הבקשה שבפניי עניינה להתיר למבקש (לתובע) לצרף לראיותיו שתי ראיות נוספות, לאחר סיום שמיעת פרשת התביעה. האחת – "דו"ח המוסד לביטוח לאומי באשר לתקופות עיסוק התובע" שתיים – "פניות התובע למעסיקים פוטנציאליים"

לגישת המבקש, יש מקום לצרף את דו"ח המל"ל על מנת לשקף בפני ביה"ד נתוני אמת באשר להיסטוריה התעסוקתית שלו ועל מנת לאפשר בבוא העת (בשלב הסיכומים) להציג גרסה שונה מזו שהוצגה בפניו בעת שנחקר בחקירה נגדית.

באשר לפניות למעסיקים פוטנציאליים טוען המבקש, כי יש באופי השאלות שנשאל כדי לייצר עמימות הן באשר לשאלה האם הוא עובד נכון להיום? או האם עבד מאז פיטוריו? על מנת להסיר את אי הבהירות יש באותן פניות למעסיקים, כדי להשלים את מלוא התמונה, בשים לב כי הדבר התבקש בחקירה חוזרת ולאחר ששמע את ביה"ד, בחר זה שלא לעמוד על השאלה במתכונתה תוך שציין כי יש בכוונתו להגיש בקשה להשלמת ראיות.

מנגד טוענת המשיבה- באשר לדו"ח המל"ל - לפי הנטען, המבקש אינו משקף מציאות כהווייתה תוך שהמשיבה מבהירה כי הנתונים אודות תקופות העיסוק נשאבו מתוך דו"ח האקטואר מטעמו. במילים אחרות, הנתונים שהוצגו לתובע נלקחו ממסמך שהוא עצמו הגיש (חוות דעת אקטואר) ולא מדו"ח המל"ל. כנגזרת מכך חוות הדעת נשענת על נתונים לא נכונים ויש בצרוף הדו"ח כדי לשנות חזית ובדרך אגבית לתקן את חוות הדעת. ככל שלטענת התובע דו"ח האקטואר מדויק הרי שאין בהוספת מסמכים נוספים כדי לשנות את תמונת המצב ואם חוות הדעת אינה משקפת מציאות, הרי שלא היה מקום להגיש את חוות הדעת. למבקש לא היתה כל מניעה לצרף לתצהירו את דו"ח המלל במסגרת ראיותיו ולא הוצגה כל סיבה מדוע לא צורף עד עתה. כמו כן לא הוברר כיצד המבוקש יסייע בגילוי האמת שעה שהאקטואר מטעמו ציטט מהדו"ח עצמו.

באשר לפנייה למעסיקים – טוענת המשיבה כי התובע לא נשאל על מאמציו לחפש עבודה לאחר פיטוריו. הוא נשאל -האם עבד? ותשובה היתה ברורה ואינה דורשת השלמת הבהרה. על כן ממילא אין לתובע זכות לחקירה חוזרת על נושא בו לא נשאל. הנתונים בדבר חיפוש עבודה היו בידי המבקש בטרם הגיש את תצהירו ומשיקוליו בחר שלא לצרפם. מדובר במקצה שיפורים מבלי שניתן הסבר מניח את הדעת לעיתוי בהגשת הראיות וממילא לא תמך את הבקשה בתצהיר מתאים. באשר לפסיקה אליה הפנה המבקש אינה מתאימה למקרה שבפנינו. הבקשה הוגשה לאחר סיום פרשת התביעה. מדובר בניסיון לייצר יתרון דיוני בלתי הוגן תוך שיאלץ את המשיבה להגשת ראיות נוספות ככל שביה"ד יתיר קבלת הראיות.

אחר שנתתי דעתי לעמדות הצדדים, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות, ואבאר נימוקי לכך: אכן צודקת המשיבה בטיעוניה, מדובר במסמכים שלא היתה כל מניעה מלהגישם במסגרת תצהיר התובע או לפחות לבקש לצרפם לפני שהחל להעיד על תצהירו.

