02 נובמבר 2022

1. מונחות בפניי בקשות הנתבעים 2ו – 4 והנתבעת 5 לסילוק התביעה על הסף. לטענת הנתבעים 2-4 יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות וזאת בחלוף למעלה משבע שנים ממועד סיום העבודה. הנתבעת 5 עותרת לסילוק התביעה כנגדה על הסף מחמת התיישנות, העדר יריבות ו/או העדר עילה, שימוש לרעה בהליכי משפט והשתק שיפוטי.
2. התובעת, עובדת זרה, הועסקה כעובדת ניקיון באולם אירועים "שמפיין" ברח' פנקס 12 בנתניה ובעבודות ניקיון בביתו של הנתבע 2 החל מיום 1.11.2012 ועד ליום 14.3.2014. לטענת התובעת, הנתבעות 1, 4 ו – 5 הפעילו את אולם האירועים במשותף ולפיכך, יש לראות בהן כמעסיקות כמשותף החייבות ביחד ולחוד בתשלום הזכויות המגיעות לה בגין תקופת העבודה וסיומה בסך כולל של 274,675 ₪ שהועמד על סך של 200,000 ₪ לצרכי אגרה ובכלל זה הפרשי שכר מינימום, פיצוי בגין אי הוצאת תלושי שכר, גמול שעות נוספות, ביטוח בריאות, פיצויי פיטורים, הלנת פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי חגים, חלף הפרשות לפנסיה, דמי נסיעות, תוספת ותק, פיצוי בגין העדר שימוע, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ופיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954 (להלן – חוק עבודת נשים). עוד נטען כי יש לחייב אישית את הנתבעים 2-3 לנוכח היותו של הנתבע 2 מעסיק ישיר בעת ביצוע עבודות ניקיון בביתו בחודשי החורף ומכח הרמת מסך כלפיו וכלפי הנתבע 3 לנוכח היותו הבעלים והמייסד של הנתבעות בתקופה הרלוונטית וכהונתו של הנתבע 3 כדירקטור בנתבעת 1, כאשר הנתבעים 2-3 עשו שימוש בשלושת הנתבעות לצורך התחמקות מתשלום חובות, תוך מעשי תרמית, עירוב נכסים, מימון דק, ניהול בלתי סביר והפרת חובת תום הלב.
3. ביום 5.6.2014 הגישה התובעת תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב כנגד הנתבעת 4 (סע"ש 4807-06-14) על סך 79,221 ₪ בגין פיצוי ממוני ולא ממוני מכח חוק עבודת נשים, פיצויי פיטורים, הלנת פיצויי פיטורים, גמול עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, חלף הפרשות לפנסיה, השלמה לשכר מינימום ופיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר (להלן – התביעה הראשונה). ביום 2.9.2014 הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך הוספת הנתבע 2 כנתבע נוסף. תיקון כתב התביעה אושר בהחלטה מאותו היום וזאת לנוכח העובדה שטרם הוגש כתב הגנה. ביום 1.6.2015 הגישה התובעת בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה במסגרתה התבקש לצרף שני נתבעים נוספים - הנתבעת 1 ומר משה איטח הבעלים של הנתבעת 1. לאור הסכמת הנתבעים לתיקון המבוקש, ביום 25.6.2015 אושר תיקון כתב התביעה כמבוקש.
4. ביום 28.10.2015 ניתן פסק דין בהעדר כנגד הנתבעת 1 ומר משה איטח וביום 17.4.2016 התביעה כנגד הנתבעים 2 ו – 4 נמחקה מחמת חוסר מעש. לאחר החלפת ייצוג בחודש מרץ 2018, ביום 4.11.2018 הגישה התובעת בקשת להחיות את ההליך וזאת, בין היתר, לנוכח העובדה שהליכי מימוש פסק הדין כנגד הנתבעת 1 ומר איטח לא צלחו. הבקשה נדחתה ביום 7.11.2018 על יסוד פסיקתו של בית המשפט העליון ולפיה תובע שתביעתו נמחקה יכול להגיש תביעה חדשה בשל אותה עילה ולא ניתן לבקש את חידושה על ידי פתיחת התיק מחדש, שלא באמצעות הגשת תביעה חדשה (רע"א 8566/14 אבי גרבלי - עיריית אשדוד (5.5.2015)).
5. ביום 4.10.2021 הוגשה התביעה דנן.
6. בבקשת הנתבעים 2-4 לדחיית התביעה נטען כי התביעה התיישנה בחלוף 7 שנים ממועד סיום העבודה וכי התובעת זנחה את תביעתה כנגדם תוך ניהול הליכי הוצל"פ נגד הנתבעת 1 ומר משה איטח, כך שאין מקום להשעות את מירוץ ההתיישנות בגין תקופת התביעה הראשונה וכן כי לנתבע 2 שמכר את מניותיו בנתבעת 5 כבר בשנת 2016 נגרם נזק ראייתי כבד אשר בא לידי ביטוי באי יכולתו לאתר כיום עדים ומסמכים שיוכיחו כי לא היה לא קשר לניהול אולם האירועים החל משנת 2012 למעט מכח היותו הבעלים של החברה שהשכירה את האולם. עוד נטען כי דין התביעה להידחות או לחילופין להימחק על הסף מחמת העדר עילה ו/או חוסר יריבות וזאת משעה שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בינם לבין התובעת.
7. התובעת מצידה טענה כי התביעה לא התיישנה לנוכח השעיית מרוץ ההתיישנות בתקופה שבה התביעה הראשונה הייתה תלויה ועומדת. התביעה הראשונה נמחקה מחמת חוסר מעש, ללא הכרעה בטענותיה ויש לאפשר לה למצות את יומה בבית המשפט ולקבל הכרעה שיפוטית לגופה של התביעה. עוד טענה התובעת כי בהתחשב בהחלטת כב' השופטת הרמל מיום 7.11.2018 ולפיה היא רשאית להגיש תביעה חדשה, אין מניעה על שינוי סכום התביעה והוספת רכיבי תביעה שלא נתבעו בתביעה הראשונה.
8. כאמור, הנתבעת 5 הגישה בקשה לדחיית התביעה כנגדה על הסף מחמת התיישנות, משעה שהתביעה הוגשה בחלוף 7 שנים ממועד סיום העסקה של התובעת. במסגרת התביעה הראשונה, התובעת לא תבעה את הנתבעת 5 גם לאחר שתקנה פעמיים את כתב התביעה באמצעות נוספת נתבעים ולפיכך, אין תחולה לסעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן – חוק ההתיישנות) בעניינה של הנתבעת 5. עוד נטען כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת חוסר יריבות והעדר עילה משעה שלנתבעת 5 אין כל קשר להעסקת התובעת ו/או לתשלום זכויותיה והיא אינה בעלת מניות ו/או בעלת תפקיד אצל הנתבעות 1 ו – 4. עוד נטען כי דין התביעה להידחות עקב שימוש לרעה בהליכי משפט לנוכח הגשת התביעה כנגד הנתבעת 5 לאחר ניהול התביעה הראשונה וקבלת פסק דין כנגד הנתבעת 1 ומר איטח, זניחת התביעה כנגד הנתבעים 2 ו – 4 והגדלת סכום התביעה באופן ניכר. עוד נטען להשתק שיפוטי לנוכח טענת התובעת בתביעה הראשונה בדבר זהות המעסיק ו/או הגורמים החייבים בתשלום זכויותיה.
9. במהלך דיון קדם המשפט מיום 15.6.2022 הודיעה התובעת שהיא אינה עומדת על רכיבי התביעה שהתיישנו, היינו רכיבי התביעה שלא נתבעו בתביעה הראשונה.

