1. בהמשך להחלטה מיום 3.10.22, התבקשו התובעים לנמק את התנהלותם ומדוע לא תסולק תביעתם. לאחר ששקלתי את כלל השיקולים הצריכים לעניין לרבות טיעוני התובעים בתצהירם וחשיבותה של זכות הגישה לערכאות, אני מוצאת שלא להורות על מחיקת התביעה, אך יש לתת ביטוי להתנהלות התובעים באמצעות חיוב בהוצאות.
2. ההסבר בסעיף 8 לתצהיר התובעים כאילו "ההסכם" שלא היה ברשותם במקור, אינו משקף את הזכויות שכן נפלה בו טעות סופר ולכן לא חשבו לצרפו, תמוהה לשון המעטה(!) ולמעשה מהווה טענה כבושה שהועלתה רק כמענה להחלטה לעיל. היה על התובעים להזכיר הסכם זה בתצהיר שמסרו ולצרפו ולא להתעלם מעצם קיומו, שהרי בהליך הקודם הגישו אותו (לבקשת ביהמ"ש) וראו בו רלוונטי ללא כל הסתייגות שם (באותו הליך) מתוכנו או מהטעות אשר נפלה בו, כביכול. אם לא די באמור, היה על התובעים לצרף את כל ההחלטות, שכן ההחלטה מיום 15.9.22 התייחסה במפורש בלשון רבים ל"החלטות" ולא היה די בהחלטה האחרונה (המוחקת את התובענה). העובדה שההחלטה שקדמה להחלטה האחרונה ושאותה בחרו התובעים שלא לצרף, עסקה בדיוק בתהיות שעלו מן ההסכם, (שאותו כאמור היה על התובעים לצרף ולהעמיד את בית המשפט על טעות הסופר שאותה נזכרו להעלות רק עתה),מעוררת חשד כי אין המדובר בהתנהלות תמת לב.
3. גם אם החלטת המחיקה אינה יוצרת החלטה סותרת שכן התביעה כאמור נמחקה, הדרישות שבהחלטה מיום 2.1.22 היו ברורות ונועדו לכך שביה"מ יבחין גם בהליך זה בדרישות שנדרשו בהליך הקודם ולא ישמטו בטעות מלפניו.
4. אם לא די באמור, לא התרשמתי שהתובעים העמידו בית המשפט על קיומו של הליך קודם (סע' 10 לתצהיר). דבר קיומו של הליך קודם נודע אגב אורחה בלבד ורק לאחר שהתובעים נדרשו לנמק מדוע הם מבצעים המצאות באמצעות נתבע 16 או אז צירפו מספר תצהירי מסירה עליהם חתום נתבע 16. (סע' 3 להחלטה מיום 15.9.22)
5. תקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 קובעת:

"חובת בעלי הדין ובאי כוחם היא לסייע לבית המשפט בקיום המוטל עליו לפי תקנות אלה, וכן לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית תוך שהם מסייעים במימוש התכלית הדיונית, ובכלל זה העמדת הפלוגתות האמיתיות שבמחלוקת בין בעלי הדין, מיקודן, בירורן והכרעה בהן"

האיסור על שימוש לרעה בהליכי משפט נובע מעיקרון תום הלב שהוא עיקרון על בשיטת משפטנו. ברע"א 3025/21 צליל אנגל נ' בית הספר תגליות בע"מ (2021) ציין בית המשפט כי התשובה לשאלה האם צד ניצל לרעה את הליכי המשפט היא פונקציה של כיצד היה נוהג בעל דין סביר והגון בנסיבות העניין. שוכנעתי כי בעל דין סביר והגון היה מדייק בתצהירו, מפנה את בית המשפט להסכם ומודיע על דבר קיומו, גם אם קיימות בו טעויות סופר למיניהן כנטען לראשונה כאמור בהודעה זו. כמו כן בעל דין הגון וסביר היה מפנה להחלטה השיפוטית הנוספת שניתנה בדיוק באותו עניין- ובדיוק כפי שנדרש מפורשות.

1. תקנה 42 ותקנה 151(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי נותנות לבית המשפט כוח להטלת סנקציות ממשיות וקשות כנגד העושה שימוש לרעה בהליך המשפטי ,בין אם במחיקת התביעה ובין אם בחיוב בהוצאות.

לאור האמור ובנסיבות העניין אני מחייבת את התובעים ארבעתם, ביחד ולחוד, בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך כולל של 6,000 ₪. על התובעים לשלם את הסכום במזכירות ביה"מ תוך 30 יום ורק לאחר המצאת אסמכתא לתשלום יוכלו לעתור בבקשה להמשך ההליכים בתביעה זו.

לתזכורת פנימית ליום 25.11.22.

ניתנה היום, כ"ד תשרי תשפ"ג, 19 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.