1. לפניי בקשת התובעים למתן פסק דין בהיעדר הגנה ועל פיו הם זכאים להירשם (יחד עם עיזבון המנוחה ג'מילה ז"ל) כבעלים של 20/32 חלקים בחלקה הידועה כגוש 19391 חלקה 76. הבסיס לסעד ההצהרתי הנתבע הוא 3 הסכמי מכר : הסכם משנת 1979 (על פיו מכר המנוח יחיא ,שיורשיו הם הנתבעים 40-55 ,למנוחה ג'מילה 5/32 מזכויות הבעלות בחלקה), הסכם משנת 1987 (על פיו מכר המנוח חוסין ,שיורשיו הם הנתבעים 57-61 ,למנוחה ג'מילה 5/32 מזכויות הבעלות בחלקה) והסכם משנת 1995 (על פיו מכרו נתבעים 2 ו 14 לתובעים 2 ו-4 את זכויותיהם מכוח הסכם חלוקת עיזבון של המנוח אחמד, זכויות שמהוות אף הן 10/32 מזכויות הבעלות בחלקה.
2. בהחלטה מיום 15.7.22 נדרשו התובעים להמציא את ההסכם המאוחר-משנת 1995 וככל שההסכם השני משנת 1987 אף הוא אינו בנמצא, יש לתמוך זאת בתצהיר (נקבע כי על פי כתב התביעה, לכאורה, רק ההסכם הישן, בגין העסקה הראשונה משנת 1979 אבד, ואילו לגבי השניים הנוספים, המאוחרים יותר, אין כל התייחסות מצד התובעים (ולכאורה אף לא סביר כי ההסכם משנת 1995, אשר התובעים 2 ו- 4 הינם צד לו, אבד ) . הבסיס לדרישה זו הוא מאחר שמדובר בעסקאות במקרקעין הטעונות מסמך בכתב, ולמרות שהנתבעים לא התגוננו, בית המשפט איננו חותמת גומי לאישור עסקאות מעין אלו ויש מקום לדרוש בכל מקרה וגם בהעדר הגנה ראיות להוכחת קיומן של עסקאות בעלות השלכות רוחב ביחס לזכויות במקרקעין.
3. בהודעתם מיום 15.9.22, סעיף 2, טענו התובעים כי עשו מאמצים "כבירים" לאיתור המסמכים הנוגעים לעסקאות לעיל ואף פנו לעו"ד חסן נסאר ג'רבוני שייצג ב-3 העסקאות לעיל אך ניסיונות האיתור של המסמכים- עלו בתוהו.
4. בהחלטה מיום 15.9.22, ולאחר שהסתבר מאישורי המסירה שצורפו כי נוהל הליך נוסף בין הצדדים (31268-03-21) שלכאורה לא דווח כנדרש בתקנה 10 (11) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018 (ראו כותרת כתב התביעה בה נכתב כי : "לא קיים הליך משפטי נוסף בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובעים צד לו".),נדרשו התובעים להודיע האם נוהל הליך קודם (וככל שכן לצרף את ההחלטות שניתנו) כמו גם, ולמעשה בעיקר, לתמוך טענתם העובדתית על פיה לא קיימים/אותרו ההסכמים בתצהיר ערוך כדין.
5. בהודעתם מהיום הודיעו התובעים כי אכן נוהל הליך קודם כמפורט לעיל, ותמכו, ארבעתם, הודעתם זו בתצהיר שעל פיו נעשו מצדם מאמצים רבים לאיתור מסמכי העסקאות אך כל ניסיונות האיתור, לא נשאו פרי (סע' 3 לתצהיר המשותף).

