בפני בקשת הנתבעים לביטול פסק דין שניתן ביום 21.10.22 בהיעדר כתב הגנה.

בהחלטתי מיום 14.8.22 הוריתי לנתבעים להגיש כתב הגנה בתוך 30 ימים ועד ליום 6.10.22.

לפי הנטען בבקשה, ביום 3.10.22 הוגש כתב ההגנה לתיק וביום 6.10.22 התקבלה הודעת המזכירה המשפטי כי כתב ההגנה נדחה מן המרשם.

באותו היום הוגש כתב ההגנה בשנית אך עקב פגרת סוכות רק ביום 18.10.22 התקבלה הודעת המזכירה המשפטית בדבר הדחייה מן המרשם.

ביום 18.10.22 הוגש כתב ההגנה בפעם השלישית ובתאריך 20.10.22 התקבלה הודעה נוספת על דחייה מן המרשם.

באותו היום נשלח כתב ההגנה פעם נוספת והוא התקבל לרישום במועד זה ביום 20.10.22.

התובעים מתנגדים לבקשה ולפי עמדתם, יש לדחות הבקשה משאינה נתמכת בתצהיר על אף שכולה מתבססת על טענות עובדתיות.

הנתבעים מפנים להחלטת המזכיר המשפטי לפיה מועד ההגשה הוא 20.10.22 עליה לא ערערו. מה גם שלא צורפו לבקשה הגירסאות הקודמות של כתב ההגנה והודעות הדחייה שהופקו ע"י המזכיר המשפטי וכל שהוצג הם מספרי האסמכתאות.

מדובר בבקשה שניה לביטול פסק דין בהיעדר הגנה מבלי שקדמה לה בקשה להארכת המועד על אף שכתב ההגנה נדחה מן המרשם ארבע פעמים, באופן המעורר חשד כי הנתבעים בחרו בדרך זו ל"מקצה שיפורים" על מנת להרוויח זמן.

הנתבעים מבקשים ליתן משקל להוצאות שהושקעו מצדם לשם הגנה על שמם הטוב ולעובדה כי הותרת פסק הדין על כנו אינה פוגעת בנתבעים שאינם מתנגדים לקיומו של צו המניעה האוסר על פרסום פרסומים הפוגעים בתובעים.

לחילופין וככל שיורה בית המשפט על ביטול פסק הדין מבוקש להתנות בהפקדה של מלוא סכום ההוצאות שנקבע בפסק הדין בסך של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין וכי צו המניעה הזמני יהפוך לקבוע עד להחלטה אחרת וכן כי מזכירות בית המשפט תשיב לתובעת 1 את הסכומים שהפקידה כתנאי למתן הצו הזמני.

כידוע, כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד אינו פגום סמכותו של בית המשפט לבטלו היא סמכות שברשות ונתונה לשיקול דעתו, ובית המשפט יבחן את סיבת מחדלו של המבקש להתגונן ואת סיכויי ההצלחה שהגנתו תתקבל.

בהתאם לתקנה 33(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 "מסמך שלא אושרה קבלתו רואים אותו כאילו לא הוגש מלכתחילה".

תקנה 33(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קובעת כי "אם טרם חלף המועד להגשת מסמך, ניתן לתקן את הפגם בתוך פרק הזמן שנותר להגשה; הוגש כתב הגנה, כתב תשובה, תביעה שכנגד, הודעת צד שלישי, בקשת רשות ערעור וערעור ולא קובל על ידי המזכיר המשפטי, יהיה ניתן לתקן את הפגם בתוך שבעה ימים מהמועד שלא קובל או עד היום האחרון להגשתו, לפי המאוחר".

המסמך הראשון הוגש ביום 3.10.22 אך הוא לא התקבל לרישום עד ליום 20.10.22.

פרק הזמן של שבעה ימים חלף ממועד ההגשה הראשון ועד למועד קבלתו לרישום.

במסגרת זו יש לבחון את מחדל הנתבעים מלהגיש את כתב ההגנה בתוך שבעה ימים מהמועד בו דחתה המזכירה המשפטי את הניסיון להגיש את כתב ההגנה.

לפי הנטען ביום 6.10.22 בו נדחה המסמך בפעם הראשונה הוגש כתב ההגנה בשנית אך עקב פגרת סוכות רק ביום 18.10.22 התקבלה הודעת המזכירה המשפטית בדבר הדחייה מן המרשם. בו ביום הוגש כתב ההגנה בפעם השלישית ובתאריך 20.10.22 התקבלה הודעה נוספת על דחייה מן המרשם.

עיון במסמכי הבקרה שבמערכת הנט מאשש את טענות הנתבעים בדבר ההגשות ומועדיהן וכפי שניתן לראות בהתאם למספר האסמכתאות שצוינו בבקשה. בנסיבות אלו איני מוצא באיחור בקבלת כתב ההגנה למרשם משום זלזול בבית המשפט או התעלמות מדעת מההליך השיפוטי.

בנוסף וכפי שציינתי בהחלטתי הקודמת, התרשמתי כי על פניו יש לנתבעים טענות הגנה המצריכות בירור עובדתי וראייתי, ובשים לב לנטייה להכריע בסכסוכים לגופו של עניין כל עוד אין מדובר בזלזול בוטה בבית המשפט ובמחדל שניתן לכפר עליו באמצעות הוצאות.

לפיכך בהתחשב בכלל הנסיבות ולאחר שנתתי הדעת לכך שמדובר בבקשה שניה לביטול פסק דין בהיעדר הגנה ולכך שלא הוגשה בקשה להארכת מועד או למצער הודעה בדבר ההגשות שנדחו מן המרשם, אני סבור כי ניתן יהיה לרפא את המחדל שבאי הגשת כתב ההגנה במועד בפסיקת פיצוי עבור ההוצאות והטרחה שנגרמו לתובעים.  

לאור האמור פסק הדין מיום 21.10.22 יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות התובעים בסך של 3,000 ₪ אשר יופקדו בקופת בית המשפט בתוך 30 ימים.

במידה ולא יופקד הסכום בתוך המועד הנקוב תיחשב הבקשה כאילו נדחתה ופסק הדין יוותר על כנו.  לאחר הפקדת הסכום יהיו התובעים רשאים לעתור להעברת סכום זה לידי בא-כוחם.

ניתנה היום, י"א כסלו תשפ"ג, ‏05 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.