דיון והכרעה

1. ההלכה בכל ערכאות המשפט ובפרט בבתי-הדין לעבודה היא כי דחיית תובענה על הסף הוא בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף. מגמתם של בתי-המשפט בכלל ובתי-הדין לעבודה בפרט, לברר ולהכריע בתובענה לגופה, על פני סילוקה על הסף [ראו למשל: דב"ע (ארצי) מז/15-3 אפנר - מפעלי הדסה לנוער, עבודה ארצי, כרך כ(2) 242; דב"ע (ארצי) נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ - כלפון, פד"ע כב 518; דב"ע (ארצי) נא/3-195 תובנה מכונות תרגום - סגל, פד"ע כג 274]. עוד נפסק כי סעד של סילוק תובענה על הסף הוא סעד קיצוני ובית-הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים [ראו: ע"ע (ארצי) 408/07 מדינת ישראל – כהן (13.02.2008)].
2. גם במקרים, בהם נוכח בית המשפט כי סיכויי התביעה קלושים, בית המשפט לא יחסום בפני התובע את האפשרות לברר את תביעתו לגופה [ראו למשל: בג"צ 254/73 צרי חברה פרמצבטית וכימית נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פד"י כח(1) 372; ע"א 76/86 ד"ר פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג() 124]; בר"ע (ארצי) 12384-02-12 טרבלסי-wongchomphoo monrudee (החלטה מיום 10.02.2012)], שם חזר בית-דין הארצי על הנסיבות בהן ייעתר בית-הדין לבקשה למחיקה על הסף, וכדלקמן:

"מתן סעד של מחיקת תביעה על הסף מחוסר עילה מחייב קביעה, שגם אילו היו העובדות הנטענות לביסוס העילה מוכחות במלואן, אין בנמצא עילה מצד הדין אשר מאפשרת היענות לתביעה [ע"א 6313/01 עיזבון המנוח שיאון ז"ל - הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, נ(1) 567]. על כן, נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף היא כתב התביעה שהוגש על-ידי התובע, כאשר על בית-הדין לבחון אם בהנחה שיוכיח את טענותיו יוכל לזכות בתביעתו. במסגרת בקשה למחיקת תביעה על הסף מחמת היעדר עילה נדרש בית-הדין ל"בחינה טכנית-פורמאלית של כתב התביעה" בלבד, במסגרתה די בכך שהתובע יראה כי על-פני כתב התביעה בידו עילה בת תביעה [ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ - טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2) 312]".