קבלת הראיות בעיתוי שמבוקש לצרפן יהווה יתרון דיוני ומהותי למבקש ויפגע בזכות המשיבה. ככלל, על בעל דין להגיש ראיותיו ב"חבילה אחת" - אמנם, בית המשפט רשאי לקבל ראיות נוספות בשלבים מאוחרים של הדיון ואף לאחר הגשת סיכומי הצדדים אולם, על בית המשפט לעשות שימוש זהיר ומדוד בסמכות זו וככלל יש להקפיד על סדרי דין תקינים, לרבות המצאת ראיות בשלב הנועד לכך. הטעם לכך - שיקולים של מדיניות הקשורים הן ביעילות ניהולו של ההליך הספציפי, והן ביעילות מערכת המשפט בכלל.

קיימים ארבעה מבחנים להתיר הגשת ראיות שלא הובאו במועד: האחד - תרומתה של הראיה לגילוי חקר האמת ולמתן הכרעה צודקת בתובענה. שניים - עוצמת הנזק הראיתי והדיוני שיגרם לבעל הדין עקב הגשת ראיה לאחר שטען את טענותיו והביא את ראיותיו, באופן העלול להפר את האיזון ביניהם. שלישית , הנסיבות בגינן לא הוגשה הראיה במועד ומידת אחריותו ותום ליבו של בעל הדין לאיחור בהגשת הראיה, והאם אי-הבאת הראיות נבעה מנסיבות שאינן תלויות בו. רביעית, עוצמת הפגיעה בניהולו התקין של ההליך וההכבדה על בעל הדין שכנגד.

יישומם של המבחנים שפורטו לעיל מבססים מסקנה כי אין להתיר למבקש לצרף את הראיות לאחר שלב פרשת התביעה. לא שוכנעתי כי אי צירוף המסמכים יפגע בזכות מהותית של המבקש ואין היא נדרשת לחקר האמת. המדובר בקבוצת מסמכים טכניים ולא מהותיים. כפי שהטיבה המשיבה לציין לא היה מקום להבהיר במסגרת חקירה חוזרת את מה שהיה ברור. המבקש לא נשאל על מאמציו לחפש עבודה לאחר פיטוריו אלא השאלה התמקדה - האם עבד? וזה השיב תשובה ברורה שאינה מצריכה הבהרה. על כן ממילא אין למבקש זכות להשלמת מסמכים על עניין שלא נשאל.

מחדליו של המבקש, אינם שוליים או מינוריים. שכן זה לא השכיל להביא ולו בדל של נימוק מדוע לא הוגשה בקשה מתאימה טרם שלב הגשת תצהירי העדות.

ניהולו התקין של ההליך הדיוני אכן מחייב כי בית המשפט ישמור על הכללים הקובעים את סדר הבאת הראיות ובכללם העיקרון שלפיו אין להגיש ראיות לאחר שנסתיים שלב הגשת התצהירים בפרט לאחר שהסתיים שלב שמיעת ראיות המבקש. במקרה שבפני, בחר המבקש לפעול בעיתוי מאוחר. ניכר כי המדובר במסמכים שהיו מצויים ברשות המבקש לאורך כל ההליך ובכוונת מכוון הם לא צורפו לראיותיו, דבר המלמד על חוסר תום ליבו של המבקש.

העוול שיכול להיגרם למשיבה כתוצאה מהאיחור אמנם ניתן היה לתיקון על ידי חיוב המבקש בהוצאות ואולם לא יהא בכך כדי לרפא את הפגם שעה שלא יהא בכוחה כדי לחקור את המבקש לאחר שזה סיים את עדותו.

לא נראה כי היתה כל מניעה לפחות בשלב שקדם לחקירת המבקש לבקש לצרף המסמכים. אין ספק כי המבקש, פעל בעיתוי מאוחר בשים לב כי אין בפי המבקש הסבר כלשהו המניח את הדעת ביחס למחדליו. תכליתו של ההליך אינו רק פרוצדורלי אלא נועד להבטיח גם את זכויותיו של הצד שכנגד. במצב דברים זה, ובשים לב כי המדובר בראיות טכניות, אין זה מצדיק סטייה מסדרי הדין ודין הבקשה להידחות.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 1000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום ריבית והצמדה כדין.

ניתנה היום, כ"א אדר תשפ"ג, 14 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.