1. לפני בקשה מיום 15.08.2022 מטעם הנתבעות בתביעה העיקרית (המבקשות) להורות על ביטול צו עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד ביום 29.03.2022 (להלן:" הבקשה").
2. ברקע לבקשה, תביעה לאכיפת פסק דין שהגישו התובעים (המשיבים) כנגד הנתבעות בסך של 1,020,000 ש"ח בגין אי תשלום כספים שהינם נשוא הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים ביום 02.09.2021. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין ביום 09.09.2021 בבית משפט השלום בתל אביב בת.א. 59051-08-21.
3. בבקשה טענו הנתבעות- כי הבקשה למתן הצו עיקול והן צו העיקול שהוגש כבקשה לסעד ארעי, כמו גם יתר המסמכים הרלוונטיים, לא הומצאו להן- לא במועד ולא בכלל. לדידן, התובעים פעלו באופן מכוון כדי להימנע מהמצאת הצו ויתר המסמכים.
4. התובעים טענו כי הצו ניתן ביום 29.03.21 כאשר הערבות שנתבקשו להפקיד בוצעה ביום 06.04.22. לפיכך, הצו נכנס לתוקפו ביום ההפקדה וכבר למחרת, ביום 07.04.22 המציאו את המסמכים למשרדי הנתבעות במועד האמור בהתאם לתקנות. התובעים הציגו בתשובה לבקשה שני אישורי מסירה חתומים על ידי שליח הדואר.
5. שני דיונים התקיימו בבקשה; הראשון ביום 23.08.22 (להלן: "הדיון הראשון") והשני ביום 29.12.22 (להלן: "הדיון השני"). הדיון הראשון הופסק בשל בקשת הנתבעות לפסול את המוטב, בקשה שנדחתה על ידי כבוד נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות בפסק דין שניתן ביום 03.11.2022. בדיון השני נחקרו התובע 1, עו"ד יאיר פנחסי (להלן: "עו"ד פנחסי"), ושליח דואר ישראל שביצע את המסירה לנתבעות מר אבי יהב (להלן: "מר יהב").
6. בבואי לדון בבקשה לביטול צו עיקול זמני, אתן דעתי תחילה לשאלה האם הצו בתוקף. במידה והתשובה חיובית, אבחן כדלקמן:

א. האם מבקש צו העיקול הניח תשתית עובדתית המבססת ראיות מספיקות לכאורה בדבר קיומה של עילת תביעה. בעניין זה, די בכך שיוכח כי התביעה אינה טורדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה (א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה שתיים עשרה 863 תשע"ו- 2015).

ב. הצגת ראיות מהימנות לכאורה לפיהן קיים חשש סביר שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין, ככל וזה יינתן לטובת התובעים.

ג. האם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים או המשיבים. היינו, למי מהצדדים יגרם נזק חמור יותר ממתן צו העיקול.

ד. תום ליבו של המבקש.

1. תוקף הצו- תקנה 97(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 (להלן: "התקנות") קובעת כהאי לישנא:

"נתן בית המשפט סעד זמני ארעי במעמד צד אחד, יומצאו במסירה אישית למשיב העתקים של הצו, הבקשה והמסמכים המצורפים אליה וכן העתק כתב הערבות, בלא דיחוי ולא יאוחר משלושה ימים ממועד מתן הצו".

1. הצו נכנס לתוקפו ביום 06.04.22. התובעים צרפו 2 אישורי מסירה מיום 07.04.22 חתומים על ידי מר יהב, אשר ביצע את המסירה לנתבעות. עוד יצוין, כי על גבי אישורי המסירה, בסמוך לחותמות, מופיע בכתב יד שמה של גב' "חגית הראל" (להלן: "חגית") כמי שקיבלה את המסירה מטעם הנתבעות.
2. בדיון טען עו"ד פנחסי כי הוא מכיר באופן אישי את משרדי הנתבעות והנחה את מר יהב כיצד להגיע אל המשרדים על מנת לבצע את המסירה כדין.

"אני יודע מידיעתי האישית שהמסירה בוצעה, השליח התקשר אליי כדי לקבל הנחיות איך להגיע למקום, המשרדים של המבקשות, היה איתי גם בטלפון כשהנחיתי אותו לעלות לקומה שנייה, לפנות שמאלה והוא ענה לי בתגובה כן אני רואה את הדלת, אני נכנס" (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון השני, ש' 21).

