1. בתביעה שהגישה בתיק זה, ביקשה התובעת מתן פסק דין הצהרתי, לפיו היא הבעלים של 1/20 חלקים (להלן: "הזכויות") מהמקרקעין הידועים כחלקה 487 בגוש 11194 (להלן: "המקרקעין") וכן מתן צו אשר יורה לנתבעים, או למי מהם, להעביר את הזכויות על שמה, בלשכת רישום המקרקעין.

2. התובעת הייתה נשואה למשה יצחק זינגר, בעל ת.ז. מס' 060164746 (להלן: "משה") שהוא בנו של נתבע 1, ממנו התגרשה בשנת 2010. במהלך נישואיהם רכשו בני הזוג 1/10 חלקים מהמקרקעין, אך במקום לרשום את הרכישה על שם שני בני הזוג, רשם משה את כל הרכישה על שמו בלבד. בהסכם הגירושין שנערך ביניהם ואשר קיבל תוקף של פסק דין, על ידי בית הדין הרבני, הוסכם כי רכושם המשותף של התובע ומשה (הכולל גם 1/10 חלקים מהמקרקעין) יחולק ביניהם שווה בשווה.

על אף האמור, בעיצומו של הליך הגירושין בביה"ד הרבני, העביר משה את 1/10 החלקים שנרכשו (שבתחילה הוא רשם על שמו, כאמור) מחצית - על שמו של אביו (הנתבע 1) ומחצית - על שמו של נתבע 2.

3. ביום 16.8.2018 ניתן פסק דין על ידי בית הדין הרבני האזורי, אשר קבע כי הזכויות שנרכשו במקרקעין הן רכוש משותף של התובעת ושל משה וכי פירוק השיתוף יבוצע באמצעות תשלום כספי לתובעת. התובעת הגישה ערעור על קביעה זו ובפסק דין שניתן ביום 20.10.2020, על ידי בית הדין הרבני הגדול, נקבע כי משה לא היה רשאי לפעול כפי שפעל, כי הזכויות ב- 1/20 מהמקרקעין, שייכות לתובעת, בעין, וכי היא "רשאית לפנות לבית המשפט המוסמך על מנת לקבל אישור על זכויותיה" אשר "מגיעות לה על פי ההלכה ועל פי החוק".

בהסתמך על הקביעה הנ"ל הוגשה תביעה זו.

4. ביום 24.5.22, הגישו הנתבעים בקשה למתן תוקף של החלטה להסכמה אליה הגיעו, לפיה 1/20 חלקים מהמקרקעין יירשמו על שם התובעת, כך שהיא תקבל את מלוא הסעד שהתבקש על ידה וכי השאלה האם החלקים ייגרעו משני הנתבעים באופן שווה או רק מחלקו של נתבע 1, תוכרע בבוררות שתתקיים בין שני הנתבעים, בפני כב' הרב יהודה קנר (להלן: "הבורר").

הוסכם, כי, ככל שהבורר ידחה את גרסתו של נתבע 2, לפיה משה רכש 1/20 חלקים מהמקרקעין מכספו של נתבע 2 ו/או בשליחותו ו/או בנאמנות עבורו (להלן: "גרסת נתבע 2") תתקבל התביעה נגד שני הנתבעים, בחלוקה שווה ביניהם; ככל שהבורר לא ישלול את גרסת נתבע 2, תידחה התביעה נגד נתבע 2 ויינתן פסק דין נגד נתבע 1, לפיו עסקת העברת הזכויות במקרקעין ממשה אליו בטלה וחלקו של נתבע 1 במקרקעין (1/20 חלקים) יירשם כולו על שמה של התובעת.

5. בסופו של דבר, לאחר אירועים ועיכובים שונים, שאין צורך לפרטם, ניתן פסק בוררות (ביום 22.9.22) אשר קבע כי נתבע 2 אינו צריך להעביר לתובעת דבר, אלא רק נתבע 1. ערעור, לבורר, שהגיש נתבע 1, נדחה ביום 14.11.22 וביום 16.11.22 הגיש נתבע 2 בקשה לדחיית התביעה נגדו.

לאור כך, ניתן לתת פסק דין על פי הסכמת הצדדים ולפי תוצאת הבוררות.

6. הצדדים ביקשו שלפני שיינתן פסק הדין תינתן להם הזדמנות לטעון לעניין ההוצאות. נתבע 2 הגיש הודעה בה הוא מוותר על הוצאותיו.

