. המשיבה מודה שלא החזירה את המוצרים ולכן אין לה תעודות משלוח, וטוענת שאין בידה תעודות השמדה משום שאינה נוהגת להשמיד סחורות, אך לא הבהירה את משמעות טענתה שפינתה את המחסנים, ללא השמדה וללא החזרה. זאת אומרת, שלא הובהר מה נעשה עם הסחורה. על כן, הן משום שלא התקיימו תנאים לעיון חוזר והן משום שלגופו של עניין לא הוכחה החזרת הסחורה, ביקש הנאמן לדחות את הבקשה .

כאמור, ההחלטה מיום 19.7.22 הומצאה לב"כ המשיבה ביום 19.7.22, ובאופן ספציפי בשעה 12:18, לפקס 08-9311112 שהוא מספר הפקס של ב"כ המשיבה המופיע בתגובת המשיבה מיום 10.7.22.

על כן ניתנה למשיבה הזדמנות מספקת לקיים את החלטתי מיום 19.7.22 קודם שניתנה ההחלטה חודשיים לאחר מכן. לא נעלמו ממני הטענות בדבר חברות שונות, אלא שהבקשה הוגשה כלפי המשיבה, והמשיבה בכותרת תגובתה מיום 10.7.22 כינתה את עצמה בשם אחר "מעדני מניה, מאיר רשתות בע"מ" שאינו שם המשיבה ואינו שם של חברה כלשהי כנראה, אלא הלחם של שמות שתי החברות שהמשיבה מתייחסת אליהן בבקשה זו. מכל מקום, התייחסות המשיבה היתה כאילו מדובר ביישות משפטית אחת. בנסיבות אלה, אין שינוי נסיבות לאחר ההחלטה מיום 20.9.22, שניתנה לאחר הזדמנות וזמן מספיק למשיבה להוכיח את הנדרש על פי ההחלטה מיום 19.7.22, ואין הצדקה לעיון מחדש בהחלטתי מיום 20.9.22.

גם לגופו של עניין, אינני מקבל את טענת המשיבה בדבר החזרת סחורה לחברה, כפי שהציגה בחשבוניות הזיכוי. ראשית, היא עצמה מודה שלא החזירה את הסחורה, וגם לא השמידה את הסחורה. אינני מכיר את הביטוי "פינוי הסחורה" כמרכיב בהנהלת החשבונות, אבל המשיבה לא טענה ולא הוכיחה לאן פינתה את הסחורה ומה עלה בגורלה. שנית, על חלק מהחשבוניות נכתב "עיקול 14.11.19". לא ניתן הסבר ולא הוכח קיומו של עיקול, והרישום בדבר עיקול סותר את הטענה להחזר הסחורה או לפינוי הסחורה מהמחסנים. שלישית, איני מאמין לגירסה שלאחר שבאוקטובר 2019 חדלה החברה לספק סחורה (למרות שהכרטסת מבטאת חשבוניות מלאי גם לאחר מכן) ביקשה להחזיר את הסחורה אבל החברה לא ענתה, ולכן איחסנה את הסחורה ולאחר זמן רב פינתה אותה ממחסניה. על פי הדין, לא תימצא במחסני המשיבה סחורה שהיא טוענת שהחזירה. לא סביר שהמשיבה ביצעה את ההחזרה בספריה ולאחר מכן איחסנה את הסחורה במחסניה זמן רב. אזכיר, שבחשבוניות הזיכוי יש החזרים נטענים מ-10.11.19 ועיקר ההחזרים הם מיום 21.11.19 על פי "עיקול 14.11.19", שאין לדעת את פישרו. על כן גם לאחר עיון נוסף בגירסת המשיבה ובמסמכים שצורפו, איני מקבל את גירסתה שהחזירה את הסחורה או ביקשה להחזיר אותה והחברה לא קיבלה, ולכן איחסנה ואחר כך פינתה בלי להשמיד ובלי למכור ובלי לקבל תמורה.

ככל שנפלה טעות סופר בסכומים, ניתן לתקנה.

על כן אני דוחה את בקשת המשיבה לעיון מחדש בהחלטתי מיום 20.9.22. המשיבה תשלם לקופת הפירוק הוצאות משפט בסך 2,340 ₪.

ניתנה היום, כ"ד תשרי תשפ"ג, 19 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.