1. אשר לזהותה של חגית, שנטען כי קיבלה את המסירה עבור הנתבעות וחתמה על אישורי המסירה טען ב"כ הנתבעות כי הם אינם יודעים מי זו "חגית הראל":

"לשאלה מי זו חגית שחתומה לכאורה, אני משיב שאני לא יודע מי זו חגית, יש אלף חגית" (עמ' 4 לפרוטוקול הראשון, ש' 33).

1. מנגד, עו"ד פנחסי טען כי חגית עובדת אצל הנתבעות והוא מכיר אותה באופן אישי מהתקופה שעבדו יחדיו אצל הנתבעות. יצוין, כי לטענת נתבע 1 הוא כיהן בעברו כמנכ"ל הנתבעות.

"לטענתנו הם יודעים על זה ב-7.4 כי נמסר במשרדם. ואם רוצים במידה ועו"ד טורקלטאוב לא יודע, אני יודע מי זו חגית, זו בחורה שעובדת במשרד במכירות של נתבעת 2. אני עבדתי במשרד קודם לכן אני מכיר את חגית" (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון הראשון, ש' 8).

1. בעדותו ציין מר יהב כי הוא זה שביצע את המסירה לנתבעות, חתם על אישורי המסירה וציין בכתב ידו את מועד המסירה. לכשנשאל אודות אופן ביצוע המסירה, השיב על זו הדרך:

"כשאני מגיע לחברה, מבקשים ממני חותמת של החברה, אני לא מגיע לבן אדם פרטי. כל אחד שם יכול לחותם לי. בבית פרטי שמופיע מישהו מסוים אני מוודא שהוא מעל גיל 18, בן משפחה בקרבה ראשונה ואני מחתים אותו ובחברה אני מחתים פקידה" (פרוטוקול הדיון השני, עמ' 11, ש' 9) [...] "באישור מסירה מופיע לכבוד הנתבעות והפרטים, הייתה שם בחורה שנתנה חותמת וזהו" (עמ' 12, ש' 4).