1. טענות נתבעים לחוסר יריבות ו/או להעדר עילה מחמת אי קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים הן טענות הטעונות בירור עובדתי ולפיכך, אינן מצדיקוץת סילוק התביעה על הסף. באשר לטענת ההתיישנות, בהתאם להלכה הפסוקה דחייה על הסף מחמת התיישנות דורשת זהירות רבה. מחד, על בית המשפט ליתן משקל לזכות החוקתית של התובע, שהיא זכות הגישה לערכאות ומאידך, על בית המשפט לשקול את התכלית והטעמים שבבסיס מוסד ההתיישנות, ובכלל זה: הנזק הראייתי שנגרם לנתבע בחלוף השנים שעלול לפגוע בהגנת הנתבע ולהקשות על בירור האמת העובדתית; אינטרס הנתבע לוודאות בדבר זכויותיו וחובותיו בכל זמן נתון; ההנחה שתובע אשר "ישן על זכויותיו" תקופה ארוכה זנח או ויתר או מחל על תביעתו ועם חלוף הזמן מתבססת הציפייה של הנתבע כי לא ייתבע; הקדשת משאבי השיפוט לעניינים שבהווה ולא להשחתת זמן בגין עניינים שאבד עליהם הכלח והשפעה של הסדרי ההתיישנות על צדדים שלישיים ובמיוחד המדינה, יצרנים, ספקי שירותים ומבטחים, שכן הארכת תקופת ההתיישנות עשויה להשפיע על גובה הפרמיה בחוזה ביטוח ועל מחירי מצרכים ושירותים וכפועל יוצא להשליך על רווחתם של פרטים רבים בחברה [ראו: רע"א 901/07 מדינת ישראל – הועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא ליפל ואח' פ"ד סד(2) 82; ע"ע 592/09 שושנה רנרט נ' צים שירותי ספנות משולבים בע"מ (4.05.2011); ע"ע 1406/02 עיריית גבעתיים נ' משה ברקוביץ ואח' (4.10.2006)]. עוד נקבע כי מקום בו ההכרעה בטענת הסף של ההתיישנות עשויה להביא לסיום ההתדיינות בתביעה ובכך לחסוך מהצדדים ומבית המשפט משאבים ניכרים, שומא על בית המשפט לדון בשאת ההתיישנות כטענה מקדמית.
2. אין מחלוקת שעבודת התובעת באולמי שמפיין הסתיימה ביום 14.3.2014, בעוד שהתביעה דנן הוגשה ביום 4.10.2021 בחלוף למעלה משבע שנים ממועד סיום העבודה. התובעת הגישה תביעה קודמת שלא הוכרעה כלפי הנתבעים 2 ו – 4 ולפיכך, אין מקום לטענות הנתבעים למעשה בית דין ו/או השתק שיפוטי ו/או שימוש לרעה בהליך שיפוטי שיש בו כדי לחסום הגשת תביעה חדשה. כך גם, התביעה הראשונה עוצרת את מרוץ ההתיישנות בתקופה בה היה ההליך הקודם תלוי ועומד היינו מיום 5.6.2014 ועד ליום 17.4.2016 בהתאם לסעיף 15 לחוק ההתיישנות. עם זאת, התביעה הראשונה לא הוגשה כלפי הנתבעת 5 ועל כן, התביעה כלפי נתבעת 5 התיישנה במלואה בחלוף למעלה משבע שנים ממועד סיום העבודה. יצוין כי התביעה הראשונה הוגשה על ידי התובעת תוך ייצוג משפטי ולפיכך, לא ניתן לקבל את טענות התובעת ולפיהן המידע המלא בדבר זהות המעסיקים לא היה בידיעתה כאמור בסעיף 8 לחוק ההתיישנות וכי המעורבות של הנתבעת 5 נודעה לה רק במהלך ניהול הליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבעת 1 ומר משה איטח. כך גם, רכיבי התביעה שלא נתבעו על ידי התובעת במסגרת התביעה הראשונה – ביטוח בריאות, תמורת הודעה מוקדמת, דמי נסיעות, תוספת וותק, פיצוי בגין העדר שימוע ופיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד התיישנו בחלוף למעלה משבע שנים ממועד היווצרות העילה. גם התביעה לפיצויי הלנה התיישנה מהותית בחלוף למעלה משנה ממועד סיום העבודה ועד להגשת התביעה הנוכחית (בניכוי התקופה בה התנהלה התביעה הראשונה). באופן דומה, התביעה לפדיון חופשה התיישנה בחלוף 3 שנים ממועד סיום העבודה ועד להגשת התביעה הנוכחית (בניכוי התקופה בה התנהלה התביעה הראשונה).

14. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בתום ההליך.

15. הוראות בדבר במשך ההליכים יינתנו בנפרד.

ניתן היום, ח' חשוון תשפ"ג, (02 נובמבר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.