1. התובע, אשר עבד כ-36 שנה במפעל לייצור גומי, הגיש לנתבע תביעה להכיר במחלות מהן סובל: PBC (מחלת כבד), VITILIGO (מחלת עור), ו- CHOLELIHIASIA (אבנים במרה) כפגיעה בעבודה בעקבות חשיפתו לחומרים מזיקים בעבודתו. תביעתו נדחתה ועל כך הוגשה התביעה שבפנינו.

2. הצדדים הסכימו על העובדות וכן הסכימו למינוי מומחה יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע, ומחלותיו.

ביום 8/1/13 מונה פרופ' עמנואל סיקולר כמומחה בתחום הפנימי-מחלות כבד מטעם בית הדין וביום 21/5/13 מונה פרופ' רוני וולף כמומחה בתחום העור.

3. בחוות דעת מיום 18/1/13 ובתשובות לשאלות הבהרה שהופנו אליו, קבע פרופ' סיקולר כי התובע סובל ממחלת כבד PBC (PRIMARY BILIARY CIRRHOSISׂׂ), תסמונת היובש וויטיליגו שהן מחלות אוטואימוניות. כמו כן לתובע היסטוריה של אבנים בכיס המרה.

המומחה קבע בחוות דעתו, כי לחולים עם מחלתPBC יש שכיחות יתר של אבני מרה.

המומחה קובע, כי הסיבה לרוב המחלות האוטואימוניות אינה ברורה במדויק, ולגבי PBC יש עדויות כי המחלה באה לידי ביטוי בשילוב מבנה גנטי עם שפעול ע"י גורם חיצוני.

הסבירות שהמחלה נובעת משילוב של מבנה גנטי ושפעול מערכת החיסון בשל חשיפה מתמשכת לכימיקלים בעבודתו ארוכת השנים (ובמיוחד עם חומרים שמקורם בפחם) עולה לאין שיעור על האפשרות כי המבנה הגנטי היה הגורם היחיד להופעת המחלה, ולפיכך מסקנתו הינה כי מחלתו של התובע נובעת מחשיפתו לכימיקלים במסגרת העבודה.

4. בחוות דעת מיום 29/5/13 קבע פרופ' וולף כי התובע סובל ממחלת VITILIGO מפושטת. המדובר במחלה אוטואימונית היכולה להיגרם מעצמה ועל רקע גנטי, או כתוצאה ממגע של כימיקלים בעור.

לא ניתן להבדיל בין מחלה הנגרמת מעצמה לזו הנגרמת כתוצאה מחשיפה כאמור.

שימוש בגומי נחשב לגורם לא מבוטל של המחלה ומגע עם חומרי הגלם של הגומי מגבירים את הסיכוי להווצרות המחלה פי כמה וכמה.

המומחה קבע כי יש להכיר בקשר סיבתי בשיעור 60% בין המחלה ותנאי עבודתו של התובע (40% יש לייחס לנטייה גנטית) ולהכיר במחלה כמחלת מקצוע לפי פריט 25 לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) התשי"ד-1954 – "מחלות עור הנגרמות על ידי אבק, נוזלים, מוצקים או גזים".

5. הצדדים לא ביקשו להפנות למומחה פרופ' וולף שאלות הבהרה.

6. לטענת התובע, על יסוד חוות דעת המומחים יש לקבל תביעתו ולקבוע כי מחלת הכבד PBC, מחלת האבנים בכיס המרה (CHOLEIHIASIA) ומחלת העור VITILIGO נגרמו עקב עבודתו ויש להכיר בהן כפגיעה בעבודה.

7. לטענת הנתבע, התובע סובל ממחלות על רקע גנטי וסביר יותר כי מחלותיו נגרמו על רקע זה ולא על רקע מגע עם חומרים בעבודתו.

לטענתו, חוות דעת פרופ' וולף היא ספקולטיבית ואין בה קביעה חד משמעית של קשר סיבתי במידת סבירות של מעל 50%.

הנתבע מבקש איפוא לדחות התביעה.

8. לא מצאתי כי בחוות דעת המומחים אין קביעת קשר סיבתי ברורה, אלא ההיפך הוא הנכון.

המומחים מציינים כי דווקא החשיפה הממושכת לחומרים הידועים כגורמים העלולים לגרום למחלות מגדילה את הסבירות כי המחלות נגרמו בשל אותה חשיפה.

פרופ' סיקולר קובע כי סבירות זו "עולה לאין שיעור" על האפשרות כי המחלה נגרמה על רקע גנטי בלבד, ופרופ' וולף מעריך את תרומת החשיפה בעבודה להופעת המחלה ב-60% לעומת 40% על רקע גנטי/אחר.

9. לא מצאתי מדוע שלא לאמץ את חוות דעת המומחים מטעם בית הדין, אשר על כן, ועל יסוד חוות הדעת, התביעה מתקבלת.

מחלת הכבד PBC, מחלת האבנים בכיס המרה (CHOLEIHIASIA) ומחלת העור VITILIGO יוכרו כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

10. הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

11. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ט"ז אב תשע"ג, (23 יולי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.