1. התובע עותר להכיר בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה כתוצאת חשיפה לרעש מזיק.
2. ביום 12/9/12 מונה דר' משה אנגלנדר כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן – המומחה) וחוות דעתו ניתנה ביום 19/11/12 (להלן – חוות הדעת).
3. בהחלטה מיום 12.12.12 נדרש המומחה להשיב לשאלות שהופנו אליו בהחלטת המינוי וזאת לאחר שהסתבר שלמעשה לא השיב באופן סדור לשאלות שנשאל.
4. כבר בחוות דעתו הראשונה ולאחר מכן בהשלמה לחוות הדעת מיום 4.2.13, קבע המומחה כי אמנם לתובע ליקוי שמיעה של 25 דציבל לפחות בממוצע תדירויות הדיבור ואולם אין מדובר בליקוי מושרה רעש, תוך שהמומחה הסביר קביעתו זו, בהתייחס למאפייני הליקוי של התובע.
5. בפנינו בקשה מטעם התובע להפנות שאלות הבהרה למומחה. בבקשתו ביקש התובע להפנות למומחה 3 שאלות: האם ליקוי השמיעה נובע מחבלת ראש שהיתה לתובע בשנת 2004? האם דחיית תביעתו להכיר בליקוי השמיעה כנובע מחבלת הראש היתה טעות? האם התובע סובל מטנטון?
6. הנתבע התנגד לבקשה והבהיר כי חבלת הראש שאירעה לתובע בשנת 2004 הוכרה כתאונת עבודה ולכן הסמכות לדון בתוצאותיה הרפואיות נתונה לוועדות הרפואיות ולא למומחה. באשר לטנטון הבהיר הנתבע כי אין הוא רלוונטי מרגע שנקבע שליקוי השמיעה אינו נובע מחשיפת התובע לרעש מזיק.
7. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, אני מוצאת לנכון לדחות הבקשה מן הטעמים שפורטו בתגובת הנתבע כאמור לעיל. אוסיף, כי כבר בחוות הדעת המקורית הבהיר המומחה שליקוי השמיעה ממנו סובל התובע אינו נובע מחשיפה לרעש מזיק, כאשר מעבר לנדרש מנה שם מספר סיבות אפשריות לליקוי השמיעה האמור (פקק צרומן, מחלה ויראלית, חבלת ראש). לענייננו די בקביעה כי אין מדובר בליקוי מושרה רעש, שכן סע' 84א לחוק, עניינו בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש מזיק בלבד ואין המומחה נדרש לקבוע מהו מקורו של ליקוי השמיעה. ככל שהתובע מבקש להוכיח כי ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל נובע מסיבה אחרת – לא התביעה דנן היא האכסניה הנכונה לברר טענתו זו. המומחה חזר ופירט קביעתו בעניין זה בחוות דעתו המשלימה והתובע לא ביקש לשאול כל שאלה ביחס לקביעה מפורשת זו.

עוד צודק הנתבע, כי מקום בו קבע המומחה שלא התקיימו התנאים הקבועים בסע' 84א(א) לחוק הביטוח הלאומי, שעניינם ליקוי השמיעה, אין לברר קיומם של התנאים הקבועים בסע' 84א(ב) לחוק שעניינם טנטון, באשר תנאי לדיון בשאלת הטנטון הינו קיום התנאים לליקוי שמיעה מחמת חשיפה לרעש מזיק.

1. אשר על כן, הבקשה נדחית.
2. התובע יודיע בתוך 30 ימים אם הוא עומד על תביעתו וככל שכן – יגיש באותו מועד סיכומיו.
3. התיק יעלה לעיוני בעוד 30 ימים.
4. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי תוך 15 ימים מיום קבלת ההחלטה.

ניתנה היום, ט"ז ניסן תשע"ג, 27 מרץ 2013, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.