1. מונחת לפניי בקשה לעיכוב הליכים על פי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח- 1998, נוכח קיומה של תניית בוררות בין הצדדים.

2. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בתניית הבוררות, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכמים שנחתמו ובתכתובות שצורפו, מצאתי כי דין הבקשה לעיכוב הליכים – להתקבל, וזאת מן הטעמים הבאים.

3. סעיף 5 לחוק הבוררות התשכ"ח -1998, קובע כך:

"5.(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

(ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.

(ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות."

4. בהתאם להלכה הפסוקה, הכלל הוא כי ביהמ"ש ייטה לכבד תניית בוררות עליה הסכימו הצדדים ויורה על עיכוב הליכים בתובענה שהוגשה לביהמ"ש חרף קיומה של תניית בוררות, אלא אם קיים טעם מיוחד לכך שהסכסוך לא יידון בבוררות. שלושת התנאים לעיכוב הליכים בשל תניית בוררות, כעולה מסעיף 5(א) לחוק הבוררות, הם אלו: קיומו של הסכם בוררות בכתב בין הצדדים, תחולתו של ההסכם על הסכסוך שבשלו הוגשה התובענה, ונכונותו של המבקש לנהל הבוררות בתום לב.

5. במקרה דנן, אין מחלוקת בין הצדדים בדבר התקיימותם של שני התנאים הראשונים. סעיף 19 להסכם, שכותרתו "פתרון מחלוקות", מהווה תניית בוררות מפורשת וברורה, לפיה הסכימו הצדדים לפנות במקרה של מחלוקת לגישור ואחר כך לבוררות בפני עו"ד יאיר שלו, וככל שלא יהיה מעוניין לשמש בורר - לבורר שימונה בהסכמה, ולחילופין לבורר שימונה ע"י יו"ר לשכת עורכי הדין. תניית בוררות זו פורטה גם בהסכם הנוסף, נושא תאריך 8.8.21, וכך עוד קיבלה ביטוי בהסכם הפשרה מיום 2.9.21, במסגרת סעיף 4.3 להסכם. מכאן יוצא אפוא, כי הצדדים לא זנחו את הסכמתם לתניית הבוררות, שעלתה בכל ההסכמות שהיו ביניהם. יתר על כן, עניינה של התובענה באכיפת ההסכם על הנתבעות, כך שתניית הבוררות משתרעת על המחלוקת נשוא התובענה, ומכאן שמתקיים גם התנאי השני.

6. אשר לתנאי השלישי, בדבר נכונותן של הנתבעות לקיים הליך הבוררות, לטענת התובעים, הנתבעות גררו רגליים ויצרו סחבת בניהול הבוררות, העולה כדי טעם מיוחד המצדיק אי כיבודה של תניית הבוררות. ואולם, לא מצאתי לקבל טענה זו, שכן ממקרא תשובתו של עו"ד יאיר שלו מיום 16.3.22, שצורפה לתשובת התובעים, עולה כי כלל לא הומצא לידיו כתב התביעה לצורך ניהול הבוררות, וההתקשרויות הקודמות עִמו באו בגדרם של הליכי גישור ופישור בין הצדדים. כמו כן, עו"ד שלו ציין עוד במכתבו כי לאור ההיכרות הקודמת עִמו, לא ראוי עוד שהוא ישמש כבורר בין הצדדים, עניין העולה בקנה אחד עם סעיפים 4.1-4.2 להסכם הפשרה, לפיהם הוא חדל מתפקידו. לכן, משלא פנו התובעים לנתבעות לצורך מינוי בורר מוסכם אחר, או לחילופין למינוי בורר ע"י יו"ר לשכת עורכי הדין, הרי שלא ניתן לקבל את טענתם כי הנתבעות איבדו את זכותן לעמוד על תניית הבוררות המוסכמת.

7. בנוסף, לא הוצגו אסמכתאות בידי התובעים המעידות על חוסר נכונותן של הנתבעות לקיים את הליך הבוררות או לגרור רגליים. טענות התובעים כי הנתבעות לא עמדו בחיוביהן בהתאם להסכמים הקודמים שנחתמו, הן טענות המצריכות בירור לגופו של ההליך, ואין בהן כדי להצדיק אי כיבודה של תניית הבוררות, באופן המנוגד לכלל. יש לציין עוד, כי הליך הבוררות הוא מחייב להבדיל מהליך גישורי אשר הוא בעל אופי לא פורמאלי, ומשכך לא ניתן לקבל את הטענה כי היעדרות מפגישות אלו עולה כדי סחבת וגרירת רגליים במסגרתו של הליך בוררות מחייב. ככל שיחלו הליכי בוררות, תהא הסמכות לבורר להסיק מסקנות שתהנה מחייבות בהתאם לדין.

8. אשר על כן, ומהנימוקים שפורטו לעיל, מצאתי להיעתר לבקשה ולהורות על עיכוב ההליכים בתיק, תוך הפניית הצדדים להליך של בוררות כמוסכם עליהם, אם על ידי בורר מוסכם ואם על ידי מינויו של כזה על ידי יו"ר לשכת עורכי הדין. הצדדים יפעלו למינויו של בורר מוסכם בהתאם ללשון התנייה בתוך 14 ימים, ובאין הסכמה – יפנו ליו"ר לשכת עורכי הדין לצורך מינוי הבורר.

9. בנסיבות העניין, ומשטרם הוגש כתב הגנה ע"י הנתבעות, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תשפ"ב, 15 יולי 2022, בהעדר הצדדים.