7. התובעת טענה להוצאות כדלקמן:

- אגרת פתיחת תיק - 1153 ₪

- שליחויות להמצאת כתבי בית דין - 293 ₪

- אגרות בקשות - 110 ₪.

- שכר טרחת עורך דין בסך 60,000 ₪ בתוספת מע"מ, היינו - 70,200 ₪.

התובעת טוענת כי שכר הטרחה נקבע מראש בהסכמה בינה לבין בא כוחה וכי מדובר בשכר טרחה סביר ביותר, בשים לב למורכבות הצפויה של ההליך, הכולל טענות מרמה והברחת נכסים וכן בשים לב לכך שהתובעת, אשר גרה בירושלים, נאלצה לנהל הליך בחיפה ומטבע הדברים בחרה בעורך דין שמשרדו מצוי בירושלים, שם היא מתגוררת. עוד היא טוענת, שניהול ההליך דרש לא מעט זמן וגם אם דרש פחות זמן מהצפוי, אין בכך כדי לשנות את העובדה שסכום שכר הטרחה שולם על ידה בפועל.

לטענתה הסכום סביר, גם ביחס לתעריף המינימלי הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) התש"ס-2000 וכן בשים לב לכך שבהתאם להסכם הקומבינציה שנעשה במקרקעין, חלקה של התובעת משקף 5% בחמש דירות מגורים חדשות בגבעת זמר.

8. נתבע 1 טוען כי יש לפטור אותו כליל מתשלום הוצאות וזאת מאחר שסמוך לתחילת ההליך ועוד לפני הגשת התביעה, הוא הסכים להעביר 25% מהזכויות בנכס לתובעת והסביר ש- 25% הנוספים נתון בוויכוח בינו לבין נתבע 2 וכי בסופו של דבר הגיעו שני הנתבעים לידי הסכמה, שייתרה את הדיון בתיק, כך שלא התקיים אף לא דיון אחד. מכך עולה, לטענתו, כי כתב התביעה היה מיותר מראשיתו.

לעניין סכום שכר הטרחה הנדרש על ידי התובעת, טוען נתבע 1 כי אין זו "אשמתו" שהתובעת בחרה בעורך דין המתגורר בירושלים, שהרי אין מחסור בעורכי דין באיזור חיפה, מה גם שהתובעת בחרה לשלם שכר טרחה גבוה במיוחד.

דיון בשאלת ההוצאות

9. פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה מצויים בשיקול דעתו של בית המשפט, אשר אינו מחוייב לפסוק לצד את כל שכר הטרחה אשר שילם לבא כוחו, גם כאשר מוכח תשלום בפועל.

10. תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") מתוות קווים מנחים לפסיקת הוצאות ההליך ומתייחסות לתכלית ההוצאות ולאופן בו ייפסקו הוצאות ושכ"ט עו"ד. ראו תקנות 151 ו- 153, אשר רלבנטיות לענייננו:

"תכלית ההוצאות -

151 (א) חיוב בעל דין בתשלום הוצאות נועד לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין.

(ב) החלטת בית המשפט בעניין פסיקת ההוצאות ושיעורן תבטא את האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על שוויון בין בעלי הדין."

"שיעור ההוצאות

153 (א) סכום שכר טרחת עורך דין שיפסוק בית המשפט לטובת בעל הדין שזכה בהליך... לא יפחת מן התעריף שנקבע לעניין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000, זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים, על תשלום סכום נמוך יותר מהסכום האמור.

(ב) בית המשפט יכלול בשכר טרחת עורך הדין, סכום השווה למס ערך מוסף מקום שבו הזוכה שילם או מחויב לשלם מס ערך מוסף לעורך דינו, זולת אם סבר כי הזוכה רשאי לנכות את מס התשומות בשכר טרחת עורך דינו, ובלבד שלא יפסוק סכום כאמור כרכיב נפרד.

(ג) בקביעת שיעור ההוצאות יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש".

11. מהתקנות ומהפסיקה עולה, כי בעל דין זכאי לשיפוי בגין הוצאותיו הריאליות, אך אלה אינן "מוכתבות" על ידי שכר הטרחה אשר שילם עבור ייצוגו בהליך המשפטי. שכר טרחה אשר שולם מהווה שיקול אחד בין כלל השיקולים ועל בית המשפט לבחון ולשקול את סבירות ההוצאות שהוצאו, בשים לב, בין היתר, בהליך עצמו, בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו וכיוצ"ב ולאזן בין השיקולים השונים, לרבות שוויון בין כלל בעלי הדין הפונים לערכאות.