דא עקא, מעיון בנספחים עולה כי אותו הליך קודם נוהל בפניי במסגרת (ת"א 31268-03-21) שבו אכן נמחקה התובענה לבקשת התובעים (נספח ה'). מאחר שמדובר בהליך שהתנהל בפני עיינתי בתיק והסתבר כי ניתנו בו החלטות נוספות, אותן לא טרחו התובעים לצרף וזאת למרות שכאמור נדרשו לכך מפורשות בהחלטה מיום 15.9.22 .חמור מכך, באחת ההחלטות (מיום 2.1.22) ניתנה התייחסות מפורשת להסכם משנת 1995, שצורף באותו הליך (ראה סעיף 18 לכתב התביעה המתוקן שם מיום 17.6.21) והתובעים נדרשו שם למסור הבהרות ביחס אליו כמפורט בהרחבה בסעיף 1 לאותה החלטה כדלקמן :"... עוד עולה מן ההסכם שהממכר מתייחס ל-800 מ"ר בלבד, שעה ש10/32 חלקים מהווים 916 מ"ר. יש להבהיר עניין זה בתצהיר, קרי כיצד בוצע מכר שהמנוח אינו בין החיים, זהות החתום על הסכם המכר (שכן אין תעודות זהות), וכיצד מכר אותו גורם (לכאורה נתבע 2 ) בשם כל היורשים את חלקו של המנוח ,זאת גם לאור ה"הואיל הרביעי" בהסכם המכר, ממנו עולה כי קיימים סכסוכים בין השותפים בחלקה בגינם התעכבה העברת הרישום על שם המוכרים. כן יש להבהיר מדוע בהסכם המכר מופיעה מכירה על שטח קטן יותר".

1. לאור האמור, לא זו בלבד שהתובעים לא טרחו לדווח כנדרש על ההליך הקודם כבר בכתב תביעתם, אלא שהם גם מסרו לכאורה תצהיר שאינו אמת ביחס לאי איתורו של ההסכם שלישי משנת 1995 שכן הם עצמם הגישו אותו לפני מס' חודשים בלבד במסגרת הליך קודם. אם לא די בכך, עו"ד המייצגם בהליך זה הוא אותו עורך דין שייצגם בהליך קודם ואשר כאמור צירף את ההסכם משנת 1995 כנספח ט"ו לכתב התביעה המתוקן שם.

קשה להשתחרר מן התחושה שהסיבה בעטיה נהגו התובעים כאמור היא הרצון "לעקוף" את הדרישות וההבהרות שנדרשו כמפורט לעיל בסעיף 1 לאותה החלטה, ובהן למשל, העובדה כי הממכר בהסכם מתייחס ל800 מ"ר בעוד ש10/32 חלקים מהווים 916 מ"ר.

1. חובתו של בעל דין לנהוג בתום לב בנהלו הליך משפטי וסמכותו של בית המשפט למחוק כתב טענות מחמת שימוש לרעה נקבעה מפורשת בתקנה 42 לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט -2018 הקובעת כך:" סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט רשאי הוא, מטעם זה בלבד, למחוק את כתב טענותיו כולו או מקצתו". סמכותו של ביה"מ הוכרה אף בפסיקה שקדמה לתקנות החדשות וראה לדוגמא בשא 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' משה שנפ.
2. לאור האמור, אני מורה לתובעים להבהיר עד ליום 19.10.22 מדוע במצב בו הסתירו מביה"מ הן קיומו הליך קודם (בכותרת התביעה), הן החלטה קודמת באותו הליך והן את העובדה שההסכם משנת 1995 כן מצוי ברשותם (הרי מצוי בידם יחד עם מסמכי התביעה הקודמת שהגישו) ובמיוחד כשבהחלטה הקודמת הובהר לתובעים מפורשות כי יש לצרף את ההחלטות שניתנו בהליך הקודם על מנת שלא יינתנו החלטות סותרות (והנה מסתבר כי דווקא את ההחלטה המצביעה על כך שההסכם האחרון כן צורף וכי ביה"מ העלה לגביו תהיות, בחרו התובעים שלא לצרף ובכך כמעט וגרמו כי תצא החלטה שגויה וסותרת את זו שניתנה בהליך הקודם), מדוע בנסיבות אלו אין להורות על מחיקת התביעה. כמו כן וככל שהתובעים עומדים על הותרת התביעה יצרפו לתגובתם את ההסכם משנת 1995 (מצוי כאמור במסמכים שהגישו בהליך הקודם),תצהיר בו יבהירו מדוע העלימו את ההסכם, מדוע לא צירפו את כל ההחלטות כפי שנדרשו וכן יתייחסו לכל הפרטים אותם נדרשו להבהיר כאמור בסעיף 1 להחלטה מיום 2.1.22 אשר ניתנה בהליך הקודם ומצוטטת בסעיף 5 לעיל.

ככל שלא תוגש תגובה בצירוף תצהיר המתייחס לכל האמור עד למועד שצוין ,אראה בכך בנסיבות הסכמה מטעם התובעים למחיקת התביעה והיא תימחק.

ניתנה היום, ח' תשרי תשפ"ג, 03 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.