1. לפניי בקשת הנתבע 1 לביטול לפסק דין שניתן נגדו בהיעדר הגנה. לבקשה לא צורף תצהיר.

2. פסק הדין ניתן על ידי ביום 21.11.21, לאחר שעברו 60 ימים מהמועד בו כתב התביעה הומצא למבקש כדין, ללא שהוגש על ידו כתב הגנה, וזאת לאחר שבכ"כ התובעת הגיש, ביום 15.11.21, בקשה למתן פסק דין נגדו בהיעדר הגנה.

במאמר מוסגר אציין כי תחילה ניתן על ידי פסק דין בהיעדר הגנה נגד שני הנתבעים, מאחר שגם נתבע 2 לא הגיש כתב הגנה, אך בעקבות זאת, הוגשה על ידי התובע בקשה מוסכמת לביטול פסק הדין שניתן נגד נתבע 2 ובה הובהר כי התובע הסכים להאריך את המועד להגשת כתב הגנה מטעם נתבע 2, ללא שטרח לעדכן בכך את בית המשפט.

עם זאת, מאחר שהייתה הסכמה להארכת המועד, ביטלתי את פסק הדין נגד נתבע 2 ונותר על כנו פסק הדין נגד נתבע 1 (ראו החלטה בפתקית מיום 23.11.21).

3. בקשת הנתבע 1 לביטול פסק הדין נגדו הוגשה ביום 25.11.21 ובה טען נתבע 1 שהוא כלל לא קיבל את כתב התביעה, אלא קיבל רק את ההחלטה שניתנה על ידי ביום 22.8.21. לדבריו, החלטה זו נמסרה לו ביום 13.10.21, אך גם היא נמסרה לבדה, ללא כתב התביעה. ואכן, עיון באישור המסירה לנתבע 1 שהמציא התובע לתיק בית משפט ביום 20.10.21 מעלה כי על פי תצהיר אישור המסירה, שליח מטעם ב"כ התובע ביצע לידי הנתבע 1 עצמו, מסירה של כתבי בית דין, ביום 13.10.21, בכתובתו אשר בבית השואבה 10, ירושלים.

על פי החלטתי מיום 22.8.21, היה על ב"כ התובע למסור לנתבעים את ההחלטה עצמה וכן את כתב התביעה. בתצהיר המוסר לא נכתב אילו כתבי בית דין נמסרו, אולם טענת הנתבע 1 לפיה נמסרה לו רק ההחלטה, לא נתמכה בתצהיר.

3. עם זאת, עיון באישורי המסירה שהמציא ב"כ התובע לתיק בית המשפט ביום 1.9.21 מעלה כי כתב התביעה כבר נמסר לנתבע 1 כדין, עוד ביום 16.8.21.

על פי תצהיר מסירה שצורף להודעת ב"כ התובע מיום 1.9.21, מבצע המסירה ביקר במענו של נתבע 1 אשר ברח' בית השואבה 10, ירושלים בשלושה מועדים שונים בחודש אוגוסט 2021, ללא מענה, ובמועד השלישי הדביק את כתב התביעה על דלת ביתו של נתבע 1.

4. מסירה כזו מהווה מסירה כדין, על פי תקנה161(4)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 אשר, במסגרת דרכי המצאה אישית, קובעת כי: "... יראו מסמך כמסמך שהומצא כדין, אם הוא הונח במקום נראה לעין בסמוך לדלת ביתו או עסקו של הנמען בהתקיים אחד מאלה... (2) לא נמצא שום אדם שניתן להמציא לו את המסמך לפי תקנות אלה על אף שהשולח פעם בשקידה ראויה וסבירה כדי למסרו".

ביקור בשלושה תאריכים שונים ובשעות שונות בביתו של הנמען, מהווה שקידה סבירה ולכן ההדבקה על דלתו של נתבע 1 מהווה מסירה כדין.

5. טענת הנתבע 1 לפיה לא הודבק דבר על דלת ביתו לא נתמכה בתצהיר ולכן, לאור תצהיר המסירה, אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

6. לפיכך, עליי לבחון אם יש מקום לביטול, בשיקול דעת, של פסק הדין ובמסגרת זו יש לבחון מדוע לא הוגש כתב הגנה וכן את סיכויי ההגנה.

כאמור, המסירה הוכחה כדין ומלבד הכחשתה, לא הובאה בבקשה (מטבע הדברים) כל סיבה לאי הגשת כתב הגנה.

עם זאת, שהייתי מוצאת, שלמבקש סיכויי הגנה אשר מצדיקים, ולו בדוחק, ביטול פסק הדין, הייתי מורה על ביטולו, תוך חיוב המבקש בהוצאות.

7. אלא, שאין זה המצב; המבקש לא ציין בבקשה ולו בקצרה, או ברמז, מהי הגנתו.

עיון בכתב התביעה ובנספחיו מעלה, כי התביעה הוגשה בעקבות פסק דין מפורש וחלוט שניתן, ביום 20.10.2020, על ידי בית הדין הרבני הגדול בירושלים, בתיק מס' 821633/9, ועל פיו. משכך, סיכויי ההגנה אינם מצדיקים ביטול פסק הדין.

8. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין.

המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪. ההוצאות ישולמו תוך 30 ימים מקבלת החלטה זו אצל המבקש, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשפ"ב, 30 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.