ראו: ע"א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע"מ נ' תפן מדיקל בע"מ (24.02.2022), שם נאמר: "ככלל, יש לפסוק לבעל דין שזכה בהליך הוצאות ריאליות, בכפוף להיותן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך. שיעור ההוצאות 'נקבע תוך בחינת כל מקרה לגופו, תוך התחשבות במספר נתונים, ביניהם: אופן ניהול ההליך; היחס בין הסעד שנתבקש והסעד שנתקבל לבין שיעור ההוצאות; מורכבות התיק וחשיבותו; היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך; ושכר הטרחה ששולם בפועל או שבעל הדין התחייב לשלמו' (רע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ, פסקה 10 והאסמכתאות שם (28.12.2020)). תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות) [...] מעבירות מסר שלפיו ברירת המחדל היא פסיקת הוצאות ריאליות (לצד הכרה במצבים המצדיקים אי חיוב בהוצאות, וראו הסיפא של תקנה 152), והכלי של הוצאות משפט הוא אחד הכלים שהתקנות החדשות מעמידות לרשות בית המשפט לשם ניהול ההליך באופן יעיל על רקע מטרות התקנות, ולהרתעה מפני נקיטת הליכי סרק או הליכים בלתי מידתיים [...] אכן, הכלל הוא שבעל דין שזכה במשפט זכאי לקבל החזר הוצאותיו, כדי שלא יצא שכרו בהפסדו, ועל כך עמדנו לעיל, אך הערכאה הדיונית רשאית לסטות מכלל זה במסגרת שיקול הדעת המסור לה ...". כן ראו: ע"א 10258/06 Bielloni Castello SpA נ' גלובל רוטו שקע (1983) בע"מ (08.07.2009) שם, פסקה מ"ט: "כעניין שבעקרון וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות. עם זאת זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין" (ההדגשות, כאן ובהמשך, אינן במקור).

לסקירה נרחבת של השיקולים השונים שעל בית המשפט לשקול ושל האיזון הראוי ביניהם, ראו החלטת כב' הרשם י' מרזל בבג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה, המסחר (30.06.2005) הרשם י' מרזל.

54678313 

12. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ואת כל הנדרש, סבורה אני כי אין לפטור את נתבע 1 מתשלום כלשהו, אך יש להפריד בין הוצאות לבין שכר טרחת עו"ד; יש לחייבו בתשלום כל ההוצאות אשר שולמו על ידה בפועל, ואשר פורטו על ידה ומגובות בקבלות, שכן מדובר בהוצאות סבירות בנסיבות העניין אך, מנגד, אין מקום לפסוק לתובעת את כל שכר הטרחה הנדרש על ידה.

להלן נימוקיי;

13. סבורה אני שאין לזקוף לחובת התובעת את העובדה שהיא בחרה בעורך דין המתגורר בירושלים, אולם בשים לב לכך שלא נתקיים כל דיון בתיק זה וכולו נעשה "בהתכתבות", לא צריכה להיות לכך משמעות של ממש לעניין גובה שכר הטרחה.

14. התובעת צירפה לטיעוניה קבלות על שכר טרחה ששולם על ידה, אך לא צירפה את הסכם שכר הטרחה, כך שלא ניתן לדעת מה בדיוק סוכם. אולם, גם אם אצא מנקודת הנחה ששכר הטרחה שולם כולו עבור הליך זה בלבד, סבורה אני שאין להטיל את כולו על הנתבע 1, אלא יש לקבוע שכר טרחה סביר בנסיבות העניין.

15. על פניו ההתדיינות בתיק זה הייתה אמורה להיות קצרה ופשוטה וזאת לאור קביעותיו העובדתיות של בית הדין הרבני הגדול, אשר דן והכריע בטענות המרמה והברחת הנכס ולאור העובדות שלא היו שנויות במחלוקת בדבר המועד בו הועברו הזכויות לנתבעים וקרבת המשפחה בין גרושה של התובעת לבין נתבע 1 ומאחר שמדובר בתביעה לפסק דין הצהרתי, אשר נדרש לשם ביצועו של פסק הדין שניתן על ידי בית הדין הרבני הגדול ואשר קבע את זכויותיה של התובעת לקבל בעין, 1/10 מהמקרקעין.