1. יוער, כי לפי טענת התובעים, מר יהב חתם על תצהירים אך בשל טעות הם לא צורפו לבקשה למתן צו עיקול זמני.
2. לאחר שהתאפשר לי להתרשם באופן בלתי אמצעי מעדות העדים, אני מוצא את עדותו של מר יהב כאמינה. עדותו נמצאה עקבית, רצופה, ברורה וגובתה באישורי המסירה שהוצגו, בהם נראית חתימתו בצירוף ציון תאריך המסירה. אף עדותו של עו"ד פנחסי נמצאה אמינה בעיניי. גרסתו לפיה הוא עבד אצל הנתבעות ומשכך הוא מכיר את מיקום המשרדים ואת חגית, לא נסתרה.
3. נוכח החומר המצוי בתיק, ולאור אמינות העדים אשר לקחו חלק בהמצאת הצו ויתר המסמכים הרלוונטיים, הגעתי לכלל דעה כי ההמצאה בוצעה כדין בהתאם לתקנה 97(ד) לתקנות. לא שוכנעתי כי התובעים "פעלו באופן מכוון כדי להימנע מהמצאת הבקשה, צו העיקול והצרופות למבקשות" כפי שטענו הנתבעות (ס' 17 לבקשה). נמצא כי ההפך הוא הנכון.
4. לאחר שהקשבתי לטענות באי כוח הצדדים ובחנתי את הראיות והעדויות בשני הדיונים, הגעתי לכלל דעה כי התובעים עמדו בנטל הדרוש להנחת תשתית עובדתית המבססת ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיום עילת תביעה. נוסף על כך, התובעים הראו כי אם לא יוותר הצו על כנו, אזי הם יתקשו במימוש פסק הדין. באשר למאזן הנוחות, מצאתי כי הוא נוטה לטובת התובעים. בכל הקשור ליסוד תום הלב, לא נמצאו ממצאים שיש בהם כדי לשלול מהתובעים את הזכות להבטיח את ביצוע פסק-הדין באמצעות צו העיקול.
5. סיכויי התביעה- יוער, כי במסגרת הדיון בבקשה, בית המשפט אינו נדרש לבחינה מעמיקה ויסודית של הראיות בתביעה העיקרית. כמו כן, מגיש הבקשה אינו מתבקש להוכיח כי בהכרח ינצח בתביעתו (יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש 478 תשע"ט). הנתבעות, מצדן, יכולות להתנגד להטלת העיקול הזמני, אם יניחו תשתית עובדתית ומשפטית המעמידה את העילה הנטענת בכתב התביעה בספק ניכר (ר"ע 490/86 יונה נ' מקמילן, פ"ד מ(4) 115 (1986)).
6. כאמור, הצדדים חתמו על הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. לא הוגש ערעור על פסק הדין. התביעה העיקרית הוגשה לאחר שהנתבעות לא קיימו לכאורה את התחייבויותיהן כאמור בפסק הדין. בדיון הראשון טען ב"כ הנתבעות כי "אין הפרת הסכם. ראשית כי יש לי טענת קיזוז שאנחנו מגבשים בגין כספים שנטלו שלא כדין על ידי התובע, שעשה קנוניה עם צד שלישי" (עמ' 2, ש' 15). נמצא, כי מדובר בטענות בעלמא אשר לא גובו באסמכתאות ולא קיבלו ביטוי בבקשה.
7. בעצם הצגת הסכמות הצדדים, על ידי התובעים, אשר קיבלו תוקף של פסק דין, עלה בידיהם להניח תשתית עובדתית המבססת ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיומה של עילת תביעה. בשלב זה של ההליך, ובשים לב לטענות הנתבעות בבקשה, לא ניתן לקבוע כי עלה בידיהן להניח ספק ניכר בקיומה של עילת תביעה. למען הסר הספק יוטעם, כי בחינת סיכויי התביעה נעשית באופן לכאורי ואין בהחלטה בעניין זה כדי לקבע עמדה ביחס לסיכויי התביעה העיקרית.
8. יסוד ההכבדה- נמצא, כי הונחה תשתית לקיומו של יסוד ההכבדה. כחלק משיקולים הטמונים ביסוד ההכבדה, יש להתחשב בסכום התביעה. בנידון דידן, סכום התביעה, 1,020,00 ₪, מהווה אינדיקציה ראשונית ומשמעותית לקיומה של הכבדה. מדובר בסכום גבוה. עם זאת, אין מדובר באינדיקציה רלבנטית יחידה.
9. בסעיף 46 לבקשת התובעים למתן צו עיקול זמני הם מונים כ-עשרים (20) הליכים משפטיים, בשלבים שונים, התלויים ועומדים כנגד הנתבעות (תיקי הוצאה לפועל, בקשות לעיקולים, תביעות משפטיות וכו). לטענת התובעים, היקף התביעות ותיקי ההוצאה לפעול מסתכם בסך של כ-30 מיליון ₪. בבקשה אין כל התייחסות להליכים משפטיים המתנהלים כנגד הנתבעות וכפועל יוצא, להיקף חובות הנתבעות.
10. יוער, כי על מנת לעמוד בדרישות הקבועות בדין, התובעים אינם נדרשים להניח ביסוס ראייתי של הברחת נכסים. די בהנחת תשתית עובדתית לביסוס הכבדה על ביצועו. תמונת המצב מלמדת על כך שנמצא ביסוס לקיומו של יסוד ההכבדה.
11. מאזן הנוחות- היחס בין הדרישות המצטברות הקבועות בדין – קיומה של עילת תביעה וביסוס יסוד ההכבדה – הוא יחס של "מקבילית כוחות". ככל שנמצאו ראיות מהימנות יותר לקיומה של עילת תביעה, כך הדרישה להצגת תימוכין לביסוס יסוד ההכבדה היא נמוכה יותר, ולהיפך. נוכח אופי וטיב הראיות ביחס לעילת התביעה, ובשים לב לשיעור החוב הגבוה, נמצא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת התובעים.
12. אשר לתום הלב של התובעים- הנתבעות לא הציגו טעמים שיש בהם כדי לשלול מהתובעים את הזכות להבטיח את ביצוע פסק הדין, ככל ויתקבל, באמצעות צו העיקול.
13. לאור המקובץ לעיל, ולאחר שהגעתי לכלל דעה כי התנאים לצורך מתן צו עיקול זמני מתקיימים, אני דוחה את בקשת הנתבעות לביטול הצו לעיקול זמני.
14. כאמור, שני דיונים התקיימו במסגרת הליך דנן. לפיכך, הנתבעות יישאו בהוצאות התובעים בגין הליך זה בסך של 10,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום.

ניתנה היום, י' טבת תשפ"ג, 03 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.