גם בפועל, ההליך עצמו, אכן היה קצר ומעבר להכנת כתב התביעה ובקשה לסעד זמני וכל הכרוך בכך, הוא לא דרש מהתובעת ומבא כוחה טרחה מרובה. לא התקיימה כל ישיבה בתיק וסמוך לתחילתו הגיעו הנתבעים להסכמות ביניהם, אשר הבטיחו את חלקה של התובעת וחסכה התדיינות בתיק, לרבות הגשת בקשות מצד התובעת ובסופו של דבר הסתיים התיק במתן פסק דין לזכותה.

16. מנגד - אני דוחה את טענת נתבע 1 לפיה הגשת התביעה הייתה מיותרת. פסק הדין של ביה"ד הרבני הגדול, אשר קבע את זכויותיה של התובעת במקרקעין, ניתן עוד ביום 20.10.20, אך נתבע 1 לא עשה דבר על מנת לקיימו. התביעה הוגשה 9 חודשים לאחר מכן (ביום 27.7.21) כך שהיה לנתבע 1 די והותר זמן על מנת להגיע להסכמות עם נתבע 2 ולקיים את פסק הדין. משלא עשה כן - בדין הוגשה התביעה ועל נתבע 1 לשאת בהוצאות שהיו סבירות ודרושות לשם כך.

17. לאור כל האמור לעיל, אני פוסקת כדלקמן:

א. התביעה נגד נתבע 2 נדחית בזה, ללא צו להוצאות.

ב. התביעה נגד נתבע 1 מתקבלת במלואה.

בהתאם - ניתן בזה פסק דין הצהרתי, לפיו התובעת היא הבעלים של 1/20 חלקים (להלן: "הזכויות") מהמקרקעין הידועים כחלקה 487 בגוש 11194 (להלן: "המקרקעין") והרשומות כיום על שם נתבע 1 (להלן: "הזכויות") וזאת - מכוח רכישתה את הזכויות, כאמור בפסק הדין שניתן ביום ב' במרחשון התשפ"א (20.10.2020) על ידי בית הדין הרבני הגדול בירושלים בתיק מס' 821633/9.

העברת הזכויות ממשה לנתבע 1 מבוטלת.

ג. בנוסף, ניתנות בזה הוראות כדלקמן:

(1) ניתן בזה צו המורה לנתבע 1 להעביר את הזכויות במקרקעין אשר רשומות על שמו, היינו - 1/20 מהזכויות במקרקעין, אל התובעת, ללא תמורה. נתבע 1 יישא, על חשבונו, בכל ההוצאות הכרוכות בהעברת הזכויות הנ"ל אל התובעת וברישומן על שמה.

(2) אני מורה לנתבע 1 להתייצב בפני כל אדם שיידרש, ככל שיידרש, לרבות על ידי כונס הנכסים אשר ימונה בזה לשם העברת הזכויות, לחתום באופן מידי על כל המסמכים הדרושים לביצוע ההעברה ולשלם את כל התשלומים, מכל מין וסוג שהוא, אשר נדרשים לשם העברה הזכויות. התשלומים ייעשו לא יאוחר מ- 30 ימים, מהיום בו יקבל נתבע 1 דרישה לתשלום (מגובה במסמכים).

(3) רשם המקרקעין יבצע את העברת הזכויות, כאמור, בכפוף לתשלום כל האגרות, המיסים וההיטלים הנדרשים בדין ובכפוף להוראות כל דין.

ד. אני ממנה בזה את ב"כ התובעת, עוה"ד יונתן בר יהודה, מרח' פינס 11 ירושלים, ככונס נכסים לביצוע העברת הזכויות ורישומן על שם התובעת.

כונס הנכסים ימציא לבית המשפט, בתוך 7 ימים מהיום, ערבות כונס ללא הגבלה בסכום, כקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 וימציא דו"ח כונס לא יאוחר מ- 6 חודשים מהיום.

ה. אני מחייבת את נתבע 1 לשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד כדלקמן:

(1) את כל ההוצאות אשר פורטו על ידה בסיכומים שהגישה בעניין זה (ביום 6.12.22) ואשר נתמכו בקבלות שצורפו אליהם והכל - בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום בו הוצאה כל הוצאה ועד להחזרה המלא בפועל.

(2) בנוסף להוצאות הנ"ל, ישלם נתבע 1 לתובעת,שכר טרחת עורך דין בסך 40,950 ₪.

כל הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, א' טבת תשפ"ג, 25 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.